אני מלאה במחשבות. כל הזמן הן מסתובבות ולא מרפות ממני. אני מתלבטת לגבי הכל, ולא מצליחה למצוא את המרכז שלי.
האם לעבור, לאן לעבור, האם זה נכון בכלל לקבל החלטה כזו.
סירבתי לעבודה בשבוע שעבר, בשל שכר. זה הרגיש כמו לאבד משהו יקר ערך, כי העבודה מאוד עניינה אותי, אבל השכר היה נמוך ב- 25% ממה שאני מרוויחה עכשיו ופוטנציאל העלאת השכר היה מגוחך יחסית לאחריות וגודל העבודה. הבוסית הפוטנציאלית פירשה את הסירוב שלי בתור אישרור לדרך הפעולה שלה של להציע את השכר הנמוך הזה.
אז עכשיו אני מחדשת את החיפוש אחר עבודה במרכז. התחלתי אפילו לסדר את המחשבות באותה צורה שבה חיפשתי בן זוג: איך יראה המשרד, מי יהיו האנשים, מי ת/יהיה הבוס/ית, איך ארגיש בעבודה ומה אני רוצה להשיג. הבעיה בחיפוש העבודה שלי, וזה יודעים אלה שמחפשים בתחום שלי, זה שקשה להגדיר מה אני רוצה לעשות, כי האפשרויות פתוחות, פתוחות מדי אפילו.
אז אני מתלבטת ומתחבטת. וזה מקשה עליי.
טוב, היום לא הצלחתי גם לסדר מחשבות כתיבה.
אולי מחר.
