בלשון ציווי!

פתאום באמצע הסשן, כשהיא עומדת כפופה קדימה, אוחזת בשידה שליד הראי, בין הספאנק השני לשלישי, מתחיל הטלפון שלה לצלצל, למרות שאמרתי לה בפרוש לכבות אותו.

רינגטון:
so far... you see the sky... ....

היא מסובבת את הראש אליו, אינסטינקטיבית.
"את רוצה לענות, כלבה?" אני אומר לה.
"לא אדוני" היא אומרת "סליחה אדוני. שכחתי לכבות"
"תעני" אני אומר לה, "ואל תקצרי. קחי את הזמן".

והרינגטון ממשיך:
you cry... you don't know why

היא מסתכלת עלי, קצת מבולבלת, אבל ניגשת לתיק שלה, על הכורסה, ושולפת מתוכו את הטלפון. וכך, באמצע הסלון, בערום מלא, עם תחת אדום, היא עונה לשיחה.

"הלו" היא אומרת
"בממבמבמבמב" אני שומע מלמול נשי בצד השני של הקו.
"לא אני לא בעבודה, אני עובדת מהבית היום" היא אומרת.
"בממבמב מב בכע" אומר הצד השני
"מה?" היא אומרת, "לא, אמא, תשמעי, אני קצת באמצע משהו".

אני לוקח מהתיק שלי בלוק כתיבה ועט כותב בגדול, ומראה לה:
"תמשיכי לדבר. קחי את הזמן".

היא מהנהנת, במבט מבולבל משהו, אבל ממשיכה לדבר עם אמא שלה. השיחה מתפתלת לכיוון חדשות משפחתיות ואני כותב על הבלוק:
"על ארבע".

היא מסתכלת עלי, ויורדת לריצפה. נשענת עם המרפקים על הכורסה, וממשיכה לדבר עם אמא שלה על הבן דוד הפסיכי, שמתגרש מאישתו וחושב שיצליח לקבל חזקה על הילדים. אני נותן לה עוד דקה לשקוע בשיחה לפני שהמכה הבאה נוחתת לה על התחת. היא בולעת אוויר ובורח לה "אייי" של הפתעה.

"לא כלום" היא אומרת לטלפון, "סתם פגעתי בשולחן עם האצבע הקטנה", היא מספרת לאמא שלה "כן, זה הכי כואב" היא צוחקת לטלפון.
את המכה השניה היא כבר בולעת בשקט. ואני נהנה לראות איך כל השרירים בגוף שלה מתכווצים בנסיון לעצור את בריחת האוויר והצלילים. כך גם המכה השלישית, והרביעית והחמישית.
"יודעת לשלוט בעצמה", אני חושב לעצמי.

היא עדיין על ארבע, נשענת על הספה, והיא בדיוק אומרת לאמא שלה "אני לא יודעת מה הוא חושב לעצמו", בזמן שאני מתחיל להחדיר פלאג משומן לתחת שלה. לאט לאט. "הוא..." היא נתקעת באמצע המשפט בהפתעה, ואני מרגיש איך כל האנרגיה שלה מתמקדת בלקבל את הפלאג פנימה, ולהמשיך במשפט בלי לרמוז לצד השני על המתרחש "...אאאא.... לא יצצציב" היא אומרת.

אני משחק קצת עם הפלאג. רואה אותה מתרגלת לתחושה. רואה אותה צוברת שליטה טובה יותר בקולות שיוצאים ממנה. אני מתיישב מולה על הספה , בזין חשוף, ועל בלוק הנייר כתוב:
"תלקקי, כמו כלבה".

היא מחייכת.
"שניה רגע, אמא" היא אומרת, מניחה את הטלפון בצד ומלקקת את הזין שלי, מהביצים למטה, ועד הקצה. לאט ורטוב. פעמיים."כן אני איתך" היא ממשיכה, "לא לא, רק שמתי מים לקפה".
והיא ממשיכה לדבר. ובאמצע המשפט הבא של אמא שלה, אני תופס אותה בשיער, מושך לה את הראש אחורה עד שהפה שלה נפתח, ודוחף את הזין שלי הכי עמוק שאני יכול לתוך הפה שלה. ושולף מהר החוצה כשהיא מתחילה להשתנק. הטלפון נופל לה מהיד והיא מתחילה להשתעל. ומהר רצה להרים את המכשיר ולומר לאמא שלה שסתם נפל לה המכשיר מהיד.
ולמרות השעשוע, מתחיל לשעמם לי. אחרי הכל, אני רוצה את כל תשומת הלב לעצמי. אז אני יושב מולה ומראה לה שוב את הבלוק:
"הגיע הזמן לסיים, כלבה".

היה מהנהנת ומספרת לאמא שלה שהיא צריכה לסיים, ומסיימת את השיחה. ומכבה את המכשיר בלי לשאול שאלות. ואומרת לי שאני לא נורמלי.
"כנראה שבגלל זה אנחנו מסתדרים כל כך טוב" אני אומר לה.
היא מגחכת ונשכבת אחורה על השטיח, מותשת משהו. משחררת את כל המתח הזה שהחזיק אותה בשקט כל השיחה. "אולי היום תתן לי לגמור?" היא שואלת.
"רק אם תתנהגי יפה, כלבה" אני אומר לה, "על ארבע!" אני מוסיף, ומוציא מהתיק שלי את הקולר והרצועה.