אדומה

אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני כותבת פעמיים באותו היום. בדר"כ אין לי כ"כ הרבה מה להגיד, אבל עכשיו אני מרגישה צורך להסביר משהו. מה שגם, בדר"כ לא קורה.
בכל מקרה, אני מרגישה שיש מקום להסבר, למרות שאני לא יודעת מה בדיוק קרה שם.
אחרי שחזרתי מהסוויס, בדקתי מיילים ונכנסתי לאתר שסיפרתי לך עליו, עם כל המידע לזרים. העניין הוא שהייתה שם כתבה, עם תמונה, על בחור שקפץ מהקומה החמישית בקניון שלא הלכת אליו. הוא עשה את זה בבוקר יום שישי. בתמונה ראו אותו מכוסה, כשיד שמאל גולשת מעבר לכיסוי, וליד הראש יש מריחת דם. כשראיתי את זה קיבלתי כאב ראש. זה בוודאי התערבב עם העייפות, התשישות, המחסור בשינה, הרוגע, השרירים התפוסים, התחושה הטובה הזאת בלב אחרי כמה ימים טובים.
אני לא מכירה אף אחד שיש לו נטיות לזה, גם החברים שלי לא מכירים. חוץ מבחורה ששירתה איתי והתאבדה בשל אהבה נכזבת, לא חוויתי שום דבר, וגם המקרה הזה לא נגע לי במיוחד. אז מה הקטע? אני חושבת שאולי זה קשור לעובדה שיש כאן צנזורה מאוד חזקה ומשהו כזה, שמצליח לחמוק מעבר לסכין האדומה, יכול לתפוס אותי כשאני לא מוכנה.
הרי לא הרגשתי מגוננת, לא היו שום חומות או מחסומים, היה לי פשוט טוב, וזה הצליח להתגנב איכשהו בין המחשבות.
וכשזה נכנס זה לא רצה לצאת. נמנמתי, סידרתי את הבית, הכל עם התחושה המחלישה הזאת. כמו וירוס קטן ועקשן.
אז אחרי שהיה גם התיקול מצד החברה שלי, שאתה צודק שדורש פיתרון יותר רחב, הרגשתי לא עצמי. אבל אתה טסת ורציתי להגיד שלום.
יצא קצת עקום, אבל כמו תמיד, אני משתמשת בפלטפורמה הנוחה של הכתיבה.
תראה... 😄
היה לי טוב, היה לי נעים. נהניתי מהחברה ומרוב הביצועים. ייקח לגוף עוד כמה ימים בשביל לחזור לעצמו. בוא נעשה הסכם שאני אפסיק לחשוב עליך כשייעלם הסימן. ממליצה שימוש באלוורה על מנת להקל על האזורים הרגישים.

נ.ב. הדיילת אמרה שהיא תפנק אותך כי היא ראתה שאתה איתי, אז אני מקווה שניצלת את זה.

נ.ב.נ.ב. אני מתה על ה- 9W שלי 😄 הן מושלמות והן גורמות לי לחייך.