לפני 11 שנים. 14 באפריל 2013 בשעה 19:29
ובכן, תלוי את ...מי שואלים: הציני והריאליסט יגיד שזה כי זאת היתה הדרך של האצולה לשכנע את הלוחמים למות עבורם, וככה הם קיבלו לוחמים חסרי פחד ששירתו את המטרות שלהם.
אבל האמת שיש בזה עוד משהו: הנורדים ידעו שהרעיון במוות בקרב הוא לא לשרת מישהו אחר, הרעיון במוות בקרב הוא להלחם עד טיפת הדם האחרונה למען משהו שאתה מאמין בו. משהו שגדול ממך. בין אם זה שירות לאלים, או חופש לאנשים שלך, או הגנה על האנשים שאתה אוהב, זה לא משנה. מה שחשוב הוא שאתה לא מוריד את הראש ונותן לדברים הרעים לקרות לך, אלא מרים אותו, ולוקח אחריות. על החיים שלך, על המוות שלך, ועל הגורל שלך.
אז היום? היום אני לא זוכר ילדים בני 18 שגררו אותם בכח לצבא ונהרגו בפיגוע כזה או אחר. לא, היום אני זוכר את אותם אנשים (ולא רק יהודים, או רק ישראלים. אלא בכל העולם) שבאמת האמינו במה שהם נלחמים עבורו. היום אני זוכר את אלו שלא הסכימו לתת לגורל שלהם להכתב ע"י אחרים. היום אני זוכר את אלו שהרוויחו ביושר את מקומם עם האלים.
