בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

הדבר הנוראי ביותר הוא
שאני לא רוצה סקס
כאילו החלק שבי שרוצה לזיין מישהי כבוי
אני מחפש חיבוק, אני מחפש ליטוף, אני מחפש מילות אהבה שנלחשות בשעות הקטנות של הלילה
אני מחפש מישהי שאני אוכל לצאת איתה ושאני אוכל לדבר איתה על שטויות
וכשאני חושב על הסקס...
משהו שם כבוי
מסורס

ואני אומר לעצמי:
מי אתה?
מה קרה לך?
איפה שני שרק לפני כמה חודשים היה מסוגל לדפוק (כן, לדפוק) בחורה שהוא הכיר רק לפני כמה שעות פעם ראשונה?
איפה חיית הציד שאתה יודע לההיות, שרואה בחורה שמוצאת חן בעיניו וישר מדמיין אותה על הגב עם השיניים שלך תקועות לה בגרון?
מי אתה, לעזזל?

זה מרגיש כאילו משהו נדפק
או התקלקל
כאילו אחרי ששתי הנשים האחרונות רצו ממני משהו פחות רציני ממה שאני רציתי שבר בי משהו
ואין לי מושג איך, או למה, או האם זה יחלים ויחזור לעצמו

לא שיש משהו רע בלרצות מערכת יחסים כמובן
תמיד רציתי מערכת יחסים
למרות מה שהיו שחשבו עלי, אני תמיד הייתי רומנטיקן
אבל
כשאתה רק מכיר בחורה ואתה ישר זורק עליה רצון למערכת יחסים, זה מפחיד ולא לעניין.
זה יותר מדי מזכיר את הפרק הראשון של "איך פגשתי את אמא שלך"

וככה אני
מבולבל ולבד
לבד ומבולבל
ללא התחלה, ללא סיום
תוהה מי אני, מה אני, ואיפה אני
אבוד
בודד