אני: לא נראה לי.
היא: <שולחת תמונה>.
אני: מפתה, אבל לא נראה לי. אני חושב שהפערים גדולים מדי.
היא: <שולחת עוד תמונה, מפורשת הרבה יותר>.
אני: מאוד מפתה, אבל אני חושב שאת צעירה מדי וחסרת נסיון מדי בשבילי.
היא: תן לי להפתיע אותך <ושולחת עוד תמונה>.
וזהו.
קל לשכנע אותי.
שעה אח"כ אני רוכן מעליה, הזין שלי עמוק בתחת שלה, הידיים שלי על הצוואר שלה, מושכות אותה אחורה. חונקות. נכנסות לה לפה. עוצרות לה את הנשימה.
ואז היא מבקשת שאעצור. זה יותר מדי לה, היא אומרת (אמרתי לך, אני חושב לעצמי). כואב לה. מנוכר לה. עצוב לה. לא בא לה טוב. (אמרתי לך. אמרתי לך).
אני לא מתעקש ולא מתבאס. אני מתנקה ומתלבש ואומר לה שנדבר, למרות שכנראה שלא.
והיא מתנצלת ואני אומר לה שאין על מה.
וזהו.
ודיברתי על זה עם חבר. דיברנו על הגיל. על הפער. על כך שזה קצת כמו שליטה בנגינה או בכתיבה או בכל דבר אחר. מתישהו זה מפסיק להיות עניין של טכניקה. מתישהו זה מפסיק להיות ספורט תחרותי. באיזשהו שלב אנחנו יודעים מי אנחנו ומה אנחנו שווים, ואין צורך בעוד אישור. בטח שלא אישור חיצוני. וזה טוב לנסות ולבדוק ולהנות, אבל אם זה לא עובד, אז זה לא עובד ואין מה לשבור על זה את הראש או הביצים.
ועישנו ג'ויינט ושתיתי בירה והלכתי הביתה, ועשיתי ביד על התמונות שהיא שלחה לי, רק בשביל לסגור מעגל.
והלכתי לישון חרמן.
וזהו.
