האופיום שלי...

מילים קצרות מתחלפות באופן תכוף
פרצופים לא מוכרים עוברים בדרך בלי גוף
מחפשת ותוהה אם זה המקום
אם אותו אחד נמצא בין המליון
ממהרת,
מתמסרת,
מתאכזבת,
מתפרקת.
כל ניסיון להתחיל מחדש
לנקות את הדף, עכשיו איך המרגש?!
הלב פתוח
ועם חלוף הרוח
הוא הגיע בהפתעה
מיוחד ומפתיע- מלאה כמיהה
יד ביד אל היעד הנכסף
ומשחק התפקידים לא נמאס.
את קצת מאוהבת
מתרחקת- מתקרבת
באה מלאת עוצמה
לתת ולקבל- זאת המטרה
את תעשי כל מה שהוא אומר
הוא לעומת זאת לא ממהר.
סיפור חדש עומד בדלת
פרפרים בבטן, את מתפתלת
והוא רק נהנה להסתכל
מחליפים מבטים, עוד גוף מתגלגל
חובק,
נושק,
מוחק.
את אישה- את יוצרת חיים
והוא שם כדיי להעצים
תפרצי גבולות ותתחמי שמיים
תלחשי בקול ותקפצי למים
תחייכי את החיוך שלך, זה היפה..
שימלה חדשה, התרגשות, לב קופא.
הסיפור החדש כבר מתדפק על הדלת
תפתחי אותה ושרק תהיי מאושרת.... .

הוא: "אז את שולטת מלמטה הא?!"
אני: "בהחלט!"
הוא: "איך בדיוק?"
אני: (מחייכת) "לא מגלים את כל הסודות, אני אאבד את הכח!"
הוא: "את לא באמת חושבת שאת שולטת נכון?"
אני: "כבר אמרתי שאני בהחלט יודעת שהשליטה בידיים שלי!"
הוא: (מעקם פנים... לא מבין).
אני: "לסכם לך?! אני לא טוטאלית, לא באמת שייכת לך.. נסיים את האקט הפיסי שלנו, נתלבש... ונמשיך בחיינו כרגיל."
הוא: "אוקיי. לא הסברת כלום בעצם!"
אני: "אתה יכול להגיד שאני לרשותך,צריכה לספק את כל הרצונות והמאווים שלך, נתונה לשליטתך\ מרותך... מה שזה לא יהיה. איך שלא תסתכל על זה מה שאני לא ארצה, לא יהיה שם!!! אני קובעת את הגבולות, אני קובעת את המתווה ואני מחליטה מתיי כל זה קורה, כי בלעדיי כשיפחה שלך אין לך משמעות בתור אדון. עכשיו זה ברור לך????!"
הוא: (מעקם שוב פרצוף) "עזבי אותך ילדונת"
אני: "ילדונת הא?!"

אנחנו ממשיכים לנסוע... צוהוריים... מרגישים את האווירה של השבת שאוטוטו נכנסת.
הגענו אליי הביתה:

הוא: "בייבי, יש דואר"
אני: "תביא בבקשה"

היו שם כמה חשבונות, מכתבים ואת העיתון שאני מנויה אליו....

הוא: "קחי, השטויות שלך"
אני: "תודה חמוד" (פותחת את העטיפה)

הוא עמד ליידי, אנחנו מסתכלים ביחד.. היתה מצורפת איזו שטות באריזה. הכותרת היתה:
[/b] "כשהשליטה בידיים שלך, יהיה לך קל להגיע בדיוק לאן שרצית"
[b] הוא מחייך.. אני מחייכת בחזרה...

הוא: "את קצת צודקת"
אני: "רק קצת?"
הוא: "עזבי שטויות עכשיו.... אני רוצה להרגיש אותך... התגעגעתי!!"

אני מחייכת אליו, מתחילה לפתוח את הכפתורים של חולצת המדים בעודי מתקדמת לחדר השינה כשהוא בעקבותיי...

מה היה הלאה???
סיפוריי שליטה לפעם אחרת!! (-:

אוי, כל כך הרבה זמן עבר מאז שהייתי כאן בפעם האחרונה, אני לא בטוחה שהתגעגעתי אבל זה בהחלט היה קצת חסר לי... כמובן שגם בלי להיות כאן המשכתי לחוות, להנות ולהוסיף חוויות חיוביות לרזומה- כאלה כמו שאני אוהבת, עם הרבה פילפל והרבה כיף שרק להיזכר בהן מעביר צמרמורת נעימה כזאת בגוף ואוטומטית מעלה חיוך על הפנים.
למדתי הרבה, השכלתי להבין מה באמת חשוב ומשמעותי לי בחיים האלה ובחיים בכלל ותמיד עצרתי לרגע כדיי להסתכל אחורה לעשות חושבים ולהחליט אם בחרתי בדרך הנכונה? אם טוב לי? נכון לי? אם ככה אני רוצה להמשיך? התשובות היו תמיד חיוביות והמסקנה הראשונה שהגעתי אליה היא שככל שאני משכילה לבחור את דרכיי במחשבה ובלי פזיזות אני מגלה עולמות חדשים ומרהיבים יותר. ואם לסכם את כל מה שאמרתי עכשיו אני פשוט..... מתבגרת!! או ליתר דיוק ממשיכה להתבגר, כי אף פעם לא הייתי ילדה באמת, תמיד הייתי יותר בוגרת ורציונאלית, סקרנית וחסרת עכבות... צריכה לטעום ולנסות מהכל, להבין לבד, ללמוד לבד, לחוש הכל על בשרי שלי ולהחליט מה טוב לי ומה לא!.

וכאן אני עומדת. פותחת דף חדש עם עצמי, עם העולם, ושנה חדשה בחיוך גדול (-: עם תיק קטן מלא במסקנות ולקחים שאקח איתי לכל מקום... להמשיך ללמוד, להתפתח ולהתבגר.
העולם גדול והוא מחכה רק לי.... בהצלחה (-: .


שנה טובה ונפלאה לכולם. אושר ואהבה.........
אני

ימי חורף כאלה... ערפל... גשם חזק לא מפסיק לרדת.. והבטחתי שאני אגיע לראות אותם עד שפעם בכמה שבועות אני בבית. אז התלבשתי חמים, לקחתי את מעיל הפרווה הלבן והגדול ויצאתי.
אני נוהגת לאיטי במזג האוויר הזה, לא רואה ממטר מהערפל, מנסה לעקוף את הפקקים של היציאה מהעיר בדרכים חלופיות... ובעודי נוהגת בחשיכה ובגשם הטלפון מצלצל. אני עונה ו.."מ" על הקו (השם המלא שמורבמערכת). מ הוא "אדון"- או ככה לפחות הוא מגדיר את עצמו והוא רצה שנשוחח על מה כבר עשיתי ועוד כל מיני דברים בשאיפה שאולי נקיים סשן ביחד. דיברנו.. קצת הבהרתי שיש לי מישהו... ואם יש משהו שאני שונאת זה הטון הזה שלהם- כאילו את ילדה מפגרת?! אז התחלתי קצת לחתוך אותו ולהבהיר לו חד משמעית עם מי הוא מדבר והוא.. כולו בסרטי השליטה שלו. ואני תוך כדיי נהיגה מקבלת עצבים יותר ויותר.. הדם המרוקאי שלי מתחמם עוד יותרוגם ככה בכביש אני מלאת אהבה לבריות (עלק) והשאלות המעצבנות שלו בטון האינפנטילי הזה בכלל גרמו לי להתפוצץ. אז יצא שקצת יצאתי עליו בצעקות ונתתי לו "מחמאות" שיבין מה באמת מקומו.. ואז קרה דבר מצחיק: סוף סוף אחריי 25 דק' שיחה הבחור קלט שאני לא נחמדה אליו ("למה את לא נחמדה אליי") ואז בשיאחוצפתו הוא העיז להגיד לי: "אל תצעקי עליי! תסתמי! תני לי להרגיש כמו אדון!" ואני תפסתי צחוק.. ומזל שעצרתי ברמזור אחרת בטוח לא הייתי משתלטת על הרכב... כשנרגעתי השאלה הראשונה ששאלתי אותו היתה: "מה אתה מפגר"? כל כך הצחיקה אותי הסיטואציה הזאת, וכל הסיפור הזה גרם לילתהות- אם הוא באמת אדון או שהוא צריך כל מיני מחוות בשביל להיות כזה?!? אם אין את הרצון והתחושה להיות, בפנים אז אין את זה! לא אני ולא אף טון דיבור שלי היה אמרולשנות את מה שהוא מרגיש שהוא (האמת שבכללי הוא פשוט בחור שהייתי שולחת לאיבחון אבל בקטנה..) אחר כך הוא ניסה לפצות על האגו שלו וכשאמרתי לו: "אני צריכה לסיים. הגעתי. ביי" הוא אמר לי: "לא! את תסיימי כשאני אחליט שסיימנו!" what the fuck!??!!? נראה לך באמת?? פשוט ניתקתי לו! אני מצחיקה את עצמי לפעמים (-:
וזהו.. סתם צחוקים. הרבה אנשים כאלה מסתובבים ביינינןו ולעיתים זה משעשע אך לעיתים מסוכן. בנות (במיוחד.. אבל גם בנים) שימולב טוב טוב עם מי אתם מתעסקים!
וכמובן.. תהנו ותשתעשעו תמיד.
חיים פעם -1
ושיהיה סופשבוע רגוע (and again: love you B.R)
ביי!.

כמה זמן עבר מאז שכתבתי לבלוג שלי בפעם האחרונה... כמה עברתי... וכמה היה לי לפרסם... (ואולי מזל שלא יצא לי לפרסם). אבל הכדור הזה שאני נמצאת בו כרגע, שלצורך העניין נקרא לו "החיים שלי" מתגלגל לו במהירות ומשנה נתיב כל הזמן.. משהו טוב קורה לו!!
אני לא משוייכת.... אולי מאוהבת... אני לא נמצאת כאן מספיק כדיי לבנות משהו שפוי.. ובכל זאת יש לי מספיק דברים שמתווספים לרזומה שלי.. ובמיוחד שגורמים לי להיות מאושרת (-: אז מה יכול להשתנות כל כך מספר חודשים!??!?!
צבא!! כן. באיזה מקום חוץ מהצבא עוד אפשר למצוא את החוויות הכי הזויות בעולם? (בטח ובטח בעולם השליטה ובכלל במין..) ואני שידועה בתור "בחורה עם ביצים" שתילחם להשיג את רצונה שמה עיין על בחור חתיך מעיין כמוהו.. ממש בפלוגה ליידה. רק בעייה אחת קטנה, הוא דתי שומר נגיעה וכו'... אותי זה לא עניין, הייתי בטוחה שברגע שאני אשיג אותו 10 דקות בחדר סגור והוא לא שומר שום נגיעה ושום כלום. ניסיתי להתחיל איתו מספר פעמים בעדינות אבל הילדון התמים לא קלט את הקטע. ואז ממש ביום האחרון שעוד היה לנו משהו משותף עם הפלוגה שלהם החלטתי שאני לא עוזבת את הבסיס הזה בלי לוודא שהוא "שלי". ולכן ניגשתי אליו בעדינות, הסברתי לו שהוא מצא חן בעיני ונתתי לו דף שכתוב עליו מספר הטלפון שלי... ומה שנשאר לי זה לחכות!. הנחתי שייקח איזה יומיים שלושה - כמו כל גבר טיפוסי (זו מין חובה כזאת להתקשר למישהי שלושה ימים אחריי שהם קיבלו את הטלפון..) ולמרבה הפתעתי התעוררתי למחרת בבוקר עם הודעה מהבחור... שמחה וטובת לב (כן בטח) התחלתי לדבר איתי בעדינות ולברר אם אכן יש לי עסק עם נזיר, ולאורך השיחה לשמחתי הרבה הסתבר שיש לי ביד פושע מיני במעטה של דוס שומר נגיעה... ובשיא האלגנטיות הוא סחב אותי משיחות על מין סוער ליחסיי שליטה... גבירותיי ורבותיי הוא............ סוויצ' (-: כולי מאושרת (ודיי בשוק האמת) התחלנו לחלוק חוויות, לבנות סשנים ולהציב גבולות בשביל להיפגש. התחלנו בסצינה שהוא שולט.. כולי מרוצה עד הגג, מרטיבה מהתרגשות, הבנתי שמצאתי מישהו שמבין עניין. אבל אז הגיע השלב שהבחור רצה שישלטו עליו.. שוב עלו בי היסוסים וקשיים כי אומנם כזאת אני ביומיום.. אבל- במיטה?!?!? ולמרבה הפתעתי כנראה זהו גבר מיוחד במיוחד עבורי והוא הצליח לגרור מתוכי את הצד הטבעי שלי למיטה! אם להיות כנה לשלוט לא עשה לי את זה.. אבל לראות את ההנאה שלו זה היה שווה כל שניה של רוע שיצאה ממני בטבעיות משעשעת. אחת החוויות המצחיקות שאני לא אתן לה להסתיים כל כך מהר.. האם זה תחילתו של עידן חדש? (או שסתם הצבא דפק לי ת'ראש??) מה שבטוח.. זאת רק ההתחלה!!

מרוצה, מאושרת ואוספת חוויות משעשעות מתמיד...
(LOVE YOU Y.B.R)
תחייכו..... (-:
אני.

זה מה שעבר לי בראש בשניה שיצאתי מהבית שלו (שלך). מתוך התחושות שלי...
רציתי לשתף....

התחלה הזויה..
כמיהה מהירה..
אני מקווה שלאורך זמן אמלא את מקום החלק החסר,
ו"כל עקבה לטובה" אמרתי לך שאסור למהר!
בסטטוס הזה הכי כיף לי בעולם-
לחבוק אותך כשאתה נרדם..
לכאוב את התענוג שאתה מעביר,
כל רגע איתך אותי מסעיר..
מהרגע הראשון לא יצאת לי מהראש,
אני איתך ולעולם לא אנטוש..
עכשיו אתה עמוק בתוך הלב..
מאסטר VIP גרמת לי להתאהב..
מחדש.

לא שהשיר הזה כבר שווה משהו אבל.. הוא כאן בכל זאת.
מקווה שהמסר עבר.

זה היה אמור להיות הפירסום הבא בבלוג שלי אבל החיים משתנים בקצב מסחרר אז.. זה כאן רק כדיי לשתף אתכם בחוויה העצומה שחוויתי. תודה לך מאסטר VIP .

"כך יצאתי אל הדרך
כשהגעתי- באתי
נעמדתי בדלת
מה ידעתי- לא ידעתי.
התפשטתי וזזתי כמו מטורף בחדר
שניינו יחד כבר שבוע כמו גן עדן-
מסוכן לנו כל כך
כי אני נבראתי לך".


ישבתי באוטובוס שכתבתי את זה.. חייבת להספיק עוד כמה דברים לפניי שאני חוזרת לשם למלא אחר הוראותיו. עייפה, כואבת ומלאה סימנים קטנים שמזכירים לי את התענוג מלפניי שעות ספורות. כבר מתגעגעת למגע שלו.. מלקקת את השפתיים וכותבת את זה:
זה היה בוקר יום שני פשוט ורגיל. אני עדיין במיטה. טלפון.. העיניים בקושי נפתחות ובקול חלש אני אומרת "הלו", באופן תקיף למדיי בעברו השני של הקו נאמר: "מהההה??? את עדיין ישנה?, לא יצאת? קוומי מהררר!!". קמתי, התארגנתי בזריזות ויצאתי אל עבר מה שהייתי כמהה לו כלכך בימים האלה.. אליו.
דרך ארוכה. אפילו- מייגעת, אבל לא יכולתי בכלל לשים לב.. הפרפרים התרוצצו לי בבטן הלב פעם מהר.. והרכבת בינתיים התקרבה ליעדה.
מהרגע שירדתי ממנה הכל קרה מהר.. הוא אסף אותי. הגענו אליו הביתה... קפה קצר.. סידרת חינוך קצרה במיוחד... ולאחר מכן התחילו הדברים האמיתיים לקרות. נכון שאלה היו שלושה ימים שלצערי נבצר ממני להיות רק איתו אבל הסשן הראשון.. אוי.. הסשן הראשון- הוא בלתי נשכח.!!
באופן מפתיע וביכולת מיוחדת במינה במספר ימים מועט הצלחתי לצבור כמות מטורפת של עונשים- וגם חטפתי על הכל. אבל נהנתי מכל רגע: הכאבים החדים האלה, והיד שלו שאחר כך עברה וליטפה את המקומות הכואבים.. אפילו שאני בקטע כבר הרבה זמן.. כזה דבר לא היה לי. תענוג מיוחד כזה... (-:

אני מנסה לכתוב את החלק הזה כבר המון המון זמן אבל אני פשוט לא מוצאת את המילים.... היה מדהים, מיוחד, כואב, מפתיע, טוב, ייחודי.... תענוג של ממש.!!
כיף לי להיות שייכת לך מאסטר אהוב שלי...... (-: .


*לתשומת לב הקוראים: הדברים נכתבו הרבה לפניי שהם התפרסמו. )-:

כחלק מהדברים שהיו אמורים להתפרסם, את זה החלטתי שאני כן מפרסמת, זה נכתב ב- 14/11/04 ומתפרסם רק עכשיו. מי שזה מיועד לו... יודע!! קריאה מהנה.....

יותר מאוחר בבלוג הזה אני אכתוב את הדברים שהיו אמורים להתפרסם כאן ולהמשיך את רצף האושר שנוצר בי מאז שהכרתי אותו.. אבל התאכזבתי כל כך (וגם איכזבתי) ובזמן קצר הגעתי להרבה הכרות, שונות ומשונות. ואני עדיין אוהבת ואין ספק בכלל שהוא נכנס לי ללב. אבל יש דברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם. אם זה נהרס ואם אין דרך חזרה אז הבלוג הזה נכתב כדיי להזכיר לכולם ש"לטנגו צריך שניים" ואין מצב לעולם להפיל את האשמה על מישהו אחד.
אני עדיין אוהבת וכואב לי לכתוב את זה אבל... צריך להתמודד עם הכל- ואם כבר התחלתי את הבלוג שלי אז זה מה שיש לי להגיד.... מאסטר יקר, שאולי יבוא יום ואני אוכל לעשות אותך נאהב ומאושר יותר מאיי פעם. ואע"פ ולמרות הכל תמיד תשאר לך פינה חמה אצלי בלב.


אני בניגוד אלייך לא מאחלת לך שום דבר רע, לגמריי לא. אני רק מאחלת לך שתהייה מאושר, שתמצא את עצמך ואת המישהי הנכונה עבורך. מאחלת לך ים של אושר....
תחייך תמיד.. ויש עוד הרבה דברים שהייתי רוהצ להגיד לך בפרטי, אבל אולי זה חסר טעם!
צר לי שלא הייתי "ממושמעת" ובמובן הזה היה לי קשה להתרגל לעובדה שמישהו ישלוט על חיי!!! קשה לי להיות האישה הקטנה שתרכין ראש ותגיד על הכל "כן אדוני". כזאת אני וכנראה לנצח אשאר כזאת ואע"פ כל הניסיון שלי שהוא פיסי ברובו, כנראה שלא נועדתי להיות השיפחה הטוטאלית של אף אחד!! או שאולי פשוט בשלב זה של החיים שיש לי כל כך הרבה גירויים ואני צעירה ומרגישה צורך לנסות הכל, קשה לי שאומרים לי מה לעשות!
אני לנצח אצטער שלא נפגשנו בשלב הנכון לנו בחיים... ואתפלל שדרכינו יצטלבו שוב כשנהיה במקום אחר מבחינת התובנות שלנו...
ובאמת שהיה לי טוב.. באמת שחשבתי שמצאתי את עצמי, אבל אם הדבר היחיד שהצלחנו להפיק מהמערכת יחסים הזאת זה כאבים בלב ובראש אז היא לא באמת שווה!
ניסיתי להסביר לך ששבוע לא מספיק בשביל לבנות בסיס טוב ואיתן למערכת יחסים, אבל אל רצית להקשיב!
אבל יש סיבה לכל דבר וקטונתי מלתקן את כל אבלות העולם...
אני אחריי מערכת יחסים ארוכה (ונילית) שהסתיימה באכזבה איומה- כך שאני לגמריי מבינה את הפחדים והחששות שלך וכמו כן את הצורך באהבה קרובה ובביטחון בה.. אבל כמו שאומר הפיתגם\ המטאפורה: "אם מחזיקים סבון חזק מידי הוא מחליק מהיד". ואולי התפספסנו, אבל מי יודע לאן החיים ייקחו אותנו!??!
אתה בן אדם מקסים בעיני, אוהב ומעניק.. והיה לי טוב איתך. באמת ואני אסיים כאן את מה שיש לי להגיד לך בפורום הזה.
את השאר אני אעביר לך בדרכי שלי!
מוסרת לך נשיקות , חום, אהבה, אושר, חיוכים וטונות של הצלחות, אהבות ושמחות אין קץ.
תחייך אל החיים ובלישתשים לב בכלל הם יחייכו אלייך!
אתה חי פעם אחת! אל תבזבז את החיים על עצב, כעס או בדידות, תהנה ממה שי שלך. תדע לך שהחיים מלאים הזדמנויות והן אוזלות רק כשמפסיקים לנצל אותן, אז אל תפסיק! ותמשיך עם הראש למעלה.
תזכור שאיי שם קצת אחריי מרכז הארץ- במקון קריר והררי ישמישהי שאוהבת אותך המון...
ומחכה לרגע נכון יותר "להתקלר" לך בגאווה (-:
שלך תמיד.. (אוהבת וכואבת)
אני.

נ.ב
נכון שאולי זה כבר לא רלוונטי לשניינו אבל היה חשוב לי לפרסם את זה!.

כמו כל בחורה שנכנסת לראשונה לאתר גם אני הוצפתי במאות הודעות משולטים מכל גווני הקשת. ניסיתי הרבה אך גם ויתרתי על הרבה. יצאתי, חזרתי והמשכתי לנסות. כשראיתי ששום דבר טוב לא יוצא משום דבר ומאף אחד הנחתי את "מקל הנדודים" ופשוט חדלתי מלרצות למצוא את השולט האולטימטיבי. מידי פעם עוד דיברתי עם אנשים אבל עדיין היו בתיבה שלי עוד 300 ומשהו הודעות שלא קראתי. (וכל זה לאחר שבמאמצים רבים הצליחו להפריד אותי מהמקום שהיה לי טוב בו, עם אחד המאסטרים היותר מיוחדים שנתקלתי בהם.)
בהתחלה מרוב הודעות הייתי מאבדת את מה שהתחלתי, לא זכרתי עם מי דיברתי ולמה.. וזה היה מייאש. גם הוא היה בין הניסיונות הראשונים שנקטעו עוד לפניי שהתחילו.. וגם זה איבד את הסיכוי להיות משהו. בכל אופן- זה פשוט לא קרה!
אבל החיים מפתיעים ולוקחים אותנו למקומות חדשים, מעבירים אותנו בתוך מבוכים של חוויות שתמיד מפתיעות מחדש, ובדרך כזאת, פשוטה למדיי, בתמימות דעת- נאנסתי למקום אחר.. רחוק.. שונה, חדש ושם הוא פנה אליי!
אווירה חדשה, חיובית, אותנטית לשם שינוי.. הרגשתי צורך (מאוד אימפולסיבי) לנסות. כי אני תמיד בגישה של : "חיים פעם אחת ואין לי מה להפסיד" אז הלכתי על זה.בהתחלה חשבתי שדרכינו יתפצלו כי הוא שונה מכל מה שרציתי עד עכשיו, אבל למרבה הפתעתי זה הרגיש לי נכון. ומרגע לרגע זה נהייה טוב יותר, חם יותר, הרמוני יותר, כיף, מזמין ומבטיח, אבל בעיקר.. שונה ומרענן!!
אולי עד עכשיו לא נפגשתי עם האנשים הנכונים או שפשוט יד מכוונת זימנה לי כל כך הרבה קדימויות מאכזבות.. שכשאני אפגוש בו בזמן הנכון אני אדע להעריך ואני אדע שהוא, הוא זה שחיפשתי וחיכיתי לו!.
כולנו עשינו טעויות אבל אנחנו מתבגרים ולנצח נגיע בכל שלב לתובנות חדשות ומשתנות.. וזהו תחילה של דרך נפלאה.. (בכללי כרגע בחיים אני נכנסת לדרך חדשה) וכל מה שנותר לי זה לאחל לנו.. בהצלחה!! (-:
מאסטר VIP אני אעשה אותך מאושר! שלך, שלך ורק שלך... אני.

נ.ב
הקהילה ידועה בהרבה רוע וחוסר פרגון, אז מי שמקנן בו הצורך להיות מגעיל, יש משפט שאומר "אם אין לכם משהו נחמד לומר- אל תגידו כלום" אז.... אל!! ולאלה מכם שהם כן בניי אדם.. זו לא הייתה הערה מכלילה. ותודה למי שכן פרגן כבר (-: