קיבלתי עובדת חדשה לצוות. היא כבר חודש יושבת איתי בחדר. צעירה ממני בעשר שנים, גבוהה ממני בחמישה ס"מ ורחבה ממני. בנויה לתלפיות. היום היא הגיעה עם סנדלי עקב לא גבוהים במיוחד ולאחר שחזרה מסידורים הורידה אותם והתהלכה יחפה. החמאתי לה על העקבים והיא מצידה אמרה לי שהיא לא אוהבת אותם כי קשה לה ללכת איתם לאורך זמן. ציינתי בחצי פה שעקבים הם הפטיש שלי והיא שאלה מה המידה של רונית. עניתי שאני לא זוכרת את המידה המדוייקת אבל בכל מקרה העקבים שאני קונה לרונית לא מיועדים להליכה. כשיצאתי מהחדר היא שאלה אותי מה המידה שלי. כשעניתי 43 היא אמרה בעצב "זה בטח מסובך למצוא במידה שלך". אמי מלמלתי "כן בהחלט" והמשכתי החוצה. הלב רוצה לקפוץ החוצה והדופק מזנק ל 200.
כשחזרתי לאחר מספר דקות אמרתי לה שחשבתי על רונית בעקבים האלה אבל אהבתי את המחשבה שלה. היא צחקה צחוק משוחרר ואמרה שזה לא ממש יתאים לי כי הן שופעות נשיות ואני, מה לעשות, גבר גבר. אני נמסתי באותו הרגע. כל שהצלחתי להצטדק הוא שבתוכי שוכנת נפש של משורר. והלב בוכה, אם רק יכולתי לספר לה שדנה נמצאת במרחק נגיעה....
אולי זה יגיע ביום מן הימים. ואולי לא. אתן לה עוד זמן להכיר את הגבר גבר ואני אותה.
שבוע מקסים
דנה