אדומה

חברתי היקרה,
כאב לי לראות את הכאב שלך היום.
כאב הוא אנושי ואין ספק שאת בת אנוש, אולם דווקא לך לא הייתי מאחלת דבר כל כך לא רצוי.
אנו, שנהנות להעניק את ההרגשה המשכרת הזו לאחרים, מוצאות את עצמינו מדי פעם במצב שבו לא ניתן להגיד מילת ביטחון ולהפסיק את הסבל בבת אחת.
השליטה שלנו נגמרת בלב וכשהוא נשבר, אנו נשברות יחד איתו.
אני אינני את, לא חוויתי כאב זה בעוצמה שאת חווה אותו כבר מספר חודשים, אך אני מקווה שאת מרגישה שאני בצד שלך. כמו שאמרתי לך, אנו, החברות, איננו אובייקטיביות, אני בוחרת בצד שלך גם אם טעית, גם אם יש אשמה גם בך וכמובן גם אם אינך אשמה כלל.
אני מאמינה שאת עושה הכל נכון, ובחרת בדרך הכי בוגרת שהתאפשרה לך ואני גאה בך על זה. עכשיו מה שנשאר זה לתת לזמן לעשות את שלו, לתת ללב שלך את המנוחה שהוא זקוק לה על מנת להחלים.
לצערי אני לא כאן בשביל לבלות איתך שבתות, בשביל שנלך לים (כמו שהזכרת לי היום), בשביל להסיח את דעתך וליבך מהשריטות שיש עליו. אולם דעי לך, שאני תמיד איתך. גם אם נדבר פעם בחודש, גם אם נתראה פעם בשלושה, אני שם להקשיב ולקרוא את מה שיש לך לבטא. אני אוהבת את הכתיבה שלך ומקווה לראות עוד ממנה, אני רואה זאת כזכות להיות בין הקוראים הראשונים של כתיבתך.
אני מקווה שבקרוב נזכה לראות סימנים חיוביים לא רק בין העצים, אלא גם אצלינו.

היה לי יום טוב היום, יום חיובי. 8 מתוך 10 בסולם הציני.