מיש

ישבתי עכשיו בחדר, על השרפרף נצרים שלי, בוחרת תחתונים וחזיות כדי לארוז.
פתאום מצאתי את עצמי מסתכלת על עצמי במראה, בוהה.
ניסיתי להבין מה אני רואה...
אשה ? ילדה ? בחורה ? מיש ? אבל בכל אחת מהן, מיד היית שם.

ברגע הראשון ראיתי אשה, ותהיתי מה אתה רואה בי, האם כשאתה מסתכל עליי (או על תמונה שלי), האם אתה רואה בי אשה.
ואז ראיתי כמה שאני שלך, בכל מחשבה ובכל שניה.
ואז חשבתי לעצמי, כמה קשה לי לשחרר.
כמה שאני אוהבת אותי, דרך (מה שאני חושבת שזה) העיניים שלך.
אולי אפילו אוהבת אותי ככה, יותר ממה שאני מסוגלת לאהוב את עצמי כשזו רק אני - מבודדת מהקיום שלך.

כשהייתי בחתונה לפני שבוע, הרב אמר משהו בחופה, ואני מיד הוצאתי את הפנקס ורשמתי (כדי לכתוב לך).
עכשיו הזמן להעתיק את זה:
הוא דיבר על מהי "תשובה", לחזור בתשובה, ואמר שזה בעצם - לשוב אל עצמי.
ואז סיפר, שכשנפגש עם החתן והכלה לפני כמה שבועות, הוא שאל את הכלה המיועדת, מה זה בעיניה.
היא ענתה לגבי "תשובה זוגית": "הזוגיות עוזרת לי להכיר את עצמי, לגלות את עצמי".

מאד התרגשתי מהמילים האלה, כי זה מה שקרה לי איתך, יותר מכל קשר אחר שהיה לי אי פעם.
ולא בגלל שאיתך גיליתי על עצמי דברים חדשים, אלא בגלל שאיתך יכולתי להיות מישהי חדשה (ישנה),
זו שתמיד הייתי רק בתוכי, ואף פעם לא היה מקום להיות אותה באמת, במציאות, בחיי היומיום.
קשה לי להפרד ממנה.
אולי הרבה יותר ממה שקשה לי להפרד ממך.
אני נפרדת ממנה (בלית ברירה), כי רק איתך היא (אני) יכולה להיות.
ואתה כבר לא נותן לה להיות יותר.
אתה אמנם מאפשר לי להרגיש אותה ביני לביני, אבל כבר לא מוכן לתת לה קיום בפועל, לא מולך ולא בכלל.
וזה אולי מה שהכי כואב לי, מה שהכי חסר לי.

התחלתי לכתוב את זה כהודעה, כמו מאות ואלפים שנכתבו ונשלחו אליך.
ופתאום ידעתי שזה עומד להיות מועתק לבלוג ולעלות לאוויר.
לא יודעת למה...
אולי אני רוצה שעוד אנשים יקראו את זה לפניך ? (משהו חדש מאד שקורה, כי אני תמיד רוצה שתהיה הראשון).
אולי כי אני רוצה לצרוח לעולם את מה שאני מרגישה.
אולי זו קפריזה.
אולי זה אקט אינטואיטיבי.
אולי זו טעות.

אוהבת הכי אפשר,
מישלך.
}{


* תדמיין שהפוסט צבוע בכתום ( :
* חוזרת לארוז...


05:41 - הפוסט כבר נמצא באוויר כמעט שלוש שעות.
כיביתי מחשבים והלכתי לישון.
רק כשכבר הייתי במיטה ועצמתי עיניים, הבנתי למה הוא נמצא בבלוג ולא נשלח אליך בהודעה.
אתה יודע שאני מופרעת ופרפקציוניסטית בקטע הזה...
אז קמתי, הבאתי את המחשב הנייד למיטה והדלקתי אותו, ואני מוסיפה את ההערה הזאת לפוסט.
אז למה ?
זה כבר יאמר לך בארבע עיניים... אם תרצה לדעת ( :

אתם לא רוצים לדעת, מה היה עם A אחרי שבוע ?


תוספת ועריכה מה- 23.10.11

כנראה שלא... אז לא !

לא ביקשתם, אז לא צריך (הפסד שלכם) (אני כבר יודעת) (גם הוא) (גם עוד כמה יחידות פוקסיה)


* ואת, כן את (את יודעת מי את), הבקשה שלך (שהייתה היחידה) נרשמה ותטופל ( :

יום א' - 23/5/10

(שבוע אחרי שהטמאגוצ'ית. פורסם בבלוג "גברים")

9:30 - לוודא תיאום "חדר" להיום.

9:45 - SMS לכלבונת שלי: "אחת עשרה ורבע בXXX תאשרי"

לצאת לאסוף את הכלבה שלי מXXX

11:33 - SMS לכלבונת: "החוצה"

עם מיש בחדר.

16:15 - חדר כושר

18:30 - במשרד:
שיחת מסנג'ר עם M - סיכום שיחה - אולי במחזור הבא....
שיחת מסנג'ר עם B - סיכום שיחה - משועממת, עייפה, צינית, פוזה של שטחית.
אחרי הצצה בבלוג שלה: מכוערים עושים לה שחור בעיניים, שונאת טכני, מצפה שיתאמצו בשבילה.
נראה שכדאי להראות לה מה זה שליטה בכאילו... לקחת לה את מה שהכי חשוב לה: היופי, המראה והראייה.
סשן פיזי ! פיזי ! פיזי ! (קפיצת באנג'י מעזריאלי, אולי ? לצבוע לה את הבלונד לשחור ?)

• תיאום עם מס' 2 לגבי B - ליום ג' ב- 18:00.

יום ראשון הוא יום שקט בעבודה (חו"ל מושבת). הביתה (הספיק לי סשן אחד להיום).

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ב' - 24/5/10

החלפת הודעות עם H (גרושה) - סיכום שיחה - מעניין... לחוצה ואולי כדאי לנצל את זה !

14:53 - להחזיר מיילים ל'שלי' (בנוגע לתמונות)

14:58 - הודעת תיאום ל- B : "תהיי זמינה מחר החל מהשעה 13:30. תאשרי."

17:28 - מייל נוסף ל'שלי'

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ג' - 25/5/10


13:15 - בדיקת הודעות בכלוב + שליחת תגובה ל'שלי'

B העלתה פוסט לבלוג שלה בשעה 10:25 (משהו שמספק סיבה מספיק טובה כדי להפגש עם "גברים")

13:30 - שליחת הודעת תיאום אחרונה ל B

18:30 ביציאה המערבית של חניון עזריאלי. עמידה זקופה במרחק עשרה צעדים מהמאבטח. הטלפון הנייד ביד. תאשרי.

תוך כדי שהיא מקבלת את ההודעה הזאת בכלוב, היא מקבלת גם תגובה בבלוג מ-O שלפני שעתיים ישב עם מיש בסירה של T בנמל ( :


מפגש "גברים" עם B

18:00 - פגישה עם מס' 2 בחניון של עזריאלי, משאירים את הרכב שלו, מתאמים פרטים אחרונים. מטפסים עם הרכב לכיוון היציאה.

כמה דקות לפני המועד היא מגיעה, סופרת צעדים, נעמדת, אחרי רגע, מתחילה להתרחק לכיוון תחנת האוטובוס,
שוב נעמדת, מתבוננת מסביב, מתלבטת, חוזרת לנקודה שנקבעה, נעמדת שוב.
נשענת על הקיר שליד, העיניים מתרוצצות, אחרי כמה שניות מתרחקת צעד מהקיר, נעמדת זקוף, לא זזה. ילדה טובה.
אוחזת ביד שלה את הטלפון שכבר דביק מזיעה, מציצה בו כל כמה שניות לראות אם יש בו תנועה,
מפחדת לא לשמוע את הצליל (רעש הרחוב הסואן לא מצליח להתגבר על הרעש בראש שלה).

אנחנו נותנים לה לעמוד שתיים-שלוש דקות ומתקרבים עם הרכב.

יוצאים מהחניון, עוברים את הש"ג, חולפים על פניה בנסיעה איטית, אין לה מושג שזה אנחנו.
ממשיכים כמה עשרות מטרים ועוצרים בצד, רואים אותה במראות של הרכב.
שולחים לה SMS: "לעלות על האוטובוס הראשון שמגיע ולסמס מהן שלושת התחנות הבאות שלו"

היא מסתכלת מסביב, חוזרת לתחנת האוטובוס שקודם שקלה לברוח דרכה, מבינה שזה התחיל.
שלוש דקות אחרי מגיע אוטובוס והיא עולה עליו. שולחת SMS.

אנחנו עונים: "לרדת בתחנה השלישית"

מקצרים את הדרך ומשיגים את האוטובוס בכמה דקות. רואים אותה יורדת. הנייד שלה ביד.
שוב אותו סיפור: "לעלות על האוטובוס השני שמגיע, להשאר בחלק הקדמי שלו ולסמס מהן שלושת התחנות הבאות שלו."

שוב מסתכלת מסביב, מתחילה להראות עצבנית, מנסה להראות משועממת, אבל ברור שהיא במתח אטומי.
בזמן שהאוטובוס הראשון חולף, מס' 2 יורד מהרכב ומתיישב על הספסל שבתחנה, אין לה מושג שהוא קשור.

האוטובוס השני מגיע ושניהם עולים, היא משלמת ונעמדת ליד המושב השני (למרות שמאחור יש מקומות פנויים),
2 משלם על עצמו, עובר אותה ומתחכך בישבן שלה בגסות ושומע אותה מסננת בין השפתיים "חלאה".
היא עוקבת אחריו במבט וארשת פניה משתנה, מס' 2 נראה טוב - חתיך - מעורר בה את החשק.
היא שוכחת לרגע שהיא עכשיו שלנו ומתחילה לפנטז על רומן ארוך ומרגש עם הגבר שמתיישב במושב האחורי.
היא שוקלת אם להתקדם לעברו כשהיא מקבלת ממני SMS: "תחנות !"

מסתובבת לנהג ומבררת, ומתחילה להקליד את זה להודעה בנייד, בנתיים הייתה תחנה, 2 ירד.
היא שולחת אליי את המסרון ושמה לב שהחתיך שלה כבר איננו.

"לרדת בתחנה הבאה."

היא יורדת והפרצוף שלה אדום. היא כבר נראית עייפה ומעוצבנת.

"תעצרי מונית ותחזרי לעזריאלי."

במונית: "עזריאלי, הבנין המשולש, קומה האחרונה"

עוקבים אחרי המונית, מגיעים, אני יורד, 2 ממשיך עם הרכב לחניון, אני הולך אחריה במרחק ביטחון, נכנס איתה למעלית.
הנייד עדיין ביד שלה היא נשענת על דפנות המעלית, חיוורת, נראה שתיכף מתעלפת.

"הכל בסדר?" אני שואל בעדינות... "אה... אני לא יודעת... הכל בסדר..." היא מגמגמת אבל נושמת קצת יותר מסודר,
מרגישה בטוחה עם הדאגה שלי, אני אחד שמשרה ביטחון, זה לא חדש וקצת מתעתע.

היא מקבלת SMS : "לצאת בקומה XX - מכון עיניים. להכנס לתא האחרון בשירותי גברים שבלובי. לא לנעול. לאשר שהגעת"

אני רואה אותה שוב מאבדת נשימה. לוחצת על הקומה המתאימה.

אני שואל שוב: "בטוחה שהכל בסדר?"

"כן" היא עונה בהיסוס "אני בסדר" ויוצאת מהמעלית.
אני נשאר והדלת נסגרת.

"אני בשירותי גברים. יכולה לעשות פיפי?"

"כן. להשאיר את התחתון מופשל ולשים את כיסוי העיניים שנמצא בשקית מאחורי הפח"

בנתיים אנחנו מגיעים ונכנסים בשקט לשירותים, מקשיבים לזרם הארוך של השתן שלה שמשפריץ על דופן האסלה.
שומעים את רשרוש שקית הניילון, ואז אותה נופלת ריקה לרצפה.

מחכים דקה. מס' 2 פותח את הדלת, שנינו מסתכלים. "שנמשיך?" הוא שואל.
היא מהנהנת עם הראש למעלה ולמטה, לא מדברת.

2 דורך על התחתונים שלה והיא מבינה לחלץ את הרגליים שלה מתוכם.
"בואי" בודקים שאין אף אחד וחוצים את הלובי של כניסת המעליות, נכנסים לחדר שירות.

התחתון שלה נדחף לפיה ונסגר במסקנטייפ, מופשטת לגמרי, הבטן שלה מוצמדת למדפי השירות המתכתיים שמקובעים לקיר והידיים שלה נקשרות אליהם.
סמרטוט נדחף לה לכף היד.
"ברגע שהסמרטוט הזה נוגע ברצפה, את משוחררת ואנחנו נעלמים. כל עוד שהוא ביד שלך, את הסמרטוט שלנו, ברור?" היא מהנהנת.

אנחנו מתחילים עם המקל של המטאטא בכוס שלה, הוא יוצא משם רטוב לגמרי. 2 אומר לי:
"תראה איזו זרימה, אנחנו אפילו לא צריכים להגיע לברז בשביל הספונג'ה"

המקל של המגב נדחף לה לישבן, היא קופצת במקום ומוציאה צעקה מבעד לתחתונים שבפה שלה.

"הסמרטוט שלנו לא מרוצה" אני אומר ושם לב לצמרמורת שלה, כשהיא מזהה את הקול הדואג שלי מהמעלית.
"אולי כדאי להניח לו... הוא לא מביא ככה הרבה תועלת".

2 מתחיל ללטף לה את הישבן ומנחית ספאנק רצחני, שיכול גם אותו לזהות בביקורת הדרכונים הביומטרית.
מלטף ומספינק לסירוגין והסמרטוט מתחיל להתרגל לזה. המקל שוב נדחף לישבן, הפעם היא עוזרת לו להכנס.

אנחנו מתרחקים צעד לאחור, מוציאים את הנייד שלה שהיא עדיין אוחזת ומצלמים לה תמונה למזכרת:
צמודה למדפים, ידיים פרושות לצדדים, סמרטוט (מבד) מוחזק היטב באחת מהן, עיניים מכוסות, פה חסום,
ישבן אדום שמגב תקוע בו, מטאטא תקוע בכוס - מחזה מרהיב, ממש פירסומת לשירותי הניקיון המקצועיים של הקניון.

בשלב מסויים המקל של המגב מתחלף בזה של מס' 2.
זה של המטאטא נשאר במקומו והאצבע שלי משחקת לה בדגדגן.
היא גונחת, המקל זז, 2 זז, האצבע שלי זזה קצת.
היא רועדת, נראה שיש לה שרשרת של גמירות, היא בוכה - אלוהים יודע למה...

אנחנו מפסיקים, משחררים אותה, משאירים אותה רק עם כיסוי עיניים.
2 לוחש לה באוזן: "את היית סמרטוט-תענוג אמיתי, הייתי דואג לכמה כמוך אצלי במזווה" ויוצא.

אני נשאר שם איתה לבד, מחבק אותה, היא נרגעת מהבכי.
מוריד לה את כיסוי העיניים ושואל אותה אם זה היה שווה.
היא מהנהנת עם הראש (כבר יכולה לדבר, אבל נמנעת).

"את יודעת, השותף שלי הוא גבר ממש מכוער, אבל ממש!
אחת הסיבות שאנחנו עושים את זה ככה, זה, כי אף אחת לא מוכנה לגעת בו אחרי שהיא רואה אותו."

אני רואה את הבחילה עולה לה בגרון, הפרצוף שלה מתעוות.

"אבל ראית שיכולת להנות גם ממפלצת.... זה לקח חשוב לחיים" הכעס עולה בה, החלחלה, הגועל מעצמה וממני.

אני נותן לה את הבגדים ומסמן לה להתלבש. היא מתלבשת בזריזות, מסדרת את השיער, מנקה את האיפור מתחת לעיניים.

"בואי, נרד לשתות קפה. נדבר קצת"

אנחנו יוצאים מחדר השירות, נכנסים למעלית ויורדים.
היא שותקת.
אני לא מזיז את המבט שלי ממנה.
יוצאים מהמעלית והולכים בשקט לבית הקפה, שם מחכה לנו בשולחן צדדי מס' 2 עם חיוך קטן.
היא קופאת במקומה נעמדת (הפעם באמת בלי לזוז), הפרטים מתחילים להתחבר לה... אוטובוס... ישבן... חלאה.... חתיך... מכוער...

מתיישבים.
היא שותקת.
אנחנו בנתיים מדברים על כדורגל.
לוקח לה כמה דקות להעיז לפתוח את הפה.

"תודה" היא אומרת "אני חושבת שאני רוצה עכשיו לנסוע הביתה, אני עייפה"

2 מציע: "את רוצה שאני אקח אותך?"

"תודה, אני אסע באוטובוס..."



בבית 23:45 בערך - שיחת מסנג'ר עם הכלבונת שלי, שנשלחת הלילה לישון בסלון כמו שהיא,
עם השמלה מהאירוע, בלי מקלחת ועם הקולר האדום (נושא היום הוא נקיון...)

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ד' - 26/5/10

13:36 - הודעה לכלוב ל'שלי' שעוברת סרטים

בין לבין פגישות עבודה של העבודה השניה... היי טק...

בודק שוב את: הבלוג של A ושולח לה הודעה לכלוב:
"הראיון שלך נקבע למחר בשעה 14:00. הגיעי לטרקלין העסקים של מלון דניאל בהרצליה והמתיני."

שיחת מסנג'ר עם H שמספרת בדרך אגב, שבסופ"ש הילדים שלה אצל אבא שלהם ולה יש קצת זמן לעצמה,
ושהיא מחכה לסופ"ש של זמן איכות שקט.... (או שמחכה לה הפתעה?)


22:52 - 00:12 במסנג'ר עם הכלבונת, שתישן גם הלילה בסלון ושמארחת הלילה עוד כלבה אצלה בכלבייה.
...במקביל - 23:57 שולח לה תשובה בנוגע לתמונה שביקשה לפרסם.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ה' - 27/5/10

מפגש "גברים" עם A

היא מגיעה באיחור של 4 דקות.
אנחנו נותנים לה לחכות עד 14:14 ואז שולחים את פקידת הקבלה של הטרקלין להודיע לה שהפגישה שלה נדחית לשעה 15:00,
ושעקב האיחור שלה, נכנסה לפגישה המרואיינת הבאה בתור (מימין).

בשעה 15:00 היא ניגשת לפקידת הקבלה ומבררת מה קורה.
זו עונה לה שהראיון יתחיל בתנאי ולאחר ביצוע ההוראה, מוסרת לה מעטפת דואר רשום מרופדת ומעטפת נייר - שתיהן חתומות,
ואומרת: "פתחי קודם את מעטפת הנייר"

A מתרחקת חזרה לכיוון כורסאות הישיבה ופותחת את מעטפת הנייר, בתוכה פתק שעליו מודפס:
"מכיוון שנקודת המוצא שלך היא שהשמש זורחת לך מהתחת,
חס וחלילה איננו רוצים שהשמש תתפרץ לה באמצע הראיון ותפריע.
לכן.... פתחי את המעטפה המרופדת."

בידיים רועדות היא פותחת את המעטפה הגדולה יותר ומוציאה מעטפת נייר נוספת שעליה רשום:
"הראיון שלך A, יתבצע עם פלאג. יש לך 8 דקות להגיע לחדר 125 עם הפלאג במקום"

היא מספיקה להגיע, כולה מתנשפת. דפיקה על הדלת. 2 פותח. היא נכנסת.

"השארי לעמוד ליד השידה" אני מגיש לה פתק, שעליו מודפס ציטוט מהבלוג שלה ושואל "זה מוכר לך?"

היא עונה: "כן, אני כתבתי את זה"

"אז החלטנו! את בתקופת מבחן, אנחנו לוקחים אותך לתקופת התנסות.
את תצאי מפה ותחזרי באותה שעה ביום חמישי הבא, עם הפלאג, כדי שלא יהיו לנו כאן בריחות שמש. יש?"

היא המומה, מסתכלת על שנינו ושואלת: "זהו?"

"בנתיים. להתראות בשבוע הבא"

יוצאת.



21:38 עד 23:07 שיחת מסנג'ר לתחזוקת הכלבה שקצת מתפרקת....

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

יום ו' - 28/5/10

הפתעה מתוקה ל-H !

אחרי הרבה חודשים שרציתי, שרמזתי, ששיתפתי אותך בעניין הזה, שאפילו ביקשתי...
ככה שלפת את זה מהמותן (או במקרה שלך מהראש).
"לפעמים אין סיבה או איזה הגיון מיוחד מאחורי זה" הסברת לי "פשוט כי אני יכול".
לקח לי זמן להבין את זה, שנה וחצי של להיות נשלטת... שלך.
להבין שלא לכל דבר יש משמעות כשהוא נוצר, לא לכל הוראה (או הנחייה) שלך, יש סיבה כשהיא נאמרת, לפעמים יש ולפעמים אין.
אבל כל דבר מקבל משמעות אח"כ כשהוא מתקיים, מתממש, מקבל חיים.
משמעות שאני נותנת למילה שלך, משמעות שאתה נותן (או לא) למה שזה עושה לי... אצלי... בי... מולך.
קרה שמשהו פעוט, הפך ככה להיות עצום (ואולי גם להיפך).

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

אנחנו.
זה כבר אחרת.
זה כבר שונה.


"שינוי צורה" אמרת.
כמה פחדתי.
כמה כאבתי.
כמה קיוויתי שאוכל להמשיך לחיות.
שאי פעם אוכל שוב באמת לשמוח.
להמשיך להיות שלך, אבל גם לחזור לעצמי.
לאחות מחדש את השבר.
לשקם שוב חלקים אחרים בתוכי, שחדלו להתקיים לשנה וחצי.

אולי אני מתחילה להצליח.
לאט לאט...
עם גלים של עליות וירידות, של התקרבות והתרחקות והתקרבות.
של קנאה ואהבה, פרגון וכעס, טעויות ותיקונים.

אבל זה עדיין מאד אוהב.
אני אוהבת אותך.
תמיד.

מישלך.
}{

* נא לא להניח הנחות, להסיק מסקנות או לשער השערות... מס' 1 אמור להבין את זה (ולחייך :)


מהי נסיגה?
ה"נסיגה" היא תנועה מדומה, בה תנועתו היחסית של הכוכב איטית מתנועת כדור הארץ.
תופעת הנסיגה, כפי שהיא נראית לנו, הינה אשליה אסטרונומית, היות והכוכב ממשיך לנוע קדימה כל הזמן.

מהי השפעת הנסיגה על חיינו?
תקופות של נסיגה אינן נדירות, אם כי לעיתים קרובות עלולות להיות בעייתיות עבורנו.
כוכב בנסיגה מבשר על תקופה של אירועים בלתי נמנעים בתחום בו הוא משפיע.
הוא מציף בעיות מהעבר, כאלו שלא נפתרו, ובזמן הנסיגה הם נוטים להופיע שוב על מנת לדרוש החלטה, בכדי שנוכל להמשיך הלאה.
הנסיגה יכולה גם להציג בפנינו שורה של אירועים שנדמה שאין לנו עליהם שליטה, או שהשליטה שלנו בהם מעטה.

עכשיו בנסיגה: אורנוס, נפטון, פלוטו, וגם כירון.
אף אחד מהם לא מהכוכבים הקרובים, כך שההשפעה שלהם יחסית מינורית.

ההורוסקופ היומי שלי:
אתם מרשימים היום יותר מהרגיל, קשתים.
זה בהחלט עשוי לעזור לכם לקדם רעיונות ויזמות שעד כה לא עלו על פני השטח, לעשות דברים קצת אחרת,
להתמודד עם אתגרים גדולים באמת, ולשדרג את התדמית שלכם מול העולם.
השקיעו קצת יותר ביחסים עם סמכויות, ואל תעשו דווקא.

ההורוסקופ היומי שלך:
מקבץ הכוכבים שנמצא היום מול המזל שלכם כולל את השמש, ונוס והירח.
אתם עלולים להרגיש שהעולם מסתכל בכם מרחוק ומצפה שתוכיחו את עצמכם.
זה הזמן להשקיע יותר במערכות היחסים הקרובות, להיות שם עבור מי שזקוק לכם,
ולנהל שיחות חכמות של אחד מול אחד עם אנשים קרובים.

לא נגענו ! (אמיתי לגמרי...)

בשיחה עם מ. דיברנו על זה, שלאחרונה נעשית מגיב פעיל בפורומים השונים... ואז עלתה האופציה, שאולי דווקא אתה זה שבנסיגה ( :

תגובה מהפורום: גברים 16:18 18/08/11


אני לא חובב סיסמאות ואני יכול להבין את הציניות שמריצים עליהן, בעיקר כאן, בהקשר של יחסי נשים- גברים. אבל זו, בכל זאת נוגעת בי דווקא בהקשר של הבדסמ כמו שהוא בעיניי.

כשאני לוקח מישהי למסע משותף כאן (להבדיל ממפגש "גברים") , אני דורש ממנה את כולה.
אני מנכס את הגוף שלה, הוא הופך להיות שלי, לשימושי, על כל המשתמע מכך. אני רשאי לעשות בו ואני עושה בו, כול שימוש שנראה לי. מלמעלה ומלמטה, מקדימה ומאחור - הכול שייך לי ורק לי. מנגד, אני אוסר עליה או מורה לה לעשות בו שימושים שונים בעצמה.

אבל זה החלק הקל, הוא אמנם נחמד ומהנה בפני עצמו אבל הוא כבר מזמן, לא מספיק לי לאורך זמן.

אני רוצה עוד. אני רוצה את המחשבות ואת התחושות שלה.

אני רוצה לדעת הכול. אני רוצה לדעת מה עובר לה בראש, בשאיפה, בכל רגע נתון. אני רוצה לדעת איך היא חושבת ועל מה. אני רוצה לדעת מה מפחיד אותה ומה משמח אותה, מה יגרום לה לבכות ומה יחייך אותה. אני רוצה לדעת מה פגע בה בעבר ומה גרם לה אושר ואיך זה משפיע לה על ההווה, אני רוצה לדעת עליה - הכול. אם הייתי יכול, הייתי מסדר לי מסך קטן שמקרין לי את המחשבות והתחושות שלה, כזה עם אפשרות לעשות rewind לאירועים או תקופות אבל מכיוון שאני עדיין שוקד על פיתוח הצ'יפ הזה, אני עדיין צריך לעבוד על זה קשה. לתחקר, לסחוט, לייצר מנגנוני דיווח ואולי הדבר החשוב ביותר, לזכות באמון שלה.
אבל, אני לא מסתפק בצפייה ולמידה, אני רוצה גם להיכנס קצת פנימה, להיות חלק ולהשפיע. אני רוצה להיות מסוגל לנווט חלק מהמחשבות והתחושות האלו למקומות שנראים לי ולגרום לה למחשבות ותחושות אחרות שאני חפץ בהם.

אבל גם זה לא תמיד מספיק לי ואני עדיין רוצה עוד.

אני רוצה גם, להיכנס לקודש הקודשים, למקום הזה שאפשר להגיע אליו, רק אחרי שהיא הפנימה, בין השאר, שהחלטתי לקבל אותה ככה, בדיוק כמו שהיא, עם כל העבר וההווה, עם כל הכישלונות וההצלחות, עם כל הפגמים, השריטות והתסכולים, כולל (ואולי בעיקר) אלו, שרק היא מסוגלת לראות בעצמה. החלטתי לקבל אותה בדיוק כמו שהיא מתחת לכל המסכות, ומשם, לקחת אותה ולעשות איתה את מה שאמצא לנכון.

אני צריך להיכנס לה לנשמה. להרגיש אותה, לנשום אותה, לדעת אותה. לחדור מבעד לכל החומות והשריון, לנזול פנימה. עוד צעד קטן ועוד צעד קטן, להתקרב כמה שיותר לבסיס, למקום שאין בו יותר מגננות, למקום שבו היא נקייה מהכול, חפה ממניירות (בלשונה של מרגול העבריינית), זכה ומלאת תום. למקום הראשוני הזה שאין בו אגו ואין בו בושה במה שהיא או במי שהיא. במקום הזה שבו היא משחררת לי, את הילדה שבה, אותה.



בדומה למה שקורה לי אחרי פגישה או שיחה איתך, שאני מיד פונה להתעסק בעינייני דיומא, גם עכשיו...
אחרי שקראתי את זה בפורום והתרגשתי עד עמקי נשמתי, נשמתי עמוק, הוספתי תגובה (קצרצרה), ולשמחתי, מיד יצאתי לסידורים.
רק כשחזרתי הביתה, כתבתי לך מה עשו לי המילים שלך.

דיברנו.
שיחה מופלאה, על כל מיני דברים...
ואז העלתי את השאלות ששאלו אותך שם בפורום, ושחשבתי על מה שבטח תענה:
"האם אתה גם פותח לה צוהר למחשבותיך ולנשמתך אתה או שמא האינטראקציה היא חד כיוונית בלבד?"
"האם הפתיחות היא דו כיוונית."

רק אחרי שסיימנו לדבר על זה (ובכלל), ראיתי ששניה לפני שדיברנו, שלחת תגובה נוספת לפורום:
(ואני משערת שכשדיברנו, ידעת שעוד לא הספקתי לראות אותה :)



גברים 18:21 18/08/11

אחד הדברים היפים שבדסמ, כמו שאני רואה אותו, מאפשר, הוא חד כיווניות. מכיוון שבהגדרה אין בבדסמ שיוויון כמו שהעולם "הנאור" מגדיר. לא צריכה להיות - דו כיווניות. כל אחד מקבל את מה שהוא צריך ונותן את מה שהוא יכול ורוצה, להבדיל מ - כל אחד נותן ומקבל אותו דבר.

אני לא זקוק להחשף ולהפתח, זה לא עושה לי כלום. מנגד, להרגיש מישהי, לדעת אותה עד הרבדים הכי עמוקים, לגעת שם ולהשפיע - עושה לי. (ואני מניח שאצל הצד שמולי - זה הפוך)

להשלט, לקבל הוראות והנחיות ולתת למישהו אחר לנהל אותי - לא עושה לי את זה. לשלוט, לקחת, להשתמש ולהביא מישהי למצב של חוסר אונים, של מבוכה קשה, של ציות מוחלט - עושה לי.

ההתפקסות בצד האחד הזה, זה שהוא אתה, בלי הצורך "להחזיר באותו המטבע" מאפשרת לי עומקים שאני לא מגיע אליהם במקומות אחרים.



קראתי עכשיו את ההמשך.
וזה מעניין, כי נכון שלהחשף ולהפתח - עושה לי.
אבל מנגד, אתה (וכל מי שמכיר אותי יותר משתי שניות) יודע, שאחד הד(ג)ברים שהכי עושים לי את זה, זה כשנפתחים ונחשפים מולי.
אני חושבת שעכשיו אני מבינה משהו נוסף שהיה (ויש) לי רק איתך...
שבמקביל להתקלפות שלי מולך, למדתי לשלוט יותר בצורך וברצון שלי לקלף אותך, לדעת עליך, להשפיע עליך.
כל אלה עדיין קיימים בי, גם מולך ואיתך, אבל פחות מההתחלה שלנו, והרבה פחות מבכלל בחיים שלי.

* תודה על המשפט האחרון, שאני קצת מתביישת להודות, שאני שמחה שכתבת אותו...

* תודה נוספת על זה שאישרת לי להעלות את כל זה לבלוג שלי ואפילו אמרת שתשמח.

* תודה אחרונה (בנתיים) על שאתה.

[פורסם בתאריך 14.7.2011 ונמחק בבאג הגדול]


פעם ראשונה מזה שנה וחצי... (וחמש טיסות) (עכשיו כבר שש)
שאף אחד לא יתערב לי, מה לארוז ובאיזו מזוודה !


אזהרה לקורא(ים): אין להסיק מהשיר הבא שום דבר, על שום דבר ועל אף 1 ( :

( :

* הזהרתי, נכון ?
________________________________________________________________

תגובות:
פורסם על ידי לילימיי •
טיסה נעימה ((:

תודה ( :

פורסם על ידי Allias •
אני עם לילימיי, טיסה נעימה מתוקה.
ותעדכני משם (:

תודה גם לך מותק !
* ואני לא מבטיחה לעדכן... אבל אולי ( :

פורסם על ידי מחבקת(נשלטת) •
אוח מיש
אישה שיר מדליק, העיף אותי
נסיעה טובה, תארזי הרבה (זה הכי כיף)
ותהני
מחבקת חזק חזק

אני בהחלט מתכננת הפעם לארוז הרבה ד(ג)ברים ! אם כבר הצלחתי למצוא יתרון, אני מתכוונת להנות ממנו עד הסוף !
תודה על החיבוק ( :

פורסם על ידי Shish •
מזוודה גדולה, שמפו וקונדישינר, מעיל גשם ו-המון מצב רוח טוב!!!
טיסה נעימה ומצלחת ותעשי חיים מצ'וגעים.
;)

פורסם על ידי Shish •
למקרה שבעצם התגעגעת שיגידו לך מה לארוז באיזה מזוודה...

קצת (הרבה) התגעגעתי שיגידו לי (אבל לצערי זה לא כיף כשזה לא הוא שאומר...)
מזוודה גדולה - V
שמפו וקונדישינר - V
מעיל גשם - V
המון מצב רוח טוב!!! - V
(ויש עוד כמה דברים ברשימה)
כבר סופרת את השעות !
________________________________________________________________

עבר בדיוק חודש.
ושוב... אף אחד לא יתערב לי, מה לארוז ובאיזו מזוודה ( :

* חוץ מאבא שלי... שכבר נתן לי בטלפון הרצאה של חצי שעה, איזו מזוודה כדאי לי לקחת,
  ואיך לארוז את הקניות, ומה לעשות בטיסות הפנימיות (שבהן יש הגבלת משקל חמורה).
* ועוד כל מיני חפירות שלא אלאה בהן את קוראיי התמימים (אבל אתה נאלץ לשמוע 😄
* מס' 1... מעגל ? זוכר ?

חוזרת לחיים ! ולעצמי... התגעגעתי אליי !

מישלך.

תמיד.

Well you done done me & you bet I felt it
I tried to be chill but you're so hot that I melted
I fell right through the cracks
And now I'm trying to get back
Before the cool done run out
I'll be giving it my bestest
Nothing's going to stop me but divine intervention
I reckon it's again my turn, to win some or learn some
But I won't hesitate no more, no more
It cannot wait
I'm yours

Well open up your mind & see like me
Open up your plans & damn you're free
Look into your heart & you'll find love love love love
Listen to the music of the moment people dance & sing
We're just one big family
And it's our God-forsaken right to be loved love loved love love

So I won't hesitate no more, no more
It cannot wait I'm sure
There's no need to complicate
Our time is short
This is our fate
I'm yours

scooch on over closer dear
so I can nibble your ear

I've been spending way too long checking my tongue in the mirror
And bending over backwards just to try to see you clearer
But my breath fogged up the glass
And so I drew a new face & I laughed
I guess what I'm saying is there ain't no better reason
To rid yourself of vanities & just go with the seasons
It's what we aim to do
Our name is our virtue
But I won't hesitate no more, no more
It cannot wait I'm yours
There's no need to complicate
Our time is short
This is our fate
I'm yours
Well open up your mind & see like me
Open up your plans & damn you're free
Look into your heart & you'll find that the sky is yours
So please don't, please don't, please don't,
There's no need to complicate cause our time is short
this oh this oh this oh this is our fate
I'm yours
I will always be yours

* שוב, תודה ל-ק. על השיר(ים) ועל בכלל.

פוסט מהטיוטא מתאריך  16/03/11, 05:44

http://www.thecage.co.il/mailbox.php?mailbox=read_message&MessageID=14555995&direction=outgoing

את ההודעה הזאת שלחתי לך לפני חצי שנה, יומיים אחרי שהקילור ירד, כשהבלוג שלי היה בהקפאה.
היא הייתה המשך לפוסט שפרסמתי בדיוק לפני שנה.
בפעם הקודמת שביקשתי לפרסם, אמרת שזה חושפני מידי עבורך.
אולי עכשיו, שנה מהיום שזה התרחש, זה יהיה בסדר ?


מאת מישלי
נושא פוסט מס' 2 להיום...
תאריך 03:13 03/11/10

פוסט הרחבה לזה -
לפעמים חלומות מתגשמים... או שלא ?
פורסם לפני 302 ימים ב - 18 במאי, 2010 בשעה 03:51

כמעט חצי שנה עברה מאז שזה היה (זה היה?). אני כבר חושבת שאולי באמת דמיינתי את זה.
אחרי כמה חלומות שבהם הפעלתי על עצמי את התעתועים שלך...
באמת באת.
כמו שבחלומות הייתי משוכנעת שזו מציאות, ככה במציאות כבר חשבתי שאני שוב חולמת.
הכנסת את עצמך לבית... ולחדר השינה... ולמיטה... ולתוכי...
ואני חושבת שעשינו אהבה.
בפעם האחת והיחידה בכל הנצח הזה שאני שלך ושאתה מזיין אותי ומשמיש את כל החורים שלי,
בפעם הזאת שכבנו, הזדיינו, באמת שנדמה לי שעשינו אהבה.
אני כבר מתחילה לשכוח מה היה שם...
אני חושבת שבאיזה שלב אתה שכבת על הגב (או שהיית בחצי ישיבה) ואני רכבתי עליך,
מובן ש-ווףווף זיינתי אותך, זה ווףווף משהו שיכול לקרות איתך,
אבל באותה פעם, אפשרת לי מידה מסוימת של חופש פעולה באיך שאני זזה בסקס איתך,
ומאד התרגשתי !
ככל שעובר הזמן, אני אולי יותר ויותר מתרגשת ממה שהיה אז, כי בפרספקטיבה לאחור,
הנדירות של הרגע הזה רק מתחדדת, אז, עוד הקשר היה יחסית טרי, עוד ווףווף היה ביננו הרבה סקס
(ווףווף שהיום יש הרבה, אבל אם אני כבר ווףווף יכולה לספור את הפעמים, סימן שזה אירוע פחות נדיר).

כמו הרבה מאד דברים שקורים לי איתך, חוויות... גם את זו אני עד היום ווףווף מבינה...
למה דווקא אז ? שעתיים לפני שפרסמת את הפוסט של הטמגוצ'ית.
עד כמה זה היה מתוכנן להיות ככה ?
האם תכננת שדווקא באותו יום יהיה כזה מגע ? כזה סקס ? כזו אינטימיות ? כי ידעת שאתה עומד לפרסם את הפוסט ?
או שפרסום הפוסט היה החלטה של הרגע, בגלל מה שהיה אצלי ?

למה אני חושבת על זה עכשיו ? למה דווקא עכשיו זה חוזר לי ?
אולי כי בתקופה האחרונה, הקשר שלנו משתנה... אולי כי הקירבה מגיעה לשיאים,
אולי כי בימים האחרונים אתה אומר לי דברים בפעם הראשונה, שנאמרו בכל מיני דרכים אבל ווףווף במפורשות,
כמו: "אני אוהב אותך"
אולי כי נדמה לי שאתה פחות מכאיב לי ופחות מסמן אותי (וזה חסר לי).
דווקא עכשיו אני מרגישה את הצורך העצום להיות מסומנת, להרגיש את הפיזיות של הקשר איתך,
דווקא עכשיו אני זקוקה גם לקשיחות שלך לצד הרכות האינסופית ואהבה שאתה נותן.

בכל אופן, אני נזכרת בתמונות של הרגעים ההם, ואני כבר ווףווף מצליחה לדעת מה באמת קרה שם...
אולי נדבר על זה בהזדמנות, מעניין ש-ווףווף שאלתי על זה עד היום ( :

יהלום כתבה על 24/7 שלה, וזה כל כך נגע בי.
לא יכולתי לכתוב על שלי (ואני עדיין לא מסוגלת לכתוב), כי הוא כבר קיבל צורה שונה, וקשה לי כרגע להתעסק באיך שהוא היה.
אבל אני עדיין שם, בתוך ה24/7 שלי (שלנו) (שלך), גם אם אתה, כבר לא שם איתי (לא בפועל, או בכלל).

קוהינור תיארה בצורה כל כך מרגשת, את הדרך שלה... והגבתי גם שם, אבל נתתי רק את קצה הקרחון שלי.
ואז זה הזכיר לי את הפוסט הזה, שיושב אצלי בטיוטא כבר זמן מה... שגם בו, אני מביאה רק את החלק של הקרחון, שמבצבץ מעל המים:


אנשים רואים דברים בצורות שונות.
למשל בית.
יש אנשים, שיש להם רק בית אחד אמיתי בכל החיים, או מקום אחד בעולם כולו שהוא עבורם "בית".
זה יכול להיות הבית שבו גדלו, או שכונת ילדותם שבה שחקו בחצר והרגישו שזו הממלכה שלהם, או הבית שאותו בנו בבגרותם.
לפעמים זה בית שנמצא בארץ רחוקה ולא ראו המון שנים, אבל כשהם נזכרים, הם שוקעים בתחושות, הם שם.
אני נזכרת בתמונות הביקור של סבתא שלי ז"ל, בבית הוריה בגרמניה לפני כמה שנים, אחרי 75 שנים שכף רגלה לא דרכה בבית הזה.
בעיניים הנוצצות שלה, בהתרגשות, ובזה שברגע אחד, האישה בת התשעים נהייתה שוב בת חמש, מרחפת בצעדי ריקוד במסדרון בין החדרים.

לעומתם, יש אנשים (כמוני למשל) שכל מקום יכול להיות עבורם "בית". יש בי איזה מנגנון, שבוחר להרגיש בבית.
זה יכול לקרות חמש דקות אחרי שנכנסתי לבית של חברים, או שעה אחרי שהכרתי מישהו,
שארגיש "בבית" או שאותו אדם יהיה עבורי בית (והקרובים לי יודעים את זה).
הרכב שלי הוא בית עבורי, כל דירה שאליה נכנסתי לגור במהלך שנות חיי, הפכה תוך כמה שעות להיות עבורי בית.
אולי זה כי אני בוחרת לתת או לשים שם, את הנשמה שלי.

סיפרתי לך לא פעם... הסברתי גם לאחרים, את איך שאני רואה שליטה, מהן התמסרות ובעלות עבורי.
מבחינתי, בעלות אמיתית, כמו זו שראיתי בך (ועדיין רואה), יש אחת בחיים... לא יכול להיות לי בעלים אחר.
התמסרות למישהו, שאני מרגישה ויודעת בכל נים בגוף שלי שאני שלו, יכולה להתקיים רק מול אחד.
אני יכולה לאהוב גם גבר אחר (ואתה יודע שזה קרה, שאהבתי עוד מישהו כשהייתי שלך).
אני יכולה לשחק עם מישהו אחר (וזה מה שזה - משחק).
אני יכולה לבחור לציית לשולט אחר (וצייתתי).
אבל בכל אלה ידעתי שאני שומרת משהו לעצמי, שיש לי גבולות, שאני שלך.

לא כך איתך...

איתך, ההתמסרות הייתה ועודנה מוחלטת, טוטאלית.
איתך, האהבה היא עד שהנשימה שלי נעצרת (גם אם זה אומר לתת לך להתרחק).
איתך, מעולם לא אמרתי "לא" ואני גם מקווה שזה לא יקרה, איתך אין לי גבולות, גם היום.

נתתי דוגמא, שזה כמו ילד, שיש מישהו אחד ויחיד ביקום שעבורו הוא "אבא".
גם אם יהיה מישהו אחר שיגדל אותו ויאהב אותו, ויהיה אבהי אליו, ויהיה כמו אבא, הוא יהיה רק "כמו",
הוא לעולם לא יהיה "אבא", אלא אם אותו ילד, יבחר "לצרוב" לעצמו אבא חדש (ואני חושבת שזה נדיר).

זה כמו שלכלב תהיה נאמנות עליונה, לבעלים הראשון שהוא קיבל על עצמו.
הוא יכול להמסר לבעלים חדש, שיטפח ויאהב ויגדל אותו גם עשר שנים,
אבל אם (או כש)הבעלים הראשון יופיע, הכלב ישמור לו זכות ראשונים.

כך זה אצלי.
אני לא אומרת שככה זה צריך להיות, או שככה נכון, או שזה הדבר האמיתי.
אבל זו אני, ככה זה עבורי, ואני לא רואה שזה עומד להשתנות (בטח לא בקרוב, בטח לא מאיפה שאני נמצאת).
אז גם אם הטקסים שלנו כבר לא יהיו, וגם אם הכללים והגינונים שלנו כבר לא יתקיימו, ואפילו אם בכלל לא נהיה בקשר, אני עדיין שלך.
גם אם מבחינתך "אין לך זכויות עליי", מבחינתי תמיד יהיו לך, כי יש לך בעלות עליי, גם אם אתה לא עושה איתה כלום.

ואתה יודע מה ?
אמרתי בעבר, שהדרך היחידה שזה ישתנה, היא אם תבקש ממני, שלא להרגיש יותר שלך...
במחשבה שנייה, ברמה הפילוסופית וברובד מסוים, גם כשאכבד את בקשתך ואציית לה,
עצם מילוי הבקשה הזאת, תוכל להעשות רק אם אני עדיין מרגישה שייכת,
ולהמשיך לשמר את זה (את תחושת ה"אי-שייכות") אפשר יהיה רק אם יש שייכות.
אז כן, יש פה פרדוקס גדול, שאני חיה איתו בשלום. מאד בשלום.
עלתה בי השאלה, האם אתה מסוגל ?
האם אתה יכול להמשיך את חייך... לקחת לך כלבה חדשה... לאהוב אותה ולדאוג לה...
להיות הבעלים שלה, בידיעה שאי שם נמצאת מישלך ?
שהיא עדיין שלך ? תמיד ?