בלשון ציווי!

הטלפון שלה מתחיל לצלצל איזה משהו של ליידי גאגא, למרות שביקשתי ממנה לשים אותו על שקט או לכבות. כל הזמן נכנסות אליה שיחות וזה מפריע. בכל מקרה הוא מונח על השולחן מאחורינו, וכשהוא מצלצל היא עירומה ועל הברכיים. הידיים שלה מאחורי הגב והזין שלי בפה שלה. לא מפתיע.
הצלצול מקפיץ אותה לעשירית השניה. אני מרגיש עצירה רגעית של התנועה. רואה את העיניים שלה נפקחות ונסגרות. מתעלמת.

אני לא.

אני לא עוצר אותה ולוקח את המכשיר אלי. נותן לו לצלצל. היא ממשיכה למצוץ ומסתכלת עלי.
אני תופס לה את הראש ולכמה שניות מזיין לה את הפה הכי חזק שאני יכול. שומע אותה נחנקת. מרגיש את הגרון שלה. שומע אותה משתעלת. מחפשת אוויר. אני לא משחרר ולוחץ על הכפתור הירוק, נותן עוד תנועה אחת ושולף את עצמי החוצה. מגיש לה את המכשיר לשיחה. היא מתנשפת. משתעלת. הפנים שלה מכוסות ברוק ודמעות. האיפור שלה מרוח. היד שלה רועדת כשהיא מחזיקה את המכשיר, מנסה לנשום.
<משתעלת> הה..הלו <מושכת באף>, כן <משתעלת> לא, אני ב.. בסדר <מנסה להרגיע את הנשימה>
אני מסמן לה עם הידיים להמשיך בשיחה. לא לקצר. היא מסתכלת עלי, לא מבינה. או מבינה אבל חוששת.
אני לוקח את המכשיר שלי וכותב משהו. אני מסובב את המסך אליה. היא קוראת. כתוב שם "תגידי רגע".
<מסתכלת אלי> ר... רגע, שניה. חכי שניה אני צריכה לעשות משהו. שניה אני איתך <מניחה את הטלפון בצד>
אני נעמד מולה ומזיין לה שוב את הפה. חזק מהר ועמוק. אני שולף את עצמי החוצה, יורק לה על הפנים ונותן לה סטירה
"דברי" אני לוחש לה באוזן
<מתנשפת. משתעלת> אררר... אני איתך. <מושכת באף. משתעלת. מכחכחת בגרון>. לא. אולי קצת הצטננתי.
אני נעמד מולה, מושך את השיער שלה אחורה, מרים את הפנים שלה כלפי מעלה. היא מזהה את התנועות שלי ופותחת את הפה. אני יורק. היא מראה לי שהיא בולעת. וממשיכה בשיחה.
עוד סטירה. הפעם בלי לחכות שתעצור את הדיבור.
<היא נבהלת> לא. כלום. נפל לי המכשיר.
אני מקרב את הזין שלי לפנים שלה, ובהפסקות הדיבור היא מכניסה אותו לפה. מלקקת. מלקקת לי את הביצים. מצמידה את הפנים שלה אלי.
אני לוקח שוב את המכשיר שלי, כותב "תסיימי" ומראה לה.

היא מסיימת את השיחה. אני מתיישב בחזרה על הספה. היא מכבה את המכשיר שלה, משלבת ידיים מאחורי הגב וממשיכה למצוץ.
כאילו לא קרה כלום