התער של אוקהאם

זו שאלה גדולה מאד וניסיתי לחשוב מה הדברים שאני הכי מתחבר אליהם כשאני חושב על עצמי עם נשלטת.

אני יודע שאני מאד אוהב את הגוף הנשי. כל גוף נשי.

אני מאד מתחבר לתחושה שאני עומד והבחורה נמוכה ממני - על 4 או על הברכיים. זה נותן תחושה שאתה הגבר החזק שהיא סרה למרותו ומחכה למוצא פיו. היא מביטה עליך מלמטה, שמה בך את מבטחה ומאמינה בך שתדע להוביל אותה בדרך הנכונה, כעדר אחרי רועה.

מעבר לכך, אני יודע שנושא חוסר האונים מאד מושך אותי. מרגש אותי שאני יודע שבחורה מוכנה לשחרר לגמרי את השליטה בגופה כדי שאני אקח אחריות עליו ואעשה בו כרצוני, ללא יכולת פיזית להתנגד. קשירה וניטרול יכולת תנועה למשל הן דוגמא טובה. ככה היא באמת תלויה בך לחלוטין ומפקידה את גופה בידך ומובלת לחלוטין על-ידיך כי בוטחת בך ויודעת שלא תפגע בה. גיליתי שיש נשים שזה אחד הצרכים שלהן. נשים שמחפשות שהגבר ינחה אותן ויוביל אותן לדרך שלו כי הדרך שלהן לא מספיק טובה עבורן יותר. אפשר להוסיף תחת אותה מטרייה גם את עניין של ניטרול אחד החושים לחלק מהזמן - ע"י כיסוי עיניים או מחסום פה למשל. לראות אותה מריירת על גופה, חלשה ופגיעה ונתונה לחסדיך - מרומם אותי ומחרמן אותי מאד. זהו אחד המקומות הנמוכים שאישה יכולה להגיע אליו, אבל אם הגעתם יחדיו למקום כזה אני מאמין שזה מצביע על חיבור רגשי עמוק ביותר כי רק עם חיבור כזה שבוודאי כולל בתוכו את תחושת הביטחון העמוקה שלה בך, היא באמת יכולה לוותר על כל העכבות שלה ולהגיע לשם.

יש מצב שהפרשנות שלי קצת מוגזמת ומתכתבת עם איזו גישה פסיכולוגית פלצנית משהו על בדסמ, אבל ככה אני באמת רואה את הדברים כרגע.

קיבלתי מנוי זהב במתנה. מסתבר שאני כבר שבע שנים חבר רשום בכלוב ולכן מגיע לי חודש חינם עם מנוי זהב. מי היה מאמין שאני רשום פה כל כך הרבה זמן (האמת שאני גולש פה עוד שנה או שנתיים לפני)?

האמת שהיו תקופות שהייתי פעיל יותר והיו תקופות שהייתי פעיל פחות. את הבלוג לקח לי הרבה זמן להחליט לפתוח, אבל כשהחלטתי הרגשתי שאני באמת יכול לבטא בו כמה מהתחושות שעולות בי לפעמים.

מנוי זהב זה מגניב ממש, אבל אני לא חושב שהייתי מוכן לשלם עליו. זו תהיה חשיפה גדולה מדי.

האמת שבשבע השנים שאני רשום כאן למדתי המון. קראתי הרבה מאד פוסטים, בלוגים וסיפורים וגיבשתי לעצמי זהות קינקית-בדסמית שמתוארת לעילא ולעילא בפרופיל שלי. לצערי מימשתי רק חלק קטן ממה שתיכננתי וגיבשתי בראשי ולכן אני עדיין תוהה האם חלק מהפנטזיות שלי אכן יכולות להתקיים במציאות או שצריכות להישאר בהגדרתן כפנטזיה.

למדתי על עצמי בעיקר שאני מתחבר מאד לבדסמ ולשליטה בכלל בקטע הפיזי, בגלל כל מה שהסברתי לגבי הכאב והמשמעויות שלו מבחינתי. יחד עם זאת, יש הרבה אלמנטים מנטליים שאני מאד מתחבר אליהם - לגרום למישהי לתחושת ביטחון ואמון עמוקה כלכך עד כדי כך שהיא תיבטח בך ותתן לך שליטה על גופה ועל נפשה ותתן לך לקחת אותה למקומות ענוגים שיעשו טוב לך ולה.

הניסיונות הבודדים לערב בת-זוג ונילית בעניין לא עלה יפה והן דחו אותו מכל וכל. בחורות מקובעות למדי, אם תשאלו אותי.

כמו שכתבתי קודם, אני כאן כבר הרבה זמן, לפעמים פעיל יותר ולפעמים פחות, מתוך תקווה למצוא מישהי שמעבר לחיבור רגשי (שהיה לי כבר בעבר עם בנות זוג) תהיה ביננו גם כימיה מינית ותשוקה לגיוון קינקי ובדסמי בקטע המיני.

אני תוהה האם עדיין יש כזו בנמצא? האם מה שלא מצאתי בשבע (פלוס) השנים שלי כאן עדיין בר-סיכוי?

זהו פוסט ראשון אחרי הרבה זמן שהתרחקתי מכאן קצת.

לאחרונה שמתי לב שלפעמים, בקרב זוגות שאני מכיר יכול להיווצר חוסר תיאום (קורלציה) מוחלט בתוך זוגיות בין אהבה גדולה לסקס מוצלח ומהנה.

אני מתכוון לכך שמצד אחד בני הזוג אוהבים מאד זה את זה, מבלים ביחד, בעלי נושאי עניין משותפים וחיבור רגשי עמוק אחד לשני ואילו מצד שני במיטה מערכת היחסים שלהם בנאלית, שגרתית, משעממת ולא מסעירה. כלומר הסקס שלהם הוא נורא מתודי וחד גוני. לאחד מבני הזוג יש פנטזיות ורצונות לגוון ולחוות עוד המון דברים ואילו בן הזוג השני מסתפק בבנאליות ובתנוחות השגרתיות

אני פשוט מרגיש שיש ניגודיות עצומה בין השניים - איך יכולה אהבה כזו גדולה לשרוד לאורך זמן אם המערכת המינית מתפקדת ברמה נמוכה? שני בני הזוג אוהבים מאד זו את זה, אך אחד מבני הזוג מרגיש לא מסופק מינית ומפחד שלאורך זמן חוסר הסיפוק הזה יפריע להמשך התיפקוד התקין של מערכת היחסים.

מה עושים במצב כזה? זוגיות כזו יכולה לעבוד לאורך זמן לדעתכם? 

אני, כמו רבים כאן אני מניח, נמשך לכאב.

בעיניי, כאב יכול לשמש, בסיטואציה הנכונה, כגורם מעצים ומענג של החוויה המינית. התגובה העצבית לכאב מדליקה איזה משהו במוח כנראה וגורמת לתחושה של סיפוק וריגוש שקשה למצוא בסיטואציות אחרות.

עבורי, בעת גרימת כאב פיזי למישהי תחושת הריגוש מציפה אותי. לא ממקום של כוח אלא ממקום של אגו - הבחורה בוטחת בי וסומכת עליי ומוכנה לתת את גופה ונפשה בידי כי היא יודעת שאבחר בדרך שתגרום הן לי והן לה את הסיפוק המקסימלי.

יחד עם זאת, אני חושב שאם אני מכאיב למישהי, אני חייב להיות מסוגל להתמודד עם כאב בעצמי.

אני מאמין שכשולט, אתה חייב לדעת איך זה מרגיש לספוג כאב. לא בהכרח להנות מזה אבל לחוות את זה לפחות, כדי לנסות להזדהות עם התחושות שלה ועם הסיטואציה שהיא עוברת.

עבורי, אם אני לוקח על עצמי את האחריות לשלוט פיזית במישהי, אני חייב לפחות להכיר ולדעת איך הצד השני מרגיש. בעיניי, ככה חווית השליטה באמת מתעצמת.

נניח ואתה מכיר בחורה בפאב, בנסיעת רכבת, באתר הכרויות או באפליקציה ייעודית כלשהי (הכוונה להכרות ונילית רגילה לחלוטין, ללא קשר לאתר הזה או להכרות בדסמית בדרכים אחרות). אתה והיא מחליטים לצאת כי מצאתם חן אחד בעיני השניה.

נשאלת השאלה - איך אתה מגשש כדי להבין מה דעתה על בדסמ?

אני מניח שיש נשים שיירתעו מזה מאד כי מבחינתן זו סטייה קשה ולעומתן יש נשים וניליות שבעצמן יש להן פנטזיות מעודנות בנושא.

אז אני חושב לעצמי - איך אתה יכול להעלות את הנושא הזה בצורה נכונה וכמה זמן לתוך ההיכרות? האם זה משהו שאפשר לזרוק באופן סתמי תוך כדי שיחה או משהו שיכול לעלות רק שכבר מגיעים למצב אינטימי? האם אתה צריך להבהיר לה מההתחלה שזה משהו שמעניין אותך ומחרמן אותך מאד או רק להביע סקרנות קלה לגבי בדסמ כדי להבין אם התחושות שלה חופפות לשלך?

איך בכלל ניגשים לדבר על הנושא הזה מול ונילית (או לפחות כזו שאתה חושב שהיא ונילית) בצורה שקולה?

אזהרה - מדובר בפוסט זועם על תופעה מרגיזה ושכיחה מאד לאחרונה כאן. הכתוב מייצג את דעת הכותב בלבד ואין להתייחס אליו בשום מובן אחר.

לאחרונה שמתי לב לתופעה חוזרת של פוסטים והודעות פורום שעוסקות בעיקרן בסיפורים של נשלטים על מלכות שהתבררו כמלכות בתשלום ומהצד השני מלכות שכועסות שאין כאן נשלטים אמיתיים. לחילופין ניתן למצוא גם הודעות של שולטים שלא מוצאים נשלטת שתהיה רצינית ואמיתית לטענתם או של נשלטות שטוענות שכל אחד כאן מנסה להיות אדון ושאין כאן כאלה שהם אדונים מנוסים שפונים אליהן.

שימו לב שהמשותף לכל ההודעות האלה הוא הבכיינות הגואה מהן. מה נסגר איתכם אנשים?

כנראה שיש כאן אנשים תמימים למדי שחושבים שזה שהם נרשמו לכלוב בהכרח מבטיח שהם ימצאו כאן בדיוק את מה שהם מחפשים בצורה זמינה, פשוטה וקלה וללא מאמץ. העולם לא עובד ככה!

המקום הזה הוא (עדיין???) הבית של קהילת הבדסמ בישראל. מאז ומתמיד התכנסו לכאן אנשים מכל קצוות הקינקיות שמאגד אנשים עם השקפה מינית שונה וא-ונילית (רובם לפחות). למרות זאת, שום דבר כאן לא מבטיח לאיש שאת כל מאווייו ורצונותיו הוא ימצא כאן. המקום הזה בנוי מאנשים וככאלה לכל אחד שאיפות ורצונות שונים שיכולים להוביל אותו למקום שונה. הבכיינות הזו מתסיסה אותי כלכך כי אנשים פה כביכול כועסים שהאתר הזה "מבטיח" להם משהו ולא מקיים.

נמאס לי כבר מכל ההודעות האלה. אנשים - קחו את עצמכם בידיים! אם אתם רוצים למצוא משהו - תשקיעו את מירב מאמציכם בחיפוש! תתאמצו יותר, תשפצו את הפרופיל, תהיו מקוריים תנברו בפרופילים ואם באמת זה מה שבוער בכם אז תשקיעו שעות בקריאה כאן באתר. תפסיקו לבזבז את הזמן שלכם בהודעות המתבכיינות האלה. מה אתם מנסים להשיג?

די כבר!

אני זוכר ימים אחרים. ימים שבהם הייתי צעיר יותר ונלהב יותר לגבי ההיצע כאן. הייתי גולש בצ'ט במשך שעתיים לפחות 3 פעמים בשבוע. המטרה שלי הייתה למצוא לי מישהי מכאן והחיפוש שלה היה העיקר. חיפשתי מישהי שהפרופיל שלה לא בנאלי. שהוא מסתורי ופתייני, מסקרן ולא שגרתי. כזו שאני יכול לשוחח איתה על המון דברים לפני שבכלל נתחיל לדבר על בדסמ.

זו הייתה תקופה אחרת באתר. גברים ונשים היו משקיעים בכתיבת הפרופילים שלהם כי הם היו הפנים שלהם כאן באתר. כל אחד ניסה להיות מקורי יותר מאחרים וכל אחת ניסתה להיות מסעירה יותר מאחרות. לא היה כמעט דבר כזה של פרופיל ריק כי זה היה נתפס כזלזול.

מתישהו הדברים האלה השתנו. זרם לכאן קהל חדש שקלקל את העולם הנפלא שהיה פה. היום כל אחד כותב בפרופיל 3 שורות על זה שהוא חטוב, קשוח ורוצה לחנך אותך או לחילופין על זה שהוא עבד נרצע ועשיר שנראה טוב ומוכן לפנק אותך כמה שתרצי. ונשים? חלקן אפילו לא מתאמץ לכתוב פרופיל מינימלי. למה? כי מספיק שנרשמת לפה אישה והיא מוצפת בכמות הודעות בלתי-סבירה מכל ה"שולטים" וה"נשלטים" כאן באתר שמציעים לה את מרכולתם לרוב בצורה בוטה וחצופה. הצורך הזה לסנן מבין כלכך הרבה הודעות מוציא לה כל חשק לחפש בכלל.

אם זה המצב, איך אנשים כאן מצפים בדיוק למצוא מישהי/מישהו שיהיה התגשמות הפנטזיה שלהם?

ייתכן שתוכלו להאשים אותי בצביעות. להגיד שהפוסט הזה עצמו הוא הבכי והנהי הגרוע ביותר. אולי אתם צודקים, אבל הנוסטלגיה הזו אמיתית לגמרי והייחוד של מה שהיה כאן פעם לא יחזור.

מה קרה לנו? מה נהיה מהקהילה הנפלאה שהיינו רגילים אליה כלכך?

חבל, באמת שחבל שזה מה שנהיה כאן עכשיו.

אני מקווה שאני זועק את זעקתם של אלו שזוכרים. 

פעם היו כאן באתר כמה בלוגים שכל מהותם הייתה להעביר ביקורות על פרופילים של אחרים.

אני זוכר את העוקצנות השנונה, כזו שאומרת את כל האמת בפרצוף. אני אינני חסיד של הגישה הזו, שעשויה לפגוע בנפשם העדינה של חלק מדרי האתר, אך אני חייב לומר שאני קצת מתגעגע לבלוגים האלה.

את הדברים הבאים שאכתוב אני כותב על דעתי בלבד. השתדלו לא להפגע.

לצערי הרב יש כאן אנשים ונשים שהתפיסה שלהם בנוגע לבדסמ קצת מוגזמת בעיניי ואפילו פנטזיסטית למדי. נדמה כאילו קיימים פה פרופילים שכל מטרתם היא להתאים לתבנית של נשלט/שולט/נשלטת/שולטת. העניין הזה מעורר בי סלידה גואה. בעיניי זו היא תפיסה לקויה של בדסמ - כלומר, אנשים שנמצאים כאן למטרות מיניות בלבד במסווה של חובבי התחום או לחלופין חובבי בדסמ שמחפשים כל דרך למשוך תשומת לב ולבלוט מעל אחרים שכותבים מה שכותבים בפרופיל שלהם כי ככה הם שמעו/ראו/קראו שעושים בדסמ. במילים פחות מכובסות - אנשים כאן לפעמים חיים בסרט. תקראו את מה שכותבים ואת התמונות שאתם מפרסמים. מה נסגר? לאיזה קהל אתם רוצים להגיע?

הבעיה הגדולה שלי עם העניין הזה היא שאותם הפרופילים גורמים ליצירת מחסום רב-מסננים בין כאלו שתפיסתם יותר מחוברת לקרקע. לדעתי המחסום הזה הוא אחד הגורמים להופעת כל הודעות התסכול שאתם קוראים בפורומים השונים כאן באתר.

בכנות, אני חייב לומר שלעיתים אני מרגיש שהמקום איבד מהקסם שהיה לו פעם. נדמה שלהפריד את העיקר מהתפל נהייתה המשימה המרכזית פה.

מעניין אם זה רק אני ששקעתי בפרץ נוסטלגי או שגם אחרים חושבים שיש אמת במה שאני אומר... 

לפעמים, אתה בוחר ללכת בדרך מסוימת.

הדרך לא פשוטה, רצופת מהמורות ומכשולים אך אלו מהמורות ומכשולים שכבר נתקלת בהם בעבר. הדרך הזו היא הדרך שאתה מכיר ואתה יודע מה מחכה לך בסופה. זוהי הדרך שאתה רגיל לצעוד בה וכבר התרגלת אליה ואל כל מה שכרוך בצעידה בה. ברגעים מסוימים בצעידה בדרך זו אתה מאושר מאד, אך יש גם רגעים אחרים שבהם אתה מתוסכל למדי.

במשך הזמן, מתגלה בפניך דרך נוספת.

הדרך החדשה לא מוכרת כלל. אתה לא יודע באיזה מכשולים ומהמורות אתה צפוי להתקל, אתה לא יודע כמה קשה יהיה לצעוד בה וכמה זמן זה ייקח, אתה לא יודע לאן הדרך תיקח אותך ואתה לא יודע כיצד בחירה בדרך החדשה תשפיע על החיים שלך ומה יהיו ההשלכות.

ייתכן שהדרך החדשה תהיה דרך מוצלחת יותר. דרך שאם תבחר בה תעשה את החיים שלך למאושרים יותר, מסופקים יותר ורגועים יותר. יחד עם זאת, ייתכן גם המצב השני - יכול להיות שדווקא הדרך החדשה והלא מוכרת תהיה מסובכת ומעיקה יותר ותוסיף לך דאגות וחששות שלא קיימים בדרך הנוכחית שבה אתה צועד.

חשוב מכל - אם תבחר לעזוב את הדרך שבה אתה צועד היום ותחליט לעבור לדרך החדשה, רוב הסיכויים שהדרך הנוכחית תיסגר בפניך ולא תוכל לצעוד בה עוד.

לכן, נשאלת השאלה - מהי הדרך הנכונה בשבילך? האם ההימור על הדרך החדשה וחוסר הוודאות שאופף אותה שווה את הסיכון של לאבד את מה שהשגת עד היום בדרך המקורית שבה אתה צועד?

היא הייתה עלמה צעירה, עם פרופיל ללא תוכן מילולי

אך החלטתי לפנות אליה בכל זאת ולנסות את מזלי

התחלנו לשוחח לפני ימים אחדים

שיתפנו מחשבות ודעות וסיפורים על לילות בודדים

היא שאלה שאלות על עמדתי והשקפותיי

סיפקתי לה תשובות וסיפרתי לה על שאיפותיי

היא אמרה שהיא חדשה וטרייה ועדיין אינה מגובשת

אמרתי לה שתיקח את הזמן ושלא תלך בעקבות כל הצעה מטופשת

היא סיפרה שהתחושות היו קיימות אצלה תמיד

וכעת היא מבינה שהיא חייבת שהן יהיו בחייה בעתיד

היא סיפרה שהיא התאכזבה מקהל הגברים כאן בכלוב

רובם פונים ללא בושה בניסוח חצוף, נאלח ועלוב

תקוותה כמעט נעלמה והצטמצמה עד מאד

כמעט ויתרה על הסיכוי שמישהו בדרישותיה יעמוד

אך שיחתנו הפיחה בה מעט אופטימיות זהירה

הקיים מישהו שיכול להיות החלק שחסר לבחורה הצעירה?

וככה המשיכה שיחתנו - נעימה, קולחת וזורמת

עד שברגע אחד פתאום היא נעלמת.

להסביר זאת לא אדע ואולי לא צריך

מקווה שאת שיחתנו בקרוב נזכה להמשיך...

מקווה שתקראי את זה ותדעי שזה עלייך :)

לאחרונה יצא לי לנהל דיון עם מישהי מכאן לגבי ההשפעה של הפצת סדרת הספרים של 50 גוונים שכולנו ודאי מכירים.

כאחד שמתעניין בתחום מגיל צעיר, ששמעתי על הסדרה הזו והבאזז שהיא יצרה בעולם ידעתי שאני חייב לקרוא כדי להבין על מה מדובר. לאחר קריאת הגרסא העברית של הספר הראשון, לא יכולתי להמשיך. הספר כתוב בצורה כלכך ילדותית ומטופשת ולמרות לא מעט סצנות טובות וקו עלילתי די מעניין, האווירה הכללית שלו די מבאסת אותי כקורא, עד כדי כך שפשוט לא המשכתי לקרוא את הפרקים הבאים. עוד אחד מהחסרונות בספר לדעתי הוא שהסיבה שבגינה הבחור מגיע לעולם הבדסמ היא בגלל טראומות עבר. כלומר, המסר שעולה הוא שצריך להיות מצולק בצורה רצינית כדי להימשך לבדסמ. עם הרושם הזה ניגשתי לדיון איתה.

היא בחורה חדשה בעולם הזה וכששאלתי אותה איך ולמה היא הגיעה לכאן - היא אמרה לי שזה בעקבות הספר. היא הסבירה לי שהכתיבה אולי קצת ילדותית ומעט מגוחכת לפעמים, אבל הנראטיב של הסיפור וטיב מורכבות מערכת היחסים של הדמויות הוא מה שמשך אותה שם. היא טוענת שהיא הרגישה שהאלמנטים של השליטה שהבחור מציג לבחורה הם מה שגרם לה להתחבר ושתמיד היו לה תחושות כאלה שהיא לא ידעה להסביר. לטענתה, הספר נתן שמות וביטויים לכל התחושות האלה שהיא חוותה כבר המון זמן. כמוה יש עוד לא מעט נשים (ואולי גם גברים?) שהספר פתח להם פתח לעולם שהם לא הכירו.

בעקבות כך, התחלתי לתהות מחדש... האם ההשלכות של הספר לטווח הרחוק, הן חיוביות או שליליות.

המסקנה שעולה לי היא שהספר הזה הצליח להכניס את הבדסמ לשולי המיינסטרים, דבר שעד אז נעשה אך בקושי. מצד שני, הרושם שמתקבל היא שהעוסקים בבדסמ הם סוטים גמורים ועל כך אני חולק.

בשורה התחתונה, אני חושב שהכי טוב לתדמית של הבדסמ יהיה סדרת ספרים חדשה, שמציגה בצורה אמינה יותר את המוטיבים והמניעים של הדמויות בכניסתם למערכת יחסים בדסמית וממחישה שלהמון אנשים יש נגיעה והתעניינות בתחום.

מישהו מתנדב להתחיל?