אדומה

אני ממש, אבל ממש, מזדהה עם המשפט וכותרת הבלוג "read the fucking manual".

במיוחד בסין, שגם כשמשהו הוא יחסית פשוט, בא איזה מישהו מתחכם ומסבך את העניינים.

כל הזמן הזה שאני כאן, ועדיין הנני מופתעת מבני האדם. חברה אמרה לי שכל חיי אהיה מופתעת, שזה טוב ורע.

טוב, כי לא ישעמם. רע, כי זה יציק ויעצבן כל פעם מחדש.

אני בסוף הסמסטר והעבודה מרובה. סוף סוף הצלחתי להיכנס לעניינים וסיימתי שניים מתוך חמשת הקורסים שלי. ב"סיימתי" הכוונה שהגשתי עבודות סיום. יום שני מבחן + עבודת סיום. ואז עוד שתיים, ואז זהו. להשנה.

מטרה לשנה הבאה: לסיים את התיזה עד סוף מרץ.

מטרה לפני המטרה לשנה הבאה: למצוא נושא לתיזה. חשבתי שמצאתי, אבל אני לא מרוצה ממנו, אני חוששת שזה יילך לכיוון שאינני מעוניינת בו. אני לא רוצה שזה יהיה קשור לארה"ב באיזושהי צורה, כי פה כולם חוקרים את ארה"ב ביחס לסין ולהיפך.

הייתי רוצה שזה יהיה קשור לישראל, אולם אני מתחילה לתהות אם זה לא מצומצם מדי. הייתי רוצה שהתיזה תוכל לשמש ככרטיס כניסה או לשיקול בקבלה לעבודה כלשהי שבה ארגיש שאני עובדת למען משהו יותר גדול ממני. נשמע מתפלצף, אבל אני בחורה שטמונים בה גם עקרונות, הם רק מתחבאים מאחורי חוסר מצפון כמעט מוחלט ורציונליזציה מטורפת.

טוב, מספיק קשקוש ליום אחד. אחח, אילו רק היה לי מישהו לשחק איתו קצת ואז לזרוק לפינה, שיירגע.