המסע של חתולה והייטק

תנו לי ז!
תנו לי י!!
תנו לי ת!!!! הפתעתי אתכם נכון ?? :-)

אין לנו ספק שאנחנו לא מגלים כאן שום דבר.
לקח לנו הרבה זמן לגלות (באשמתנו לגמרי) ועכשיו כשגילינו - החיים נראים לגמרי אחרת.

הופעה מדהימה, עם סאונד טוב והכי חשוב - אנרגיות מטורפות!
גם הקהל, גם אנחנו ובעיקר אוליב הענק ששפך הרבה זיעה על הבמה (אז באמת מזל שהאוברול
נפתח לו לאורך הערב - לתשומת לב חובבות הפופיקים).
סליחה שאני לוקח את העסק למחוזות מאוד נוסטלגיים, אבל הזכיר לי נשכחות בהופעות רוק
בועטות של "איפה הילד" ונטאשה בתחילת שנות ה-90 (לפני שהיו גדולים) שחבר מבוגר יותר
מהצבא גרר אותי ל"פילגש".

ההרכב כולו נתן שואו מאוד מהוקצע ומשופשף, וזמרות הליווי היו נהדרות (גם רע הפגין איכות קולית!!).

והכי כיף - שאפשר להגיד שלום ושאפו באופן אישי ולנשק את אוליב בסוף הערב :-))) (היא כמובן יא סוטים!!)\

נהננו, ואין לנו ספק - נחזור!!

ואתם - חפשו לעצמכם את ההופעה הבאה. לא תצטערו!
http://www.oblins.co.il

צפוף. מילת המפתח. יושבים במסעדה נאה, איכותית אך לא מנופחת. שולחן זוגי קטן, עם מפה לבנה ארוכה, אך לא מספיק ארוכה.
אני בכסא והיא על הספה. זו מול זה. מתנהלים ככל הזוגות שאוכלים יחד. אני מעט סמוק (בכל זאת אני) ולא רק מהיין. נושאי השיחה מעניינים, הא ודא, בהחלט און טופיק, ואני מביט באופן חפוז באלה שיושבים בשולחנות הקרובים לשלנו, אולי קרובים מדי.

זוג בארוחת ערב (מעניין אם הם גם בקטע? אין סיבה שנחשוב שכן, אך כמו שהבנו אין גם סיבה שלא) נובר בפסטה שלו ובעוף שלה, אוכלים בשקט מרוכזים בעצמם. מהצד השני שתי נשים בגילאי השלושים, אוכלות אנטיפסטי וסלט, ומדברות במרץ על שלל אנשים וחוויות (עדיין לא רלוונטי, אבל את אחת מהן הייתי ממקם באתר ולו רק בגלל המגפיים המרהיבות).
כל זוג בשלו ואנחנו בשלנו. ואני סמוק, ולחוץ. החתולה נינוחה בהרגלה. Cool cat. חלקה וזורמת. אני העצור יותר, והערב In more ways than one.

כשקניתי אותו היה לי רעיון אחר בראש, הרבה יותר בנאלי. תמים הייתי וכנראה עודני. חשבתי עליה (כמו תמיד) כשהצעתי, והצגתי בפניה מבחר דגמים. מודה שזה שבחרה קצת הפתיע אותי, אבל זה שלה ואני זרמתי. אבל – כשהיום אחה"צ הגיעו ההוראות.... נותרתי ללא מילים.

מעניין אם רואים דרך המכנס. בטח רואים. זה עניין של זוויות והאוהל לבטח בולט למרחקים. אולי לו יכולתי ללבוש תחתונים עוד יכולתי לנתב אותו לכיוון יותר דיסקרטי, אבל ההוראות היו מפורשות. בכניסה עוד החזקתי את המעילים מקדימה.,חיוכה הרחב של המארחת עורר בי תהיות כשנשלחתי אל הכניסה לתלות את המעילים (לאחר שהתיישבנו אלא מה). גם המלצרית החמודה עם החיוך הרחב שנתבקשה להטיב את רגל השולחן בצד שבו ישבתי במתק שפתיים חתולי. איך אפשר לעמוד מולה, גבירתי בעלת פני המלאך, יום החורף הסוער של עינייה הירוקות אפורות וכמובן השפתיים הבשרניות, משוחות באודם ארגמני? אני בטוח לא עומד. או שבעצם כן...

האוכל היה משובח והשיחה קולחת. בסיום המנה הראשונה התבקשתי לצאת איתה לעשן, להצית לה סיגריה. נראה שהיה בעניין בעיקר שעשוע ועוד דרך להצעיד אותי במסעדה ההומה, כמאמן כדורגל שמחליף את השחקן הרחוק ביותר במגרש כדי למשוך זמן. סיגריה זריזה וליטוף קט משועשע שרק הגביר את הלחץ בחלצי וחזרנו פנימה. זאת לימיננו עם המגפיים לבטח קלטה משהו כשליוותה אותי במבט חודר ואותה במחויך.

הפירה היה אלוהי והשתלב מצוין עם חזה העוף העסיסי. גם הפסטה הבסיסית אך מותקנת היטב מהחומרים הכי טובים הייתה מעולה. החתולה שיכלה רגליה מפעם לפעם, מגפה מתחכך בירכיי, ופעם אחת ננעץ בזריזות במבושי הדואבים למשובת הנועצת. התפללתי שהמפה והמפית הצחורה מספיק ארוכות בכדי להסתיר. לפחות הזוג שלשמאלנו כבר נטש...

בסיום המנה העיקרית הזמנו קינוח. היא קמה ללכת לכיוון השירותים, חזרה לשולחן וסימנה לי בעיניה. כמעט התעלפתי כשהפולניה שבי התחילה לחשב קיצה לאחור. בשירותים? פה? מה...?

יוניסקס, והיו ריקים. חצי אנחת רווחה. פתחה את הדלת לתא הנכים וסימנה לי לעקוב. במשיכה שחררה את חגורת המכנסיים שלי והם צנחו לקרסולי. הוא הזדקר למעלה – קשיח, שחור ועבה. הדילדו החלול שלה. הצעתי אותו פעם, מלא כוונות טובות (איך אומרים אלה – "לפנק, לפנק לפנק") אבל מסתבר שלגברת היו גם רעיונות אחרים...

"איך המרגש בפנים?" שאלה, משרטטת קו דמיוני בציפורן אדומה על הפלסטיק הקשיח.
"צפוף ולחוץ. אמרתי לך שהחלל הפנימי קצת קטן בשבילי".
"אוו" עיגלה שפתייה בדאגה מעושה. "שחרר קצת, נראה מה קורה בפנים".
לא צריך לבקש פעמיים. משכתי באבזם ובמשיכה קלה נתתי דרור לאיברי הנלחץ. ואו!! איזו הקלה.
אברי היה אדום, והזדקר לו בשמחה באויר הצונן.
"אתה ממש שמח לראות אותי" צחקקה בלחש, סוגרת בידה עליו. פיצוצי עונג במוחי לאחר הצפיפות הבלתי נסבלת. עצמתי עיני מתמכר לתחושה. לפתע זעזוע פתאומי של מים קפואים מסביבו סיימו את החגיגה מוקדם. היא טבלה ידה השניה בזרם וציננה את התלהבותי (וצופי סיינפלד יודעים בדיוק לאן זה הולך – Shrinkage!).
היא הושיטה לי את הנרתיק. "שים, הקינוח מחכה לנו" ובזאת פתחה את דלת התא ופסעה החוצה.

נעלתי את הדלת בזריזות והתארגנתי מחדש. הקינוח היה לידה על השולחן ובו כפית אחת, אותה הניחה לכיווני. קלטתי את הרמז והאכלתי את שנינו, רואה אותה מתענגת על התותים שבעוגת הגבינה הקרמית. סיימנו את הקפה שאחרי, כולי רצוץ מהלחץ של אפיזודת השירותים.

עזבנו את המסעדה מחובקים. ברכב רכנה לעברי ונשקה בעדינות לאוזני. "פתח את הרוכסן, יהיה לך יותר נוח" שמחתי הייתה מוקדמת כשעצרה אותי מלהסיר אותו שוב. "עדיין לא, מותק. בקרוב"
הגענו הביתה והיא כיוונה לחניה הציבורית שמאחורי הבניין. "אתה כל כך סקסי עם הזקפה הזו" צחקקה. יצאתי לפתוח עבורה את הדלת. היא הסתכלה עליי במבט בוחן. "עכשיו אפשר...."

חג אהבה שמח ! :-)

אחרי התפרעות רגשית בעלת סממנים קשים של פולניות יתר מצד הייטק,
שגרמה לכולנו להמציא סקאלה חדשה של רגשות שמחה אושר. עכשיו אני כי ההוא סוף סוף הלך....

אז מה היה לי שם? יום הולדת שמח לי.
היה מעגל חברות, אוהבות, מפנקות, צוהלות וצוחקות.
למעט זותי שהייתה עסוקה בלהריח בשמים ולהתמרח בכל הקרמים הדרושים. (חסרת לי אתמול...ואני גובה חובות מהר ובמזומן!:)
הייתי כל כך נרגשת, מוצפת ונפעמת מתשומת הלב והאהבה השופעת שזרמה כמו מים. לכן אבדו לי המילים ואיתן גם התיאבון ובהמשך גם הקול.(כמיטב המסורת, פיתוח יהודי-ישראלי שלי.)
היום אני "רק" קורנת מאושר והזיכרונות מדגדגים אותי ומציפים אותי.
אני רוצה להגיד ת ו ד ה ענקית לכל אחת,
על ה מ ת נ ה (זותי שיחקת אותה בגדול!) ממש הייטק! (רגע הוא שלי! איך הוא התערבב לערב בנות?)
ההכנות (יקירתי גם לקנות צריך כשרון...ואת כישרונית בטירוף, ממש אומנית.)
העשייה (צלמת מנומרת איפה התמונות המפלילות?)
החיוך (את קצת ביישנית ..כל כך כייף שהגעת:))
הנתינה (אלפחורס בטוסטר אובן? השתגעת ?מזה סאשן סבלנות?)
האהבה (אחת חכמה לקחה על עצמה לחדש את השפה. ואמרה לי שאני "אהיבה"ואני שאלתי מה? כי אפילו ה-Word שלי מסמן את זה כ- מה זה?)
האוכל המצוין (הפשטידה שלך היא שילוב מעולה.)
וכמובן התותים (היה להם ריח וטעם של...תותים אמיתיים במיוחד עם הקצפת...תותית קטנה את שף!)
אההה......ואין אין אין מסיבה בלי בלי בלי המאחרת של החבורה. (מודה מודה מודה... עשית לי חיוך דבילי....התגעגעתי כל כך.)
חייכתן אותי ריגשתם אותי. בורכתי בנוכחותכן בחיי.
בורכתי בעצותיכן החכמות, בעוצמתכן ובחוסן האנושי נשי שהרעפתן עליי. כל אלה בשילוב עם אוכל מעולה ו-וודקה (שהצליחה להפתיע אפילו את הרוסיה של החבורה) קרינבריז. גרם לי לחיוך הדבילי שהיה עליי אתמול. הרגשתי מאד "מ א ו ש ר ת" (ניסיתי לגרד את החיוך בשפכטל הבוקר...עדין לא עבד לי.:))אוהבת כל אחת מכן מיליון. מתה לחבק אתכן ונשק אתכן מחדש.
ממני
מיצי


נא לא להגיב על הפוסט :-)

לפני מספר ימים ישבנו בערב ודיברנו על היומולדת הממשמש ובא של החתולה.
בשנים האחרונות היא סיגלה לעצמה מעין מנטרה של "להקטין" את היומולדת, לא לצפות מאנשים,
בעיקר כדי לא להתאכזב. בתור אוהד אדום, אני בהחלט מורגל גם בייסורים וגם בהנמכת ציפיות,
ולכן - בימי ההולדת האחרונים הייתי מגביר מאמצים כדי שיום ההולדת יהיה כיפי ומוצלח.

השנה משהו השתנה. הגישה כלפי יום ההולדת הייתה יותר רגועה, מפוייסת, ספק בוגרת
(ולא בגלל השנה הנוספת שאינה מבגרת אותה כלל). אמנם לא ציפיות בשמיים או ברצפה,
אבל משהו שונה. השנה שעברה, שמיצקה (מלשון מוצק) את מערכת היחסים בינינו לרמות
חדשות שמזכירות את תחילתה לפני 20 שנים, ביגרה את שנינו והעניקה לנו עולם תוכן חדש,
שונה ומרתק עד מאוד - החברים הכל-כך טובים אותם רכשנו כאן.

בררנו בקפידה, סיננו, וגם איבדנו אנשים בדרך. אבל היום, מקץ כ-10 חודשים, ובמיוחד אחרי
אתמול - אנחנו יודעים בודאות שרכשנו חברים לחיים.
יש לנו חברים שהולכים איתנו זמן רב. יש לנו חברים שעדיין עימנו מילדות. אנחנו יודעים ומודעים
לקושי ברכישת חברים בגיל מאוחר (אמצע ה-30).

ובכל זאת - אתמול, נעטפנו שנינו בכל כך הרבה אהבה ונתינה, משהו שאינו מובן מאליו אפילו בקרב
חברים ותיקים ומשפחה.

במסגרת ההכנות וההפקה של המפגש נחשפתי לנפשות הפועלות עוד יותר מאלה שהכרתי כבר אישית.
סייעתי בכל דבר שיכולתי ויצאתי את הבית בשעות הערב המוקדמות מותיר אחרי קבוצת נשים איכותית
ומדהימה. כשחזרתי - החיוך של החתולה, החיבוק שלה והלב הפועם בחוזקה אמרו הכל ללא מילים.

מבלי שקיוותה, מבלי שציפתה, האהבה והנתינה שחשה אמש הציפה אותה. למרות האנליטיות וקור
הרוח היא נותרה חסרת מילים, ותאמינו לי שזה לא קורה הרבה. פשוט - שמחתי והתרגשתי בשמחתה.

כפי שכתבתי למשתתפות הבוקר, החתולה מאוד אהובה וחשובה לי. ימי ההולדת שלה חשובים לי.
יש מספיק קשיים ומכשלות בחיים, והתקופה האחרונה סיפקה לה לא מעט מרורים.

כשהגעתי אתמול בחצות הביתה וראיתי את החיוך המתרגש, החם והאמיתי שלה - ידעתי שהן הצליחו.
למרות ההיכרות הקצרה מאוד, רכשנו חברות (וחברי) אמת ואנחנו תקווה שנוכל להיות שם בשבילן/ם
באותה המידה בכל הזדמנות שתינתן.

פשוט - תודה ענקית. נכנסתן עמוק ללב של שנינו 😄

ולמלכתי, אהובתי, חברתי ואשתי (כן כן כל הארבע) - ראיתי אותך אתמול והיום קורנת. שמחה.
מוצפת אהבה ורגשות חיוביים. נהניתי מכל שנייה. מי ייתן (ואשתדל ככל התלוי בי) שאוכל לצפות
בך כך שוב לאורך כל השנה וגם ביומולדת הבא. אוהב אותך. המון, מכל הלב.

מזל טוב !

הגעתי בזמן, בשעה שנקבעה. מצאתי אותו במרכז החדר מכוסה עיניים. מלכתו חייכה אליי. החיוך שלה היה מדהים."הנה הוא עבורך" חייכה.

הסתכלתי לעברו. ידיו קשורות מאחורי גבו, רגליו צמודות. הסתובבתי סביבו, מנסה להעריך אותו. הוא עמד על ברכיו. מלכתו התיישבה על הספה. הדליקה סיגריה וחייכה.
"פתח רגלייך" פקדה. "תן למלכה להסתכל בך"...הרמתי את רגלי לכיוון אשכיו והזזתי אותם. איברו היה זקור לקראתי. חייכתי לעברה ובעטתי באשכיו. הוא התכופף ומיד חזר להזדקף. מלכתו הייתה מאד מרוצה מתגובתו המהירה ומיד התרוממה ממקומה. היא הפנתה את גבה אליו והתחת שלה היה בתוך פניו. "לקק שפוט" פקדה עליו. הלכתי מאחוריו והעברתי את ציפורניי על גבו. הנה צצים להם סימני הציפורניים האדומים שאני כל כך אוהבת. לשונו הייתה דבוקה לתחת של מלכתו. בידיי השנייה משכתי את אשכיו למטה.

התחלתי להצליף בו והסימנים החלו להתרבות. העברתי את ידיי על התחת האדום שלו והסימנים בערו לי בידיים. "רד על ארבע שפוט" פקדה עליו. היא הביאה את הסטרפאון וקשרה אותו על גבו של העבד, מזדקר בגסות מעלה. "הנה לך כסא מלכות" פתחתי רגליי, הרמתי את החצאית והתיישבתי עליו. התרגשתי כל כך. "כולו שלך" חייכה לעברי. טפטפתי בעדינות שעווה רותחת על גבו, בכל נגיעה הוא זז תחתיי והרגשתי אותו כל כך בתוכי. באותו זמן היא קשרה את אשכיו.

לפתע שמעתי רעש מפתחות. הרמתי את ראשי לעברה מבלי להוציא מילה. "הוא שומר מפתחות מעולה" החיוך התפשט על פניי. איזה רעיון נפלא. הצבעתי אל מעילי. היו שם 2 צרורות שונים. היא משכה אותם ותלתה את כולם על אשכיו. הוא החל להאנח מהכובד. התרוממתי כולי נוטפת מיצים. היא פירקה את הסטרפאון מגבו. "התרומם" פקדה עליו. הוא נעמד. ביד מהירה נענעתי את המפתחות. נשימותיו השתנו והפכו להיות יותר מהירות. לבשתי כפפות וטיילתי בעדינות על פטמותיו. הוא החל להתפתל, הוא החל לחייך. חיוך ביישני, נעים.

"נעים לך? נכון?" פנתה אליו מלכתו. "כן מלכתי" ענה לה בנחישות. היא הלכה מאחוריי. סימנה לי לפתוח את רגליי. התכופפה והנחיתה את השוט שלה במכה מדויקת על אשכיו הנפוחים. הוא ניסה להתכופף אך תפסתי בפטמותיו. פרצופו התעוות לרגע. "לא שמעתי תודה למלכה המלטפת!" צעקה לעברו. "תודה למלכה המלט..." עוד מכה נחתה על אשכיו. הוא השתתק. "נסה שוב...עד שתצליח" פקדה עליו. "תודה למלכה המל...." שוב צליפת השוט על אשכיו "כה המלטפת" צעק, ופניו התעוותו בכאב.

הסתובבתי לעברה בחיוך ענקי. צעדתי לקראתה. היא התרוממה. "נכון שהוא ..." נישקתי אותה על שפתיה, נשיקה לוהטת רכה ואסרטיבית. צעדתי לקראתו משכתי את אשכיו למעלה והוא ניסה להרים את גופו, חילצתי את המפתחות שלי מאשכיו. החדרתי אצבע לתוך הכוס החם שלי והנחתי לפני אפו. הוא נשם את הריח המתוק לתוכו וצעק "תודה למלכתי על הפרס". הסתובבתי לעברה ויצאנו מהחדר.

"מסרי לו את אהבתי. נפגשים מחר באוואטר..נכון?"
"כן. הוא יתפלץ כשאספר לו שזו את" חייכה אליי.

נכנסתי לאוטו. נסעתי הביתה עם מוסיקה, בתחושת רטיבות נעימה. כשיצאתי מהאוטו השלולית הייתה ענקית.
"הייטק... רד למטה, לאוטו, לנקות אותי"

אז ככה, We took our sweet time about it, לגמרי...
אבל חובות יש לשלם. עדיף מהר ובמזומן, אבל מה לעשות שהחיים עוברים באמצע.

זוכרים את פוסט "חנות המגפיים" (http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=212213&blog_id=44787)?

אז את יצירת המופת אפשר לראות בפרופיל ובאלבומים שלנו.

לנוחות הקהל, להלן דוגמית -


תהנו. סופ"ש נעים ומוצלח לכולם :-)

יותר מ-8 חודשים עברו מאז הצטרפנו פורמלית לאתר.
אני קראתי באתר כשנתיים (ואולי יותר) לפני כן, והצגתי בפניה תכנים ספציפיים שיענינו אותה. למרות שבעבר ביקרנו בדנג'ן מספר פעמים
(אני מועטות והיא מעט יותר) וידענו שמבחינת העניין אנחנו חלק מהקהילה – נרתענו לא אחת כשחשבנו להצטרף אליה בצורה רשמית.
כזוג נשוי הפעיל בתחום לאורך שנים רבות תייגנו את הקהילה כמאוד ביצתית על-סמך מה שראינו, הרגשנו ושמענו ממכרים שכן היו פעילים בה.

ניסינו להתרחק, אולי לשמור על עצמנו. באותו זמן לא היה לנו הצורך לחשוף את עצמנו, לא הייתה כל מטרה.
עד אותו יום בסוף מרץ, כשחזרתי מנסיעת עבודה. אהובתי בדיוק עברה עבודה, ועמלה על הפייסבוק שלה.
היא רצתה לחבר אליה כל מיני אנשים מעבודתה הקודמת. אחד מהם פנה אליה בספק הצעה, וסיפר לה משהו שהדליק בה מתג חבוי. שלישיה.

זה משהו שדיברנו עליו בעבר. הגיוני בהתחשב שאנחנו זוג מאוד ותיק ואקסקלוסיבי זמן רב (נחגוג השנה 20 שנים לדייט הראשון
וחגגנו עשור לנישואין לא מזמן). פעם היינו קרובים לממש את זה, אבל הדרך שנבחרה (מלכה בתשלום עבורי כמתנת מומולדת)
לא התיישבה לנו וזנחנו אותה. בפעם אחרת היינו בערב טנטרי זוגי פרטי שעשה לנו פלאים. היה מרגש ומיוחד, אבל רק צעד ראשון.

ואז – בסוף מרץ. משהו השתנה. באותו סופ"ש חיינו את הנושא, דיברנו ונפתחנו לרעיון. היא רצתה ואני – אני תמיד הייתי שם כנראה.
התחלנו לכתוב בלוג פרטי ואז, בהחלטה אימפולסיבית, פרסמנו אותו כאן.
למה כאן? למה באתר הקהילה? שהרי החיפוש הראשוני שלנו היה כמעט ונילי לחלוטין?

לאלוהית (למדתי 😃 התשובות. מה שכן, ההחלטה הסתברה כמוצלחת מאוד. באופן יחסי, יש אחוז אינטליגנטים ניכר בקרב אנשי הקהילה
ומכיוון שלא חיפשנו זיון גרידא, אלא היכרות מינימאלית כחלק מהחבילה (שהרי זאת הפעם הראשונה והיינו צריכים להקהות את הקצוות)
היה לנו קל להתחבר לאנשים כאן על בסיס רקע משותף.
אמנם, מחפשי הזיונים גרידא קיימים למכביר גם כאן, אך בכל זאת חלק מתחושת הזילות שיש באתרי "הכרויות מיניות" שונה כאן, בעיקר תודות לגבירתי ולחלק מהפונים העושים זאת בכבוד הראוי (לאישה ואדם, לאו דווקא לשולטת).

עברו רק 8 חודשים אבל זה מרגיש כל כך הרבה יותר And in a good way.
מצאנו כאן חברים, חברי אמת, יקרים לליבנו, שעברו מהעולם הבדס"מי לעולם שלנו ואין לנו ספק שיצעדו איתנו הלאה.
אנשים (וגם זוגות נהדרים) פתוחים שאיתם אין צורך להסתתר ולשים חומות.
היכולת להיות מי שאתה מרגיש, שתוכל לשבת בסושייה עם אחת מאושיות הקהילה ולהודות בפה מלא מאקי שבגיל 23 ישבת
מול חברתך וביקשת ממנה לזיין אותך בתחת עם סטרפאון (ומדובר בתחילת ה-90 לא בימינו המתירניים) – Priceless (אגב סושי – שבוע הבא?).

והרווחנו כמה חויות מסעירות ונהדרות, שנוכל להעלות לנו ליד האח כשנהיה זקנים. הן היו המטרה שלשמה הצטרפנו לאתר ולקהילה, אבל ראינו טוב אז נשארנו. ואנחנו מאוד נהנים. ואם בהתחלה לא היינו בכלל בצ'ט או סתם לא פעילים, היום כבר משתלבים באוטוסטראדת השיחה בצורה פעילה.

אבל מעבר לכל – הרווחנו פה רווח אחד אחר, הרבה יותר מהותי. להבין שאפשר גם אחרת. שאפשר עוד ויותר ושזה לא הורס ורק מחזק.
בסוף אפריל העלנו את היחסים בינינו עוד מדרגה, גבוהה. משהו שנמנענו ממנו בעבר למרות הרצון (בעיקר שלי) ובגלל החששות מההשלכות (בעיקר שלה).

העברתי לה את השליטה בגמירה שלי. הייתי רגיל לגעת ולאונן לפי רצוני – פעם ביום או פעם בשבוע. היום אני גומר כשהיא מאשרת, מורה,
דורשת או מאפשרת. מניסיון היא טוענת שאני הרבה יותר קשוב ופתוח לצרכיה כשאני קצת "מלא" (ומוסיפה טפיחה על אשכי המלאים בחיוך).
למזלי ושמחתי בנושא הגמירה בורכתי – מלכתי אוהבת סקס (ובמיוחד איתי 😃 כך שהיא מאפשרת לי הזדמנויות להשתחרר. מצד שני גיליתי את העוצמה שבלהחזיק שבוע+ ואז להשתחרר בעוצמה 5 בסולם ריכטר....

מאז גם עלינו עוד כמה מדרגות, קטנות וגדולות אבל זו לא הנקודה. היום, כמעט 20 שנים לאחר הכרותינו הראשונית אהבתנו ומערכת היחסים שלנו חזקה כמעט מתמיד, והמוטיב הפמדומי קירב אותנו עוד. יותר. מאוד.

יצא לנו לחשוב על זה באחת המסיבות האחרונות – פתאום הכרנו כבר הרבה אנשים! באנו ואמרנו שלום ושלומות וחיבוקים ומניש ושיחות חולין
והמסיבה עברה בכיף. הרגשת הפמיליאריות היא פשוט מדהימה ולא יאומן שרק כ-8 חודשים עברו.

ימים האחרונים השתתפתי מעט בפוסט על בדס"מ בחיי הנישואין והבנתי שוב עד כמה מיוחדת היא מערכת היחסים שלנו, שצמחה מגיל צעיר.
זה לצד זו, ין וינג, משאירים פערים וממלאים אותם זו עבור זה ולהיפך. אם כך, פלא שאני מוצא עצמי מדי פעם שולח אליה מבט מעריץ,
מרגיש את ליבי מלא באהבה להתפקע? (בהסמקה קלה, כפי שכבר אבחנה כאן אישה היקרה לנו).

* מוגש באהבה רבה לזו שאני לצידה, שאהפוך עולמות בשבילה ותוהה מה אעשה ליום הולדתה הממשמש ובא בתחילת החודש ://

ההתכתבויות באתר פותחות בפני (בפנינו) חלונות לתוך חייהם של אנשים אחרים.
הן מאפשרות לנו לחוות אותם ואיתם, דרך עיניהם, את העולם. נותנות לנו כל פעם נקודות מבט אחרות, שונות ומגוונות על החיים.
לעיתים נדמה לי שאני יכולה לחוש את השתקפותנו בעיניהם.
כבר היו פעמים שהחלונות זימנו לנו מראות שבעזרתם הבנו שעלינו לקבוע גבולות כדי להתנהל בשניים.

היו פעמים שהחלונות נפתחו לרווחה, כאילו אמרו "תכניסו את הראש פנימה התרשמו". כבר היו פעמים שבעזרתם התארחנו בעולמות שונים.
היו פעמים שהם נפתחו ודרכם נכנסה קרן אור קטנה והציצה כמו בדקה, לפעמים נכנסת רוח, ואז לוקח דקה או שתיים כדי להבין איזו רוח נכנסה.
היו פעמים שהרוח הייתה חמה וסוחפת ומצאנו עצמנו נסחפים איתה.
היו פעמים שהרוח הייתה קרה וצוננת ואז החלון נסגר, נטרק.

כל אחד מביא עימו את התחושות שלו. התחושות מגוונות מלוות בצבעים, חיוכים ושיחות.
הכי נעים וכייף קורה כשהחלונות גדלים עד שהופכים לדלתות פתוחות ומזמינות ואז אנחנו יודעים שמצאנו חברים חדשים.

אתמול נפתח לנו חלון. חלון שהביא איתו הצעה ראשונית נחמדה, משהו בר ביצוע.
הוא שיקף בפנינו אהבה של שני אנשים.
ככול שהחלון נפתח הבנתי שמבחינתי הוא שונה, לא רגיל.
הוא הרגיש לי חורק ולא משוחרר.
הוא רצה להיות מזמין אבל לא באמת איפשר כניסה.
החלון השאיר בי תחושה מוזרה.
התחושה פגשה אותי במקום שבו אני מרגישה הכי מאפשרת, מוגנת, אהובה ומקובלת (במובן של קבלה ללא תנאים...).
הוא השאיר אותי בהתלבטויות רבות. בתחושות מעורבות.

אני חולת מגפיים.
אילו יכולתי הייתי ישנה איתן
לא סתם מגפיים...יפות, גבוהות, סקסיות, עם עקב גבוה, כאלה שכשאני מסתכלת במראה אני חושבת שאני הכי סקסית . יש לי כמעט 30 זוגות מגפיים, חלקן לא ראו אור יום מעולם. בכל אחת אני מאוהבת קשות. למזלי אני נשואה לגבר שיש לו בוט- פטיש שמטפל ומטפח את האוסף שלי ולכן כל פעם שאני חוזרת עם קופסא חדשה הביתה הוא מתרגש יותר ממני.
לעניינו....הלכתי לחנות נעליים היום. סוף עונה עבורי זה לונה פארק של מגפיים. הבן של בעל החנות קיבל אותי. אפשר לעזור לך שאל...חשבתי שמצבי כל כך חמור...אין ישועה.
"כן אני רוצה למדוד את אלו.." מגפיים שחורות גבוהות בעלות שפיץ מחודד, אבזם קלאסי וריצ'-רץ שלא נגמר. "כבר" הוא חזר. נעמד מעליי עם הזוג בידיו וחיכה שאתכופף. הסתכלתי בעיניו.... ומיד הוא ירד על ברכיו וחלץ באבירות את מגפיי והחל מודד לי את החדשות....המוכרת שאלה אם אני מעוניינת בזוג נוסף....ב ר ו ר ש כ ן. היא רצה ישר למחסן וחזרה עם זוג נוסף.
למראה המגף החדש עיניי נצצו...שוב פעם הרגשתי מאוהבת.
הבן הסתכל עליי ועיניו נתקעו על רגליי. הוא פלט "בשביל רגל כמו שלך עשו את המגף הזה." הבטתי בו וחייכתי. אני יודעת הודיתי בליבי. שוב הוריד את מגף ומדד לי אחד נוסף. נגע, מישש את האבזם, החלק את התפר. נעמדתי מעליו. הוא השפיל מבטו למגפיי. "הרגל אהההה ...המגף כל כך מהממם שאני נמס פה". התחיל להיות לי חם כל כך.
לבסוף קניתי את המגף השני. יצאתי מהחנות התקשרתי להייטק שלי "מותק אני מביאה הביתה מגף חדש...ממש יצירת מופת.

פאמיליאריות. מדהים עד כמה זה פשוט עושה את ההבדל.

כשבאנו למסיבה הראשונה שלנו, לפני קצת יותר מחצי שנה, עם שני זוגות חברים שדי בקושי הכרנו, הרגשנו די מחוץ לעסק. מעט מאוד הכרות והכרה, עומדים בצד, בשוליים, מסתודדים יחד. הביישן בינינו נאלם לו בעוד האמיצה יותר עשתה צעדים ראשונים לקראת חיברות עם אנשי המסיבה.

מאז עברו מים רבים בירדן. היום, חוזרים מהמסיבה במצב רוח מרומם, מרגישים שהפכנו מסרדינים לדגי טונה, הכל בדרך להפוך לכרישוני מסיבות מדופלמים.

סיבוב השלומים והפרידה היה ארוך באופן מפתיע ופשוט ... מענג (For the lack of a better word).
היתה לנו מסיבה פיצוץ וכל כך נהנו. וכן כנראה שהפמיליאריות עושה את ההבדל, או שבעצם הכל נתון במגף המרהיב של החתולה שהיווה אבן שואבת ללא מעט שיחות 😄

רצינו כמה תודות כי זה זמן מעולה לזה. אף פעם לא עשינו את זה ואנחנו כבר מסטולים מעייפות (אני קם עוד שעתיים לגמדים שלנו). אז,
למארחת המקסימה והשופעת,
למלכה האם הנהדרת (אוהבים מאוד מאוד),
ל"אח הקטן" הגדול שלה (שמתגלה כאיש שיחה מרתק),
לחברות הנהדרות שטורחות להמשיך להכיר ולחבר,
למחלקת הממתקים המקסימה והמשקיענית,
לחברים הותיקים והטובים שאותם לא ראינו זמן רב,
לקבועים על הבר (מצטערים שלא אמרנו שלום, אבל הייתם עסוקים לכם בחגיגות),
לאלה שבאו במיוחד לפגוש אותנו (זה עשה ממש כיף ומאוד מחמיא),
לאלה שלא באו בשבילנו אבל נפגשנו סוף-סוף (זו הייתה הפתעה נעימה)
ולכל האחרים שאמרו מילה או יותר, הציגו את עצמם ונהננו מאוד בחברתם.
כמובן נשיקות לברמן המסוקס...

בקיצור – היה לנו שוס. היינו, התמנגלנו, רקדנו ונהנו. המסקנה? קודם כל להכיר כמה שיותר כי זה פשוט עושה את זה כל-כך כיף. וכמובן, לנעול מגפיים ממש שוות (ועל כך בהמשך....)

* הערת סופר – אם שכחנו מישהי או מישהו אנחנו ממש מתנצלים. לא בכוונה :-)