אני יודעת לחכות

דברים נרגעים קצת ואולי לא.
ההוא עוד יושב לי בנשמה.
הלילה חלמתי עליו ועל מישהי מכאן שגם איתה גיליתי שהיה לו קשר.
גם אחותי הייתה בחלום הזה, ובחלום הוא עשה את מה שמעולם לא עשה לי. הזמין אותן למקום שבו אני מעולם לא הייתי.
איזה כאב.
אני מחכה ליום שבו לא אחלום עליו יותר. כבר חודש וחצי שהחלומות הללו פולשים אלי כמעט מדי לילה.
PTSD זה מה שזה כנראה.
מכירה את זה טוב.
פלשים, חלומות, ריחות שמעוררים את הטראומה. כל מיני כאלה.
ובינתיים ת. ידידי הצייר הפילוסוף המתוק קרוב יותר מאי פעם. ומתוק מתוק.
תכף תבוא אלי מורן ונלמד יחד למבחן שלנו.
החיים ממשיכים. כשהלב שלי פתוח וגם כשהוא סגור.
רוב הזמן הוא פתוח.

כוס אמק העולם.
כוס אמק האהבה.
כוס אמק מייפל הטיפשה שכל פעם מחדש פותחת את הלב שלה.
כוס אמק מייפל הטיפשה שבוחרת לוקיישן לקבר שלה ומתחילה לחפור אותו כל פעם מחדש.
כוס אמק מייפל הטיפשה שתישאר שלמה עם עצמה לנצח ותמיד תמיד לבד.
כוס אמק הסטלנים.
חוצמהסטלן הפרטי שלי כמובן שכוס על האמ-אמא שלו.
כוס אמק על רגשות.
מייפל לא רוצה להרגיש יותר אף פעם.
כוס אמק על הסטלן שהלך לפני חמש דקות ולפני שהלך אמר: "תודה".
וכוס אמק על מייפל ששאלה אותו: "על מה אתה מודה לי?"
וכוס אמק עליו שאמר: " עלייך."
אני לא מוכנה לאהוב אותו.
אני לא מוכנה להרגיש את הרגשות האלה יותר.
הרגשות הטוטאליים המטלטלים המסמרים את עורי.
לא מוכנהההההה!
אתה שומעים?
לא מוכנהההההההההההההההה!

בחלום שלי רצתי וכמעט הגעתי. אבל אז היה טלפון שהעיר אותי לפני שהגעתי.
אני אף פעם לא מגיעה.
פחדים פחדים פחדים.
יש לי כל כך הרבה ספרים בבית שנמצאים כאן כדי לשמור עלי אבל לא תמיד הם מצליחים במשימה.
והחיים, הם נמצאים שם בחוץ כל הזמן, וכל יום שעובר בלי שאני מתמודדת איתם גורם לכך שהם יתפחו.
הייתי רוצה לחיות בבועה עם ל. הסטלן שלי. ולא לצאת ממנה אף פעם.
יש פסיכואנליטיקאית פמיניסטית צרפתיה שקוראים לה לוס איריגראי.
בדרך כלל אני לא מבינה אף מילה ממה שהיא כותבת. נורא פוסט מודרנית ומסובכת, אבל אתמול, פתאום הבנתי משהו שמדבר על הקשר בין אמהות לבנות וכמה שהוא חשוב, וזה גרם לי להתגעגע לאמא שלי נורא.
יש כל כך הרבה דברים שאני מסתירה מאמא שלי, למרות שתמיד נדמה לי שהיא יודעת הכל.

חשבתי על שתיקה.
חשבתי שאולי עד שלא תהיה לי שפה משלי אני פשוט אשתוק.

ג ע ג ו ע י ם.
אבל למה אני כבר לא יודעת.

רוצה לחבק את ל. ולנשק את הקטע הזה בצוואר שלו שהוא חלק כמו עור של תינוק, ולעשות לו צמרמורות בכל הגוף.
זה מה שאני רוצה.
זה ולברוח.

שנאה היא רגש שמאד לא נעים להרגיש אותו.
גיליתי היום שאתה עדיין חי.
סימן חיים ראשון ולא מכוון אחרי כמה שבועות שבהם באמת תהיתי.
ואני מרגישה את זה בוער בי. את השנאה. את הכעס. את העלבון.
אתמול חשבתי עליך. נזכרתי בכל מיני דברים.
לא בדברים טובים.
נזכרתי איך התחמקת ממסיבת היומולדת שלי בצורה כל כך עלובה ופחדנית.
נזכרתי איך אחרי הדבר האיום ההוא שאמרת לי, לא ראיתי אותך 10 ימים, למרות שכל כך הייתי זקוקה לראות אותך ולמרות שהבטחת לי שנעבור את זה יחד.
ונזכרתי בעוד כל מיני דברים.
ושנאתי אותך.
חברה אמרה לי אתמול ברכות: " את עוד אוהבת אותו."

והבוקר התעוררתי עם הסטלן שלי.
אותו אני מתחילה באמת לאהוב.

כל מיני אנשים פה שואלים אותי מה זה חשיש טבול באדולן.
תשובתי היחידה היא:
זה מאד לא מומלץ.

הראש שלי הולך ומתבלבל.
הולך ומתבלבל מרוב חשיש טבול באדולן.
הולך ומתבלבל מרוב נשיקות תשוקתיות.
הראש שלי הולך ומתבלבל מרוב צער שדחוק בפינה מוחשכת.
הולך ומתבלבל מכל הדברים שאני לא עושה.
הולך ומתבלבל מכל החברות שלי שאני לא מחזירה להן טלפונים.
הולך ומתבלבל מכמה שאני אוהבת את .ת.
אתה יודע כמה שאני אוהבת אותך?
זה לא מפחיד אותך?
צייר ופילוסוף וילד מתוק.
רק שלא תקרא את זה.
הראש שלי הולך ומתבלבל מרוב צער.
המטפל שלי שכל את בנו, וכשהלכתי לבקר אותו במקום הרחוק שבו הוא גר הוא חיבק אותי כמעט עשר דקות, והוא צם כבר שבוע ימים ונראה רזה ואבוד.
הראש שלי הולך ומתבלבל.
כבר לא יודעת בדיוק מי אני

כל כך עייפה ולא מצליחה לישון.
אמרתי לסטלן שלי לא לבוא הלילה, אבל עכשיו אני מצטערת על כך ורוצה נורא שהוא יהיה כאן.
שהוא יחבק אותי וינשק אותי באינטנסיביות שלו.
שהוא ינשוך אותי בעדינות ובמהירות כמו שהוא נושך.
שהוא יחבק אותי וישן איתי.
ומאחורי הרצון הזה מסתתרים געגועים אל ההוא.
או שלא?
אני כבר לא יודעת.
כן.
אם היית כאן איתי. כמו אז. כמו לפני שידעתי הכל. כמו שהייתי נוגעת בך ומרגישה שמצאתי רפסודה בים.

I let tears fall like rain
apple size they were

אני אוהבת אותו.
אני לא אוהבת אותו.

אני מקבלת הרבה אהבה כאן.
זה נעים.

ומחר יש לי סשן :-)

הונילי הסטלן איז בק !
הוא הלך לפני כמה דקות אחרי לילה מהמקסימים והסקסיים שהיו לי אי פעם.
זה התחיל בהתנשקויות תשוקתיות אינטנסיביות וטירופיות, וידיים בכל מקום, והזין המתוק שלו נעמד תוך שניות, ועוד נשיקות ונשיקות ונשיקות.
ואז הוא התחיל לדבר.
שיחה כזאת של גברים שיש בה כל מיני מילים כמו: "קשר בלי הגדרות" ו "קשר שיש בו שחרור וחופש" ו "לא לאבד את עצמך בתוך הקשר" ו "לא להיות תלותי". ועוד כל מיני כאלה.
עניתי לו בשפה של סטלנים כדי שהוא יבין, ואמרתי משפטים שהיו בהם מילים כמו: "מותק, זה הסרט שלך, לא שלי" ו "אני לא רוצה לאבד את עצמי" ו "לא רוצה להיות תלויה באף אחד" ו "אני שומרת על עצמי" ועוד כל מיני כאלה.
ואז, אחרי כל המילים הללו שנינו היינו רגועים.
שני פחדנים שמתים מפחד שמישהו יכנס להם שוב ללב כי הם יודעים כמה זה מסוכן.
ואז עוד המון התנשקויות תשוקתיות וידיים בכל מקום, וליטופים, וקצת מכות בטוסיק, ונשיכות, ומילים כמו- "אנחנו עושים אהבה" (הוא אמר, לא אני..) ומורידים עוד ראש ועוד אחד ועוד אחד ואוכלים ענבים, והוא מוצא ענב אחד טעים נורא, אז הוא מאכיל אותי בו..והאצבעות שלו בתוכי, והלשון שלי מלקקת אותו, והוא נושך לי את התנוך של האוזן, ומורידים עוד ראש, והחומר כל כך טוב, ומתקשים להיפרד ומתנשקים עוד קצת, ונותנים אחד לשני לקרוא דברים שכתבנו, והוא כותב טוב, ממש ממש טוב, והוא חושב אותו דבר עלי, והוא אומר לי: "יש המון דברים שהייתי רוצה לעשות איתך", ואני שואלת "מה למשל?" והוא אומר לי: "מוזיקה, ולכתוב ביחד, ולשיר יחד" ואני שמחה שמחה. ואני שואלת אותו באיזשהו שלב של השיחה ההיא: " אני מוצאת חן בעיניך?" והוא עונה: "מאד."
הוא חמוד.
אני מסטולית רצח.
חייבת להיגמל.

ממשיכה עם השעמום. בסוף ימאס לי.
חלמתי עליו שוב הלילה.
חשבתי שכבר נגמרו החלומות האלה. אבל לא.
ואיזה חלום. הרבה יותר נורא מבדרך כלל.
ושוב כיכבו בחלום השקרים וההתחמקויות.
והוא .
אני כבר לא אפנה אליו יותר בגוף שני.הוא כבר לא "אתה". מהיום הוא רק "הוא".
זו בטח איזו התקדמות.
יש לי מבחן היום ולא ניגשתי אליו.
לא הצלחתי ללמוד.
משהו חסר מנוחה יושב לי בתוך הגוף ולא נותן לי להתרכז בכלום.
ובלילות החלומות.
איפה הונילי הסטלן, איפה...שיחזור כבר. כשהוא ישן איתי ואני מתעוררת מחלום נוראי, אני פוקחת עיניים ורואה אותו לידי, ויכולה לחזור לישון בלי לשמוע אף שיר של ריטה.

לא ישנה. לא יכולה.
הגעגועים אליו מציפים אותי.
עד לפני כל כך מעט זמן הוא היה תמצית החיים שלי.
מרגישה כאילו כרתו לי יד.
כן. כמובן שאני מגזימה בטרוף. אבל לימדו אותי מזמן לא להתווכח עם רגשות אז אני לא מתווכחת.
אני מתגעגעת מתגעגעת מתגעגעת. רוצה אותך נורא.
היום לפני חודש בדיוק הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך.
עוד מעט יש לך יומולדת.
אלהים.
כמה בנאליה יש בבלוג שלי.
אין לי שום דבר מעניין לכתוב. כלום.
אני משעממת את עצמי ואת כל העולם.
רק מתגעגעת מתגעגעת מתגעגעת.
איכס עלי.
אני לא מפסיקה לשמוע שירים של ריטה.
ריטה. לא פחות ולא יותר.
טוב אף פעם לא התיימרתי לאנינות טעם בשום דבר בעצם.
אל תגיבו לפוסט הזה..אולי ככה אני אלמד לקח ואתחיל לכתוב דברים מעניינים.