עד לחזרתי לא הייתה לי גישה לבלוג שיש לי בתפוז. אז לא הייתה ברירה אלא לכתוב כאן.
אבל עכשיו, כשיש לי בחירה, אני עדיין בוחרת לכתוב כאן. אולי זה קשור לאנונימיות ושאת כמות האנשים מכאן שנפגשתי איתם במציאות ניתן לספור על יד אחת.
וכמובן, על סדר היום (כמובן מבחינתי, כן?) אלו חברויות ובחורים.
חוץ מהאתר הזה אני נמצאת ונוכחת באתר היכרויות (לא, זה לא ג'יידייט) "נורמלי", מבקשת מחברים לחשוב על חברים רווקים ולא בוחלת גם בבנים של חברים של חברות של אמא שלי. עד עכשיו היו שני דייטים (בשבועיים), לשניהם לא יהיה המשך. הראשון כי הוא לא יצר קשר, ואני לא מהחופרות או הלוקחות ללב (wait for it) והשני היה מתוחכם הרבה יותר. גם חיבבתי את הבחור וגם היה לנו על מה לדבר והדייט נגמר בסבבה. אולם אחרי יומיים הוא לא יצר קשר ולא הצלחתי להבין מה העניין. אז שאלתי את חברתנו ששידכה בינינו מה העניין? והוא אמר לה שהוא קיבל את הרושם שאני לא בעניין.
עכשיו. זה דבר אחד כשאני לא בעניין, ודבר שני להשליך עליי את חוסר העניין של אותו עלם. הייתי גיבורה וכתבתי לו שלמרות שלא נהוג שהבחורה תיצור את המגע הראשוני לאחר דייט ראשון, החלטתי להיות אמיצה (איפה הסמיילי לזה???) ושהיה לי מאוד נחמד ושאשמח להיפגש שוב. לא אלאה בפרטי כל ההתכתבות, אבל רק אכתוב שהוא גלגל אליי את "תחושת הבטן" שלו שאני לא בעניין. בחור, זה בסדר לא להיות בעניין. אבל אל תצפה ממני להשלים לך את רגשי הנחיתות. וכן, אני בחורה ישירה. זה נחשב לפלוס, חבוב. אצלי אין "אם אתה לא יודע אני לא אגיד לך". רעבק, אני בת 31, חזרתי עם מטרות ולא לעניין שתבזבז את זמני אם אתה לא בטוח בעצמך.
פעולת הציפה שמורה לגופות בנהר (אם צריך להסביר את המטאפורה, עזוב אותך מהבלוג הדבילי הזה ועבור הלאה).
אז מסקנה: אם הוא לא מתקשר = הוא לא מעוניין מאיזו סיבה לא רלוונטית שלא תהיה. וכן, ידעתי את זה גם לפני זה. נקסט.
ולגבי חברויות. לפני החזרה צמצמתי למינימום קשר עם חברה שלא נעמה לי. עכשיו אני מתלבטת לגבי עוד אחת. זה נכון שאין לי עודף חברים כאן, ויש צורך באנשים חדשים ללא קשר למלאי הקיים, אבל אני אדם של איכות על פני כמות. והחברה הזו, הרוויחה ביושר את מקומה על המוקד. אנו חברות הרבה שנים, עם אפס אנד דאונז, אבל אני מאוד לא אוהבת כשעוקצים אותי ומנסים להציג אותי בתור חסרת מושג וטיפשה. עכשיו. אני כן יכולה להבין למה מישהו שאינו קרוב אליי ירצה מסיבה אפלולית כלשהי לעשות זאת, זה לגיטימי בעיניי שאדם שאינו מחבב אותי יתנהג אליי בצורה לא חביבה, וכבר שנים שאני מעבירה את האנשים האלה הלאה הרחק ממני. אבל עם חברות אינני מרימה חומות, אינני עוקצת או מוכיחה את חוכמתי כשהן לא במצב אידאלי.
וחברה זו, כנראה שזה הזמן שלה לזרוח כשאני, שלא הייתי בישראל 5 שנים, זקוקה לעצה לגבי הנעת תהליכים אישיים, קבלת החלטות עם השפעות לעתיד הקרוב, התאקלמות מחדש וכל מה שתושב חוזר עובר בדרך לתושבות חוזרת. אני כעיקרון אדם חיובי (אך מציאותי), וגם כשקשה שומרת על אופטימיות וגם עכשיו, כשהרבה דברים פתוחים וללא וודאות, אני עדיין עם מוטיבציה גבוהה וממש לא מחפשת בניינים גבוהים.
היא בוחרת להזכיר מערכת יחסים שנגמרה לפני שש שנים בתור הדוגמא הלגיטימית למערכות היחסים שאני צריכה להתייחס אליהן, מעבר מבית אמי כמשהו שהכי חכם לעשות רק אם זה לדירת שותפים או כשמוצאים בן זוג תוך התעלמות מזה שגרתי לבד בשנתיים האחרונות ואינני מעוניינת בכלים, זבל, ג'יפה והרגלים של אדם הזר לי אלא אם מדובר בבן זוג והוא יעבור מבחן התאמה לפני תחילת מו"מ על מגורים משותפים, בין היתר.
בקיצור (וקיצרתי כי אני לא אוהבת לזרוק רפש, זה מלכלך הן את הזורק והן את הקורבן) יש פה בעיה קלה של התאמת ציפיות, בעיקר שלי אני מניחה. ואם הבעיה היא שלי, הפיתרון יבוא ממני. ובתוך כל זה אני מנסה להפחית בהחלטות שחור-לבן. מה יהיה?
