בלשון ציווי!

בערך עכשיו היא תיקח את השקית שלה ותיגש למטבחון שבמשרד. היא תוציא את קופסת הפלסטיק עם האורז והקציצות, תכניס למיקרו, תכוון זמן, תלחץ על הכפתור ותחכה. אח"כ היא תוציא סכו"ם מהמגירה, תיקח את הקופסה החמה ותעביר את הכל לצלחת. היא תיגש לדלפק הקטן שם ותשב.
היא תשלב רגליים מתחת לדלפק, בנעלי העקב שלה.
היא תפשפש שוב בשקית, תוציא את הקופסה עם הירקות החתוכים. תנער אותה קצת, תניח אותה ליד הצלחת ותפתח אותה.
רק אז היא תראה את הפתק שהשארתי לה, באותיות כחולות על דף צהוב שבטח נרטב קצת:

"גמרתי לך על האוכל"

היא תיבהל לרגע ותסתיר את הפתק מהר. תקמט אותו בידה ותזרוק מהר לשקית.
היא תחייך.
היא תנסה לראות את זה בצלחת או על הירקות.
היא תעצור לרגע לחשוב אם באמת עשיתי את זה, או שאני סתם משחק לה עם הראש.
היא תחייך שוב כשתבין שזה לא באמת משנה.
היא תרים את המזלג ותאכל.