להטוטי החיים

"ומצד שני - הרבה יותר קל למצוא בחורה כשיש לך אחת" - ככה אבא שלי סיכם עבורי את הנושא
בתמציתיות את כל ההתחבטויות שלי בתקופה האחרונה.
כשמדברים עם ביהביוריסט קוגנטיבי - אין פלא שהתשובות שמקבלים הן מאד היגיוניות.
רק שהלב - עדיין מתמרד -
איך אפשר להיות עם מישהי בידיעה שהיא קרש קפיצה לבאה?
איך אפשר לשמור על בטחון עצמי כשאין לך אף אחת בסביבה?

רק לראייה ולא לשם התפארות מיותרת - לא עברו שבועיים מאז שאני שוב איתה וכבר חברה מהעבר
רוצה אותי בתור בן זוג לחיים.

נשימה

שיהיה לכולם שבוע נפלא ומאיר במיוחד

לוטרה

פתאום באמצע היום התקשרה אליי חברה מהעבר.
"התקשרת אליי כי שמעת שאני גרוש?"
"אתה גרוש? - חייבים לחטוף אותך ומייד"
"אני מסכים" עניתי
ומייד קבעה איתי בבית קפה בערב.

האמת היא שלא ממש ידעתי למה לצפות.
גרנו בשכנות ממש קרובה במשך שנה שלמה
כשהילד הבכור שלי היה בן שלוש.
בגלל שגרנו בקיבוץ וגרנו ממש דלת אל דלת, היינו ביחסים ממש קרובים.

כשנפגשנו - קודם כל הופתעתי מהמראה שלה - פתאום היא נראתה לי הרבה יותר סקסית
ממה שזכרתי אותה - רזה, גבוהה, חיוך גדול.

ואז פחות או יותר במשך שעתיים של שיחה שלא הפסיקה לרגע -
היא גוללה בפניי את איך שהיא ראתה את הזוגיות שלי אז עם אשתי לשעבר -
איך אשתי אף פעם לא הייתה מרוצה מכלום, איך שלא משנה מה שעשיתי - תמיד
היו תלונות וביקורת, איך היא לא מבינה איך יכולתי בכלל להחזיק כל כך הרבה זמן מעמד,
איך פעם אחת היא התקשרה אליהו אחרי שכבר עברנו דירה ואשתי ענתה לה וצעקה עליה
שבשום פנים ואופן לא תתקשר יותר אלינו ושתפסיק להטריד אותי ואיך שכשאשתי הייתה בבית חולים בשמירת הריון
עם השנייה ושנינו נשארנו בקיבוץ ביחד - היא כמעט זינקה עליי מתוך רצון לנשק אותי,
ואיך אם היה לה מישהו כמוני - היא הייתה מנשקת לו את הידיים והרגליים...

מה שהיא אמרה לי עורר אצלי מגוון רחב של תחושות -
הפתעה על חדות ההבחנה שלה.
כעס על כך שאם כולם ראו באיזו מערכת יחסים הייתי - לא יכלו להגיד לי קצת יותר בקול רם את מה שהם חשבו?
בושה על כך שזה מה שאשתי אמרה לה וכנראה גם מה שהיא אמרה להרבה חברים וחברות שלי שנעלנו מחיי
לאורך השנים בלי ידיעתי.
הכרה על כך שאני כל כך נאמן שאין מצב שאני אשים לב לרמזים מהמין השני אם אני במערכת יחסים
עם מישהי.
עצב על כך הרבה שנים מבוזבזות.

אבל מה שהכי חושב זה שהבנתי כמה אני עובד מתוך התנגדות -
ברגע שמישהי מתנגדת לי - החשק עולה.
ברגע שהיא מצהירה - אני רוצה אותך כאן ועכשיו - החשק יורד.

הדברים האלו שמנהלים אותנו - נורא!

בסוף השיחה נפרדנו בחיבוק - היא נסעה לאסוף את הבת שלה מהבייביסיטר
ואני חזרתי לי לבית.

ביום ראשון אני אחפש דירה בקיבוץ
אולי אני אשכור שם חדר.

לוטרה

מה לא עושים?
נוסעים 60 ק"מ להגיע.
נוסעים 60 ק"מ לחזור

מזדיינים כל הלילה

נוסעים 60 ק"מ להחזיר
נוסעים 60 ק"מ לחזור

אבל למי אכפת?

הלילה הלשון שלי תהיה בכל חור אפשרי אצלה :)

בסופו של דבר הצלחנו לחזור לארץ בשלום רב
וכל הסיפור עם קורין ועם גבריאל ודוד עדיין הסתובב לנו בראש.

בעקבות השיחות שלנו עם קורין אנחנו הבנו שדוד הוא בכלל לא דוד
אלא ריצ'רד ושהוא בכלל לא יהודי אלא משהו אחר ושלאחר חקירה קלה שהיא ערכה, היא גילתה
שאמא שלו מאושפזת במוסד לחולי נפש!!
וגם שהוא בכלל בן 40 ולא בן 25 כמו שאנחנו חשבנו כל הזמן...

לא ייאמן איך הוא ארגן לעצמו את כל החיים על חשבון אחרים.
בחיים לא פגשתי מישהו שכל כך טוב בלהנדס את כל העולם סביבו על פי הצרכים שלו.

ועוד להזכר בכתבות שהוא הראה לנו על האמא התימנייה שהייתה בטוחה שהוא הבן שלה ועל איך שהוא שבר לה את הלב,
ועל בברלי שאלוהים יודע מה עלה בגורלה...

ועל קורין שספגה ממנו כל כך הרבה מניפולציות והשפלות.
היא עדיין ניסתה לשמור על קשר עם גבריאל ולא איבדה תקווה...

מספר חודשים לאחר מכן אנחנו קיבלנו טלפון מפתיע -
על הקו היה גבריאל.
אין לנו מושג איך הוא מצא אותנו וזה די הדאיג אותנו ולאחר שיחה קצרה הבנו שהוא בארץ
ושהוא רוצה לבקר אותנו.

בגלל שחששנו קצת שהוא יגיע אלינו, אני נסעתי לבקר אותו -
הוא הגיע לארוע משפחתי בקיבוץ שבו יש לו משפחה.

זה היה די מוזר לפגוש אותו - לא ידעתי בדיוק מי או מה אני פוגש -
האם הוא עם דוד או שהוא חזר לעצמו.

מייד כשנפגשנו הוא התחיל לשפוך לי את הכל -
על איך שהוא לאט לאט מבין מה הוא עבר כרגע ושהוא לא ממש מצליח להבין איך הוא נכנס לזה
ושבלעדיינו והאהבה שלנו, הוא לא היה יוצא מזה.

וגם על זה שדוד מצא אותו ברחוב והכניס לו מכות רצח בגלל שהוא סרב לעשות את מה שהוא רצה שהוא יעשה
וגם על איך שהוא וקורין חזרו להיות ביחד שוב ושהוא התחיל ללמוד עיצוב גרפי במכללה בבריסטול.

אני אישית מאד שמחתי וגם הייתי גאה בזה שהוא סוף סוף הצליח לחזור להיות הוא עצמו.
אפילו אבא שלו בא והודה לי 😄

........................

מסקנות אישיות -

אז קודם כל אני מאד שמח שעברתי את הסיפור הזה בחיים שלי וגם שעכשיו כתבתי אותו והוא מאחוריי...

היה משהו בסיפור הזה שכל הזמן העמיד אותי ואותנו במבחנים -

זו אחת הסיבות שבגללה החזקתי מעמד כל כך הרבה שנים בזוגיות שלי - תמיד חשבתי שאם אנחנו הצלחנו לעמוד במבחן כזה,
אנחנו יכולים לעמוד בכל מבחן... מסתבר שטעיתי בהקשר הזה.

ועוד משהו שהיה שם מאד חזק - זה המבחן של להבין את המציאות - מהי המציאות באמת? מהי האמת?
מי דובר אמת מולי? איך יודעים מי דובר אמת או שקר?

וגם - כמובן - המבחן של הכח של האהבה -
איך למרות כנגד כל הסיכויים - גבריאל וקורין חזרו להיות ביחד
ואיך אני לא הפסקתי לאהוב את גבריאל אהבת אמת בשביל לעזור לו
לצאת מתקופה מטורפת וממערכת יחסים חולנית למדיי...

שלכם

לוטרה 😄

סוף סיפור

בשלב הזה הצלחנו להבין שקיים קשר ממש לא בריא בין דוד וגבריאל.
לא הצלחנו להבין עד כמה הוא חולני, עד הרגע שבו גבריאל עזב שוב את קורין בגלל שדוד אמר לו לעזוב אותה.
בשלב הזה התמונה התחילה להתבהר יותר ויותר -

גבריאל הוא עבד של דוד!
גבריאל הוא עבד של דוד!

זה היה כל כך קשה לתפיסה באותו שלב - מהדמות שהכרנו אותו - בחור יהודי מקסים ויפהפה שיודע להתבטא
כל כך מדהים ונוצר בינינו קשר כל כך חזק ושיחות על אמנות ובכלל...
פתאום זה התחוור לנו - אין אף אחד בבית!!!

אבל אף אחד!!! ( סליחה על האינפלצייה בסימני הקריאה)

זה ממש לא נתפס - כל מה שגבריאל אי פעם אמר לנו וכל מה שהוא עכשיו זה בעצם פיקצייה אחת גדולה -
הוא כולו נשלט באופן מלא ומוחלט על ידי דוד.
כל מה שהוא מרוויח הולך לדוד, הוא חי איתנו בדירה כי דוד בעצם שלח אותו לרגל אחרינו ולדלות מידע עלינו
ועוד יותר חמור - הסיבה היחידה שהוא היה בכלל עם קורין זה בגלל שדוד אמר לו להתקרב אליה.
כי כזכור לנו - קורין גם הייתה ברשימת נגאלי הדם של דוד.

פה זה עוד יותר מבלבל בגלל שקורין אהבה את גבריאל, רק שבעצם, את מי אהבה?

בשלב מסויים בגלל האהבה של קורין לגבריאל ובגלל שעדיין היה בי שמץ של תקווה שאולי גבריאל אוהב את קורין בכל זאת,
החלטתי לקיים עם גבריאל שיחה.

הזמנתי אותו להליכה בשכונה באחד הלילות וניסיתי לדלות ממנו מידע על דוד, לראות האם הוא מודע למצב שלו,
האם יש שם מישהו בכלל בבית.
זו הייתה ללא ספק שיחה מאתגרת - מצד אחד לא רציתי לפגוע בו או בכבודו ומצד שני הייתי חייב להיות אסרטיבי -
מה שקצת הצלחתי להבין ממנו אבל גם זה לא עד הסוף, זה שהוא חייב משהו לדוד על כך שהוא הציל אותו מאיזה שהוא מצב.

אני לא ממש זוכר את התוצאות של השיחה הספציפית הזו, אבל בשלב יותר מאוחר - אין ספק שמשהו חלחל לראש שלו ברמה זו או אחרת,
אבל לא נקדים את המאוחר...

השנה הגיעה לסיומה ואנחנו כבר היינו צריכים לחזור הבייתה -
בגלל כל המתח בין דוד ובינינו ובגלל שגבריאל עדיין היה איתנו בדירה, אנחנו ממש חששנו
לחיינו. דוד לא נראה כמו מישהו שיוותר בקלות.

החיים עם גבריאל היו ממש הזוויים - אני זוכר איך לגלגנו עליו בגישה שלנו - ממש כאילו הוא היה אף אחד,
כי בסופו של דבר - באמת לא היה כלום מאחורי שום דבר שהוא אמר או עשה - הכל היה יד מכוונת של דוד בשליטה מלאה!
קצת קשה להאמין, אבל זו הייתה בדיוק הסיטואצייה.

אני זוכר שלפני שנסענו, ערכנו עוד פעם פיקניק עם קורין והילד שלה וחיזקנו אותה.
אני זוכר ששמרנו על מיקום הפיקניק בסוד וממש חששנו שדוד פתאום יופיע משום מקום כמו שהוא תמיד הופיע.
זה היה פיקניק ממש קסום ומהנה.

עוד אני זוכר שממש לפני הנסיעה, ערכתי עוד שיחה עם גבריאל לשכנע אותו לחזור להיות עם קורין ולנסות להשתחרר מדוד.

גם את תוצאות השיחה הזו אני לא ממש זוכר, אבל משהו שם בהחלט התחיל לחלחל.

ממש לפני הנסיעה שלנו חזרה לארץ ( למעשה - לא נשאר לנו בכלל כסף - אז במקום לטוס לארץ - לקחנו אוטובוס מאנגלייה להונגרייה,
שם פגשנו את סבתא שלי ואת אבא שלי שהחזיר אותנו לארץ במטוס), ממש חששנו שדוד יגיע ויחטוף לנו את הכרטיסים
או שהוא יעשה משהו חמור יותר ולכן ישנו עם הכרטיסים מתחת לכריות כל הלילה
בשביל שלא יהיה מצב שאנחנו נשאר שם.

ביום שעזבנו - לא אמרנו לגבריאל אפילו שלום.
ועם קורין נשארנו בקשר מאד חזק,
היא נתנה לנו תמונות שלה ( אחת מהן ממש מדהימה ותלוייה אצלי בחדר עד היום )

(פה היו תמונות אבל אני הורדתי אותן בינתיים לאחר עצה טובה - אולי אני אעלה אותן עצמאית... )

אנחנו המשכנו להתכתב עם קורין בגלויות עם ציורים שלה שהיא שלחה לנו ובפרק הבא - האפילוג
ובו אני אספר איך הכל הסתיים וקצת מסקנות אישיות.

לוטרה

בשלב הזה אנחנו כבר היינו באזור מאי, ובפרוש הדברים התחילו להראות לא טוב.
התחלנו לשים לב שגבריאל מאבד לאט לאט את הזוהר שהיה לו ויותר מדיי פעמים הוא אמר דברים שאחרי זה שמענו את דוד אומר אותם בדיוק אותו דבר.
היה להם משפט כזה של " that's the law" על כל מיני דברים שלא כל כך הבנו וזו הייתה הדרך שלהם להסביר את זה.
בשביל להבין קצת יותר, קבענו עם קורין פגישה.
הגענו אליה הבייתה ושם היא סוף סוף סיפרה לנו קצת יותר בגילוי לב על מה שהיא יודעת על דוד.
לפחות על פי איך שהיא רואה את הדברים - דוד אמר לגבריאל לצאת מהבית שלה.
היא עדיין מאוהבת בו וגם שהיא מאד מפחדת מדוד.
לדעתה דוד שולט בגבריאל באיזו שהיא צורה וגם משהו על זה שדוד רוצה שהיא תכפר על משהו שהיא עשתה לבת של בברלי.
מסתבר שהיא הייתה במסיבה שבה צחקו על הבת של בברלי ( זו שהתאבדה מהגשר של בריסטול )
ולכן גם היא אשמה בזה שהיא התאבדה.

בשלב הזה היינו חייבים להבין קצת יותר את הסיפור וחזרנו לדירה ודיברנו עם גבריאל -
שאלתי אותו אם הוא אוהב את קורין והוא ענה שכן ולמעשה הוא היה רוצה להיפגש איתה שוב.

אבל עדיין לא ידענו בוודאות מה קורה וגם לא הצלחנו להבין האם דוד הוא איש רע או טוב.
כי מצד אחד הוא כנראה חי על חשבון כל מיני אנשים אבל בסך הכל הכוונות שלו טובות - הוא הרי בא לעזור לבברלי ולקורין.
ומצד שני - יותר מדיי דברים לא נראו טוב ויותר מדיי אנשים לא הרגישו טוב בתוך הסיפור הזה.

וככה הלכנו לנו ברחוב פארק בבריסטול ובעודנו שואלים את עצמנו - האם דוד הוא באמת גואל הדם וכוונותיו טובות או
שהוא פשוט איש רע שמנצל אנשים אחרים, אני ממש זוכר את המונחים - האם הוא דובר אמת או שקר, קרו בבת אחת שני דברים -

הראשון - חצה אותנו badger - שזה המכרסם שהוא גם הסמל הלאומי של בריסטול, ממש לפני האף על המדרכה.
שזה מאורע נדיר ביותר באמצע העיר.
השני - השמש יצאה פתאום מבין העננים וקרני אלוהים יצאו מתוכם והציפו אותנו באור צהבהב.
שזה עוד יותר נדיר פי מיליון בבריסטול.

אני לא זוכר למה, אבל פתאום הבנו בעקבות זה שדוד בעצם לא אומר אמת.
זה נשמע קצת מוזר או מופלץ אבל זו ממש הייתה הסיבה שבעטיה פתאום הבנו שלא
יכול להיות שמישהו שדובר אמת יכול לייצר כל כך הרבה רע מסביבו.

ואז התחלנו להיכנס לפעולה!

קבענו עוד ארוחה אצל קורין - הפעם רק עם גבריאל וקורין בשביל לנסות שהם יהיו שוב ביחד.
וככה ישבנו לנו אצל קורין וגבריאל, כששניהם ללא ספק מאוהבים והכל נראה בסדר עד שפתאום....

דוד התפרץ לבית!
אני מייד נעמדתי מולו, אבל בעצם אם הוא היה רוצה הוא היה מכסח לי את הצורה בשנייה,
ואמרתי לו שהוא לא יכול להיכנס לבית.
הוא מייד אמר לגבריאל שייצא החוצה מהבית וגבריאל כמעט יצא עד שאני צעקתי עליו שהוא לא זז מהמקום.
בעוד הוא עומד בדלת, קורין מתחילה לבכות, ולא יודעת מה לעשות - מחזיקה את גבריאל בחולצה שלא יזוז.
ודוד נכנס בכח לבית כאילו הוא היה שלו ולא יוצא.
כולו עצבני בטירוף - כל המטר תשעים!!!
וקורין בוכה כולה, ואני מנסה לא להגיע לעימות עם דוד.
אשתי נעמדה ליד קורין ואמרה לה שתתקשר למשטרה - וקורין - לא מסוגלת לעשות את זה ודוד נעמד באמצע הסלון ומתחיל לנאום
על זה שקורין אשמה בהתאבדות של הבת של בברלי ושהוא צריך לגאול את הדם שלה ושגבריאל צריך לצאת מהבית ומייד.

וקורין עדיין לא מצליחה להתקשר למשטרה עד שאני הלכתי אליה - ופשוט צעקתי עליה שעכשיו היא מתקשרת למשטרה.

לבסוף היא נעתרה למרות שבברור הכח של דוד היה כה רב שאפילו עליה הוא הצליח להשפיע ולאיים ברמה כזו שהיא בקושי הצליחה לחייג.
בסופו של דבר הגיע שוטר לבית ולאחר תחקיר קל גרם לדוד לצאת מהבית.

לקורין היה כל כך קשה להגיד לשוטר שיוציא אותו - אפשר היה ממש לראות אותה נקרעת.
למי שלא זוכר - היא בהאית ואמנית ועדינה וחלק מהדת מדבר על הכנסת אורחים...

וככה הסתיים לו עוד ערב הזוי עם דוד וגבריאל וקורין כאשר עכשיו ללא ספק התמונה התחילה להתבהר -
לדוד וגבריאל יש איזה שהוא קשר חולני ביניהם .
קורין מאוהבת בגבריאל.
גבריאל אוהב את קורין.

ואנחנו - תפקידנו - לשמור על גבריאל וקורין ביחד.

למה?

משהו שקשור לזה שאם כבר קיימת אהבה - עלינו לשמור עליה בכל מחיר.
וללא טיפת ציניות.

בפרק הבא - עוד קצת פיתולים ומכה קשה לאהבה!

שלכם עדיין לזמן מוקצב
לוטרה.

וככה מצאתי את עצמי נוסע עם גבריאל במכונית, תוך כדי שהוא מספר לי כל מיני סיפורים
על זה שארצות הברית רוצה שתהיה לנו מלחמה במזרח התיכון בשביל שהם יוכלו להמשיך
למכור לנו נשק ועוד כל מיני סיפורים מוזרים, עדשהגענו לאזור ממש חשוך בבריסטול,
ממש בקצה של פארק סטריט למעלה.
הגענו לבית בודד ושם, ככה אמר לי גבריאל - נמצא דוד ביחד עם עוד שלושה גברים שרוצים להוציא אותו מהבית.
לא כל כך הבנתי ממש על מה הוא מדבר, אבל יצר הסקרנות שלי בהחלט היה גבוה באותו שלב ולאחר שהצצנו בחלונות
לראות שאין בלאגנים גדולים מדיי, נכנסנו לבית.
בבית - דבר ראשון שניתן היה להבחין בו - היו ציורים ענקיים תלויים על כל קיר אפשרי -
בכל ציור היו נשים ערומות בפוזיציות מגרות, ביחד עם עוד כל מיני סמלים נוצריים, גברים אחרים, נחשים
והרבה צבע אדום.
ציורים מדהימים שברוב המקרים ייצרו אסוציאציה של מלחמת האור והחושך.
התקרבנו לחדר השינה - היכן שדוד נמצא בו ולפניי נגלה מחזה סוריאליסטי למדיי -
על המיטה יושבת אשה - בת 60 לפחות - מגלגלת ג'וינטים וכולה בוכה, ממררת בבכי.
לידה יושב דוד על הרצפה.
מולם נמצאים שלושב גברים אנגליים עצומים בגודלם, לכולם עור אדום וניכר שהם עצבניים בטרוף.

אמרתי שלום בנימוס תוך כדי שאני בוחן את החדר ומנסה להבין להיכן בדיוק הגעתי..
אחד הבחורים האנגליים - שאל אותי מי אני ואני אמרתי לו שאני חבר של דוד ושבאתי לעזור ( ישר אני מתנדב...)
הוא ציין שהם רוצים להוציא את דוד מהבית הזה כי בברלי ( האשה על המיטה ) ביקשה מהם.
בשלב זה דוד התחיל לדבר וציין שאם הם רוצים שהוא ייצא, כל מה שבברלי צריכה לעשות - זה להגיד לו לעזוב ואז הוא ייצא,
ובברלי ממשיכה לבכות ולא מצליחה להגיד לו לעזוב.
אני ביקשתי רשות מהנוכחים להיות בורר ולאחר שהם הבינו שכוונותיי טובות, הם הסכימו ואני התחלתי לשאול שאלות -
וככה דוד לאט לאט התחיל לענות לי על כל השאלות ולספר בחדר סיפור חדש -
בברלי והוא הם נאהבים ( היא בת 60 והוא בגילי, או לפחות ככה חשבתי...) , לבברלי הייתה בת. צ'לנית, והיא יום אחד התאבדה מהגשר של בריסטול.
לבריסטול יש גשר מאד מפורסם מעל נהר שבין היתר הוא גם מקום מועדף על המתאבדים למיניהם...
דוד הגיע לבברלי על מנת להיות "גואל הדם" שלה, כי הבת שלה התאבדה בגלל שהיא לא נתנה לה מספיק תשומת לב.
אם בברלי תרצה שהוא יעזוב אותה, כל מה שהיא צריכה לעשות זה להגיד לו לעזוב.
האנגלים בשלב הזה כבר היו ממש מחוממים ואולי גם קצת שיכורים והם ממש התחילו לעשות תנועות לעבר דוד במטרה פשוט להעיף אותו מהבית בכח בלי שום קשר להחלטה של בברלי.
בשלב הזה אני קמתי ואמרתי את הדבר הבא - למרות שהדברים שדוד אומר נשמעים מאד קשים ולמרות שהוא אומר אותם בטון מאד קשה,
עדיין שווה להקשיב לתוכן שלהם ולראות אם הם היגיוניים.
וככה, לאט לאט הצלחתי לרכך את האנגלים השיכורים שמשום מה החליטו לתת בי אמון.
בשלב מסויים אחד מהם לקח אותי הצידה וסיפר לי שלדעתם דוד מתייחס לא יפה לבברלי ואולי גם אלימות מעורבת שם ואולי הוא גם אנס אותה ובטוח שהוא גם נתן לה סטירות וכל מיני כאלו..
אני לא ממש ידעתי מה להגיד, אבל איכשהוא הצלחתי לגרום לזה שאף אחד לא יהרוג אף אחד בערב הזה, ואפילו לשכנע את הנוכחים בחדר שלדוד יש אפילו כוונות טובות בסך הכל ושאולי באמת הוא בא לעזור לבברלי.

וכך הצלחתי לפתור את הסיטואצייה הזו בלי אלימות ואפילו הזמנתי אותם להופעות שלנו
שדרך אגב הם הגיעו לאחת מהן ושם בברלי רקדה כמו משוגעת אמיתית - שזה בכלל היה מצחיק מאד -
כל המסעדה כמעט רקדה.

אבל זה לא הסיר עדיין ממני את סימני השאלה - מה קורה שם בדיוק....

לאט התחלתי להבין גם שדוד לא ממש עובד ושיש מצב שהוא חי עם בברלי בלי לשלם לה
ואפילו התחלנו לחשוד בגבריאל יותר ויותר, עד שהגענו למצב שבו הבנו שכל הכסף שגבריאל מרוויח - הוא נותן
אותו לדוד.
וגם התחלנו להבין שאולי קיימת מערכת יחסים מאד לא תקינה בין גבריאל ודוד ועדיין לא ממש הצלחנו להבין אותה.

לאט הגענו למקום שבו היינו צריכים לבדוק מה קורה ממש בסיפור הזה
ובשביל זה התקשרנו לקורין בשביל להיפגש איתה על מנת לשפוך קצת יותר אור על כל הפרשה.

אני מקווה שהפרק הבא יהיה האחרון ויעזור להבין יותר מה הקשר של דוד לגבריאל
ומה הקשר בין קורין לבברלי
ואיך אנחנו זכינו לשחק בסיפור הזה תפקיד מרכזי מאד...

שלכם
לוטרה

אז ככה המשכנו בקשר עם דוד וגבריאל.
מדי פעם נסענו להופעות בלונדון עם שירי זוהר ארגוב בכל מיני
מסעדות מוזרות תמורת ארוחת ערב.
אני עד היום זוכר לנגן את הסולו של "מה לך ילדה..."
לאורך כל הזמן הזה דוד מאד רצה שנתלבש באופן אחיד, כלומר - וסט
וכיסוי ראש כזה כמו של הברסלבים.
לי באופן אישי היה קשה עם התלבושת ולכן סירבתי.
ביסודי למדתי בבית ספר מאד נחשל שבו הייתה תלבושת אחידה
ומאז יש לי טראומות מכל מה שקשור ללבוש אחיד ובאופן כללי לקונפורמיזם.
בצבא בכלל היו לי בעיות - הייתי מרותק חודש לבסיס בגלל הצורך שלי למרוד בתלבושת
ובאחדות המזוייפת הזו.

זה מזכיר לי סיפור מצחיק של חבר שלי שאמא שלו הייתה מגהצת עבורו את התלבושת האחידה בכל יום לבית ספר ובכלל לא הייתה לו תלבושת אחידה בבית הספר 😄

יום אחד גבריאל הגיע אלינו ואמר שאין לו היכן לגור ולכן הוא רוצה לשכור אצלנו חדר.
היות שבדיוק השותף הברזילאי שלנו עזב את הדירה, לנו זה ממש התאים.
למרות שכבר אז התחלנו לחשוד שכמה דברים לא ממש בסדר

קודם כל - הנוכחות של דוד הייתה מאד דומיננטית בחיים שלנו.
הוא כל הזמן ציטט פסוקים מהתנ"ך וגם התחיל לספר לנו כל מיני סיפורים מוזרים
על בריטניה בתקופה הפגנית ועל כך שהיו מקריבים פה ילדים לאלים לפני מאות שנים
ובאופן כללי כל מיני סיפורים הזויים על קונספירציות.
אחד הסיפורים שאני זוכר זה שעצם העובדה שישנן מדבקות באוטובוס
כמו " שימו לב, מדרגה" זה חלק מהמאמץ של הממשלה להפוך את כולם למטומטמים
ובכך האנשים יהיו למצח תלויים בממשלה.
עוד מה ששמנו לב לאט לאט זה שהיינו שומעים את גבריאל אומר משפטים מסויימים
ולאחר מכן היינו שומעים את דוד אומר בדיוק את אותם משפטים.

כשגבריאל בא לגור אצלנו, צחקנו קצת על זה ואמרנו לעצמנו שאולי הוא בא לרגל אחרינו,
אבל זה באמת היה בהומור.

בכריסטמס אמא שלי באה לבקר אותנו ביחד עם אח שלי
והזמינה אותנו לארוחה במסעדה.
לארוחה הזמנו את דוד וגבריאל וזו הייתה ארוחה ממש מוזרה -
אמא שלי היא אשה מאד דומיננטית וגם מאד חכמה ובנוסף לכל - פסיכולוגית וגם קצת מופרעת
בפני עצמה שזה שילוב מרתק ומאתגר.
בכל השיחה דוד ואמא שלי היו במין מאבקי כוחות על כל מיני נושאים
ובאופן כללי הארוחה הייתה מתוחה.

לאחר מספר שבועות שבהם גבריאל גר אצלנו בדירה והקשר עם קורין
קצת התרופף - יום אחד שמענו דפיקות בדלת חזקות.

בדלת היה גבריאל - כולו נסער.
הוא אמר שדוד בצרות ושאני חייב לבוא ולעזור לו להציל אותו.
בשלב הזה כמו אכבר ציינתי - היו לנו חשדות שאולי הדברים הם לא בדיוק כמו שהם נראים
ולמעשה לא ממש ידעתי מה לעשות -
מצד אחד - יהודי בארץ זרה צריך את עזרתי
מצד שני - אולי זו מלכודת?

אשתי ישר נכנסה לסרטים - התחילה לבכות ולצעוק עליי שאם אני יוצא מהדלת - היא לא תראה אותי יותר לעולם - כולה בסרטים מטורפים ובוכה כאילו אין מחר.

ומולי עומד גבריאל, שכבר אז לא היה ברור מה התפקיד שלו בחיינו,
כולו נסער ואומר שאני חייב לבוא ולעזור לו להציל את דוד ושהוא בצרות ויש כל מני חברה
שרוצים להכניס לו מכות.

בשלב הזה החלק ההרפתקני שלי השתלט עליי -
יהודי בגולה בצרות ואני אשב מחובק ידיים?
אין מצב - גם אם זו מלכודת - לפחות אני אדע מה הסיפור...

נכנסתי עם גבריאל למכונית וככה נסענו לנו ברחובות בריסטול,
כאשר אני מוכן לכל מה שיגיע עכשיו.

או לפחות ככה חשבתי לי...

בפוסט הבא - רוב התעלומה תיפתר....

שלכם ובשבילכם -

לוטרה.

מה שקרה באותו ערב אצלנו היה ממש הזוי מבחינתנו.
הנה יושבת לה קורין ומתייפחת בבכי, מולנו יושבים דוד וגבריאל
ואנחנו פחות או יותר באמצע ביניהם, מנסים להבין מה קורה פה עכשיו.
וכל זה - בדירה שכורה באנגלייה - תלושים מכל חיבור למציאות שאנו רגילים אליה...

זה התחיל בזה שקורין ציינה שגבריאל רוצה לעזוב אותה ומשהו על כך שדוד
חושב שהוא "גואל הדם". (כשאני אכתוב במרכאות זה אומר שהמילה נאמרה בעברית - ל.)
הסתכלנו על דוד והוא לפתע שלף מכיסו.... ספר תנ"ך והתחיל לצטט לנו מספר במדבר -

ו?י?ד?ב??ר ה' א?ל מש??ה ל??אמר: ד??ב??ר א?ל ב??נ?י י?ש??ר?א?ל ו?א?מ?ר?ת?? א?ל?ה?ם כ??י א?ת??ם עב?ר?ים א?ת ה?י??ר?ד??ן א?ר?צ?ה כ??נ?ע?ן. ו?ה?ק?ר?ית?ם ל?כ?ם ע?ר?ים ע?ר?י מ?ק?ל?ט ת??ה?י?ינ?ה ל?כ?ם ו?נ?ס ש??מ??ה רצ?ח? מ?כ??ה נ?פ?ש? ב??ש??ג?ג?ה. ו?ה?יו? ל?כ?ם ה?ע?ר?ים ל?מ?ק?ל?ט מ?ג?א?ל ו?לא י?מו?ת ה?רצ?ח? ע?ד ע?מ?דו ל?פ?נ?י ה?ע?ד?ה ל?מ??ש??פ??ט. (במדבר ל"ה, ט-יב)

ואז הוא הסביר לנו על כך שאם מישהו רוצח בשגגה מישהו או שלמישהו יש דם על הידיים,
אז הוא צריך להגאל מהדם הזה והדרך היחידה להגאל ממנו זה על ידי בקשת מחילה או סליחה...

מיותר לציין שלא ממש הבנו על מה הוא מדבר והוא התחיל להסביר משהו על כך שקורין
אשמה במשהו שלא כל כך הצלחנו להבין ושעכשיו היא צריכה לשלם על זה.

דוד המשיך והסביר לנו שבשלב מסויים בחייו הוא קיבל על עצמו את התפקיד של "גואל הדם" ושהתפקיד שלו בחיים
זה לגאול את הדם של אלו שיש להם דם על הידיים...

קורין המשיכה לבכות וטענה שדוד אמר לגבריאל לעזוב אותה.
שאלנו את דוד על כך ( פתאום הפכנו להיות מתווכים בלי ששמנו לב לכך...)
והוא ציין שנכון - כי גבריאל לא צריך להיות איתה עכשיו וגם שיש בינו ובין קורין ויכוח
על אמונה באלוהים ועוד כל מיני דברים כאלו.

(לא לשכוח שקורין היא בהאית ודוד הוא יהודי)

אני יודע שאולי עכשיו זה נשמע כאילו דוד הוא קוקו לא נורמלי, אבל צריך היה להיות שם בשביל להבין שלדוד יש כאריזמה מאד גדולה
וגם שלמרות שהדברים שהוא אמר נשמעו מוזרים - עדיין היה בהם הרבה היגיון וגם נשמעו משכנעים.

והוא גם אמר לקורין שמבחינתו הוא מוכן לערוך מבחן - ואם יתברר שהוא לא דובר אמת, אז הוא יעזוב אותה ואת גבריאל במנוחה.

קורין חשבה על זה ארוכות והסכימה.

ובכל הזמן הזה - גבריאל לא פתח את הפה אפילו פעם אחת....

וכך התחיל המבחן - דוד ביקש מקורין לעלות אלינו לחדר ולשאול את "אלוהים" האם הוא דובר שקר או דובר אמת.
קורין עלתה לחדר ואנחנו בינתיים חיכינו לנו בסבלנות למטה.
כשהיא ירדה היא סיפרה לנו שהתשובה שהיא קיבלה מהאלוהים שלה הוא שדוד מדבר שקר.

ואז דוד שאל אותה - האם שאלת את "אלוהים" או את god .
והיא ענתה - god

ואז הוא ביקש ממנה שוב - תעלי ותשאלי את "אלוהים" האם אני דובר אמת או שקר.
והיא עלתה שוב מול מבטינו המשתהים וכשהיא חזרה, היא סיפרה לנו שהתשובה שהיא קיבלה מ"אלוהים"
זה שהוא דובר אמת ושאכן הוא - גואל הדם.

בשלב הזה אנחנו היינו לגמרי מבולבלים מהסיטואצייה שנקלענו אליה וגם מזה
שלמרות שהדברים מוזרים, הם נשמעים היגיוניים, הרי זה לא כל כך חריג שאנשים מקבלים על עצמם שליחות כזו או אחרת.

והדברים של דוד אכן נשמעו היגיוניים באותו רגע...

וככה פחות או יותר הסתיים לו ערב בהחלט מוזר עם קורין שקיבלה על עצמה את העובדה שדוד דובר אמת
ושאולי המעשים שלו קצת חריגים אבל הכוונות שלו טובות בסך הכל.

גבריאל ודוד הלכו ביחד עם קורין החוצה ואנחנו נשארנו עם מחשבות ותהיות -
איזה דם יש בדיוק לקורין על הידיים?
מה היא בעצם עשתה?
ואיך אנחנו הגענו לחבורה המוזרה הזו?

ועל כך....
בפרק הבא בתקווה שהעניין חזר לסיפור 😄

שלכם

לוטרה.