יושמד.

כאשר הן נכנסו אל חדר השינה פקדה ליסה על המורה הקשורה ברצועה לעמוד במרכז החדר. ליסה פנתה אל ארון הבגדים והחלה לעבור על המגירות אחת אחת, בראשונה היו הלבנים של מארי ליסה השליכה את כולם בערימה על המיטה וסקרה אותן במהירות. "כל אלו חייבים ללכת גברת קלארק." מארי הייתה מאד נבוכה לכרוע על ברכיה בזמן שזרה יחסית עוברת על חפציה האישיים ביותר. המגירה הבאה הכילה ביריות, גרביונים, מחוכים וגרביים. כל הגרביונים והמכוחים מלבד אחד שהיה קטן מעט מהשאר נזרקו לערימה ההולכת וגדלה על הרצפה. המגירה הבאה הכילה חולצות T ומכנסיי ספורט. ליסה פקדה על מארי לעמוד ולנסות את כולם שני מכנסונים ושלוש חולצות נשארו, השאר הלך לערימה. במגירה הבאה היו סריגים ושוב נאלצה מארי למדוד את כולם לעייניה הבוחנות של ליסה, ושוב כולם מלבד שלושת הקטנים ביותר נזרקו לערימה. בארון האחרון היו בגדים ביתיים ופיג´מות והכל נזרק מלבד ביבידול קטנטן במיוחד של ´ויקטוריס סיקרט´ שמארי ציינה שנרכש עבורה ע"י בעלה. ליסה פקדה עלי ללבוש אותו. הבגד התאים רק בקושי רב לחזה הענקי התחתון היה צר ביותר וחלקו האחורי בנעלם לחלוטין בחמוקי ישבה העגלגל. החלק הקדמי היה כלכך קטנן שפתי הכוס שלה בלטו משני הצדדים. הבגד גרם לה להרגיש יותר עירומה מאשר כשהייתה עירומה באמת. *פלש* ליסה פקדה על מארי להתפשט שנית ולהחזיר את הביבידול לארון. ופנתה על מגירת הנעלים, כל הנעליים מלבד שלושה זוגות נזרקו ונשארו שלושה זוגות של נעליים עם עקב של 7 סנטימטרים. זוג חום, אדום ושחור. "האם אלו כל הנעלים שיש לך גברת קלארק?" מארי ענתה "יש עוד כמה זוגות נעלי ספורט בתחתית הארון ועוד כמה בקופסאות. ומשם שמרה ליסה רק סנדלי פלטפורמה, זוג נעלי עקב בגובה 10 סנט´ ועקבי ´סיכה´ בגובה 14 סנטימטרים, "מאיפה השגת את אלו גברת קלארק?" שאלה ליסה. "לבשתי אותם בתחפושת ליל כל הקדושים בשנה שעברה. וכאבו לי הרגליים כל הערב." ענתה מארי בפנים חמוצות. "ליבשי אותם עכשיו" פקדה ליסה, וזרקה אותם על המורה הכורעת. "עכשיו עמדי גברת קלארק" מארי נעמדה ברגליים כושלות והסמיקה כשתלמידתה הלכה לאטה סיבבה ובנחה אותה מכל זווית. "הנעליים נראות טוב עליך גברת קלארק, הן גורמות לרגליך להראות אפילו יותר ארוכות והתחת שלך נראה יותר עגלגל ומפתה. לכי קצת סביב החדר." מארי ניווטה בזהירות סביב החדר. היא הרגישה שהיא מציגה את עצמה למכירה כמו איזו זונה והיתה מודעת היטב לישבנה שהתנודד מצד לצד בזמן שניסתה ללכת על העקבים הגבוהים מדי. החזה ענק שלה קיפץ מעט בכל צעד ושעל. רגליה החלו לכאוב מיידית ולדאבונה הרב היא חשה בהתעוררות בכוסה העירום. "מה לא בסדר אתי?!?" היא צרחה במחשבותיה. "אני לא יכולה ללכת באלו" התלוננה מארי. "אל תדאגי" ענתה ליסה "יהיה לך הרבה זמן להתאמן." לאחר מכן הגיעה תורו של האיפור של מארי, כולו מלבד כמה מן הגוונים הכהים והבוהקים ביותר נזרקו לערימה הענקית. ולבסוף הגיעה תורה של השידה שעל יד המיטה. מארי ממש קיוותה שליסה לא תעבור עליה כי בתוך השידה היה הויברטור שלה וכמו כן ספר אירוטי שהיא קראה. אף אחד מעולם לא ראה את הוויברטור גם לא בעלה. היא הזמינה אותו מקטלוג לפני שנתיים ושמרה אותו מוחבא היטב בשידה. ליסה חיטטה בשידה והוציא משם מגוון חפצים פנס,סיכות לשיער, גלולות נגד הריון וכו. ולבסוף את הספר, "סיפורה של 0"* וזרקה את ספר למיטה שכן לא ידעה על תוכנו. ואז הוציאה ליסה את הוויברטור שבלחיצת כפתור התעורר לחיים. "האם את משתמשת בזה לעתים קרובות גברת קלארק?" שעלה בת הנוער בחיוך רחב. "רק כשבעלי מחוץ לעיר, גברת סימון." "ובאיזה תדירות את משתמשת בוויברטור כשבעלך מחוץ לעיר?" "כמעט כל לילה" מלמלה המורה הסמוקה ממבוכה. "שכבי על המיטה והראי לי איך את משתמשת בו גברת קלארק" אמרה ליסה והתיישבה בקצה המיטה. ידייה סירבו לזוז, הן היו קפואות במקומן ומוחה סירב לאפשר לא לציית. זה היה יותר מדי. "גברת קלארק!!!" הצעקה הוציאה את מארי מהקיפאון המחשבתי בו נתקעה "בבקשה גברת סימון", התחננה "אני לא יכולה לעשות את זה." "לא יכולה או מסרבת?" "לא יכולה" ענתה מארי. "עשי את זה מייד או שגם התמונות הישנות וגם החדשות יהיו נחלת הציבור עד מחר." המורה ההמומה החלה לקרב את הוויברטור אל החור שלה מעבירה אותו על בתנה ועל בין ירכיה רגילה צמודות זו לזו. "יאללה גברת קלארק! פתחי רגליים ותני לי לראות אותך בפעולה." מארי ניסתה להתרכז. עם בעלה מחוץ לעיר הוויברטור הפך למקור ההנאה העיקרי שלה. היא פגשה באטיות את רגליה ואט-אט החליקה את הוויברטור לכוון הכוס הלוהט שלה. *פלש* רעד עברת בגופה והיא ידעה שגורלה חתום. והחלה להניע את הוויברטור הרוטט בתוך הכוס הרטוב שלה. ובידה השניה לעסות את חזה ולצבוט את פטמותיה. *פלש* נדמה היה שלגופה יש מחשבה משלו כאשר ידיה המשיכו לעסות את חזה והוויברטור חדר עמוק יותר לחור הרטוב שלה.*פלש* כוס שלה הרגיש כה שונה מגולח ונדמה היה שהגירוי היה חזק מאי פעם. נשימתה נעשתה כבדה והיא צבטה את פטמותיה ביתר מרץ הוויברטור מפמפם אותה במהירות שיא.*פלש* היא הרגישה איך מצי הכוס שלה זרמו ממנה במורד חריץ ישבנה ונצברו סביב חור התחת שלה. והיא החלה להרים את ירכיה כדי להכניס יותר מן הוויברטור אל תוכה.*פלש* גופה היה מכוסה נוזלים, עייניה עצומות הוויברטור יוצא ונכנס בקצב לתוך הכוס הנפוח שלה. היא שכחה לגמרי מהתנגדותה וכל מחשבתה התמקדה לחלוטין בחתיכת הפלסטיק היוצאת ונכנסת מתוך הכוס שלה *פלש* פנימה והחוצה, פנימה החוצה. לפתע ליסה הושיטה את ידה והוציאה ממארי את הוויברטור מהכוס הנפוח של מורתה. "מההההה?!?!?" צעקה המורה החרמנית. "גברת קלארק, אני רוצה שתביני שאת תחת שליטתי, מתי את גומרת, מה את אוכלת ומה את שותה, מה את לובשת ומתי את הולכת לשירותים הכל בחייך הוא תחת שליטתי. עם התמונות הללו אני בעליך גוף ונפש, את מבינה?" לפתע ההבנה על חומרת המצב נחתה על מארי. חייה הרוסים. היא לא שלטה יותר בעמה. והכל משום משובת הנעורים שלה. "אל תדאגי גברת קלארק, כל עוד תעשי את כל מה שאומר לך התמונות ישארו בייננו. כמובן אם לא תרצי אותי אולי לא תהיה לי ברירה אלא להראות אותן למישהו." "אני שלך גברת סימון רק אל תתני לאף אחד לראות את התמונות הללו." התחננה המורה מובסת והחרמנית. "עכשיו גברת קלארק אני רוצה שתנקי את כל הבלגן הזה. תאספי את הדברים בערימה ותזרקי אותם במרתף ואז תכיני לי משהו לאכול, תכיני מקום אחד על השולחן ולבשי את העקבים שלך כל הזמן. "כן גברת סימון" "ועוד דבר אחד, אל תעזי לגעת בעמך בלי רשותי. לעולם! כבר זכית בעונש על חוסר הכבוד שהראת מקודם" "עכשיו זוזי" פקדה ליסה והרימה את הספר הזרוק על המיטה. _____________________________________________________________ (*הערת המתרגם: http://he.wikipedia.org/wiki/סיפורה_של_O )