בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

לפעמים אני נוסע ברכבת או באוטובוס, ואני רואה מישהי שאני לא מכיר, ואני אפילו לא באמת יודע למה אבל בא לי לתפוס לה משום מקום בשיער ולזיין לה את הגרון.

כמובן שפנטזיה לחוד ומציאות לחוד, אבל פנטזיות לא חייבות להיות הגיוניות או באמת ניתנות למימוש. לפעמים כל מה שאפשר לעשות זה לחייך לעצמי ולדמיין ולהגיד תודה שעדיין אף אחד לא יכול לשמוע את המחשבות שלי...