אדומה

אני חושבת המון על לכתוב בבלוג, לאו דווקא בכלוב. רק שבכלוב אני יחסית לא מוכרת, ואילו בבלוג השני כל המשפחה שותפה.

גם חשבתי לפתוח בלוג חדש, בתפוז, אבל זה נראה לי מיותר כשיש לי בלוג יחסית אנונימי כאן.

אז אני בזוגיות, כבר חודשיים.

בחור רגיל, נורמלי לחלוטין.

לפעמים אני מתלבטת לגביו, לפעמים בטוחה.

יש כמה שינויים שאני רוצה להעביר אותו, כמובן. קצת התאמות, שפצורים, להתאים אותו אליי בדברים מסוימים שלי לוקחים שעה ולו חודש. אבל זה הגיוני, ודי מתבקש.

לעיתים יוצאת השולטת, לעיתים היא מסתכלת עליו מהצד ולא מתערבת.

הוא לא מתחבר לכאב, ולא ליחסי שליטה.

אני מאוד שונה מאמא שלו ומאחותו, שאלו דמויות הנשים הדומיננטיות בחייו.

בכלל, נשים קיימות סביבו המון, בעבודה העובדות מתות עליו.

ועכשיו חייבת ללכת לסרט. אין על המנוי לסינמטק!