מיש

זה פוסט שכתבתי ב~10/09/10 ~ והיה מיועד להתפרסם בבלוג של מישהו אחר.

אותו אחד מיוחד, בחר בסופו של דבר, שלא לפרסם את זה...
אבל כן כתב בבלוג שלו פוסט, שהביא את הרשמים, הפרשנויות והתחושות שעלו לו ~ ממה שאני כתבתי.

יקירי,
כתבתי לך שלפעמים נורא מתחשק לי לכתוב פוסט על הנוכחות של הצלע שלך בחיים שלי... (שלנו...), אבל אני לא יכולה לעשות את זה... כולם מיד יחברו את החלקים של הפאזל והסיפור שלנו יהפוך לנחלת הכלל. מהרגע שאתה התחלת לספר אותו, הוא כבר נמצא בבעלות שלך.

אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך שקשורים בי, שמדברים עליי, שמדברים אליי.
אני לפעמים מחכה שתפרסם משהו ומסוקרנת לראות על מה כתבת.
לא פעם התחלתי לקרוא ומצאתי את עצמי המומה, קוראת את המילים שלך ולא מאמינה שאני זו, שאתה כותב עליה...
שולחת לך מיד הודעה שראיתי אבל אני עדיין לא במצב של "להגיב", שאני צריכה זמן לעכל.
מיד כותבת גם אליו, בדר"כ משהו קצר ובעיקר אינפורמטיבי ואז ממהרת לעשות משהו בנאלי ושיגרתי של היום יום שיכניס אותי מיד לפרופורציות.
לוקח לפעמים שעה או יותר כדי שהדברים ישקעו ואז אני כותבת את כל מה שיש לי - לך ולו (ולעצמי) בהודעה פרטית.

כל הדבר הזה ביננו, הרי התחיל מתכתובת מבודחת בבלוגים, קצת ציניות, הרבה שנינות, בעיקר פירגון.
הוא שם לב לזה, אפילו דיברנו עליך, שיתפתי אותו כשהבדיחות שלך הצחיקו אותי, כשפוסטים שלך עיניינו אותי וגם כשהחוצפה שלך הרגיזה אותי.
הוא הבין שיש ביננו "כימיה" - חשב שזה מצב שאפשר "לעשות" איתו משהו... פנה אליך...
המוחות היצירתיים של שניכם התאגדו ומצאתם דרכים להשתעשע בי.
בשלב מסויים התחלתי לחשוד, אבל לא קיבלתי תשובות ברורות (או בכלל), האינטואיציה שלי עבדה, אבל לא נתתי לעצמי להסחף איתה, כי מה זה בעצם משנה, כשתרצו שאדע מה קורה - אז תדאגו שאדע. זה חלק מלהיות רכוש, צעצוע.
היה מפגש, אתה סיפרת אותו במילים כל כך חזקות, שלקח לי הרבה זמן להתאושש מהן, קראתי את הפוסט ההוא כמה וכמה פעמים, התרגשתי כל פעם מחדש, מתקשה להאמין שזו באמת אני שם ב"מרכז העניינים".

מה שהכי מדהים אותי ומקסים בעיני, זה ששלושת הצלעות במשולש שאנחנו - מקושרות:
אתה והוא מנהלים תקשורת ישירה בינכם, כזו שרוב הזמן אני לא מודעת לה. מנהלים אותי (לפעמים אפילו שלא בידיעתי)... אני רוצה לקוות שאתם מדברים גם על נושאים אחרים (כדורגל, כסף, ציצים ?).

המשוייכות שלי לאדון שלי - לא מוטלת בספק, אני יודעת למי אני שייכת ולא מתבלבלת. אני מדברת איתו על כל זה, משתפת אותו בהכל, מתייעצת איתו בדילמות שלי, כמובן שגם באלו שקשורות בך.

הקשר שלי איתך הוא שונה לחלוטין, רוב הזמן אתה ואני בגובה עיניים, חברים. אין היררכיה, אין שליטה.
היא נכנסת בזמנים קצובים וספציפיים, אך ורק כשהוא מאפשר אותה, כשהוא מחליט לתת לזה מקום...
ואז ברגע אחד אני הופכת לצעצוע שלך, ברגע אחד אני שמה את עצמי מולך בפוזיציה אחרת - מדברת ועונה אחרת (אם בכלל), מתנהגת אחרת, כנועה, מצומצמת, כלבה.
לא פעם ראיתי השלכות של המשולש הזה, עליי... עליך... ושקלתי לסיים את זה (כן, ניתנת לי האפשרות לנתק איתך קשר, כמו גם להמשיך אותו).
אני לא יודעת אם סיפרתי לך, על זה שבאחת הפעמים ששיתפתי אותו בדילמה הזאת ודיסקסנו אותה,
הוא אמר שזה יהיה מצחיק אם אני אנתק איתך קשר בצורה מוחלטת ואחרי שבוע פתאום אמצא את עצמי מסושנת על ידך (כמובן שזה יהיה משהו ששניכם תרקחו מאחורי גבי).
אז כן, עם הזמן יש רגשות... דיברת על התאהבות... אני יכולה להבין מהיכן המילה הזאת מגיעה ואיפה היא נמצאת במשולש.
זו אכן חוויה מטלטלת גם עבורי, מרגשת, נעימה, מחמיאה, קצת מפחידה לפעמים...
אני אוהבת את הכתיבה שלך, את ההגדרות שלך, הניסוחים שלך, אז אני משתמשת בהם כאן:
כשאני מנתחת את כל עניין בצורה לוגית, אני מבינה שזה מצב די נדיר, שבו שני זאבים (או ערפדים) - חושקים בי, אוהבים אותי, מתעניינים בי - ובו זמנית מנהלים בינהם דיאלוג על זה, משא ומתן עליי.
בטבע, כששניים רוצים אחת - יש מלחמה.
פה יש שלום, אמנם כזה שמעביר אותנו תהליכים... אבל עדיין כזה שמצמיח את כולנו, שמביא אותנו לפיסגות חדשות.

אני מקווה שאני מספיק ברורה ומובנת, ושהפוסט לא יצא מבולגן מידי.
ואולי יהיה לפוסט הזה המשך, כזה שימציא את עצמו... כמו כל הקשר שלנו שיוצר את עצמו כל הזמן ומפתיע (נראה לי שגם אתכם הזאבים שכביכול מנהלים את החגיגה).

נראה מה יוליד יום... או מה ירקחו הזאבים....

זה היה אז... בימים אחרים, לבלוג אחר, של מישהו אחר.
על מה שקורה היום, כמעט חצי שנה אחרי, אולי תקראו בהמשך.

אני בסדר !

קצת שבורה וחבולה, אבל הכל בסדר.

(והעיקר, היכולות האוראליות שלי לא נפגעו)
(ההנאה מסטייק שווה, מציצה, ופטפטנות יתר)




* כנראה שעד סוף היום, יתפרסם כאן עוד פוסט.

עוד לפני שהספקתי לוודא שאני זזה ולעשות הערכת נזקים לכמה חלקים התפרקתי,
כבר חשבתי על זה ששברתי את הרכוש שלו, ואיך אני מודיעה לו בהקדם האפשרי שקרה משהו.
הצלחתי לשלוח לו הודעות (לכל מקום אפשרי), להתקשר לאמא שלי ולרמוז שנפצעתי ואז קרסתי.
אחרי כמה זמן הוא מתקשר, אני עונה ומדברת איתו כשאני לגמרי מעורפלת...
בשקט האופייני לו, הוא מדבר איתי ומוודא שאני דואגת שיבואו לפנות אותי למיון.

אחרי ערב של משככי כאבים קטלניים, שמעורבבים בסמים הטבעיים שהגוף מפריש במצבי טראומה,
התכתבות SMSים עם האדון שלי, שמצליחה להחזיק אותי בסיוט הזה שנקרא ביקור במיון,
אחת מיש שמצליחה להביך גם את הרופא והאח ~ הכי אדישים במערכת הבריאות הישראלית,
וידוא שלו שאני שוב בבית, במבצר המוגן, והעברת דיווח מפורט של מצבי ולמה אפשר לצפות בתקופה הקרובה.
אפשר לסגור יום.
נושמת לרווחה שזה כל מה שזה, כי יכל להיות הרבה יותר גרוע, הרבה יותר !
לוקחת מנה קטלנית של משככי כאבים, שיאפשרו לי לעבור את הלילה עם שינה כמו שצריך והולכת לישון.

למחרת בצהריים אני שולחת לו הודעה אדומה ומעדכנת במה שקורה איתי ואצלי ומסיימת אותה עם זה:

אני משתדלת לעשות לבד את כל מה שאפשר.
אח"כ אולי אני אשב לראות סרט (ואם יש לך משימות כיפיות בשבילי, יש לי מלא זמן !)

א ו ה ב ת

}{

אחרי כמה דקות אני מקבלת ממנו אדומה:

יש לי משימה חשובה.

תתפני אליי בין ארבע וחצי לשש. ותהיי זמינה בסקייפ.

תנסי לדחות את אמא ואת AV לאחר כך.


16:30
הסקייפ פתוח, וידאתי עם אלה שאמורים להגיע לטפל בפצועה, שהם מתקשרים לפני שהם מגיעים.
אין לי מושג למה להתכונן, מיותר לנסות לנחש (אבל ברור לי שהוא לא יפתיע בדלת).
קצת לפני חמש, אנחנו מדברים בסקייפ, כשפתאום אני שומעת את הפעמון של הדלת.
אני מיידעת אותו והוא שואל אם זו אמא, אני עונה שלא, אבל שאולי זה AV, למרות שקשה לי להאמין.
הוא שולח אותי לבדוק.
אני קמה מהרצפה (אוספת את עצמי יותר נכון) וניגשת לדלת, פותחת אותה ורואה פרח !
מאחורי הפרח נמצאת הצעצוע שלנו, עם החיוך המתוק והמתרגש שלה.
אנחנו מתחבקות (בעדינות... בכל זאת אני פצועה) והיא חוזרת איתי אל מול הסקייפ הפתוח.
אנחנו קצת מדברים (שלושתנו) ואז הוא מודיע שהוא נכנס לישיבה ושנשאיר את השיחה פתוחה.

כל מיני ד(ג)ברים קרו שם, הזויים יותר והזויים פחות, שוקולד עם פיצפוצי וניל...
אבל אחרי שעתיים ומשהו מצאתי את עצמי בעלים גאה לצעצוע מתוקה.
מה זה אומר ? זה עדיין לא לגמרי ברור... לא לנו לפחות... לבעלים שלי שמושך בחוטים זה אולי כן.

אז למי שלא הבין, הבעלים שלי שהוא איש עסוק מאד, דאג בדרכו היצירתית והקסומה,
שאני אדע שהוא איתי, שהוא קרוב, שהוא חושב, שהוא אוהב...
הוא שלח את הצעצוע, לשוטט יום שלם בדרכים (מבלי שהיא יודעת את יעד המשימה), כדי לשמח אותי.

אחרי שהזמנתי לה מונית חזרה לרכבת ונפרדנו, אני חוזרת לדבר איתו.
שוב רק שנינו (וכל מי שנמצא מולו במשרד) בשיחה, אני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות,
שיתארו לו את עוצמת ההתרגשות והאהבה שלי.
מזל שהוא רואה אותי, כי את המבט (המאוהב המטומטם) והחיוך שמרוחים לי על הפנים ~ אי אפשר לפספס.

בלילה, אנחנו שוב מדברים, יש כמה נושאים שביקשו התייחסות, ואנחנו מדסקסים את מה שצריך.
מתישהו לקראת סוף השיחה, אני לא מתאפקת ושואלת אותו: "איך נהיית כזה מקסים?"
את התשובה שלו ומה שהיה בהמשך, אני משאירה ביננו !

גם מהמקום שבו אנחנו נמצאים, העמוק מאד, האוהב הכואב (שעוד קשה לי מידי לפתוח כאן), אתה עדיין מצליח להפתיע אותי, לקחת אותי עוד צעד לעומק.

תמיד כשקראתי על סיטואציות כאלה, הן כיווצו לי את הבטן, נראו לי מפחידות, משפילות, קשות מנשוא.
חשבתי מה יקרה אם אי פעם אהיה במקום הזה...
האם באותו רגע אני ארצה למות, אתפרק, ארגיש מושפלת ומיותרת... ולא אצליח להכיל, לקבל...
או שאולי משהו יאפשר לי להתעלות מעל האגו הצועק, ולדעת שהכל בסדר, שהפרשנות הנורמטיבית האוטומטית לסיטואציה כזו, לא מתאימה כאן.

כשהייתי בתוך הרגע, הייתי לגמרי שקטה, הדיאלוג בראש שלי הצליח להשאיר אותי במקום שלי, אוהבת, מתמסרת, מוותרת על שליטה באופן מוחלט, יותר מאי פעם.

עברו כמה שעות, ואז לילה, ולא דיברנו עדיין על מה שהיה, ולא הספקתי לעבד איתך את הסיטואציה, והחפירות בראש התחילו.
הפחדים עלו, הקנאה צפה, המועקה השתלטה. חוסר הוודאות העצום לכאורה.
לכאורה, כי יש לי תחושת וודאות מוחלטת בנוגע לרגשות שלנו, בזה שאני יודעת מה אני עבורך, אבל בתוך הרגע, כשהפחד עולה, כל הוודאות הזאת מתפוררת.
כמו הספקות שמהדהדים, שלא באמת נמצאים שם, אבל מופיעים כשהמערבולת משתלטת וכשעוד לא עשינו סדר בכאוס שיש בתוכי.

אז אחרי שאתמול בלילה דיברנו, ובכיתי, והקשבתי לך (ולעצמי) ועזרת לי לנקות את כל רעשי הרקע, אני יכולה לכתוב...

ידעתי שאני בוחרת צעצוע מיוחד, כזאת שתשמש גם אותך, כזו שגם אתה תהנה ממנה.
אחת כזאת מתוקה, חדשה, עם גוף מדהים, ועור של קטיפה.
יפה.
הכנתי את עצמי לזה שאולי אני אהיה לגמרי בצד, שלא תאפשר לי להיות שותפה, אפילו לא שותפה בלדעת מה קורה.
דיברנו על זה בעבר, וגם ממש לפני שהכל התחיל, ידעת ממה אני הכי מפחדת וידעת גם למה (ולמי) אני עושה את זה.
אתה כבר מכיר אותי כל כך טוב, יודע בדיוק מה יכול להפיל אותי, מה יכול להנמיך אותי, מה יכול לשבור אותי.
אתה כבר יודע מהם הגבולות שלך עבורי (כי כל מי שמכיר אותנו מקרוב, יודע שלי אין באמת גבולות איתך).

ואז הכל התחיל...
כל מה שבימים שקדמו, היה בשליטתי (כי איפשרת), ביוזמתי, בהנעתי - בהנאתי... ברגע אחד התהפך.
ישבנו בקפה ואמרתי לך שאני תוהה, מתי ואיפה בתוך הסיטואציה, אני חוזרת למקום שלי...
ואז אתה אמרת, שמעכשיו אתה לוקח פיקוד, וידעתי שזה הסימן בשבילי לשחרר הכל, את כל האחריות. הכל.
מילא לעצמי, אני כבר רגילה להיות במקום הזה כבר מעל שנה, אבל הפעם זה לשחרר אחריות על אנשים אחרים, אנשים שחשובים לי מאד. שלושה.
שניים שהם חברים שלנו, שותפים. אהובים. אוהבים.
ואחת חדשה, שרק ברגע האמת אפשר יהיה לדעת, אם היא באמת בשלה להיות צעצוע, חזקה לעבור את החוויה.

הפעם הויתור על שליטה היה עמוק יותר מתמיד, הגיע לרובד חדש שטילטל אותי.

ביום שבחרתי להיות שלך (אי שם לפני המון חודשים), ויתרתי על השליטה על עצמי, על החיים שלי, ומעל הכל, ויתרתי על הרצון לשלוט עליך (בוודאי שלא במניפולציות).
אני חושבת שהצורך בבעלות על הד(ג)בר שאנחנו אוהבים, הוא אינסטינקט אנושי קיומי, הרצון (או המוכנות) לשחרר את זה, מנוגד ליצר ההישרדותי...
וזה משהו שאני עובדת עליו, זה חלק מלדעת שאני שלך ואתה לא שלי.
ושם קיים האתגר האמיתי עבורי, ללכת מעבר לאגו, להיות מוכנה לאהוב באמת, גם אם זה אומר לכאוב.
לא כי אתה קצת סדיסט שאוהב לראות אותי מתפתלת מכאב, ובוודאי כי אני אפילו לא טיפה מזוכיסטית...
אלא כי אלה החיים, יש בהם כאב.
איפה שיש חיים, יש מוות (ברגע שאנחנו נולדים, אנחנו מתחילים למות, עובדה שאי אפשר לברוח ממנה), איפה שיש אהבה - יש גם כאב, ככל שהמערכת היא יותר סימביוטית, כך נסיון הקיום של כל פרט להיות עצמאי, הוא יותר כואב (עד בלתי אפשרי...)
(והנה הכל מתחבר להכל, ולדבר ההוא, שאני עוד לא מצליחה לפתוח כאן).

אמרת לי בשיחה שלנו, דברים כל כך נכונים...
זה היה מדויק בצורה כזאת, שהרגשתי שהמשפטים שלך מסדרים לי בראש את כל הבלאגן, והפחד, והבהלה (ואת הכאב שעלה מהסיטואציה, לא את זה הגדול שלידו הכל מתגמד).

אני יודעת שהתלבטת הרבה אם בכלל לקיים את כל זה, הרגשתי אותך חושב ובודק ומתבונן ומוודא.
ראיתי אותך מחליט, כל פעם עוד צעד, כל פעם עוד שלב, עוד מדרגה.
בדיעבד סיפרת לי על ההתלבטות שלך ואז הסברת לי שזו הייתה חוויה נוספת, שנועדה לתת לי להרגיש קצת יותר נמוך.
להרגיש את המקום האמיתי, שבו השליטה נלקחת ממני לחלוטין, לא השליטה בעצמי, אלא השליטה בחלק שלי בך.
זה כבר לא רק לתת לך את השליטה בי ולאבד את השליטה על עצמי, הפעם זה היה להרגיש עד הסוף, מה זה אומר שאין לי טיפת שליטה עליך, לגעת בחוסר הוודאות על המקום שלי.
אמרת: "אובדן של עוגן. זה מקום שהבטחון המוחלט שלך בי נמדד."

זה באמת (כמו שחשבת ואמרת לי) אחד המקומות שהכי הפחידו אותי, שאולי עדיין... בעיקר עכשיו.
אני יודעת שזה לא היה מבחן, אתה לא אחד שמציב מבחנים.
ועדיין... מבחינתך עמדתי בו ?

המשך של שיחת מסנג'ר:

גורונת של גברים אומר/ת ... (00:45): ואני ווףווף מוצלחת בשידוכים

גברים אומר/ת .................. (00:45): את מוצלחת בדברים אחרים (:

(...חלק בשיחה, שכבר פורסם בפוסט של 11/11/10...)

גורונת של גברים אומר/ת ... (00:50): אפרופו "מוצלחת"...
התחלתי לספר לאתנה את הסיפור עם השירותים של תחנת הרכבת (גם על זה ייכתב פוסט)
והגעתי לשלב שאני אצל מנהל התחנה במשרד ואומרת לו שאני צריכה פיפי
ומה אני אמורה לעשות בנידון
והוא אומר לי שאני יכולה לעלות לקניון
אז עניתי לו שאני נכה !!
בשלב הזה אתנה עוצרת אותי !
מה ? את נכה ????
אז אמרתי לה ש-ווף
אז היא אמרה ש-ווףווף יכול להיות ! שאני מושלמת !
מישלמת !!
ושם התגלגלנו מצחוק והיא ווףווף שמעה את שאר הסיפור
שאתה ווף, נכון ?

גברים אומר/ת ................... (00:53): נכון (: (:

גורונת של גברים אומר/ת ... (00:54): יופי, מעל 20 הודעות ביום, אני כבר ווףווף מצליחה לעקוב אחרי עצמי, מה סיפרתי ומה שכחתי

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

מכיוון שהבעלים שלי אוהב לראות את הכלבה שלו לוחמנית ואסרטיבית (מול אחרים), הוא הציב בפניי אתגר (הוראה):
שלא לוותר ולהניח לעניין, עד שאשיג פיצוי הולם של לפחות חמישה כרטיסי נסיעה.
רשמתי לעצמי את הפרטים של האירוע וגמלתי בליבי לעשות מזה מספיק בלאגן (לפחות כזה שישמח את האדון שלי).
מה גם, שבשנה האחרונה, שנינו משתמשים לא מעט בשירותי הרכבת ומשקיעים בה את מיטב כספנו וזמננו.
אז ניסחתי מכתב נזיפה לפניות הציבור של הרכבת והמתנתי... הרבה זמן המתנתי... כמעט חודש וחצי המתנתי...

יום של שמש סתיו ואני אצל ים. הגורה שלה ישנה שנת צהריים ואנחנו שקועות בשיחה.
ואז... (תופים בבקשה) הטלפון מצלצל !

"שלום, זאת מיש ?"
"כן" אני עונה.
"מדברת ירדנה מפניות הציבור של רכבת ישראל, אפשר לקבל את הכתובת שלך למשלוח מכתב ?"
"שלום ירדנה. מה יש במכתב ?"
"את תראי. תני לי את הכתובת ואשלח לך"
"ובכל זאת, ירדנה, מה יש במכתב ?"
(היא, עונה בטון מלא חשיבות) "א ת - ת ר א י"
"ירדנה... את עושה לי טיזינג ? אני לא רוצה לחכות לראות מה יש שם, האם הוא מכתב התנצלות בלבד ?"
(היא, בטון עוד יותר מלא חשיבות) "יש שם קפה ומאפה בתחנת הרכבת עכו"
... שתיקה של כמה שניות....
"זה. אפילו. לא. מצחיק. אותי."
"מה זאת אומרת ?"
"זאת אומרת ירדנה, שזו בדיחה בכלל לא מצחיקה"
ואז אני מסבירה לה, לירדנה היקרה, מה זה אומר להגיע לתחנה הומה כמו השלום בת"א, אחרי נסיעה של שעתיים...
ואין בה שירותים. בכלל. לא של נשים ולא של גברים.
יש רק פתק חביב על הדלתות של השירותים, שמסבירות שהם סגורים עקב עבודות תחזוקה.
ואז היא אומרת לי שהתפוצץ צינור והיה מקרה חירום, ואני עונה לה, שהגירסה שלה לא מתואמת עם מנהל התחנה,
כי כשנכנסתי אליו (ואיתי כמה נוסעי רכבת נוספים שהיו צריכים פיפי), הוא הודה שהם ידעו על השבתת חדרי השירותים לפחות יום מראש.
~ ~ ירדנה שותקת ~ ~
ואני ממשיכה, שאפילו יצא שהייתי במסיבה בבית של מישהו שהתארחו בה כמה עשרות אנשים, ולצורך העניין הביאו למקום שירותים כימיים...
ואם אדם פרטי יכול למצוא את הפתרון הלוגיסטי המתוחכם הנ"ל, אז בוודאי שרכבת ישראל הגדולה,
יכולה להרשות לעצמה להעמיד פתרון זמני של שירותים כימיים, לטובת האנשים שעדיין מסתובבים עם שלפוחית שתן.
טוב, ירדנה אמרה שאני צודקת (אחרי נאום כזה היא יכלה להגיד משהו אחר ?) ושאלה אותי מה אני רוצה.
(מזל שידעתי מה אני{הוא} רוצה) ומיד שלפתי את התשובה "חמישה כרטיסי נסיעה יתחילו לספק אותי".
ירדנה אמרה שלא נראה לה שיש סיכוי לפיצוי כזה, אבל שהיא מעבירה את טענותיי לדרגים הגבוהים יותר
(אני אוהבת שמעבירים אותי לדרגים גבוהים, תמיד יותר מעניין שם).
ולבקשתי, היא גם הסכימה שלא לשלוח לי את המכתב, כי אין בו טעם.
"וירדנה, כדאי לכם לקחת אותי ברצינות, כי אני ממש לא מתכוונת לוותר. והמון תודה לך לך על הסבלנות. את בסדר גמור"

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

עברו כמה חודשים...
המכתב עם הקפה והמאפה בכל זאת הגיע, למרות שביקשתי שלא יישלח אליי... (וזיכה אותי במאפה מגעיל).
אני כבר מנהלת התכתבויות מייל ושיחות טלפון תכופות עם כל מיני קודקודים בהנהלת הרכבת,
שאגב, כבר מכירים אותי בטלפון ומאד נהנים לשוחח איתי (אני יכולה להיות נורא מותק כשאני רוצה),
אבל לא מצליחים לספק אותי, בטח לא באמצעים העלובים שהחוקים המוגבלים שלהם, מאפשרים להם לפצות לקוחות.
והסיפור עוד לא נגמר... הוא פשוט כבר ממתין יותר מדי זמן בטיוטא ובא לי (סליחה יהלום, על ה"בא לי") לפרסם !

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

אנקדוטה קטנה שקשורה לכל העניין:
לפני הרבה שנים (כשהייתי צעירה וחשבתי שאני רוצה להתחתן), יצאתי לבליינדייט עם איזה מישהו,
שבמשך שעה (פעם הייתי מנומסת ונותנת הזדמנות נדיבה לצד השני, להרשים אותי),
סיפר לי על כל מיני מכתבי תלונה, שהוא שלח לכל מיני מקומות, על שלל מוצרים שרכש.
זה היה נראה לי כמו תחביב קצת בעייתי... מילא פעם אחת, פעמיים... אבל הוא היה גאה ביותר מידי מקרים.
כבר ראיתי בדימיוני את אמא שלי, מקבלת ממנו מכתב תלונה, שהוא רוצה להחזיר אותי ולקבל את כספו בחזרה (אחרי שנתחתן כמובן).
בשלב הזה הבנתי, שזה בדיוק הזמן להמלט מהדייט הזה (כי השפיות שלי קודמת לנימוס !).
אז שלא תחשבו שאני כזאת אובססיבית, שזה התחביב שלי, לשלוח מכתבי תלונה לכל למיני מקומות...

( :

לפני כמה חודשים, עברתי טלטלה גדולה.

איש אחד נכנס לו לחיי בצעדי ריקוד, ומתוך שום-מקום, הציע לי נישואים.
אי אפשר היה שלא להתייחס לזה, לבדוק את זה, לבחון...
אבל ברגע אחד, זה איים להרוג את החלום שאני חיה בו, את מישלי. מיש של גברים. מישלו.

שבועיים אח"כ, בסיומו של יום מדהים שביליתי עם הבעלים שלי, הוא הודיע שמורידים את הקילור.
בשבריר שניה נשברתי.
הוא הסביר לי שזה נעשה כדי לכבד את אותו אדם.
הערצתי אותו על גדולת הנפש שלו, לעשות כזה צעד נעלה עבור איש שהוא בכלל לא מכיר
(כן, אני מבינה שבעקיפין זה היה עבורי).
אבל הלב שלי באותו רגע נשבר.
"אבל את איתי, את שלי, יותר מאי פעם. אני כאן, איתך. הסוגריים האלה זה רק קוסמטיקה" הוא אמר והמשיך:
"אני שומר לך אותם, אם הבדיקה הזו לא תצלח, הם יחזרו בזמן הנכון, אל תדאגי"
ואני כאבתי...
הוא אמר לי עוד כמה דברים שהשאירו אותי המומה ונרגשת... כמעט לא מאמינה.

העלתי בפניו את האפשרות להחליף ניק, להיות 'מישלו', אבל הוא אמר שהוא אוהב את 'מישלי', "את מיש-לי" !

למרות שבפועל רק התקרבנו, בכל דרך אפשרית, הסוגריים המטופשות האלה לא הניחו לי.
היום אני מבינה שכבר אז הרגשתי את הסוף של מישלי.
אנשים שאלו על הקילור שאיננו, ואני הסברתי שהוא נמצא ביני לבינו יותר ממה שאפשר לתאר, רק לא רואים אותו מבחוץ.
הסברתי והתקשיתי להחלים את הלב השבור.

חלמתי שביום ההולדת שלי, זו תהיה המתנה (הכי גדולה שיכולה להיות) ממנו, לקבל חזרה את הקילור.
אבל זה לא קרה... (למרות שכל הסיפור עם הצעת הנישואים כבר היה לגמרי מאחוריי/מאחורינו).
אחרי מעל חודש כשדיברנו על זה שוב, הוא אמר שביום ההולדת שלי, הוא היה מאד מאד קרוב לעשות את זה, להחזיר את הקילור.
"אז למה לא החזרת ? כל כך רציתי, כל כך כמהתי לזה"
(הוא לא יודע שחיכיתי עד הדקה האחרונה וריפרשתי את הדף בתקווה לראות את הקילור חוזר)
"בגללו. הרגשתי שזה עוד מוקדם מידי לעשות לו את זה"
ואני כעסתי !
איך זה שהוא דואג יותר לאיש הזה - שראה רק את עצמו, שלא חשב על טובתי והתעלם מהכאב שלי,
מאשר לי, לזה שאני שבורה, לזה שאני זקוקה לקילור הזה כמו לאוויר לנשימה.
אח"כ הבנתי שהוא לא רצה לשתף פעולה עם האובססיה שלי לסוגריים.
הוא רצה שאני אבין, שמה שיש בינינו במציאות, זה מה שחשוב ולא סימנים מטופשים על מסך.
ובכל זאת, לא הגעתי לשקט, אובססיה לא באה מהראש, היא לא משהו שכשמבינים שהיא מפגרת - היא נגמרת.
גם כשיודעים שהיא טיפשית - היא ממשיכה.

ידעתי שאין יותר טעם לבקש את הקילור, כשהוא מחליט - הוא מחליט. אבל ביקשתי להחליף ניק.
מסתבר, שכבר אז, באותו יום שהקילור הוסר, הוא פתח ניק עבורי, ותפס לי אותו למקרה הצורך.

אז לפני חודש הוא הסכים שאחליף ניק. מבחינתי להפוך להיות 'מישלו', זה במקום להיות מקולרת.
זה עשה לי שקט, זה הרגיע אותי, הרגשתי שהשבר בלב מתחיל להרפא.

עבר חודש בדיוק, כבר אפשר לחזור לניק המקורי... (בלי להציק למנהל האתר בבקשות מיוחדות)

יחזור או לא ?

את סוויטי (האוצרית הקטנה) הכרתי כמה חודשים אחרי שכבר הייתי שלו. היא הראשונה שיצא לי להכיר מהבנות הקודמות שלו.
אנחנו בקשר כבר כמעט שנה, נפגשות ואוהבות (בכל זאת, יש ביננו אחווה של מועדון), מדברות (קשקשניות!) על החיים שלנו, אבל גם עליו... (הרבה). אנחנו אחת לשניה, מקור אינפורמציה הדדי חשוב, על האדם שלגלות עליו איזו פיסת מידע, זה כמו להוציא מים מסלע.

כבר כמה חודשים שאני יודעת שהיא מאד רוצה לפגוש אותו (אותנו) שוב, מתגעגעת למי שהיה האדון שלה. עברה מעל שנה מאז הפעם האחרונה שהם נפגשו.
לא פשוט לתאם פגישה משולשת, עם הקפצונית הזאת ועם הבעלים המאד עסוק שלי...

10/11/2010 - שיחת מסנג'ר

מצלמה.
מתחיל שיחת וידאו עם גברים ...
סיימתי לאכול
גברים קיבל/ה את שיחת הווידאו שלך.
יש לך האזנה על המחשב שלי ? (רישרושים)
למה ?
כי בשניה שביקשת מצלמה הקלדתי שסיימתי לאכול
זו לא האזנה אני פשוט רואה אותך.
באיזו מצלמה ?
בכולן.
כי שום מצלמה ווףווף יכלה לראות את זה ....
ד"ש אוהב ובקשת מחילה על הזמן שנגזל ממך.
מתאים לה. זו הייתה סוויטי, נכון ?
כן.
אוצרית קטנה. קבעתם להפגש סופסוף ?
קבענו שננסה בשבוע הבא.
אני אהיה רווכ(לבה) בשבוע הבא.
~(אני עושה פרצוף של 'לא מבינה')~
זה כמו רווק בלי כלבה
מסכן... אנחנו יכולים להפגש לפני ואחרי...
ומה יהיה תוך כדי ?!
לבטל את אילת ולהשאר לידך ? (הלוואי שתגיד ווף)
ואם המחשב לא יעבוד לך שם ?
או שהמצלמה תתקע. מה אני אעשה ?
אם הוא ווףווף יעבוד, אני אכנס לאופיס-דיפו ואקנה מחשב חדש ! (אני מסוגלת)
כן ... יש בדיוק כסף בחשבון בשביל זה.
וזה עוד לפני שיורד לי החודש חובה ומקיף
זהו ? יורד לך ?
אם יש אישור .... אני מבטיחה ש-ווףווף להנות
(:
אתה רוצה לפגוש את סוויטי לבד ?
כן.
טוב
תודה.
בשמחה
את כלבה נדיבה.
אני כלבה אוהבת (אתה יודע שזה ווףווף בא מנדיבות, זה ווףווף המקום שלי להיות נדיבה כלפייך).
אני פשוט שמחה שתפגשו, ואם אתה מוצא לנכון שעדיף לבד (שזה גם מה שאני חשבתי) אז אני שמחה
__________________________________________________________________

עברו כמעט שלושה חודשים...

סופסוף הצלחתי לקבוע איתה פגישה. השבעתי אותה שאת הפגישה הזאת, היא לא מבטלת לי (אחרי כל הלוגיסטיקות, חסר שזה עוד פעם יתפספס).
סיכמנו שהיא מסיימת את הבחינה שלה ומסמסת לי שאבוא...

17:54 - היכן את?
17:54 - אצל אחותי. סיימת?

היא מתקשרת אלי ואני אומרת לה שאני יוצאת לכיוונה... שולחת SMS לאדוני:

17:59 - סוויטי התקשרה שסיימה. אני יורדת לרכב שלי, לא יודעת אם לצאת אליה...
18:06 - מה זה? הסמס הזה
18:07 - כתובת של הקפה
18:09 - היא בככר המדינה. לצאת לכיוון?
18:09 - כן
18:10 - יוצאת

אני מתקשרת אליה שוב כשאני כבר ברכב ואומרת לה שאני צריכה כתובת מדוייקת בשביל הGPS
היא חוזרת אליי אחרי כמה דקות עם הכתובת של הבניין שמולה.

18:19 - היא מחכה בחוץ ליד ה-באייר 12. יש שם קפה-קפה. אני בדרך.

אני מגיעה, מוצאת אותה, היא נכנסת לרכב, חיבוק גדול ושתי נשיקות ואנחנו מוצאות חניה.
בוחרות איפה לשבת (אתם קולטים שיש בכיכר המדינה, שני סניפים של קפה-קפה אחד מול השני בדיוק ?) מזמינות משהו לשתות ולאכול, ומקשקשות כהרגלנו.

אני מסמסת לו:
18:42 - יש פה 2 קפה-קפה. אנחנו בזה שליד הרכב שלי!

פתאום אני רואה את הרכב שלו עובר ומסמסת לו:
18:48 - אני חושבת שראיתי אותך.
__________________________________________________________________

אחרי שהוא נסע, אני מביאה אותה הביתה, עכשיו היא מתחילה לשפוך את כל התחושות מהפגישה המדהימה הזאת.
תוך כדי שהיא מדברת, אני מקלידה (שיהיה תיעוד מדויק ובזמן אמת לפרוטוקול). אנחנו בעצם מוצאות את עצמנו, כותבות יחד את ההמשך של הפוסט...

אני מספרת לה, שכשראיתי שהוא מתקרב לדלת, דאגתי שלא להסתכל לכיוונו. בהיתי בה, כדי שהוא יוכל להתקרב ולהפתיע (הוא כ"כ אוהב להפתיע !).
אבל היא אומרת שהיא ראתה שהבעת הפנים שלי פתאום השתנתה, גם כשהסתכלתי כל הזמן רק אליה.
בדיעבד, היא אומרת ששמה לב.
בדיעבד, היא אומרת שהיא הרגישה שלא הייתי לגמרי איתה ומפוקסת.

ואז ברגע אחד, הוא קרוב, עומד מולה. היא לרגע מסתכלת עליו, ואז ממשיכה שוב לדבר איתי כאילו כלום.
שבריר שניה אחרי זה היא פתאום קולטת מי עומד מולה (יוצא ממנה איזה קול בלתי מוגדר) והיא מחליפה צבעים.
בשניה אחת כל האנרגיה משתנה. מבוכה נעימה שמעורבבת בשמחה אדירה (אצל שלושתנו).
היא אומרת שמזמן לא הייתה כל כך נבוכה כמו הערב.

היא שואלת אם שמתי לב לרגעים שהוא הסתכל עליי, כשאני הסתכלתי עליה.
שהייתה לה הרגשה שהוא מחכה שאני אסתכל עליו בחזרה. היא שואלת האם הרגשתי בזה... האם בכוונה לא הבטתי בו בחזרה ? האם זה היה ממבוכה ?

היא מספרת לי שזה הדהים אותה לראות איך בשניות הוא משנה את האנרגיה שלו, מחיוכים וצחוקים למבט הבדסמי הקשוח.
"איך ברגע אחד את משתנה. הוא כאילו ברגע אחד, לוקח את הנשמה שלך אליו" (היא מדגימה לי עם היד איך היא רואה את זה ואומרת שאת זה, אני לא אוכל להעביר בפוסט... אז הנה ניסיתי)
היא מספרת שזה הביך אותה, איך שבשנייה, המבט שלו משתנה ושאני פתאום מתהפנטת... עולים לה פלאשבקים מהתקופה שלה.
והיא מספרת לי (שוב), בעיניים נוצצות, על הפגישה הראשונה שלהם, כשהוא ביקש ממנה לעמוד והייתה לו סבלנות של ברזל, לחכות עד שהיא תסכים. שותק, ממתין, יש לו זמן, הוא נהנה לראות אותנו מתפתלות ומתבשלות במיץ של עצמנו !
היא מכריזה: "את יודעת, אני חושבת שהוא ממש נהנה מזה, לראות את המבוכה שלנו ברגע הזה".
היא מסתכלת עלי כשאני מקלידה את מה שאנחנו מדברות ואומרת:
"זה כאילו הדבר הכי חזק שמחבר אותך אליו... שאת כותבת פוסט. זה יותר חזק מלכתוב לו הודעה. את כולך קורנת, כי את לא מספרת לו על עוד משהו שקרה לך היום, אלא את מספרת לו אותו".
שתינו חוות את זה עכשיו שוב, את מה שהיה לפני שעתיים. מעבדות נתונים, מצחקקות כמו שתי ילדות קטנות.
אנחנו מדברות על המבוכה וההתרגשות שלה ושלי ואני אומרת לה שגם הוא התרגש לראות אותה. היא חושבת שהוא שמח, שהיה מרוצה. שואלת אותי:
"את באמת חושבת שהוא התרגש ? איך את יודעת ?"
"בטח. אפשר היה לראות".

זה קטע מדהים איך שלכל אחת מאיתנו, קל נורא לראות איך הוא מרגיש כלפי אחותה, אבל קשה לנו לראות את זה כשזה מופנה כלפינו.
היא מהנהנת בהסכמה, ואני עושה וידוא שאכן יש פה הסכמה (הכי כיף שמסכימים איתי).
כמה אהבה ודאגה היו שם מעל השולחן...

תוך כדי שאנחנו מדברות וכותבות את הפוסט הזה, מגיע SMS ממנו:

21:35 - תודה )(
21:36 - תודה לך. משתינו... אני אצלה עוד קצת. אוהבת }{

אני מסיימת להקליד את הפוסט ולפני שאני יוצאת ממנה, היא שואלת: "אז מיש, מתי הפגישה עם כל היתר?"

מה שלום הבוהן הקטנה ?

צבעונית
ו-ווףווף כ"כ קטנה ( :
זרת*

*בוהן.
זרת זה ביד.
ברגל - כל האצבעות הם בהונות.
באקדמיה ללשון לא הבינו את החשיבות שלהן לאוכלוסיות מסוימות ולכן לא טרחו לתת להן שמות.

זה בדוק ? ודאי ?

את חצופה היום.

אני רוצה ללמוד

בוודאי שזה נכון.

טוב

וגם אם לא, מעכשיו זה יהיה נכון.

ברור

ואם תמשיכי לפקפק - נמצא הטיה שונה של ווף לכל בוהן.

סליחה. אני ווףווף מפקפקת
(אבל מותר לי לבדוק את זה אח"כ ?) רק כדי לדעת אם זה נכון, או שזה נכון ?

כן.
ותבדקי לי גם - לפחות 10 מלים חדשות שיצאו בשנה האחרונה.

ווף אדוני
עד מתי יש לי בשביל זה ?

עד מחר בלילה..
ומכיוון שאת מפקפקת באקדמיה ללשון
תכיני גם סיכום של עמוד אחד על אליעזר בן יהודה שיכלול גם כמה אנקדוטות עליו שלא ידעתי.
יש ?

ווף אדוני

כלבונת שלי.
לילה טוב לך.

לילה טוב אדוני

הלילה - קולר ורצועה.

ווף אדוני

}{

}{ (בוכה)

זהו ?

בנתיים...

(:
חיוך.

ווףווף יוצא....

אין כזה דבר.
תשלחי לי אותו במייל.

תמונה ?

כן.

מעכשיו ?
אפשר מיום אחר ?

לא.

ווף אדוני

בשעה הקרובה.

טוב

לילה טובה גורה שלי.

לילה טוב מס' 1
_____________________________________________________________________

אליעזר בן יהודה, נולד כאליעזר יצחק פרלמן, בבית חרדי-חסידי בליטא ב- 7/1/1858, בדיוק 152 שנה אחרי הדייט השני שלנו (בG). הוא התייתם מאביו בגיל 5 ונשלח על ידי אמו ללמוד בישיבה (השמועות אומרות שלפעמים למד גם בכריעה).

עם הגיעו למצוות בשנת 1871 נשלח לבית דודו ושם בישיבה, נשבה בקסמי לימוד הלשון, נחשף לספרות הכללית ובפרט לתרגומים לעברית שיצרו סופרי ההשכלה לספרים לועזיים חילוניים, והתעניין ברעיון תחיית העברית כשפת ספרות חדשה. לאחר זמן קצר בישיבה זו עבר אליעזר להתגורר בבית דוד אחר שהתנגד להשכלה וניסה לעצור את משיכתו של הנער להשכלה וללימוד הדקדוק העברי שהיה מזוהה עם ההשכלה, אבל לשווא.
בנערותו הוחלף שם משפחתו לאליאנוב (שמה של משפחה חשוכת ילדים) כדי למנוע את גיוסו לצבא (החוק פטר בכורים מגיוס). בגיל 17 התוודע לרעיון התחייה של עם ישראל בארץ ישראל והחליט להקדיש עצמו למטרה זו, שינה את שמו לבן יהודה והחל בפעילות פוליטית. בשנת 1878 נסע לפריס ללמוד רפואה, אך נטש את לימודיו לאחר שלוש שנות לימוד בלבד, כשחלה בשחפת.

בשנת 1881 עלה לארץ עם דבורה http://www.thecage.co.il/profile,18491.html חברת ילדות שלו, ונשא אותה לאשה. התיישב בירושלים ושכר למגוריו שני חדרים דלים בעיר העתיקה. בנם בן ציון (אשר לימים שינה את שמו לאיתמר בן אב"י) נולד בשנת 1882 והיה לילד העברי הראשון, בכך ששמע בביתו את הלשון העברית משמשת בשפת היום יום. לפי עדות בני המשפחה, בנו בן-ציון לא דיבר כלל עד גיל ארבע. אמו לימדה אותו רוסית בסתר, וכשבן-יהודה גילה את הדבר התפרץ בכעס, ואז החל הילד לדבר. לצורך גידול הילד חייב היה בן-יהודה ליצור מילים חדשות כגון "בובה", "גלידה", "אופניים" ועוד.

בן יהודה ומשפחתו חיו בדוחק ובדלות תקופה ארוכה. הוחרמו ונרדפו על ידי החברה האורתודוקסית, אשר ראו בניסיונותיו להחיות את העברית חילול הקודש. החרדים דיווחו לשלטונות התורכיים שבן יהודה מעודד בעיתונו למרד נגד השלטון, הוא נעצר וישב שנה במאסר. אישתו דבורה מתה בשנת 1891 ממחלת השחפת, כשהיא מותירה אותו אלמן מטופל בחמישה ילדים קטנים. שלושה מהם מתו תוך מספר חודשים ממחלות ובן יהודה נותר רק עם שניים מילדיו.
גיסתו, אחותה הצעירה של דבורה, חמדה http://www.thecage.co.il/profile,4317.html (בשמה הקודם פולה-ביילה), שהייתה עיתונאית וסופרת בזכות עצמה, ואשר דבקה בעצמה ברעיון הציוני של תחיית העם בארצו ובשפתו ,נרשמה לכלוב ב- 13/2/2004, הציעה את עזרתה בגידול ילדיו הקטנים, ובשנת 1892 נישאה לבן-יהודה. מתוך מכתבי האהבה שכתב לה מתברר כי בן-יהודה תיכנן את נישואיו לחמדה עוד כשהייתה נערה בת 12, לאחר שאשתו נפלה למשכב.

בשנת 1919 שכנע את הנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל, להכריז על העברית כאחת משלוש השפות הרשמיות של המנדט הבריטי בארץ ישראל. אליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון" שלימים הפך ל"אקדמיה העברית ללשון". ואף כתב את המחזה העברי הראשון - החשמונאים.
אליעזר בן-יהודה נפטר בדיוק X שנים לפני הולדת E, ב- 16/12/1922, ונקבר בהר הזיתים.

בין המילים שהציע ולא נקלטו בשפה: "בדורה" – עגבנייה, "מקולית" – פטיפון, "עמונות" – דמוקרטיה, "ווף" – כן, "מדלק" – גפרור, "שח רחוק" – טלפון, "ווווף" – תודה, "מכושית"- פסנתר.
על שמו של אליעזר בן-יהודה נקראים רחובות בערים רבות ברחבי הארץ כמו: חולון, רחובות, ב"ש, נתניה, הוד השרון, פ"ת, אשקלון, קריית אתא ות"א, וכן המושבה "אבן יהודה" (א' בן-יהודה) בשרון.

למי שרוצה להזכר: ההתחלה. נובמבר 2009.
פורסם לפני 270 ימים ב - 6 במאי, 2010 בשעה 03:27

היום דיברנו על הפגישה ההיא, הראשונה. אמרתי לו שזה מוזר, אבל אני לא זוכרת הרבה.
שכשעליתי לרכב שלו, הוא לא היה אפילו קרוב לגבר שדימיינתי לפגוש, לא קשור בשום צורה לאיש בתמונה (הזעירה) שראיתי במסנג'ר.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי: 'מיש, את כבר פה, אז תהיי... יש סיבה שאת פה'
אז הייתי...

יושבת במושב לצידו, לא יודעת מה מצפה לי, מה עומד לקרות, מי עומד לקרות.
בעיקר שותקת (וזה לא משהו שבדר"כ קורה), נותנת לעצמי להרגיש, להקשיב, להיות.
הרכב עוצר. חניה. יוצאים מהרכב ומתחילים ללכת.
אני שמה לב, שבתוך היד שלו, מקופלת שקית ניילון קטנה לבנה. הראש שלי מתחיל להריץ סרטים.
הרי קראתי את הפוסטים של גברים בעיון רב, גם את הבלוגים של הבנות הקודמות שלו,
עולים לי לראש כל מיני ניחושים... כל מה שמגיע לגודל של כמה ס"מ... זה יכול להיות מיליון דברים !

נכנסים לחדר.
החדר שאני מרגישה כאילו שאני כבר מכירה, קראתי את התיאורים שלו מכמה מקורות. "החדר".
אני בטוחה שיש שם עוד מישהו, מחכה שהוא יופיע, הוא לא מגיע. זה רק אני ואותו גבר שאסף אותי.
הוא מעמיד, מזיז, מתבונן, נוגע, מוריד, מרים, קושר, מלטף, מכאיב, מקשיב, שואל במעט מאד מילים.
כמעט לא מדבר.

רק עכשיו, כשאנחנו נמצאים במציאות הפיזית, כשהוא עומד מולי, הוא מבין עד כמה הגוף הפיזי שלי שביר ועדין, שאני לא סתם מפונקת.
הוא אומר משהו על זה שהוא קצת מופתע, שאני נכנסת לסיטואציה כזו ונותנת לגבר זר, לעשות איתי כל שעולה על רוחו,
שזה לא ממש בטיחותי לעשות את מה שאני עושה בהתחשב בזה שהגוף שלי דורש יחס יותר עדין.
ואני אומרת לעצמי (כנראה בלב) 'מה אתה אומר? קצת אירוני שאתה תגיד כזה דבר...'

באיזה רגע, הוא אומר לי לסדר את עצמי (שזה לא הרבה מעבר ללהחזיר את החצאית למקומה הטבעי), ומסמן לי לבוא.
יוצאים. הולכים חזרה לרכב.
השקית הלבנה הקטנה, שוב מקופלת בתוך כף היד שלו.
אני מרגישה שאכזבתי.
חושבת שהיה מתוכנן משהו שלא יצא לפועל. נדמה לי גם, שהיה קצר מהצפוי.

חוזרים לנקודת המפגש. נכנסים למקום (שעם הזמן גיליתי שהיא אחת מ'מסעדות הבית' שלנו).
פתאום אנחנו בדייט. סרט חדש.
אני אחרת, מדברת, צוחקת, פתוחה, חייכנית.
אם קודם הייתי בטוחה בעצמי, כי בחרתי לבטוח - בגבר הזה, ביקום ובעיקר בעצמי...
אז עכשיו אני בטוחה בעצמי, כי זה איזור הנינוחות שלי - שיחה. בזה אני טובה, אני יודעת להיות מעניינת כשאני רוצה.
אני לא יודעת עד כמה הוא שם לב באותו ערב, לשתיים שיש בי (אבל אני משערת שהוא הבחין):
האחת, זו שנכנסה לרכב, שהייתה איתו בחדר - שקטה, מופנמת, רצינית, מצומצמת.
השניה, זו שיושבת מולו במסעדה - קשקשנית, מוחצנת, כולה חיוך וצחוק וכריזמה מתפרצת.
בחודשים הבאים הוא ישים לזה לב, וגם יאהב... את השתיים האלה שבי... ששתיהן לגמרי שלו.


עברו הרבה חודשים ונזכרתי לשאול אותו על השקית הלבנה, מה היה בה?
"זה עיניינך ?"
"לא"
"בדיוק"

עברו עוד חודשים, נזכרתי לשאול אותו שוב...
הוא עונה שהוא לא זוכר.
לא זוכר? לא זוכר? לא זוכר?
(ידעתי שהיית צריך לספר לי בפעם הראשונה ששאלתי! בכל זאת, מזדקנים פה... יש פה אלמנט של סניליות)

אז אני כלבה פרקטית, אני מציעה שינסה להזכר (אין לי ברירה - אלא להאמין לו כשהוא אומר שהוא לא זוכר),
ואני אשאל אותו שוב בהזדמנות...
ומכיוון שאני כלבה מאד פרקטית, אני עובדת עם פתקים ותזכורות (גם אני מזדקנת ונעשית סנילית),
בשנה האחרונה התרגלתי לרשום לי במשך היום, דברים שאח"כ אני מספרת לו עליהם בהודעות או בשיחה.

ידעתי שהיום הוא יגיע (ואיך זה שידעתי ?? זה יגיע בפוסט אחר...) אז הכנתי לעצמי פתק, עם קודים לדברים שאני רוצה לזכור לדבר איתו.
הפתק היה מונח כאן ליד המחשב, וכשהוא היה פה, אפילו הצלחתי לזכור לשאול אותו את אחת מהשאלות שהייתה שם.

בערב, הרבה אחרי שהוא כבר נסע, ישבתי לי ליד המחשב וחידשתי לק.
ולפני שאני זורקת את הדף עם התזכורות, השתמשתי בו כמצע למריחה (שהשולחן שלי לא יתלכלך).
כלבה פרקטית.... כבר אמרנו ?

הלק כבר מזמן התייבש.
אני בטלפון עם האמיתולוגית, שמצחקקת לי באוזן את הצחוק המתגלגל המדבק שלה ( :
תוך כדי שיחה, אני מקבלת הודעת לילה טוב מאדוני, שכבר יודע שאני עם אתנה בטלפון ומוסר לה ד"ש.
אני מוסרת לה את הד"ש ושולחת לו תשובה, עם ד"ש בחזרה ממנה ולילה טוב ממני.
אנחנו ממשיכות לדבר ובזמן שהיא מספרת לי דברים, אני מוצאת את עצמי בוהה בפתק עם התזכורות, שמעוטר במריחות לק.
פתאום אני שמה לב, שיש שם איזה שתי מילים שאני לא כתבתי...
אני מסתכלת עם תשומת לב יותר מעמיקה וקוראת את כל הפתק - מגלה עוד דברים שלא אני כתבתי.
ארבעה סעיפים על הפתק:
1. על השאלה(העמוקה) שעליה דיברנו (ושעליה ארחיב בפוסט המובטח), הוא הוסיף סימן קריאה.
2. לסעיף הבא, הוא הגיב: "מי אמר ?"
3. "מה היה בשקית (הלבנה)?" דברים מעניינים.
4. סעיף מסווג שגם עליו דיברנו, שכנראה ימומש בעוד שבוע.

ואני כמעט זרקתי את זה לפח בלי לראות ( :

אדומות:

15:46 09/01/11 נושא: 15:37 - אני בבית....

הספקתי בדרך לקלף חצי מהלק שלי... ולחשוב... הרבה...
אני תיכף אסדר קצת את המחשבות ואכתוב לך.
כלבונת שלך
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
15:55 09/01/11 נושא: 15:55 - 1

לפי החישוב שלי השעון של הכלוב ממהר בתשע דקות.
בשביל שההודעה תצא (ותגיע) בשעה 15:55, אני צריכה לשלוח אותה בשעה 15:46.
אני לא מספיקה לכתוב הודעה יותר ארוכה, אז אני אכין אותה לבאה בתור...
כואב לי הראש, הרגשתי קצת חלשה בסוף הנסיעה.
הדלקתי את הדוד כדי להכנס אח"כ למקלחת להתאושש.
שלך
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
16:55 09/01/11 נושא: 16:55 - 2

16:14
אז יש לי כל מיני מחשבות והן די מבולבלות.
אם אני מבינה נכון, את המחשבות שקשורות לקשר ולמה שאני רואה/רוצה, אני צריכה לשלוח החל מההודעה ה-12.
בנתיים (אלא אם תבקש אחרת) אני אנסה לסדר לי אותן, לנסח, להבין אותן בעצמי.
אין לי שום תובנה חדשה או משהו שלא הייתי ערה לו קודם, אבל זו פעם ראשונה שאתה מבקש ממני התייחסות כזו, באופן מפורש, נותן לי לגיטימציה ל...
אני עוצרת את המשפט, כי הוא לא נכון.
תמיד יש לי לגיטימציה להגיד הכל, אני חושבת שגם תמיד אמרתי הכל, אולי השאלה הזאת לא עלתה לי בכלל, אז לא חשבתי עליה.
אני חושבת שיש דברים שלא אמרתי, כי הם עלולים להשמע כביקורת, או שיפוטיות, או ניסיון לשליטה מלמטה, או כמניפולציה, ואתה יודע שאלה הדברים שאני הכי נרתעת מהם, הכי לא רוצה שיהיו - אז אולי זה בא על חשבון הפתיחות שלי...
שחשבתי שהיא הכי שאפשר (הפתיחות שלי), שמעולם לא ידעתי שאפשר כל כך הרבה (ואני נחשבת לאדם פתוח) ואני מגלה שאפשר יותר...

בדרך לY התקשרתי לאתנה, לעדכן אותה בהתפתחויות, כי דיברתי איתה בדרך לת"א וסיפרתי לה שפישלתי ואין לי מושג מה יהיו ההשלכות. אז היא רצתה שאני אעבור אצלה בעבודה בדרך הביתה.
אמרתי לה שכבר ביקשתי אישור לעצירה בY, ואני לא רוצה להתגרות בגורל ולבקש עוד בקשות, (גם ככה אני מרגישה שאני רוצה לצמצם את עצמי לגודל סיכה ולהעלם בין הבלטות...) ושהיא מוזמנת לשלוח לך הודעה לכלוב ולבקש ישירות ממך.
בכל אופן, רציתי להגיע כבר הביתה... גם הרגשתי עייפה וחלשה וגם אין לי שמחה לתת עכשיו.
שלך
}{

* L התקשרה הרגע והציעה לי להצטרף אליה מחר ל... אמרתי לה שאני בעונש (איזו הקלה זו, שאני לא צריכה לבלף משהו ויכולה להגיד את האמת) ואני לא יודעת מה יהיה מצב העייפות שלי מחר, אז שנדבר מחר בבוקר...

** בבוקר ראיתי הודעה במסנג'ר מX שפנה אליי אתמול בלילה כשכבר ישנתי. עכשיו כשהדלקתי את המסנג'ר הכללי, ראיתי שהוא פנה גם אליו.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
17:55 09/01/11 נושא: 17:55 - 3

אני אחרי מקלחת... עם 'לא סתם' בטלפון.
}{
תגובה שלי בבלוג שלה - http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=258258&blog_id=13773
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
18:55 09/01/11 נושא: 18:55 - 4

הייתה לי שיחה די כיפית עם 'לא סתם', שסיפרה לי קצת יותר ממה שרשום בבלוג שלה.
פתאום נחתה עלי מלנכוליה.
החפירה של לחשוב על הדברים שביקשת, עושה לי רע...
אתנה הולכת לכתוב לי הודעה, לעזור לי קצת.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
19:41 09/01/11 נושא: אני יודעת שזה עוד לא הזמן של ההודעה...

והיא כבר מוכנה לשליחה ומחכה ל-19:55
אבל אני מרגישה עצובה עצובה ולבד לבד (ואולי מגיע לי את זה כעונש...)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
19:55 09/01/11 נושא: 19:55 - 5

אמרתי לאתנה שלא פשוט לי להעלות למודעות ואז החוצה לכתב, את המחשבות שלי לגבי הקשר שלנו,
דיברנו על זה קצת, שיתפתי אותה בחלק מהמחשבות (הלא מעובדות שלי) ואז היא שאלה אם היא יכולה לעזור...
שאלתי אותה למה היא מתכוונת, אז היא אמרה שהיא רוצה לכתוב לי משהו.
אחרי כמה דקות היא התקשרה שוב, ואמרה שהיא שולחת לי ורוצה שאשאר איתה על הקו ושאקריא את זה בקול.

אחרי שהקראתי את ההודעה כשהיא איתי בטלפון, ומאד מאד התרגשתי, אמרתי לה, שזה יפה מידי, בשביל שלא תראה את זה, ושאני רוצה לשלוח לך, כדי שתראה את ההודעה שלה....
לא כי זה בדיוק מה שאני חושבת, אלא כי זה משהו שהיא רואה מהזווית שלה, וזה ריגש אותי מאד (ויש בזה משהו... אמנם קטן, אבל יש).
אז היא ענתה לי:
"זה בעייתי שתשלחי לו את זה, כי זה כאילו אני החלטתי סופית שיש לך ספקות לגביו...
וזה יכול לגרום לו לחשוב, שבאמת יש לך ספקות. אז תשלחי לו עם זה, גם את התגובה שלך אליי"

את המחשבות שלי, שהן המקור שממנו היא כתבה את זה, אני עדיין מעבדת עם עצמי ורוצה להבין.
אח"כ אני אנסח אותן ואשלח לך.
}{

ציטוט: מאת: אתנה
זה התחיל לפני שנה וקצת.
היא קראה אותו במרחב הוירטואלי וזלגה.
הוא הציג את הפנטזיה והמציאות.
היא חיזרה, הוא נכבש.
גישושים, הוא מנטלי. מאד מנטלי וגם לה חשוב המנטלי, אחרת היא לא מרגישה שהיא שם.
פגישה גררה פגישה, הוא טווה את נשמתה בלי שתרגיש לשלו.
חולמת עליו בלילות, מדמיינת אותו סביבה. היא הרגישה שהיא משתגעת, עד שהסביר לה שזה טבעי.
אחרי הכל הוא הבן זוג שלה. בדס"מי, אבל בן זוג.

מההתחלה ידע שהיא רוצה משפחה. ורתם את עצמו למשימה משל עצמו. לא להוות מחיצה.
היה שותף להצעות שהגיעו, עזר בבחירות, נתן עצות.

אין מה להתווכח, כשהחליט לעשות לה לונה פארק, היא ירדה מהרכבת עם ברכיים רועדות.

אבל משהו השתנה, קשה להפנות אצבע לגבי כיוון השינוי,
כי הוא נוגע בה כשהם נפגשים, אבל אולי לא כמו שהיא מצפה.
כי אולי היא לא הייתה ברורה עוד אז, בהתחלה.

הוא הבן זוג הבדס"מי שלה
האדון, הבעלים, הגבר ששם אותה תחתיו.

אבל המחשבה מנקרת בה ולא מרפה.
"הוא חווה את הבדס"מ שלו, ואיפה הבדס"מ שלי?"

תודה אמית(ולג)ית יקרה !
יש בזה הרבה נקודות שרואות מהזווית שלך... ויש כמה נקודות שרואות גם מהזווית שלי.
בכל מקרה, זה הרי לא צריך להיות מדוייק למציאות שלי, אבל זה ריגש אותי ברמות שאת לא יכולה לתאר.
א ו ה ב ת ~ א ו ת ך ~ א ש ה ~ ח ב ר ה ~ י ק ר ה
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
20:55 09/01/11 נושא: 20:55 - 6

הייתי עוד קצת עם אתנה בטלפון... וסיימנו (בנתיים).
אח"כ הכנתי לי שניצל ופסטה עם רוטב רוזה שהכנתי ומיץ תפוזים סחוט, ואכלתי.
הטלוויזיה על ערוץ 10 - חדשות, נראה לי שלראשונה מאז כמה חודשים (ואני מבינה למה נמנעתי).
סיימתי לק ברגליים, עכשיו תור הידיים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
21:55 09/01/11 נושא: 21:55 - 7

שלחתי לך למייל שיחת צ'ט חביבה ...

וגם שלחתי לאתנה את התמונות של רוקי (כי גם היא ביקשה):
אתנה אומר/ת (21:16): חחח
הכי אהבתי את זו עם הידיים למעלה
נהדרת!!!
מיש אומר/ת (21:17): זה כשהגעתי לקצה המדרגות (למעלה)
אתנה אומר/ת (21:17): פשש
ולא הזעת בכלל
כל הכבוד לך
מיש אומר/ת (21:17): ואת חשבת ש"מיש ב-ג" מוציא אותי מטומטמת....
אתנה אומר/ת (21:18): חחחחחחחח
יאללה
יצאתי
צ'או בובית
מיש אומר/ת (21:20): נסיעה טובה מותק
אתנה אומר/ת (21:20): תודה }{

עכשיו אני עם A בטלפון ( :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
22:55 09/01/11 נושא: 22:55 - 8

אני עדיין עם A בטלפון
( :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
23:55 09/01/11 נושא: 23:55 - 9

כן, סיימתי עם A....
( :
( :
( :
}{
ואני עכשיו איתך במסנג'ר
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
00:56 10/01/11 נושא: 00:55 - 10
אני אוהבת אותך

}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
00:57 10/01/11 נושא: אוף... פיספסתי את 10 בשניה ) :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
01:55 10/01/11 נושא: 1:55 - 11

אחרי שסיימנו לדבר ושלחתי לך את הודעה 10 (שמופיעה באיחור של דקה, אני מקווה שזה נסלח)
הגבתי בבלוג של M ואז הייתה לי איתה שיחת טלפון נחמדה, עשינו קצת קואצ'ינג ( :
העייפות מתחילה לנחות עליי...
אני אנסה להכין לי את ההודעות הבאות, כדי שאוכל לשלוח אותן בין שינה לשינה... (מקווה שאצליח)
תודה על השיחה, בכלל על זה שהתחברת... כבר הכנתי את עצמי נפשית שלא נדבר.
שלך
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
02:55 10/01/11 נושא: 2:55 - 12

משהו על הקשר שלנו:
זו החוויה הכי נפלאה בעולם, לדעת שזה בטוח להגיד הכל, להיות הכל, שאתה כבר תחליט אם מתאים לך או לא, אבל שיש את הלגיטימציה לשחרר עד הסוף... הכל... אגו, תדמית, נורמליות, מה שמקובל.
הכל מצתמצם - לציות > יש בזה משהו שמאפשר להיות חזרה ילדה קטנה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
03:55 10/01/11 נושא: 3:55 - 13

אחרי שיחת הטלפון עם M, היא פירסמה עוד פוסט. הגבתי לה ושלחתי לך לינק.
עזר הקואצ'ינג ( :
היא כזאת מתוקה !
היא סיפרה שקראה מהבלוגים של הבנות שלך (דרך הניק הפרטי) ושאצלן זה נראה לה מאד שונה, שאתה מוצג אחרת...
שאלתי אותה שונה במה ? העלתי אופציה שאתה מוצג כיותר מנוכר...
אז היא אמרה: "כן - אצלך"
שאלתי בפליאה: "אצלי ? יותר מנוכר ?"
אז היא אמרה שכן.
ביקשתי שהיא תאסוף לי משפטים ותראה לי, כי ממש מעניין אותי להבין את מה שהיא אומרת.
אח"כ עלה לי הרעיון, שאולי זה נראה לה ככה, כי אני היחידה מבין כולן, שהיא מכירה,
אצלן, גם אתה דימיוני וגם הן - אז לגיטימי שיהיה איזון בין החום שעובר ממך ומהן לקורא/ת.
אצלי, אתה דימיוני, אבל אני אמיתית - ולכן אולי יש פער שבו כשאני מספרת עליך, זה עובר מנוכר...
לא יודעת, השערות.

משהו על הקשר שלנו:
דרך המאבק שלה בעצמה ובהתמסרות, ראיתי את השיקופים שלי. עד כמה שאיתך זה הדבר הכי טבעי בעולם...
גם כשמשהו קשה לי, או מעורר התנגדויות, ברור לי שאני עושה (לכן כ"כ תיסכלו אותי הפעמים שהגוף לא נשמע לי, ומתמרד... לי).
שאין אצלי בלקסיקון את המילה "לא" מולך (ממקום של לסרב למשהו).
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
04:55 10/01/11 נושא: 4:55 - 14

ביום חמישי כשעשיתי קניות, התחשק לי שיהיו פרחים בבית.
אז קניתי ופיזרתי לי בבית - אגרטל אחד עם הרבה פרחים, ועוד שלושה קטנים וזה מאד שימח אותי.
(תמונה אצלך במייל)
אתמול כשהחלטת שאני באה למרכז לכמה ימים, שמחתי מאד, אבל צבט לי הלב על הפרחים שישארו כאן בלי שאף אחד יהנה מהם...
אז עכשיו אני ממשיכה להנות מהם ! וגם מהבית שלי, ומרוטב הפסטה שהכנתי ( :

משהו שקרה (או יותר נכון לא קרה) בקשר שלנו, וקצת צבט לי בלב:
רגע של כנות שעלולה להתפרש כאילו שאני קטנונית, תאבת בצע, מפונקת, קנטרנית, חצופה ולא מעריכה
וזה לא בא משום מקום מאלה...
אני חושבת שפרט לפרחים ופתק - אף פעם לא קיבלתי ממך משהו למזכרת, משהו פיזי שאפשר לגעת בו ושנשאר...
התפלאתי שלא קיבלתי ליום הולדת משהו שיכול להשאר איתי אח"כ.
ולא חשוב היה לי שלא יהיה לזה ערך כספי, זה יכול לצורך העניין להיות גם חלוק נחל או שרוך לנעל, או פתק עם ברכה.
ושלרגע לא תחשוב, שאני לא נפעמת ממה שכן נתת, שאני לא מעריכה את ההשקעה שכן הייתה, מזר הפרחים (שנדיר שאני מקבלת) ששימח אותי כאילו שקיבלתי יהלום (הרבה יותר בעצם... מה לי וליהלומים?).
מזה שקראת לי למרכז כדי לחגוג איתי, שפינית זמן יקר באמצע יום עבודה עמוס כדי להיות איתי.
שום דבר מאלה לא עבר לידי ולא התקבל כמובן מאליו... באמת התרגשתי עד דמעות.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
05:55 10/01/11 נושא: 5:55 - 15

משהו שאתה לא יודע עליי 351
אני תמיד מסתרקת אחרי חפיפה (פרט לאחת למיליון זמן שבא לי שהוא יהיה גלי), ואח"כ אני בדר"כ לא מסתרקת יותר עד החפיפה הבאה.
כשהייתי קטנה היה לי שיער ממש ממש חלק , דק וארוך, והיו לי תמיד קשרים אחרי החפיפה.
מצד שני, מרוב שהוא היה חלק, כשהייתי אוספת אותו עם גומיה לשיער - היא הייתה מחליקה מידי בקלות והייתי צריכה לעשות קוקו ממש מהודק כדי שיחזיק.
משהו שקשור לקשר שלנו - השיער שלי לאחרונה נעים לי כמו שהוא מזמן מזמן לא היה.
ואני מאושרת שהחזרת אותי להיות אדומה.
אז תודה
}{

* אני הולכת לישון קצת...לא מחזיקה מעמד. שמה תזכורות להתעורר (מקווה לא לפשל).
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
06:55 10/01/11 נושא: 6:55 - 16

בהמשך לשיחתנו קודם, ומה שאמרתי לך על היכולת, לשים את האגו הרצונות והמאוויים הפרטיים בצד, למען מישהו שאוהבים:
if you love someone - set them free (אם הוא/היא רוצים)
היכולת לאהוב מישהו ולדעת שטוב לו/לה במקום אחר (לא איתי) ולתת להם להיות שם, עם ברכה, ופירגון ותמיכה ואהבה... בלי רגשות אשמה, בלי לזרוע ארס, בלי לשמוח לאיד.
ובהקשר לנושא הזה, משהו בנוגע לתחושות שלי ולקשר שלנו:
הכמיהה שלי לקילור ירדה, החלפת הניק עשתה לי טוב, החזירה לי את השקט.
יכול להיות שזה שוב יתפרש אצלך, כמשהו שלא קיבלתי שהחלטת, ושהאובססיה עדיין קיימת (כי עובדה ש"משהו" הצליח לטפל בה), ועם זה אין לי מה לעשות... אני רק יודעת שאני שמחה שהתאוששתי ריגשית, שכבר הרבה זמן אין לי התקפי חרדה, שסממני הדיכאון נעלמו.
אם החלפת הניק סידרה משהו בתוכי במידה מסויימת ופטרה אותי מלפנות לאמצעים כימיים (מה שכמעט עשיתי), אני חושבת שזה שווה את זה.
עכשיו יש לך כלבה שקטה - אמנם מאחרת, אבל רגועה ( :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
07:56 10/01/11 נושא: 7:55 - 17

תגובות שלי אצלי בבלוג - http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=258144&blog_id=4600
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
08:56 10/01/11 נושא: 8:55 - 18

אני מרגישה שאתה אוהב אותי. אני יודעת שאתה אוהב אותי. אני מופתעת מזה כל יום מחדש.
חשבתי על זה, שהיום כשהענשת אותי ושלחת אותי חזרה הביתה, אולי במידה מסויימת, הענשת גם את עצמך ?
מצד שני, אולי כל מה שקרה היום, סיפק לך איזה משהו ב"שולט" שאתה.
הידיעה שאחרי כל ההתארגנות והנסיעה למרכז, אתה שולח אותי חזרה על עקבותיי (בבושת פנים). אולי זה היה מדליק בעיניך ?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
09:00 10/01/11 נושא: אדוני... בוקר טוב

אני יודעת שחלק מההודעות מגיעות כאילו בדקה איחור, זה בגלל שהעמוד אינטרנט כל פעם נתקע.
חוץ מזה, אני מפחדת שאני לא אצליח להמשיך... אני קורסת מעייפות... ) :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
09:09 10/01/11 נושא: תגובה ל:אדוני... בוקר טוב

ציטוט: מאת: גברים
בוקר טוב כלבונת שלי.

שמח לראות שאת הופכת להיות כלבה דייקנית.

אני בטוח שתצליחי לסיים את המשימה לשביעות רצוני.

}{

אני שמחה שאתה בוטח ביכולות שלי. רק שבמצבי - אני לא בוטחת בי...
מקווה לא לאכזב, עם זאת מכינה את עצמי נפשית לאפשרות שכן.
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
09:55 10/01/11 נושא: 9:55 - 19

אני בוחרת בכל רגע מחדש - להיות שלך.
עם בדס"מ או בלי, עם אלמנטים פטישיסטים או בלי,
עם סוגריים או קילור או ניק אחר או בלי,
עם קולר או בלי, עם סקס או בלי, עם להפגש או בלי.
ואני אהיה קיצונית לרגע... אני אהיה שלך, גם אם לא תהיה פה.

בשניה שבה לא אבחר בזה יותר, זה יהיה ברור כשמש לשנינו, אי אפשר יהיה לטעות בזה...
אני משערת שגם את זה אני אעשה באופן טוטאלי כמו שאני אוהבת לעשות דברים ( :
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
10:55 10/01/11 נושא: 10:55 - 20

אם כבר שאלת וביקשת שאגיד מה חסר לי, אז בהמשך לשיחה שלנו במסנג'ר, אני ממקדת:
שימוש בגאג, בפלאג (בבית או בחוץ), השינה עם הקולר והרצועה עושים לי טוב (אני מחכה להוראה שלך להרתם לשינה),
הזנב, הכלוב, להקשר, באזיקים או רצועות קשירה.
עדיין מפנטזת על סשנים מטורפים, עוד טעימות, של לופים מפתיעים חדשים בתור רכבת ההרים, לופים שאני עוד לא מכירה.
התנודות במסלול של רכבת ההרים כבר קצת מוכרות לי.

אני רעבה, אבל אין לי כוח לצאת מהמיטה להכין לי משהו לאכול.
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
11:55 10/01/11 נושא: 11:55 - 21

בעניין תחושת שייכות שסיפרתי לך עליה אתמול, אז אמנם מעולם (עד אליך) לא הרגשתי שייכת לאף אחד או לשום קהילה, אבל הרגשתי בבית בהמון מקומות. זה לא שהרגשתי שייכת לשם, אלא הרגשתי בנוח.
כמו למשל אצל החברים שלי ב- LA , אצל משפחה בניו יורק ושיקגו, וגם פה, אצל חברים ומשפחה.
זה דומה ליכולת שלי להתחבר לאנשים (וגם נשים) מהר, ליצור אינטימיות... כך אני גם יוצרת לעצמי אינטימיות עם מקום.
יש פה איזו סתירה, אבל כמו שכתוב אצלי בפרופיל, סתירות זה בסדר (גם סטירות).
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
12:28 10/01/11 נושא: (בין הודעות)

AV התקשר, הוא רוצה שאבוא אליו לעזור לו בדירה עם כמה דברים.
הוא אמר לי שאני יכולה להיות שפוכה גם אצלו להמשיך את העונש מהדירה שלו (מה שנכון).
אז אני חושבת שזה דווקא יהיה יעיל ויסייע לי למשוך את השעות האחרונות של העייפות.
אח"כ אני אחזור הביתה לישון (אלא אם תחליט אחרת).
אני נכנסת להתקלח והולכת להתארגן...
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
12:55 10/01/11 נושא: 12:55 - 22

אחרי שקניתי לך שרוכי נעליים בפעם השניה, כשהחלפתי אותם בישנים, שמרתי את הראשונים שקניתי לך.
יש להם ערך סנטימנטלי עבורי...
הם היו צמודים אליך בכל מקום, היו איתך במקומות שאני בחיים לא אהיה, עברו איתך חוויות מיוחדות ורגילות.
בבית, בעבודה, עם חברים, עם נשים...
לו רק יכולתי לדבר איתם (עם השרוכים) ולשמוע מהם חוויות עליך ( :

כמה מופרעת והזויה אני נשמעת עכשיו ? אפשר לייחס את זה לשעה, לחוסר שינה ולעוד דברים.
המשפט הזה נבנה כשדיברתי עם יהלום בטלפון, והקראתי לה את ההודעה, על זה שלא קיבלתי ממך שום מזכרת, ואמרתי לה שאני מרגישה נורא עם ההודעה הזאת, שאני נשמעת כ"כ תובענית, וזה לא ראוי התובענות הזו לקבל...
היא ענתה לי, שאחרי הכל - גם אני אשה, ואנחנו אוהבת יחס, אז שאני לא ארגיש עם עצמי נורא.
אמרתי לה, שזה הרי לא נסתר מעיני, שאתה משקיע בי המון (גם כסף), מסעדות ונסיעות, וכמובן שעות עבודה, ואני מאד מאד מעריכה ומוקירה, ולכן הדגש היה על משהו סימלי, מזכרת, משהו שאני אדע שקיבלתי ממך.

אני יוצאת לAV
כלבונת שלך
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
13:48 10/01/11 נושא: תגובה ל:אני אצל AV...

ציטוט: מאת: גברים
ד"ש לAV ותוודאי שהכל מסודר יפה.

}{

אם רק היית רואה את המצב פה, היית שמח על מה שכתבת...
הבית הפוך, מעבירים פה ארונות, מפנים חדרים, תוהו ובוהו !
מסרתי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
13:55 10/01/11 נושא: 13:55 - 23

פתאום חשבתי על זה שאולי אתה חושב, שהייתי רוצה איתך גם סקס ונילי.
אז אני לא, ממש לא.
(זה אפילו קצת מפחיד אותי לדמיין את זה...)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
14:55 10/01/11 נושא: 14:55 - 24

הודעה אחרונה: תודה אדוני !
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
15:13 10/01/11 נושא: תגובה ל:14:55 - 24

ציטוט: מאת: גברים
לא מעט תובנות לעשרים וארבע שעות.

מכיוון שהיו לך 2 פישולים של דקה, אני מעניק לך באופן חד פעמי עוד שלוש הודעות המשך,
לפי אותן כללים. (אל תתרגלי לטוב ליבי).

כן אדוני...
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
15:55 10/01/11 נושא: 15:55 - 25 (נספח 1)

AV מעביד אותי קשה, יותר נכון את המוח העייף שלי... אבל עוד מעט יהיה סטייק ( :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
16:55 10/01/11 נושא: 16:55 - 26 (נספח 2)

יש לי ריח של שום באצבעות !
וזה קשור לקשר שלנו קשר הדוק, בזה שמזלך שאנחנו לא נפגשים עוד מעט...
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
17:55 10/01/11 נושא: 17:55 - 27 (נספח 3) (ואחרון...?)

שוב תודה...
לא מתרגלת לטוב ליבך ! לא מתרגלת לכלום ! נהנית להיות מופתעת כל פעם מחדש - מכל דבר שקשור אליך !
* טוב הלב שלך, הוא אחד הסיבות העיקריות שבחרתי בך, להיות הבעלים שלי (ובוחרת בך כל יום מחדש...) ( :
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
19:21 10/01/11 נושא: אני במיטה

סוגרת מחשב והולכת לישון
}{
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
21:58 10/01/11 נושא: הטיגריס הזה...

לא הפסיק להתחכך בי !
איך אפשר לישון ככה ? נראה אותך ישן, שחולם שאתה ער וכל הזמן מתחכך בך טיגריס...
קצת קשה...
אתנה התקשרה בשניה הזאת. המכשפה הזאת הרגישה שזה זמן טוב להתקשר והרגע פתחתי עיניים.
אז אני ערה (אבל זו לא הודעת "התעוררתי" ! זו הודעת "טיגריס התחכך בי כל הזמן" !)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
23:49 10/01/11 נושא: תגובה ל:אחרי חווית הטיגריס....

ילדונת שלי.

רק לומר לך שאני גאה בך, על הצורה שעמדת בעונש.

אין מסנג?ר הלילה, אז שיהיה לילה טוב וד?ש לאתנה.

)(

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

תודה אדוני...

למדתי !

לאו דווקא מהעונש, כי שנינו יודעים שעצם הידיעה שאיכזבתי, הייתה עונש כבד מנשוא ולקח מכאיב.
אלא בעיקר על מה שעברתי (או עברנו) דרכו, על ההזדמנות לראות דברים מעוד זוויות, להקשיב לעצמי, לבטא.

התודה הכי גדולה,
על זה שאחרי שהרחקת אותי... פיזית, תקשורתית ובחוויה שלי גם ריגשית,
כשאני כבר התחלתי להסתגר בתוך עצמי, להציב את שכבת ההגנה שתגן עליי מהכאב של הגעגוע,
ידעת לקרב אותי חזרה, עם כל כך הרבה עדינות, בלי לתת לי לברוח אל המנגנונים האוטומטיים,
בכמה רגעים (וליטופים) המסת את הקרח שהתחיל להבנות בי, משכת אותי אליך... קרוב קרוב.
אפשרת לי לראות שוב, שאני במקום שנכון לי, במקום שלי... שלך.

מישלך
}{