וניל עם פיצפוצים

תשתקי.
אני לא רוצה לשמוע אותך.
שלא תעזי לשאול אותי לגבי מה שאני עברתי.
אל תחשבי אפילו על להזכיר סשנים אחרים שהיו לך.
את זוכרת את המילה הבטוחה שלנו? טוב.
את צריכה לזכור אותה. כי היום הולך להיות יום מיוחד יא בת זונה.
היום את תקבלי את כל מה שאת תבקשי ואת הולכת לבקש עוד.


נתתי לה סטירה. ואמרתי לה לבקש עוד.
והיא ביקשה אז היא קיבלה. ועוד.
היא נפלה על הצד והתכרבלה לכדור. רגליים מקופלות, מגנות על הבטן. אבל אז היא נזכרה מי ומה היא ופתחה את הרגליים כמו שאמרתי לה. ונתתי לה לראות אותי מתכונן לפני שבעטתי בה בין הרגליים וחיכיתי עד שהיא ביקשה עוד. ואז, אחרי שהיא ביקשה, היא קיבלה.
ואחרי זה היא ליקקה את הרגל שלי עד שלא הייתה עליה אפילו טיפה אחת של דם וכשהיא פספסה נקודה על הרצפה היא קיבלה את האגרוף שהגיע לה והיא ביקשה עוד אז היא קיבלה. והפכתי אותה על הבטן והרבצתי לה בזמן שדחפתי את היד לתחת שלה עד שהיא צרחה, צרחה שמגיעה לה עוד. אז היא קיבלה.


ואז פירקתי לה את הצורה. כמה שהיא ביקשה פירקתי. עד שהיא לא יכלה להוציא יותר את המילים.


וזה לא פתר כלום.

"תקשיב, סי, אני לא מבין למה אתה מספר לי את זה. חשבתי שיש לנו יופי של סידור. אתה הומו ונילי ואני סטרייט חובב בונדאג' ואני מאוד שמח שיצא לך להזדיין עם המדריך החתיך מהחדר כושר שלך אבל למה שאני ארצה לשמוע עוד פרטים על חיי המין שלך?". נשמתי. בכלל לא שמתי לב שדיברתי כל כך הרבה. "סיימת?" הוא שאל עם פרצוף ההומו הנעלב הסטריאוטיפי להחריד שלו. "כן" עניתי באופן מבויש. סך הכל אנחנו חברים טובים וזה לא יפה לייבש חבר כשהוא כל כך רוצה לספר לך משהו.
"אז תקשיב, אתמול המאמן שלי התקשר ואמר שהוא חייב לדחות את האימון שלנו כי הוא עמוס עד מאוחר אבל אמרתי לו שלא מפריע לי להגיע לאימון מאוחר. אז קבענו להתחיל רק באיזה אחת עשרה בלילה ואני מגיע והוא לא נותן לי רגע לנוח וכל הזמן אני מרגיש איזה מין מתח כזה בינינו. ואז אני פתאום קולט שאיזה חצות ואנחנו לבד לגמרי בחדר כושר ועוד לא סיימנו את האימון בכלל והוא אומר לי שהוא לסגור את המקום הלילה אז אנחנו יכולים להמשיך עוד איזה חצי שעה עד שנסיים ואז"
"תשמע" אני מנסה להשתחל לתוך שטף הדיבור המתלהב, "כל הכבוד לך על סצנת הפתיחה בסגנון סרטי פורנו גייז של אלף תשע מאות תשעים, אבל אני ממש לא רוצה לשמוע פירוט של סקס בין שני גברים, בטח לא כשאחד מהם הוא אתה" אני מנסה להתלוצץ בסוף.
"המפפף". הוא רוטן, "אתה מוכן פשוט להקשיב?".
"טוב".
"אז אחרי שהוא נועל את הדלתות אנחנו חוזרים לאזור של המשקולות ועושים עוד כמה סטים ואז הוא אומר לי שנעשה משהו קצת אחר, ואני עדיין שוכב על הדרגש, אחרי שהורדתי את המוט עם המשקל המטורף שהוא שם לי על הסטנד והוא מניח את הידיים שלי על המוט ואומר לי "אל תעזוב את המוט" ואני אומר לו "בסדר" ואז הוא אומר לי ככה בשקט "ברגע שאתה רוצה להפסיק, לא משנה למה, אתה עוצר לי "עצור" ואנחנו מפסיקים, מבין?" ואני מהנהן כמו אידיוט וממלמל "כן" למרות שאני אפילו לא מבין מה בדיוק קורה ואז הוא שולח יד ומתחיל ללטף אותי מהצוואר והיד שלו לאט לאט יורדת למטה ועוצרת כל שתי שניות ככה כדי לתת לי הזדמנות להגיד לו לעצור אבל אין סיכוי בעולם שאני אומר לו לעצור והוא מגיע לי לבטן ומרים לי את החולצה ואז מלטף לי את הירך ועכשיו כבר ברור לשנינו שזה באמת הולך לקרות ועומד לי כמו מטורף אבל הוא פשוט ממשיך בשלו ומלטף לי את כל האזור חוץ מהזין שלי ואני משתגע ממנו אז בסוף אני שולח את היד שלי ושם את היד שלו על הזין שלי אבל אז הוא פשוט אומר "אמרתי לך לא להזיז את הידיים מהמוט" והוא קם והולך".
"רגע, מה?" הפרטים שאני מנסה לא להכניס לראש שלי לא מסתדרים "מה זאת אומרת קם והולך?"
"קם והולך. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. שכבתי שם כמו אידיוט וחשבתי לעצמי איך אני מתנצל ואז אני קולט אותו חוזר עם הנייר דבק העבה הזה שמדביקים איתו את המכשירים"
"דבק חבלה?"
"כן, דבק חבלה. והוא שם את הידיים שלי על המוט איפה שהם היו קודם והוא מתחיל לגלגל את הדבק מסביב לידיים שלי ופאקינג מדביק לי את הידיים למוט ואני חושב לעצמי שזה מסוג הדברים שקורים רק בסיפורים שאתה נותן לי לקרוא ואז הוא עשה את אותו הדבר עם הרגליים שלי, ממש מדביק לי את הרגליים לבסיס של הדרגש ואני עדיין קצת בהלם והוא לוחש לי שהוא הולך ללמד אותי לעשות מה שאומרים לי. ואז, תקלוט את זה, הוא תופס לי את הקצה של החולצה ומרים אותה מעל לראש שלי ואני לא רואה כלום וכל מה שאני יכול להריח זה את הזיעה של עצמי שמחניקה אותי ואז אני מרגיש את הידיים שלו מטיילות לי על החזה וממש שורטות אותי. ושוב פעם עומד לי כמו בטון אבל אני לא יכול להזיז את הידיים שלי והאצבעות שלו ננעלות מסביב לפטמות שלי והוא צובט. חזק. ואני כמעט צורח והוא לוחש לי "תצרח, תוציא את זה" אבל אני מתבייש אבל הוא תופס חזק יותר ואני נועל את השפתיים שלי חזק ומרגיש כאילו אני הולך להתפוצץ אבל אני לא רוצה שהוא יפסיק והוא מסובב את האצבעות שלו ואז פתאום הוא עוזב עם אחת הידיים ומכניס אותה לתחתונים שלי ומתחיל למעוך לי את הביצים ואני צורח כמו משוגע עד שכל האויר נגמר לי ואחרי שהוא עוזב אותי אני ממשיך לצרוח כי זה כל כך טוב, ואז אני קולט שבחיים שלי לא התרגשתי ככה מסקס ואני אפילו עוד לא גמרתי. אבל זה עוד היה כלום לעומת מה שהוא עשה לי אחר כך"
"מה הוא עשה אחר כך?"
"זה היה קצת מוזר, כי לפני שהוא המשיך הוא אמר את אותו משפט שאתה סיימת איתו את הסיפור שנתת לי לקרוא, זה על הבחורה שמסמיקה"
"מה? איזה משפט?"
"אפשר להתחיל".

משמעותו של מחסום לפה היא שאתם לא יכולים לבלוע רוק.
עצרו נא במטותא ודמיינו איך זה מרגיש ונראה.
אם זה מה שאתם מחפשים - תיהנו,
אם לא, אז אולי תעצרו לרגע
ותעדכנו את ההעדפות
בפרופיל שלכם,
תודה.

בגלל הפחד. מההתמכרות, מהכאב, מהאדישות, מאובדן התקווה, מחוסר הרגשות. הייתי חייב לברר איך להרחיק את זה. כמה זה יכול להימתח לפני שזה קורע אותי. בדקתי את זה אמפירית. ניסוי וטעייה. כמו מדען מחורבן.
כל מדידה מסתכמת במספר ויחידת מידה. התוצאה שלי הייתה 9 ימים.

כל 9 ימים. מישהי אחרת במיטה שלי. נושמת בגוף שלי. קושרת אותי. מכה אותי. נאנחת לי באוזניים. מטביעה עלי סימנים. כל 9 ימים. מישהי שזורקת לי את הגוף והנשמה לכיוונים שונים. כל 9 ימים. כמו להתעורר מזיע, כמו אימון בחדר כושר, כמו ריצת מרתון שאחריה נופלים ולא קמים. כל 9 ימים. כמו תרופה, כמו זריקה, כמו הלם חשמלי, כמו ניתוח, כמו תאונת דרכים. כל 9 ימים. יותר מהר ואני מרגיש מלוכלך. יותר לאט ואני לא יכול להוריד ממך את העיניים. כל 9 ימים. רק כדי לשמור על השפיות. כל 9 ימים. רק כדי לחייך, רק כדי שהיד לא תרעד, רק כדי לנשום. רק כדי להסתכל לך בעיניים. ולא למצמץ.

״שנה טובה ג׳יי!״ (לפעמים היא קוראת לי ג׳יי) היא אומרת תוך כדי שהיא מחבקת אותי. ״אני ממש אוהבת את הסיפור החדש שכתבת! זה ממש הזכיר לי את הערב שזה התרחש״ הקול שלה אומר אי שם מאחורי הגב שלי. וואו, איך שהיא יודעת לחבק.

אני מחייך, לא משנה כמה פעמים יגידו לי משהו טוב על משהו שכתבתי אני עדיין מרגיש כמו ילד כל פעם שמישהו אומר את זה ואני הכי מאושר כשזה ממנה. ״תודה, מתוקה. זה ממש חשוב לי לשמוע את זה ממך״ אני אומר ומחזיק את היד שלה. היא מחייכת ומתנערת מהאחיזה שלי בזמן שהיא הולכת לשבת על המיטה. היא ממשיכה לדבר בקול השקט שלה בזמן שהיא מורידה את המגפיים ״אני ממש שמחה שחזרת לכתוב בעברית״ המכנסיים שלה נזרקים על השידה. ״אני גם מרגישה״ החולצה המפוספסת עוברת מעל הראש שלה ונוחתת על הרצפה. ״שהסקס שלנו הרבה יותר טוב מאז שאתה התחלת לכתוב עלינו״. היא צודקת.

היא מביטה לעברי במבט החצי ביישן שלה. הלב שלי יורד עד לביצים ומפמפם דם לתוך הזין שלי, תוך שנייה אני קשה כמו שרק היא יודעת לעשות אותי. החזייה שלה מוצאת את עצמה עזובה והיא נשכבת מולי, כמעט עירומה לגמרי, ומפשקת את הרגליים שלה. פיסוק רחב, אמיתי, שלא מסתיר שום דבר. הראש שלה על הכרית בדיוק בזוית שבה שיער חום ועיניים חומות מתגלה כשילוב הכי טוב שיכול להיות. היא שולחת יד אל בין הרגליים, צוללת מתחת לתחתון הקטן שלה עם הציור של טום וג'רי מקדימה ומתחילה ללטף את עצמה בתנועות מעגליות. אני יושב ומביט בה. הסצנה לא מיתרגמת בראש שלי למילים, ייקח לי הרבה זמן עד שאני אוכל לכתוב על זה. יד שמאל שלה חצי מלטפת חצי אוחזת בחזה שלה ואז מתהדקת. חזק. אני חושב לרגע במרירות שהיא מסתדרת טוב גם בלעדיי עד שהיא נאנחת את השם שלי. מתחיל להיות קשה לי לנשום. ״גם אתה חושב ככה, נכון ג'יי שלי? שהסקס שלנו הרבה יותר טוב עכשיו? עכשיו שאתה מת לזיין אותי בכל רגע?״ אני מהנהן וכל מה שאני חושב עליו זה הנקודת חן ליד התחת שלה, אני רוצה לזיין אותה ביותר דרכים משאני שאני יכול לכתוב עליהן ואצלי זה אומר הרבה. היא מאיצה את הקצב ומרימה את הקול. אני מתחיל להיחנק בזמן שהיא צועקת את השם שלי. אני נאבק להמשיך לנשום. ״ג'יי! כן! עוד! עוד!״ אני מסתכל על העניים שלה ורואה דמעות ואני לא בטוח אם אני או היא בוכים עכשיו והציפורניים שלה נאחזות בכוח עד שדם מבצבץ ואני נחנק בזמן שהצעקות שלה מתגברות עד שהיא צורחת כשהיא גומרת ״ג׳יי! למה עזבת אותי?״

הראתי לו, אני חושבת לעצמי תוך כדי הליכה. מי הוא חשב שהוא, שהוא יכול לדבר אלי ככה באמצע המסיבה? הוא מרשה לעצמו רק בגלל איך שהוא נראה. אין ספק שהוא נראה מעולה, אבל מה כל זה משנה אם הוא מתנהג כמו אידיוט? זה לא לעניין לצחוק על הפנטזיה של מישהו אחר אם הוא סומך עליך מספיק בשביל לחלוק אותה. בטח אם המישהו הזה היא אני. הגיע לו שצעקתי עליו לפני כולם. הוא יכל להיות קצת יותר מנומס אחרי שאני עשיתי את המאמץ להתחיל איתו.

אני עוצרת ולוקחת נשימה עמוקה של אויר מלא באדי המלח שעולים מהגלים. אני מתה על הנוף של הים, אני יכולה לעצור ולהתבונן בו שעות לפני שאני עולה הביתה. לקחת דירה עם נוף לים היה אחד מההחלטות הכי טובות שקיבלתי בחיי. הלוואי שיכלתי להגיד את אותו הדבר על רוב ההחלטות האחרות שלי. כמו להיכנס בבחור שהכי בא לי עליו בכל המועדון ואז לחזור הביתה לבד. עברתי לאחרונה כל כך הרבה לילות שהתחילו עם הפה הגדול שלי שכבר דיי ברור לי איך הלילה הזה יגמר: אני אגיע הביתה, אכנס למעלית, אבהה בעצמי בראי במשך שש קומות, אצא למרפסת ואסתכל על הים עם כוס של ג’יימסון ואני אלך לאיבוד בנוף של הים עד שאני אכנס למיטה.

אני מנתקת את עצמי מהנוף של הים וממשיכה בדרכי. עוד כמה דקות אני כבר אהיה בבית. מכוניות בודדות חולפות ברחוב בעצלתיים. אני נעצרת כשאני שומעת את השם שלי מאחד הרכבים שמאט ועוצר. זה הוא. חששתי מזה. אני עייפה מידי בשביל זה. "תשמע..." אני מתחילה לומר כשהוא יוצא ומתקרב, "זה לא היה משהו אישי. רק ה.." המטלית הגדולה שהוא מצמיד לי לפה תופסת אותי בהפתעה, יש ריח של אצטון אבל מתקתק ואז, כמו בסרטים, הכול נהיה שחור ואני עוצמת את העיניים...

...ופוקחת אותן. אני שוכבת על רצפת עץ. אין לי מושג איפה. אני מסובבת את הראש. משמאלי יש שולחן ומימיני יש מיטה מול מראה גדולה שתלויה על הקיר. יש פה כל מיני קופסות זרוקות בבלגאן ומה זה הרעש הזה? איזה מוזיקה רועשת מאיפשהו בחוץ. אני לא רואה חלון. אני מנסה לקום מהרצפה אבל לא מצליח להזיז את הידיים או הרגליים שלי. הרגליים שלי קשורות וגם הידיים, ואני תקועה עם הבטן שלי צמודה לרצפה. הקור של הפרקט עובר דרך החולצה הדקה שבקושי מכסה לי את הבטן, לפחות החצאית שלי עוד עלי. אני מנסה לסובב את הצוואר ומצליחה לראות שעוד חבל מחבר בין הרגליים לידיים. אני בוהה בקשרים כמעט בהפתעה. עבודה יפה. מישהו יודע מה הוא עושה. מטומטמת, זה לא הזמן להעריך את האומנות של המצב. זה הזמן לצאת מפה. אני מנסה לשחרר את יד ימין ואז הדלת נפתחת.

הוא נכנס. הוא נראה קצת מופתע אבל אז עולה לו חיוך מרושע על הפנים. "אני שמח שאת כבר ערה" הוא אומר "הנה, תני לי לעזור לך עם זה". הוא מתקרב ועובר אותי, נעמד מעלי ככה שאני לא יכולה לראות אותו. אחרי שנייה הוא מתיישב. התחת שלו נוחת בכוח על הגב העליון שלי, כל האוויר בורח מהריאות שלי. כמה הבן זונה השרירי הזה שוקל. אני מרגישה את התחת שלו על הגב שלי והשדיים שלי נמעכים על הרצפה, אני בקושי מחזיקה את הראש וזה כל מה שאני יכולה לסבול "אידיוט, אולי תשים לב איפה אתה יושב" אני מסננת, מופתעת שהקול שלי לא רועד. אני שומעת אותו מצחקק לפני שהוא קם והולך לשבת על המיטה. "הנה" הוא אומר, "בטח הרבה יותר נוח לך ככה, למה שלא תשבי". הבן זונה לא שיחרר אותי אבל הוא כן שיחרר את החבל שחיבר בין הידיים והרגליים שלי. אני מתנועעת ומתיישבת על הברכיים. הוא יושב על המיטה, מטר ממני, ומחייך. מחייך הבן זונה. אני מסתכלת עליו "טוב, נהנית. אתה רוצה לשחרר אותי עכשיו?". הוא ממשיך לחייך. "כן, אין סיבה שיהיו עליך מגבלות. את יכולה להביא לי את המספריים? הם על השולחן?". אני מביטה הצידה. יש זוג מספריים על השולחן, אבל אין סיכוי שאני אוכל להגיע אליהן ככה. "עם הפה" הוא אומר, כאילו שהוא קורא את המחשבות שלי "תזחלי לשם ותאחזי אותם עם הפה". "בטח אתה היית רוצה לראות ש..." בום.

אף פעם לא בעטו בי. הבטן שלי מכווצת. אני לא רואה שום דבר חוץ מכאב. אני שומעת רק דם באוזניים. דממה. "את צודקת, אני מצטער" הוא אומר בטון מתנצל, "הייתי צריך לומר 'בבקשה'. את יכולה, בבקשה, להביא לי את המספריים מהשולחן". אני לא מרימה את המבט מהרצפה. אני גוררת ברך אחרי ברך עד שאני מגיעה לשולחן. כפות הרגליים שלי כואבות מהחיכוך ברצפת העץ. אני מיישרת את הגב ונושמת לאט כדי להתמודד עם הכאב. אני מתכופפת ותופסת את המספריים בפה. פלסטיק ומליחות של זיעה. אני מדדה חזרה. אני לא מביאה לו את המספריים, במקום זה אני פותחת את הפה ויורקת את המספריים המחורבנים לרצפה, ואני מרימה את הראש לעברו. הוא מחייך. האקט המרדני שלי משעשע אותו. "אם תתנהגי לא יפה שוב" הוא אומר בקול רגוע, רגוע מידי. "אני הולך להוריד את הגרביים שלך ולגזור אותן". אני בוהה בו. אני לובשת את הגרביים הצבעוניות שלי שלכל אצבע יש מקום משלה. אלו הגרביים שאני הכי אוהבת. מאיפה הוא יודע את זה? איך הוא נכנס לי לראש? דמעה מבצבצת לי מהעיניים, הוא שולח אצבע ומנגב את הדמעה שלי, האצבע ממשיכה לפה שלו. התנועה איטית. עד שהוא טועם את המליחות שיצאה ממני הדמעה השנייה כבר עושה דרכה מטה. שנינו חולקים את הטעם של המליחות שלי. אני משפילה את המבט ויכולה לראות את הזין שלו מתקשה מתחת למכנס אבל אני לא אומרת כלום. אני יכולה להרגיש עוד טיפה מתגלגלת על פני העור שלי אבל לא מהעיניים. טיפה שמזדחלת במורד הירך שלי.

הוא מתכופף ומרים את המספריים בתנועות האיטיות האלה שלו. מתגרה בי לנשוך אותו או להפגין מרדנות. אני מחכה עד שהוא יחזור לשבת ומסתובבת בצייתנות כדי שיוכל לגזור את החבל ולשחרר אותי, דרך המראה אני יכולה לראות אותו מסתכל עלי מסתכלת עליו. היד שלו אוחזת בכתף שמאל שלי. חזק. יד ימין שלו, עם המספריים, מתחילה לחתוך את החולצה שלי מכתף ימין כלפי מטה. "מה אתה...", "שקט בבקשה." הוא מצווה, "לא לזוז. אני לא רוצה לחתוך לך את הפטמה בטעות. אם אני אחתוך לך את הפטמה זה יהיה בכוונה". בן זונה. רק מהמחשבה על מה שהוא אמר כל השרירים שלי קפואים במקום. אני בוהה במראה ורואה אותו חותך את החולצה שלי מכתף ימין עד למותניים. קו עקום כמו הראש שלו, אני חושבת לעצמי. חזייה לבנה מציצה בביישנות בין כנפי המסך הקרוע שהיה החולצה שלי. אני לא מצליחה לנשום כשהוא שולח את היד וחופן את השד השמאלי שלי. יד עדינה בתנועה גסה. האצבעות שלו נסגרות, לאט אבל בחוזקה על הבשר שלי, הוא כמעט מחזיק את הלב שלי ביד שלו. "ועכשיו" הוא לוחש לי, "את הולכת להצטער על כל הדברים שאמרת במסיבה, אני הולך להראות לך איזה אדון טוב אני יכול להיות".

רק אחרי שעה הוא מפסיק, ולוקח לי יותר מכמה דקות אחרי זה לפני שאני מפסיקה להתנשף, לפני שהנשימה שלי נרגעת. הגוף שלי שטוף זיעה שממשיכה לנטוף לתוך המזרון. הרגליים שלי מפוסקות בכוח לפינות המיטה ועדיין רועדות. אז החיוך הנבזי שלו מופיע שוב. הוא קם וצועד עד הקיר, עד למראה הגדולה ומסדר איזה תלתל סורר. אחרי רגע הוא מקיש פעמיים על הזכוכית ואומר "חבר'ה, עכשיו אל תעזו למצמץ אפילו".

לא? מראה חד צדדית? אנשים מסתכלים עלינו עכשיו מהצד השני? לא, אין סיכוי. זה מסוג הדברים שרואים רק בסרטים. מי בארץ יכול להשיג משהו כזה? אין סיכוי. הוא סתם משחק משחקים בראש שלי.
נכון?

איפה הוא? אני מפסיקה לבהות במראה ומנסה לראות איפה הוא. איפה הוא נמצא. אני רואה אותו בפינת החדר מחטט באחת הקופסאות. הוא מביט בי והעיקול של השפתיים שלו נשאר טבוע בראש שלי בזמן שהוא ממלמל "אם רוצים לצמצם, לפעמים צריך להרחיב. אם רוצים להחליש, לפעמים צריך לחזק". הוא מצטט לי את ספר הטאו? לי? מה לעזאזל קורה פה? אלוהים אדירים, מה זה הדבר הזה שהוא מחזיק?

הרבה יותר מאוחר. אחרי שברחתי מהגוף שלי, אחרי שהוא החזיק אותי עד שחזרתי פנימה, אחרי ששטפתי מעלי את הזיעה והזרע, ואת הדם והדמעות. אחרי הכול הוא מסיע אותי הביתה. הנסיעה שקטה אבל נעימה, אני לובשת חולצה ומכנסיים שגדולים עלי אבל הבד נעים ורך ומכסה את כל הסימנים. כשהוא עוצר אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים אבל לא אומרים כלום. אנחנו מתחבקים ואני יוצאת מהרכב.

הראתי לו, אני חושבת לעצמי תוך כדי הליכה לכיוון הבית. הראיתי לו שהוא יכול להיות יותר ממה שהוא היה. הוא לא ייעלב יותר אף פעם כשמישהי תגיד לו שהוא יכול להיות טוב יותר. עכשיו אני יכולה ללכת, אני ממילא הייתי פה בתפקיד חד פעמי. כזו אני, חד פעמית. זה לא מפריע לי. אני בת זונה קשוחה ומנוסה ואי אפשר לומר שלא נהניתי. עכשיו אני אעבור ליד הים ואמשיך ללכת עד שאגיע הביתה, אני אקח את המעלית, אחייך לעצמי בראי במשך שש קומות, אצא למרפסת ואסתכל על הזריחה עם כוס של ג’יימסון ואלך לאיבוד בזיכרונות מהלילה שעבר עלינו עד שאני אכנס למיטה.

כשאני חובק את הסדין
שהזענו בו, או את המגבת
שהתעטפת בה.


זה לא בכדי למצוא
שארית זיכרון
של הריח שלך.


זה רק בכדי להשליכם
לסל הכביסה.

"תגיד, מתאים לך לשתות איזה קפה עכשיו?" הוא שואל. "תעזוב אותי מקפה באמצע הלילה" אני עונה לו ומחניק פיהוק. שבועיים של מילואים עברו דיי מהר. לא שאני והוא דיברנו יותר מידי. אולי בגלל שאני העדפתי לעשות את העבודה שלנו והוא העדיף ללכת לשתות קפה טורקי קטן עם החברים שלו מהסגל הבכיר כל ערב. תהרגו אותי, איך תמיד לכל העצלנים יש תמיד חברים במקומות הנכונים? אבל הוא בכל זאת נותן לי טרמפ כל הדרך עד הבית מהבסיס המזורגג בדרום עד לתל אביב ולנהוג עייף זה לא בריא במדינה שלנו. אז אני חושב על זה רגע ואומר לו "יודע מה. סבבה, תעצור פה, בסוף הרחוב, על המדרכה ונעלה אלי לכמה דקות ונוריד איזה טורקי קטן". אני נותן איזה חיוך עייף ומוסיף "למרות שעם הנהיגה שלך אולי יותר טוב שתישן על הכביש". הוא מביט בי במבט מוזר, אולי הוא פשוט עייף מידי בשביל להבין שצחקתי איתו אז אני מוסיף "באמת שממש יכול להתאים לי עכשיו איזה תורכי קטן כמו שהייתם מכינים באוגדה. אתה יודע, לפני שחוזרים לשגרה". לוקח לו רגע אבל בסוף הוא מהנהן בהסכמה וחונה.

וואלה, אין שום דבר יותר טוב מלהיכנס לבית כשהוא מסודר ומריח טוב. בטח אחרי שבועיים של מאצ'ואיזם, זבל וסירחון. "מקום יפה יש לך פה" הוא אומר. "תודה" אני עונה. "תגיד, גבר, אני יכול להרביץ איזה מקלחת קטנה?" הוא שואל. "סבבה" אני עונה "אם נשארנו בחיים אחרי שבועיים בגבול זה יהיה קצת מטומטם למות עכשיו בתל אביב מעייפות. תיכנס, אני אכין בינתיים את התורכי הקטן". הוא נותן לי עוד מבט מוזר בזמן שאני מראה לו איפה המקלחת ונותן לו מגבת מהארון. אני הולך למטבח ושם מים לקפה. אני בדרך כלל לא שותה קפה טורקי אבל כל אחד אחרי מילואים יודע שגבר אמיתי משקיע בקפה שלו ואלוהים יודע ששמעתי מספיק הרצאות בשבועיים האחרונים על איך מכינים את הקפה הטורקי המושלם. אני מכין לו כוס ואז ממלא אחת גם בשבילי. אני מת לישון ואני יודע שהקפה יעיר אותי אבל לא נותנים לגבר אחר לשתות את הטורקי הקטן שלו לבד.

אני לוקח את הכוסות ומניח אותן על השולחן בסלון, ואז, כדי להעביר את הזמן, אני הופך את התיק שלי ונותן לכל הציוד לעוף על הספה. ערימה של ציוד צבאי מיותר לגמרי נחה לה לפני במבט שמתריס בי למצוא מקום לאחסן אותו. כל כך הרבה דברים שיש להם שימוש רק בצבא: פלנלית, שאקל, סטיקלייט, חוט שמשון, חוסם עורקים, תרסיס שימון לנשק... אני תולה את התיק ליד הדלת, בין המעיל והרצועה של הכלב. איפה לעזאזל אני אשים את כל הדברים האלה עד למילואים הבאים? אבל הראש שלי כבר החליט שזו תהיה בעיה של הבוקר, עכשיו אחת בלילה והבעיה של אחת בלילה כרגע היא לסיים את הקפה וללכת לישון. אני ממש רוצה לישון. לא ישנתי כבר יומיים. אני מתיישב על הכורסא ומקשיב לצליל של המים הזורמים במקלחת. העיניים שלי בקושי נשארות פתוחות.

רק כשהוא שם את הלשון שלו בתחתית החריץ שלי ומלקק כלפי מעלה אני מתעורר. אני לא בטוח מה קורה. אני מתפתל אבל לא מצליח לזוז. אני שומע צליל התזה וכל התחת שלי נרטב ממשהו חלקלק. יש ריח של נשקייה באוויר, איפה אני? משהו נוגע בחור התחת שלי, משהו פלסטי ומשומן. אני מנסה לומר משהו אבל הפלנלית שתקוע לי בפה מעמעמת את ההברות שלי, אני יכול להתגלגל הצידה אבל פתאום מגלה שנוח לי ככה. "תירגע" אני שומע אותו אומר בזמן שהוא מעסה את החפץ לתוכי, אני נושם ומרגיש את עצמי מתמלא. הוא מסיים, קם והולך מסביב לספה עד שהוא עומד מולי. בחשיכה הזו הגוף הערום שלו הוא רק צללית ואני יכול לראות את הזין שלו עומד, בולט מתוך הצל החשוך כמו קנה של טנק. הוא אוחז לי בשיער ומיישר לי את הפרצוף לעברו, הוא מלטף את הפנים שלי בעדינות. "עכשיו, תכווץ. תכווץ הכי חזק שאתה יכול" הוא לוחש ומושך את השיער שלי חזק. ממש חזק. כאב ממלא את כל הראש שלי, העפעפיים שלי נדבקים למצח. כל השרירים שלי מתכווצים בבהלה ואני שומע צליל של משהו נשבר בתוכי. אני בוהה בפרצוף שלו בתדהמה ולא מבין מה קרה עד שהחדר מתחיל לזהור. ירוק זוהר מתפשט בחלל החדר. אור ירוק שיוצא מהתחת שלי איפה שהסטיקלייט שבתוכי נשבר. אני מרגיש כמו מלאך שמחרבן קשת בענן. ההלם וההפתעה דוהים לאיזה אושר סוריאליסטי שאני לא מבין מאיפה הוא מגיע. לא תיארתי לעצמי שאפשר להרגיש ככה. אני בהלם כשאני מגלה שהזין שלי עומד כמו גוש בטון. "בוא אלי. על ארבע תזחל אלי" שפתיו ממלמלות בזמן שהוא מושך אותי עם הרצועה של הכלב. גורר אותי לעברו. אני רוצה לעשות את מה שהוא אומר לי. חוט השמשון שקושר את הידיים שלי חותך לי בעור ואני בקושי יכול להזיז את הרגליים שצמודות אחת לשנייה עם החוסם עורקים אבל למרות זאת אני מוצא את עצמי מזדחל קדימה, מסתער לעבר האיבר שלו שמתנוסס כמו דגל מעל אדמת המולדת. הוא מכה בפרצוף שלי עם הזין שלו ואני מנסה להרגיש אותו עם הלשון שלי אבל הפלנלית שחוסמת את הפה שלי. "אתה רוצה שאני אזיין אותך עכשיו?" הוא שואל ולהפתעתי אני מהנהן בטירוף בזמן שחיוך ממלא את הפנים שלו.

הוא צועד לאחורי ובעדינות מחליק החוצה את הסטיקלייט מהתחת שלי. החדר מתמלא ערפל קרב של זוהר ירוק. אני מרגיש כאילו נכנסנו עמוק יותר לתוך הלילה. אני שומע צליל התזה ועוד שכבה של שמן מכונות מחליק על החלק האחורי שלי. הוא אוחז בשולי חולצת המדים שעלי ומקפל אותה סביב האצבעות שלו, כמו מושכות. הכול זז בהילוך איטי, הזין שלו ממתין במארב ממש מחוץ לי, מחכה לרגע שאני לא אהיה על המשמר ואז במפתיע מסתער לתוכי כמו טיל חודר שריון. הוא כוח קומנדו. נכנס, משיג את המטרה ויוצא. שוב. ואז שוב. כל החדר הוא שדה קרב שאני רואה דרך משקפת לראיית לילה. פעילות לילית בעומק שטח האויב. כן, עמוק עמוק בתוך האויב. אני האויב והוא כובש אותי. מכניע אותי. הוא כמו צרורות באוטומט. כמו הפצצה ארטילרית. כמו סיכול ממוקד הוא חודר לתוכי. ואני יודע שזו המלחמה האחרונה כשאני מרגיש את עצמי מתפוצץ וגומר על הרצפה בזמן שהוא משחרר אש מחפה על כל החלק האחורי שלי. מרסס לכל עבר בזמן שהוא נסוג ממני, חזרה לבסיס.

"זו הפעם הראשונה אי פעם שעשיתי משהו כזה". אני מתוודה בפניו אחר שהוא משחרר אותי ואנחנו שותים ביחד קפה. הוא מסתכל עלי בהפתעה "למה אתה מתכוון פעם ראשונה? הרי זה היה הרעיון שלך שנעשה פה איזה תורכי קטן כמו שאנחנו עושים באוגדה". אני מביט עליו ותדהמה משתלטת על הפנים שלי, "רגע... כל הלילות האלה שהלכת לשתות טורקי קטן... זה מה שזה אמר?". אחרי רגע הוא התחיל לצחוק, ברגע שההלם עבר הצטרפתי אליו.

אני לא יכול לחכות למילואים הבאים.

היא מסמיקה.

אף פעם מישהי לא הסמיקה לי באמצע סשן. אולי כמה פעמים בתחילת הסשן הראשון, אבל לא בשלב הזה, לא כשהיא כבר שוכבת על המיטה שלי, הגב שלה שקוע בתוך המזרון. אולי לא הייתי שם לב אם העור שלה לא היה כל כך בהיר או אם הייתי קושר אותה בתנוחה אחרת. היא שוכבת פרקדן על המיטה, עירומה כביום היוולדה, כל אמה עטופה ברצועת עור רכה, ומתוחה עד לאחד מעמודי המיטה. היא עטופה רק בעור רך, אני רוצה להשאיר את הכול רך. יש בה משהו רך שאני רוצה לשמר. הרגליים שלה פשוקות ומתוחות והעיניים מכוסות בכיסוי עיניים קטיפתי. אנחנו ברגע המתוק של הציפייה, אחרי שההכנות נסתיימו כולן והמגע הראשון מרחף בחדר, ממתין להתרחש.

אני לוקח את הזמן ובוהה בסומק שממלא את לחייה. איפה לגעת בה קודם? התשובה כמעט ברורה מעליה. לא לגעת בה. אני מרגיש את הדחף לחקור את נוף העונג שפרוש מולי לפני שאני מטייל בו. אני מתכופף ומביט מקרוב בכפות הרגליים שלה. ציפורניים חינניות אך לא מסודרות, לא מחלוצות האופנה העלמה שלמולי. הרגליים חלקות וחטובות אבל לא שריריות. היא מקפידה על ספורט, אני מנחש, אבל לא משהו אקטיבי. אני הייתי מהמר על פילאטיס או יוגה. אני נושם, נותן להבל הפה שלי לגעת בירך שלה. השריר מתקשח אוטומטית ואני מביט בו עד שהוא נרגע. הרבה זמן. לא עברה הרבה סשנים להערכתי. אני רוצה לראות את הסומק היפה שלה שוב אז אני מקרב את הראש שלי לבין הרגליים שלה, עוצם את העיניים ומרחרח בקול רם, מקפיד שאני אהיה קרוב מספיק בשביל כדי שהיא תרגיש את משב האוויר מעל איבר המין שלה, כדי שהיא תדע בדיוק איפה הראש שלי ומה אני עושה. אני מרים את הראש ומביט לעבר הפנים שלה. הסומק מתפשט על כל הפרצוף שלה, נגיעות קטנות של אודם מופיעות על השדיים שלה. הייתי רוצה לצלם את זה. התמונה כל כך יפה שבכלל לא שמתי לב לריח. כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה כמה חבל שכיסוי העיניים מכסה חלק מהפנים היפות שלה. הראש שלי עובר מעל הבטן שלה וממשיך עד לחזה, אני נושם בלי להתאמץ, נותן לאוויר שיוצא ממני לנשוב על פני הפופיק שלה ולהתגלגל בעמק שבין השדיים שלה. הידיים שלה מתכווצות והרצועות מתכווצות סביב לפרקי האמה שלה. חזק יותר עם כל נשימה שלי. עד כאב. האמת הישנה בפעולה: כל הסאבים מכאיבים לעצמם, אני רק כלי פה.

אני מחליט להתחיל איתה בעדינות. אני מניח את האצבע שלי על הסנטר שלה והיא קופאת. אני מחכה עד שהיא תירגע והנשימות שלה יתאזנו ואז מתחיל ללטף מטה עם האצבע לאורך הצוואר שלה, עובר לאט על קו המתאר של החזה שלה, מצייר שני עיגולים מושלמים. הפטמות שלה מתחילות לבלוט על רקע הסומק. פטמות גדולות, זקורות. אני רוצה להושיט יד ולגעת בהן אבל זה עדיין לא הזמן. האצבע שלי ממשיכה לצייר את הגוף שלה. אני מטייל לאורך צד הגוף שלה עם האצבע שלי. הגוף שלה זז אינסטינקטיבית ושם אותה בפיתול פרקסיטלס יפיפה. אני עובר לצד האגן ועוצר לרגע. נותן לה לתהות מה אני הולך לעשות. וממשיך בדרכי מטה. ירך, ברך, שוק. כף רגל. אני מטייל מתחת לכף הרגל ומגלה שהיא רגישה לדגדוג. אנחנו עוד נגיע לזה. עכשיו אני ממשיך את המסלול ועולה במעלה הירך הפנימית, עוצר ליד נמש מתוק למראה רק כמה סנטימטרים מתחת לשפתיים האדומות שלה, אני שם לב שהיא מסמיקה בכל הגוף. יש ניצוץ לח שמנצנץ בין רגליה ואני כמעט שלא יכול להתאפק לבדוק מה הטעם שלה. האצבע שלי מטפסת ועוקפת את איבר המין שלה, מחליקה בעדינות את הגבול של שיער הערווה. אני משלים את שאר המסלול, יורד במורד הירך השמאלית לכף הרגל ומטפס במעלה הרגל החיצוני. כשאני מגיע חזרה לצד החזה האצבע שלי מטפסת חזרה לשדיים, מציירת אותם לאט לאט בקו עגלגל בזמן שכל החזה שלה עולה ויורד באנחות שקטות עם כל תנועה של האצבע שלי שמלטפת את העור הבהיר שמכסה את הלב שלה. לאחר מכן האצבע שלי מטפסת ונחה על הסנטר שלה בזמן שהיא מתנשפת.

אפשר להתחיל.

"יש שלבים" היא מזכירה לי כל פעם מחדש. ואני ממש מתרגש כשהיא שואלת מתי אני הולך שוב לחדר כושר. היא יודעת כמה מהפנטזיות שלי מתחילות בזה שאני יורד במדרגות של דיזנגוף סנטר לקומת המרתף. אני מתאכזב כשאני מגלה שהיא רק מתעניינת במתי אני חוזר משם. "אחרי האימון" היא מדריכה אותי "תלך הביתה ותערבב לך את התערובת קוטג' וטונה שכולכם הבודי-בילדרים עושים אחרי אימון ואני רוצה שתיקח כפית מלאה של התערובת הזו בין שני קרקרים. קרקרים שלמים! שלא תעז לשבור אותם" הקול שלה מאיים מספיק בלי שהיא תדגיש אף מילה. אני מהנהן למרות שהיא לא יכולה לראות אותי. "ואז תכניס את כל המנה הזו לתוך הפה שלך, תסגור את הפה שלך, תשים את הידיים שלך מאחורי הגב ורק אחרי זה תתחיל ללעוס ואל תיתן לכלום ליפול על הרצפה, אתה מבין?", "אני מבין" אני עונה לה למרות שאני לא. לא מבין מה זה קשור לכל מה שאנחנו עשינו עד עכשיו. אחרי רגע של שקט אני מעז לומר לה "אבל אני לא מבין למה".
"הו, חמוד שלי" היא אומרת בקול המתוק שלה. אני שמח שזה הקול המתוק שלה. אני כבר למדתי לפחד מהקול האחר שלה. "אני שמחה ששאלת. אתה יודע שאני תמיד רוצה שתבין למה אני אומרת לך לעשות את מה שאני אומרת". "אהה" אני מכחכח בגרוני והיא ממשיכה באותה נימה אכפתית "זה כדי שתלמד לשלוט ברפלקס ההקאה שלך, חמוד, אני לא רוצה שתקיא כשאני אזיין אותך בפה עם הדילדו שלי". אין לי רוק בפה. "עכשיו, לך להתאמן, חמוד שלי".