סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זן,זיונים ושירה..

השראה,כאבי התבגרות והתגברות,אכזריות לשמה,געגועים והבטחה שלעולם תישאר,אבל עד קיומה..שליטה ללא גבולות,שפיות ואכזריות יוצאת דופן בכל מצב..
לפני 12 שנים. 8 בנובמבר 2011 בשעה 7:56

הפילוסופיה היוונית הקדומה טענה שהשליטים עצמם צריכים להיות פילוסופים והחברה צריכה להיות מוכוונת לעניין חיפוש האמת הפנימית הטהורה והצדק שאמנם קיימים באדם אך כוסו בכל מיני הבלים של חיצוניות ויש אמנם לטפח את הגוף אך שישמש ככלי ולא כמטרה ולא יפריע ויעכב את הנשמה מהלגיע לאמת וצדק האמיתי ובכך לחיים טובים ואהבה טהורה...ובמוות בעצם הגוף מפסיק לעכב ולהוליך שולל את הנשמה ונשארת רק האמת.

לאחר חצי שנה של משחקים והבלים ותענוגות גופניים גרידא ובלבול וטימוא דרך החושים והשחתת הנפש לכמעט אובדן בחצי שנה האחרונה עברתי מסע סגפני ומטהר על מנת גם לכוון את הכלי שלי שמחזיק בנשמתי על מנת שלא ייעכב אותה בחיפוש האמת וגם נכנסתי לליבי על מנת להפשיטו ולרוקנו מהבלים, כי בלי כאב אין אושר ואין קיום לפי הבודהיזם. במהלך המסע הזה ניסיתי למצוא שותפה למסע שלי. מישהי שחוותה כאוס וכאב והשחתה אבל שיודעת לקום מכך כפניקס מהולל ופשוט...לייישר ולהרפות כתפיים לאחור ופשוט להגיע ללב של עצמה ושלי ולהמשיך במסע אחרי שהתחשלה יד ביד עם חיוך,נשיקה ומנגינה ופשוט לעלות על הדרך הטובה החמה והפתוחה..ללא מחסומים רגשיים. אך במקום שותפות מצאתי עד לאחרונה שהנשים בחיי היו שלבים של לקח ונקודות קריטיות בחיי על מנת שאוכל להבין יותר טוב מה אני מחפש ובמיוחד מה אני לא. איך לאהוב,ואיך להרגיש, איך להנות מהרפתקאות וריגושים אפלים וגם טהורים, איך לעשות סקס ואהבה ואיך ליצור זוגיות בגובה העיניים שהשליטה נכנסת בה בצורה טבעית חמה ועמוקה דרך חקירה ועירבוב של כאב והנאה וידיעה עצמית. איך לא להיות נכים ריגשית ואיך לא להיכנע למחסומים ולספקות ואיך לא להסתגר ולבכות על חלב שנשפך איך לא לחשוש לחשוף רגשות ואיך לא להתמכר לכאב ולבדידות ובעיקר..איך לא להיכנע לעצב של עצמך.

ובסוף הייתי כנזיר...ערום...עם הרגשה שברגע שאהיה מוכן כמורה התלמידה שלי תבוא...בעיניים עצומות..עם חיוך קליל...ופשוט...ערכתי במסע אל עצמי...ושהרגשתי יוריקה...פשוט פתחתי עיניי והייתי על חוף יפיפיה..עם שמש ודקלים ושמיים כחולים..ועם כל ההנאה של חושיי הבנתי שהגעתי לכיוון מושלם של הכלי...עכשיו...הגיע הזמן שהנשמה תצא...ואז בא פשוט נחשול גדול...עצום...סוער...רועש כשאגת אריות ונשארתי במקומי..נחשול עצום של טוב שפשוט נחת והכריע אותי ולקח ממני את כלי הקיבול של נשמתי...ועכשיו אני מרגיש...שאני באמת ובאהבה הטהורה שלי וחי את חיי שרציתי לחיות אותם כבר לפני שנה וקצת

הנחשול מכיל את אהובתי וחברתי המהוללת והנאהבת שיודעת להכיל אותי ולחבק אותי ולאהוב אותי כבת זוג ועזר כנגדי ובאמת כאשת חיל ולא מתביישת להגיד אני אוהבת אותך..עמוקה וחמה ומקסימה...שיודעת בטבעיות לרדת על ארבע ולציית ולהיות מוכרעת על ידי יצריי וכאבה ולהתענג איתי...וגם לעשות איתי אהבה עדינה לאור נרות שעיניה בעיני..הנחשול מכיל את ידידי וידידותי הטובים ביותר..גם מכאן וגם מבחוץ שאמנם קצת נעלמו מחיי בגלל העומס אך לעולם לא מליבי...אני אוהב ומתגעגע אליכם וברגע שאתייצב מבטיח שאצור קשר...לא שכחתי ולא אשכח..הוא מכיל עבודה לימודים כושר ומימוש עצמי שגורמים לי לאתגר את עצמי פיזית ורוחנית ולהגיע לעצמאות ויצירה..ומוזיקה..וכתיבה...כמו שאמרתי...הנשמה פורחת לכיוון האמת..והאהבה הטהורה...

אז הכל טוב אצלי טפו טפו בן פורת יוסף...ממש הכל...ופאק איט...מגיע לי...כמו שחברי אמרו...זה יגיע אל תדאג תישאר אתה ואל תתייאש..מחכה לפגוש אותכם ואתכן עם בת זוגתי שלי...ולגרום לכם ולכן לחייך...

נ.ב

שולטים אלעק עלובים ונשלטים וסתם מחפשי זיון למיניהם...מה לא מובן לכם?!?!חברה שלי מקולרת לי ושייכת לי ואנחנו בזוגיות מונוגמית(טוב מקסימום מתישהו אחרי שנתבסס יותר נצרף כוסיות שובבות ואקרובטיות אבל בנתיים...)אז מאיפה החוצפה אחרי שהיא מספרת על השסנים איתי ושהיא אומרת שהיא אוהבת אותי להתחיל איתה?!דיי להיות נואשים....היא לא תזדיין איתכם..למה?כי אני נראה יותר טוב ומזיין יותר טוב ויש לי זין יותר גדול ואני פסיכופט שיודע להכאיב...כן אין מה לעשות...אני יותר טוב ממכם...כי אני משקיע בעצמי ובה ואנחנו מאוהבים!!!וכמו שאמרו בלוב...אין לי בעיה לעבור בית בית דלת דלת ופשוט לדפוק לכם מכות...כן כן..מכות..מהסוג הכואב והשובר והמפרק שיניים...אני לקחתי חיים מכל הסוגים אז אין לי בעיה ואין לי מעצורים או מצפון...לא כדאי לכם...אחרת תתעוררו עם מסור חשמלי מנסר לכם את הביצים..תיזהרו ממני..godofcore

אהה כן...ובזכות חברתי גיליתי עד כמה ג'וקר חולני ואפל אני יכול להיות...בזכות ההשקעה שלה התוצאה לפניכם למשך שבוע בתמונת הפרופיל..וכן...אילו העיניים שלי אני לא שם עדשות או דבר קוקסנלי כלשהוא

לפני 12 שנים. 18 באוקטובר 2011 בשעה 21:28

אחחח כמה שכולן צדקו...

איך שסגרתי...גם אם בצורה כואבת אבל מיוזמתי ודרך אולטימטום...שזה דבר שאני לא אוהב לעשות...והמשכתי קדימה בלי להביט לאחור...זה פשוט קרה..תוך 7 שעות של דיבורים בלתי פוסקים והסמקות הדדיות...דייט שהתחיל בספסל אלמוני בנחלת בנימין עם המבטים והחיוכים שביננו...והמשיך לנשיקות מתוקות ולוהטות..והגיע לסשנים מטורפים של שעות...של אורגזמות וחציית גבולות וטירוף הדדי...ופשוט ההרגשה שזה זה...בדיוק מה שאנחנו מחפשים שהיינו מוטלים וחולקים חום גוף...אפילו בלי לבקש..לרוץ...לרדוף...להתאמץ ולפרש...פשוט רצינו...וזה קרה...


מצאתי את אשר חיפשה נפשי..והיא לא כלבה...היא החתולונת שלי...שלי ורק שלי...איתי בגובה העיניים בזוגיות...תומכים בשיוויון וחולקים רגש בלי לפחד או להתלבט אחד עם השני...ושצריך...בלי מילים...היא יודעת...להיות על ארבע ולהרגיש ולהתענג ממני דרך כאבה...

נ.ב
הפעם לא התפשרתי...תכונה תכונה שחיפשתי...בלי כל מיני אישיוז ופאקים וענייני מרחק...מצאתי בה...

לפני 12 שנים. 13 באוקטובר 2011 בשעה 22:06

קלוז'ר...סוף סוף....אחרי שהתארך ונמשך עוד ועוד...אבל אי אפשר גם לא לחכות אבל גם לשמור משהו בלב לנצח...זה תוקע...בחיים לא אבין נשים ולמה הן כאלה מפגרות עם הלב שלהן ומבקשות דבר אחד ועושות דבר אחר ואז בוכות למה כואב להן והן לא מסוגלות...

אאוץ'...זה שוב כואב בלב...הלב סדוק אבל שלם...אבל כואב...והדמעות מלוחות...סימן שעצוב לי...כל מה שרציתי להיות זה סלע בשעת מבחן..אבל..היא העדיפה את האדישות והקור על פני כתפי והעולם..

שיהיה...לא בא לי לשמוע משהו רומנטי ולהתחשב ולאחל טוב...התגמשתי מספיק...אני מתוסכל...אבל ממשיך הלאה..ומעצב מחדש גם את הפרופיל ומשפץ אותו...(ג'ין אצטרך עזרה בעיצוב בהזדמנות)...מוקדש...אאוץ'...אבל לפחות אני לא מפחד להרגיש...הלאה...נשימה עמוקה..ולהמשיך..

[url]http://www.youtube.com/watch?v=X0MYF6l_jXk

תיאטרון רוסי
אביתר בנאי
מילים ולחן: אביתר בנאי




לראות מה אני מרגיש אלייך
כמה שבועות אחרי השיחה האחרונה
מה אני רוצה ממך
אני מרגיש שאת גדולה עלי
יפה וערומה בתיאטרון רוסי
איך שאני שונא אותך ככה

לא היה לי טוב כשהיית איתי
את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי

אני כועס ומקווה שתיכשלי
שתמשיכי לרעוד ולפחד משגעון
אמן תשארי לבד לנצח

מה זה נקרא לא לרצות להיות איתי
מאוד קשה פה כל הלבד הזה, אוי ואבוי לי

יש לי לחץ באוזניים
וסרטים כחולים בראש
יש לי עראק ופסנתר
ואין לי אהבה בינתיים

לפני 12 שנים. 13 באוקטובר 2011 בשעה 10:27

כרגע...שומר את הקלפים והרגשות והמעשים קרוב לליבי...מודה לאלוהים על חברותיי וחבריי שהביא לי ובירך אותי בהם בשנה החדשה וגורמים לי להיות אדם יותר טוב וחכם ומנסה כמה שיותר לתת בחזרה אהבה תמיכה וכתף...הלוואי שהשנה החדשה תשא פירות מתוקים וראויים אחרי המבחן של השנה שעברה...והבנתי...שזה אני לטוב ולרע...האגו הושם בצד לטובת הכנות והלב..נראה מה ייצא מזה..זה הרבה מאמץ ושפשופים כואבים ומדממים להיות ככה...אבל אומרים לי שככה זה סימן שאתה בוגר וגבר...ושזה יישא פירות..נראה...

שהגעת היה בא לי מצד אחד לחבק ולנשק אותך מרוב שהתגעגעתי ופתאום ראיתי אותך עם הבגדים החמודים והקצרים סוף סוף מחייכת ומתנועעת..ומצד שני היה בא לי להטיח את ראשך בקיר בגלל שנעלמת וברחת...וכמובן אחרי שגיליתי עוד איזו עובדה לגבי אותו היום אחרי השלום המנומס והנשיקתי..ואחרי שנתקלתי במבטך...בחרתי את האופציה הראשונה...ואמרתי שאני רוצה להמשיך ושומר לך מקום בליבך..אחרי שתעמדי על רגלייך כדי להמשיך ולכתוב עוד פרק בספר..לא מוותר..וחייכת אבל עם משהו עצוב בעיניים...אחח ילדונת מה יהיה?אני תמיד בולע מילים שאת לידי...שאני אמצא אותן אחזור אלייך..

לפני 12 שנים. 3 באוקטובר 2011 בשעה 13:44

שנת מבחן...בה זרעתי בדמעה..

ושתלתי בידיים מיובלות ומדממות עקרונות והגשמה..

שתיל אחרי שתיל..של הבנה והארה..לנוכח גשמים סופות ומכות ברקים..

מסקנות לגביי..לגבי העולם והאנשים..החלפתי את העדשה בה הסתכלתי על החיים

סירבתי להתעצב לנוכח הצלפות הגורל בדמות שקי בשר מנוונים שקוראים לעצמם בני אדם..

שברתי את התבנית...את האגו...ואת החומות...והעדפתי להיות גם פשוט וגם אמורפי..

והנה...אני עומד מלפניכם...ומלפנייך אלי..ושטני...ומול בבואתי על פני מי הגשמים שמהולות בדמעותיי
ערום חזק ושברירי...חשוף מוגן ולובש את ליבי על כף ידי..ואת תאוותי בחלציי..ואת השראתי בעיניי..

נלחם בחרפת נפש וסלע ללא עוררין לאהוביי...זאב אלפא מצולק חושף שיניים ומלקק פצעים שלו ושל אחרים..שחוזר למערה ומיילל זמר נוגה...

אדם קדמון שבועל אתכן ומגשים לכן כיסופים הדוניסטיים ממעמקיי התת מודע שגורמים לכן לבעור להרטיב להתאנק עד סף דמעות ועילפון..ואתן תמיד חוזרות לעוד..כי אני יודע גם לחבק ולגרום לכן לפרוח מהדמעות לזריחה...

עבד ואדון על דרך חיי..בוחר את הנתיב בעצמי..ברגליים יחפות ומדממות וסוחב את הקרון שנקרא הגשמה עצמית..מכאיב ומשעבד את עצמי להתמדה ולנחישות..גם כאשר פג הרצון אבל מולי נשארת המטרה..

אלוהיי...מי ייתן והשנה תהיה השנה שבה אני ואהוביי נקצור ברינה..

שנשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו ונכותת חרבות לקולמוסים..לחיבוקים...למבטים אוהבים בבבואותינו..ולהשלמה וחיוך של השלמה עצמית..

שנדע אהבה שלמה לעצמנו ולאחרים ומאחרים...אהבה ישרה אמיתית כנה ללא משחקים..ללא פחד או בריחות מרגשות והתמודדות..אהבה מחזקת..מחייכת..מפייסת ללא מילים..

שנעמוד זקופים..שנגשים ונקטוף את פירות עמלנו ונטעם מהעסיס המתוק של היצירות שלנו..ונתרצה..

גם לשונאיי...גם לרחוקיי...וגם לזרים..שנה טובה וגמר חתימה טובה בספר החיים..

בהתחלה אמרתי שנלך על הגירסה האקוסטית כדי להיות מגניב ומלנכולי כזה...אבל?גם ככה הפוסטים שלי כבדים..אולי חופרים אבל אבל פאק איט!!בואו נסיים בטון אופטימי

lets rock life!!!

http://www.youtube.com/watch?v=vx2u5uUu3DE&ob=av3e


[url]

לפני 12 שנים. 30 בספטמבר 2011 בשעה 10:51

אתמול עברתי סשן מנטלי...בחיי....כן כן...סשן מנטלי...וסבלתי וזעקתי כמו כלבה קטנה...ואיתי היו השולטות הכי קשוחות בעסק...וגם הן הצטערו על הרגע שהן נולדו...נשברנו...אבל למה להתחיל מהסוף?

אחרי מנוחת ייתר והזדמנות לפרוק אנרגיה ועקב אי הישארותה של ג'ין גריי באזור המרכז עקב נסיעתה לפריפריה בעקבות האהבה...החלטנו לצאת אתמול בלילה...אחרי דיבורים של הא ודא והתעקשות מצידה שהיא רוצה לראות את פלאוור החלטנו לחתוך לדאנג'ן...למרות שידעתי שהספייס יהיה יותר מלא אתמול אבל נו מילא...אולי משהו יותר רגוע ופטישיסטי יעשה את העבודה..

אספתי את פלאוור ווומפירה המדהימות שאמרו לי שהמון סימנים הראו להן שלא היינו צריכים לצאת היום..(אוי כמה שהן צדקו)ואחרי כמה סיבובים עם הג'י פי אס הגענו וחנינו את האוטו בהארלם והמשכנו לכיוון הדאנג'ן

היה ריק...אבל ממש ריק...וכמה שהתבאסתי אז..ברטרוספקטיבה אני מצטער שלא נשאר ריק...

סבל...סבל טהור...הרגשתי שמסרסים אותי...שהזין שלי מתקפל פנימה ואני הולך להשתין בישיבה ולנגב את החור של הזין אחרי...

קודם כל המוזיקה...אמנם זה היה שווה מיליונים להיות מוקף בג'ין פלאוור ווומפירה ולרקוד...הייתי מוקף בנשים הכי יפות...אבל פאק...וואם?באמת?וואם?במועדון פטיש?ואו מיקי יור סו פיין יור סו פיין יו בלו מי מיינד?היי מיקי?היי מיקי?WTF?מה נסגר?איפה הטכנו הרוסי הגרמני?איפה המטאל?איפה הדאב סטפ?טוב נו....אז שיחקתי אותה גייז...זה לפחות עוד היה מצחיק..אבל שם נגמרו הצחוקים

גאדד....האנשים....אוי האנשים...תמיד חשבתי שהכי מוזרים ועקומים ושבורים מגעילים ונואשים נמצאים במסיבות הפטיש שאני הולך אליהן בד"כ...אוי סוטים שלי כמה שהתגעגעתי אליכם אתמול..
הכל היה ערסים...פרחות....שיכורים...וגועל נפש...ומועדון סוטי גיל הזהב...בחיי...פשוט מכוערים ומסריחים שגורמים לאנשים במסיבות שאני הולך אליהן...להיראות כמו ספורטס אילסטרייטד...וסשנים מגעילים והזויים של פרחות ומגעילים...חוץ מסשן אחד עם איזו בלונדינית רוסייה ששיסנה לה איזה ערס עם שרשרת חי שזה היה סשן מושקע ומעניין...הכל היה זבל...כמה פוזה וצרחות וגועל...אפילו פלאוור הייתה צריכה לסשן ולעשות אפטר קייר לחלק מהם אחרי שהם עברו סשן עם פרחה

היא קראה לזה תיקון...איזו נשמה טובה..

חוץ מווינר המהממת וחברתה...שנתנו לנו ריקודי עמוד מושקעים ומהממים...והחשפנית ש...בסדר נו נתנה השקע ייאמר לזכותה....ואחת בלונדינית תכולת עיניים יפיפיה עם מכנס קצר שהתבאסתי רצח שהייתה עם מישהו שצמה דקיקה יצאה לו מהגלאח(אם את קוראת את זה ואת לא באמת איתו מייד אליי לפרופיל)..ולכן נמנעתי מלהתחיל איתה...וכמובן הנשים הנפלאות שהיו איתי וגרמו לי להעלות חיוך...היה פשוט רע!!!!רע ברמות שהרגשתי שחיללו אותנו את כולנו...כמו שוומפירה אמרה...היה עדיף ברזל מלובן לעיניים..

השיא היה שהיה איזה אחד שיכור ערס שניסה לבוא ולרקוד איתה ולהיצמד אליה...וואו לראות את וומפירה מתרגזת...אני לא יודע למי חששתי יותר...לה...או לבחור שהיא תפסה אותו ועוד שנייה קרעה לו את הצורה ברוע טהור...הסתכלתי על הסיטואציה מהצד האמת קודם כל...שוקל אם להתערב ולתת לאגו לעבוד...ואז לגרום למכות המוניות כייפיות אבל מזיקות...או לתת למצב הזדמנות להתפוגג...עצרתי את עצמי למרות שממש רציתי לקרוע לו את הצורה...וומפירה אמרה שהיא מסתדרת מעולה לבד ושלחה אותו עם זנב בין הרגליים...

אבל...אני חייב להודות...שבחברה כזאת טובה גבירותיי...היה לי את העונג הצרוף ביותר אתמול...אבל בכל זאת...הי עדיף ברזל מלובן בעיניים

ימי חמישי בדאנג'ן?עדיף ברזל מלובן לעיניים....עברנו סשן מנטלי...קורע...וצרחנו כמו כלבות...אני וומפירה פלאוור וג'ין....גאדד!!!....האנושיות....טיפול פסיכולוגי בהנחה לקבוצות מישהו?

לפני 12 שנים. 23 בספטמבר 2011 בשעה 15:44

אתם מסתובבים ביננו...בדרך כלל האנשים הכי זוהרים והכי יפים...עם החיוך הכי יפה או השנינות הכי עוקצת...כביכול המציאה החמה בשוק...עם בלוגים כל כך פואטיים יצירתיים ועמוקים...אחח ממש מלכודת דבש...כל כך מתוק מבפנים שבקושי טועמים את טעם הציאניד....טעם ההשמדה העצמית והגלולה המרה...ואתם אוהבים כל כך להפיל אנשים איתכם ביחד למטה...ואז לחזור לאדישות ולכפור הנוחים והזוהרים שלכם...משאירים אחרים בשלוליות של הדם מהלב שמתפוצץ מרוב שיברון אחרי אהבה וכאב...דורכים ומשאירים עקבות אדומים של כפות רגליכם שאינם נמחקים...

מצד אחד אני דיי מרחם עליכם...אתם כל כך עסוקים בלהיות נכונים ויפים בצורה הזוהרת והחייכנית והנוחה...שאתם מפספסים את טבעו האמיתי של היופי...של דמעה שנמחקת ונמרחת אחרי חיבוק ונשיקה לוהטת אחרי ווידוי ואמת חבויה שמגלים לאדם אהוב...וחום הלחיים...של התמודדות וקבלה ושינוי...גם כאשר פג אפילו הרצון ונשארת רק ההתמדה..ההרגשה של משהו נכון...ההגדרה של העוצמה האמיתית גם כן בורחת ממכם אין מה לעשות יקיריי...מרוב שאתם עסוקים לפייט...אתם מפספסים את שירתה האמיתית והעוצמתית של האמת והחשיפה הבלתי מתפשרת של עצכם..וכך..מקום להתפתח...במקום להראות גם את הצדדים היפים וגם את האפלים והעמוקים..ולחפור עמוק בתוך עצמכם במקום בספר השירים..אתם מפחדים..אתם קופאים במקום...מתבלבלים בין חולשה לעוצמה אמיתית...לפעמים אני מרחם עליכם יותר מהאנשים שבאים למסיבות בכסאות הגלגלים...נכון זו אמירה מגעילה אבל מי שמכיר אותי יודע כמה אני תופס מהם שהם חזקים ויפים הרבה יותר מכל אחד אחר שם...אבל אתם...הנכים האמיתיים..

הלוואי שהעסק שלי והעסק של האנשים הקרובים אליי והאהובים עליי היה נגמר ברחמים אילו ובמין דגל שחור שתקוע בכם או איזה אות קין שתקוע לכם במצח...אבל זה לא כך...לא פעם ולא פעמיים...אני רואה את האנשים האהובים עליי והקרוביים אליי....ואפילו את אנוכי...נופלים למלכודת הדבש שלכם...להבטחות...ליופי...לכביכול היצירתיות והשנינות שנמצאים על פני השטח...מתפתים ומוקסמים ובאים עם רצון לתקן ולאהוב ולהעניק חום כי רואים פוטנציאל...אבל...שם בערך נגמר החלק הנחמד בעסקה הזו שבה מוכרים את הנשמה..

אז...מתגלה האמת הנוראית והאמיתית...כמה שאתם חלולים...רקובים...בכיינים...קרים...כל כך פשוטים ונכים...כל כך חלשים...ואז...אני וחבריי וחברותיי...הופכים להיות עובדים סוציאליים...כן כן...ממש כך...

ולפני שאתם מעירים לי ומוכיחים אותי ומבקשים ממני לגלות התחשבות ורגישות ולהבין את הכאב והטראומה והסיבה שבגללה יש אנשים כאלו...אני לא מדבר על מישהו או מישהי שבאמת כאבו ואיבדו ועברו איזשהוא סוג של התעללות ורוע ועכשיו רע להם וקשה להם ושהם מתקדמים בקצב איטי יותר ואחר מכל השאר...עם דמעה מנצנצת וצעדים על זכוכית שבורה...עבור אדם כזה אני מוכן לזחול על אותה זכוכית שבורה ולתת לו את גבי ותוך כדי לתת לו אהבה וחום ולגרום לו לחייך...ולהגיד לו שאף פעם הוא לא יהיה לבד...תמיד אהיה שם בשביל אנשים כאלו..כי שאני סבלתי הם היו שם בשבילי...ושהיה קשה לי להתקדם...עזרו לי להפוך לאדם החזק שאני היום..אז...לנאבקים.. למשתדלים...תמיד יהיה לי כוח בשבילכם...אני תמיד כאן...גם אם אתה או את האדם הכי זרים לי בייקום..

אני מדבר...על אילו שמתייחסים לרגש כחולשה...כפחד...שמסבנים ומסתירים ומעוותים את האמת לטעמם הנוח הפתאטי והחלש..שרק בוכים כמה שקשה להם וכמה שרע להם וכמה שעשו להם רע...ובמקום לעשות משהו בנידון...או לפחות לקבל את החיבוק והחיזוק...לזוז...להתעורר..לנוע לאיזשהוא כיוון...הם גורמים לקטסטרופה...קודם כל הם דיי ממשיכים את מלאכתו של מי שעשה להם רע בכוונת תחילה או בטעות...מסיימים את העבודה בעצמם...אבל מילא אם זאת הייתה רק התאבדות..
לא לא...הם מאשימים את כל הקלקול ואת כל החיים בכך..וזאת המנטרה שלהם..קשה לי רע לי פגעו בי אני לא יכול אני מקולקל אני סתום בלה בלה בלה...ובדרך...הם מפילים..את האנשים שהכי באמת אוהבים אותם ורוצים לעזור להם ולגרום להם להיות יותר חזקים אוהבים ואחרים...הם משחיתים ומרקיבים את התיקון שלהם..והכי גרוע...שזה כמו שרשרת שלא נגמרת...ואז...הם הופכים אחרים לנכים כמוהם..או יותר גרוע...וגורמים להרס מסביבם...

תעשו לי טובה...או כמה...או שתתרחקו ממני ומסביבתי ומהאנשים האהובים עליי...אחרת שבחיי אגרום לכם לכאוב ולסבול בצורה שתגרום לטראומה שלכם להרגיש נעימה כמו סבתא שמוצצת אחרי שהיא שמה את השיניים בכוס מים...אקרע אותכם לגזרים..דיי תתרחקו ממני ומהם...אכלנו מספיק חרא..

או...שהייתי רוצה להעיז ולפנטז...שתתנו לעצמם 2 סטירות..או 2300 אם צריך...ותקומו בוקר אחד לזריחה...ותראו אותה באור אחר....וכל פעם תתקדמו בצעד אחד לכיוון עצמם..לכיוון השמש שלכם..לכיוון החום...האמיתי...ולכוח ולאמת שבתוככם..תלטפו את הצלקת...מספיק לדעת שהיא שם..יש עוד אורגניזם שלם שמרגיש ורוצה לחיות אז עזבו את המקום המת במנוחה...הוא יחלים גם תתפלאו לדעת שכן...ותדעו מהם יופי ועוצמה אמיתיים ומה זאת עבודה קשה כאב ושירה...מה המשמעות שלהם בהרגשה ומעשים ולא רק בפואטיקה דמיקולו...לאנשים שלא מוותרים..לעצמם ולאחרים ושרוצים לחבק את החיים...אני תמיד כאן ככתף תומכת וכחיוך וכסלע איתן...כן כן...תמיד מחזיק לכם את הידיים ואם צריך האבא הכי מחבק שלכם ואם צריך גם לוקח אותכם על הגב..ואם צריך...מעניש ונותן סטירה כדי להעיר אותכם...אחרת איך אתם חושבים שמגדירים גבר אמיתי וחזק ושולט?במכות וזיוני גרון?וסשנים והשפלות?זה רק סוג אחד של תרפיה ופורקן...גבר ושולט הוא הרבה יותר מזה...והוא צריך לדעת גם כן לעמוד בכאב ובבכי ובהתנהגות רעה ומגעילה והתפרקות..ולהישאר חזק ולא לעזוב...אבל...אילו שמכרו את עצמם לגמרי לצד האפל ומשתמשים בו כמנטרה?להתרחק ממני כמו מאש...ברגע שתעשו צעד אחד קדימה...תמיד תגלו אותי בצד השני


שלכם godofcore

לפני 12 שנים. 20 באוגוסט 2011 בשעה 8:42

בלוג זה נכתב בראשי במהירות 180 קמ"ש אחרי 8 אבסינט ו2 ליטר בירה...מדהים כמה צלול אתה יכול להיות ולא יכול להשתכר שכואב לך ויש זעם מתסכל ומסמא..

יש רק דרך אחת בה אני יודע לשסן ולשלוט...וזה מהקרביים שלי...מהייצרים,מהקדמוניות,מהתשוקה האפלה ללרדות,להכאיב,להשפיל,לחנך,לקרוע ולבחון את קצה היכולת האנושית של הגוף בלערבב הנאה וכאב..

אתן נשברות מזה אבל אתן כל כך מתות על זה ואוהבות את זה..אתן מתמוגגות ועומדות בתור כאן להיות הזונות שלי..אל תכחישו...כי אם אני שולט..אז ללא גבולות ומה שעולה לראש יוצא דרך הידיים בצורה הכי טהורה..זה לא משחק בשבילי..אם כי חלק ממני.....החלק הגברי שבו אני יכול לכופף את הכלבה הסנובית הכי גבוהה וכוסית להיות הזונה הכי מושפלת שרק מתחננת לעוד ולחינוך ולאפטר קייר טוב...

אבל הבעיה איתי היא...והסיבה שבגינה אשאר לעד לבד כנראה...היא שזאת אותה הדרך שאני יודע גם לאהוב...כשמישהי כבר באמת מעניינת אותי...שכבר באמת נפתח לי הלב ומציץ מבין הצלקות...אז...הדרך היחידה שאני יודע לאהוב...היא כמו בספרים ובשירים ובפואמות ובדרך של פעם...המשחקים...ההדרגתיות...הקשה להשגה הזה והמניאקיות שמושכת נשים כיום משום מה...הסוג הזה של הנכות ריגשית שמושכת נכות ריגשית...אין לה מקום יותר אצלי בעולם...אני אוהב וחושף את עצמי בכל הכוח ונותן מעצמי את מאת האחוזים...בפרחים...בשירים...בחיוכים..במבוכה ופדיחות גם כן...אז כן בהתחלה זה מושך אתכן אני מניח כי פתאום אתן מקבלות כל מה שביקשתן אבל אז...קשה להתמודד כי כשיורד הזוהר ומתגלים הצדדים הרגילים האנושיים והלא כל כך נוצצים או סתם זה מתחיל להיות אתגר וצריך להשקיע בחזרה...אז...קשה להכיל אותי...קשה להשקיע בי כמו שאני משקיע...

לעיתים אני שואל את עצמי למה אני מעולל את זה לעצמי ולנפש שלי?הרי פעם הייתי אחרת...הייתי משחק בצעירותי בלבבות של נשים...גורם להן לבכות על סף דלתי מרוב שהייתי חם וקר...ואז הולך ומזיין את אחותן וגורם גם לה להתאהב ולעזוב את החבר שלהן של חמש שנים בשביל שבועיים של זיונים ואז זורק...

אבל מתישהוא גדלים ומבינים את ערכו של הלב ואת ערכה של הכנות והאהבה והאומץ והיושר...יש שיתייחסו לזה כחולשה...אני רואה חולשה בלא לאהוב בכל הכוח כמו שמגיע לאהבה...אחרת...סתם משמיצים את שמה

לפני שנה...אני בקושי הכלתי את הערכים שלי ואת הלב שלי מה שגרמו לי לנסות להתאבד...וסמים...שוב ושוב ושוב...אבל כנראה שגם את החיים אני לוקח בכל הכוח וגז עד הריצפה...כי עמדתי בזה איפה שאנשים אחרים מתו...והיום...אני פשוט מנגב דמעה מצטער על מה שיכל להיות עם קצת יותר מאמץ וסבלנות...וממשיך הלאה עם הראש מורם

שלום....אני פ' מחולון....בן 27.....אני מוזיקאי מלחין וזמר...לומד שנה שלישית ל2 תארים בו זמנית...משפטים ומדעי המדינה...במלגת הצטיינות...אובחנתי כמחונן...אני אומן לחימה בעל תארים ומדליות...אני נראה מעולה והזיון הכי טוב שתפגשו בחיים שלכם...

יש רק דרך אחת בה אני יודע לחיות את חיי...וזה באתגרים...בכל הכוח...למצות אותם בכל הכוח ולהתבוסס ביופיים...

לפני 12 שנים. 17 באוגוסט 2011 בשעה 1:22

קודם כל לכל חובבי חפירותיי..אני בהחלט חייב להתנצל על כך שנעלמתי לכם כמעט לגמרי מהבלוגים הרגישים החולים הפסיכוטיים והקינקיים שלי...הייתי עסוק יותר מידיי בלחיות ולבנות את חיי כהלכתם...אתם יודעים איך זה שכל הטוב והאתגרים נופלים עליך בבת אחת...אתה יכול להתבכיין ולהתחמק וככה להשלות את עצמך בכל הסחות הדעת המטונפות והנפלאות אמנם כאן אבל להפסיד שלבים יותר חשובים בחייך...או פשוט לקחת את המושכות בידיו של סיח צעיר ולא מאולף...ופשוט לרכב לעין הסערה...ואני בהחלט מעדיף את האפשרות השנייה...אבל הנה...פוסט מסכם וארוך כאורך הגלות...כמו שאתם אוהבים...או שונאים...עם מלא נקודות...

בדיוק לפני שנה נרשמתי כאן לכלוב אחרי פרידה מקשר מאוד ארוך של און ואוף של 3 שנים עם מישהי שחשבתי שתהיה כלתי ואהבת חיי...לצערי...ולמזלי...טעיתי לגבי ההערכה הזו שלי לגביה שנייה לפני שחשבנו על התמסדות וטוב שכך...היא הייתה אמנם אדם נפלא אבל לא יכלה באמת להכיל אותי ולתמוך בי ולצעוד איתי צעד אחרי צעד...לא יזמה מספיק ולא איתגרה אותי מספיק...וגם...הרגשתי שהיה חסר משהו בחדר המיטות ובכלל במגע האינטימי ביננו...גם שם הייתה מופנמות וחוסר יכולת לשחרר יצרים וחוסר רצון למעוף והשראה אפלים...עם הרבה דמעות אבל הבנה שזה נגמר לקחתי את רגליי והלכתי...מבטיח לעצמי שבחיים לא אסתכל לאחור...ולא הסתכלתי

ואז ללא הרבה התלבטות אחרי ששמעתי והייתי בכמה מסיבות של הקהילה בעבר ודיי הרגשתי בבית החלטתי לפתוח כאן כרטיס...בכינוי לא התלבטתי בכלל...רציתי משהו מיתולוגי....קדמוני...בשרני...מכאיב וחונק ובעיקר עם הידיים...קשיחות לא מתפשרת...ואז זה פשוט יצא....godofcore...פשוט הארדקור ללא גבולות

החלטתי שאני אהיה באאוטינג מאוד גדול כבר מההתחלה...תמיד האמנתי בגישה שכל החלקים בחייך יהיו פתוחים ואז גם אם אנשים שופטים בהתחלה הם מתרגלים מסתקרנים ומעריכים אותך על זה...שמתי את התמונה המפורסמת עם הסכין והעיניים...פרטים עליי ועל מה אני מחפש...במיוחד הדגשתי שהבדסמ מתקשר אצלי למיניות וחלק ממנה ומהעולם התשוקתי שלי ומתחבר אליי ישירות לייצרים...ולא נועד לעקוף אותם כי יש לי אישיוז או משהו עם אינטימיות...לא באתי לשחק בשוט כל היום ולהצליף ושיקראו לי מאסטר וללכת...אלא כחלק מהרפתקאה מינית מלאה...

ומה אני אגיד לכם?האמת?ברגע ששיחררתי את החיה מהכלוב שבתוכי...היה מדהים...מדהים לגלות כמה כוח וכמה השראה ומחשבה והנאה יש בייצריי האפלים..זרקתי את הגבולות שלי וגם שלכם לזבל כי הבנתי שזה רק עוצר אותי...לא פחדתי לא מעצמי ולא מאחרים...שפוי?משעמם מידיי ולא מממש את המטרה..בטוח?לא מספיק דוחק וחוקר את הגבולות...בהסכמה?99 אחוז...תמיד חייב להיות אחוז אחד שאתה קצת לוחץ יותר ממה שהוסכם...שהאווירה של הפחד וההתרגשות תשתלב בהנאה..

כמה דמעות...כמה דמעות זלגו...על ידיי...על הזין שלי....כמה רעד ושבר...כמה חיוכים אפלים של סיפוק ואימג'ים זנותיים של פנטזיות אונס הכאבות והשפלות בסמטאות צדדיות..כמה גאנג באנגס..וגרון עמוק...ובעיקר...כמה אישיוז וכמה שהרוב כאן....הרבה יותר שבירות ולא בנויות לסשנים באמת...אבל באמת הארדקוריסטים כמו שחשבתי...אני זוכר שהייתי מספר זאת לג'ין בזמנו שהיא רק הצטרפה ואפילו קצת לפני..והיא הייתה אומרת לי נו מה אתה מתפלא..בחורות...גם בכלוב כל אחת חושבת שהיא ג'ינה ג'ימסון וכוס מזהב...אתה בא באמת לבחון ולעשות וללחוץ במקומות שאחרים מתביישים כי יש להם מוסר וגבולות...ואתה זורק אותם בסשן...קיצר גבירותיי..חוץ מכמה פנינות נדירות...את רובכן שברתי והוכחתי בקלוקלתכן....אני אישית יודע שב99 אחוז עמדתי במילתי וקיימתי אף מעבר למה שציפיתן ברמת הסשן...אם למישהי יש תלונות יש תיבה פרטית אתן מוזמנות

אבל.....מה שכן החכמתי כאן הרבה.....פגשתי כאן אנשים נפלאים שעזרו ותמכו בי בתקופות אפלות ללא שום אינטרס כי נהנו מחברתי...ויודעים שאני שם בשבילם ותומך בהם ללא שום סייג...הכרתי אנשים שבורים ואבודים...וכך למדתי איפה ולאן לא ללכת עם צערי וכאביי ואיך להחלים מהם...אפילו אני הייתי שבור ואבוד פעם...כן כן ממש עד לשלב שבו ניסיתי לקחת את חיי בגלל איזשהיא נסיכה אפלה וצעירה שהתאהבתי בה...שפשוט לא יכלה לאהוב אותי בחזרה כי לא היה לה קליק אליי בליבה כי אמרה שהיא יכולה רק לאהוב אנשים שיהיו אליה אכזריים לגמרי ואדישים כל הזמן...והדביקה אותי בהרס העצמי שלה....מי שמכיר אותי יודע כמה אובססיבי ודיי התאבדותי הייתי בתקופה זו..אולי בהרס העצמי שלה ובדמעות שלה אחרי הסשנים בגלל זה התאהבתי בה...רציתי לתקן מה ששבור יותר מידיי שהיא הייתה אומרת לי שעכשיו שאני מכאיב לה היא מרגישה וחיה אבל אחרי זה היא תמשיך לחיות עם חיוך מקסים ואדיש ולא תרגיש אליי או בכלל כלום....בהצלחה לך בכל מקרה היכן שלא תהיי ואני מקווה שהחלמת...אני חייב לציין שבזכותך ובזכות אנשים אוהבים ותומכים כאן...עשיתי בנקודת המפנה הגדולה של חיי את ההחלטה הנכונה..השקעתי בלימודים...ירדתי את ה17 קילו...חזרתי לפסנתר ברבאק ואפילו הקדשתי לך את ההלחנה וההבטחה והפוסטים הראשונים בכלוב..אבל...התקדמתי...ויודע שוב וחכם וחזק מספיק כדי לא ליפול שוב...וגם אם אפול...יודע איך מרגישה התחתית ולא מפחד יותר...יודע שיש בי את הכוח

היו גם כמובן אנשים מסריחים כאן שלא שווים ציון....צרי עין וקנאים ולא מפרגנים שקינאו בי כי לא יכלו להרים את עצמם והיו תקועים במקום הגרוע שבו הייתי פעם...וכאלה ששפטו בלי להסתכל באמת או סתם היו מגעילים....אני מאחל לכם רק טוב אבל רחוק ממני ושתצאו מהמקום הרע שאתם חיים בו...אני לא נוטר טינה

אז אחרי שנה כאן ואחרי חפירה כאורך הגלות מה למדתי כאן?שמצד אחד אני השולט הכי אכזרי כאן ללא רחמים וסייג מוציא את החיה מבפנים.בצורה קדמונית ואפלה אבל אף פעם לא מרוע...אלא מהנאה תשוקה וכמובן שהכי טוב זה מאהבה למישהי..וזה מביא אותי לנקודה הבאה....שאני מחפש אהבה וזוגיות בגובה העיניים והשראה ואתגר...ולא מחפש לי נשלטת או סמרטוט...אלא מישהי שאוהבת להיות מוכנעת ומוגנת במיטה ובסשנים...אבל בזוגיות בת זוג רומנטית וונילית ושתהיה שם בשבילי כמו שאני בשבילה...ולמה?כי אין על אהבה....ואני לא מושלם...יש לי את הדביליות וההתנהגויות הלחוצות שלי והשטויות שאני עושה לא בכוונה..אני ממש לא מושלם..ואני יכול לשחק אותה בחזות של הגבר החזק שלא מזיז לו כלום ותמיד חזק ליד הבחורה שלו...אבל אז היא ואני נפספס את כל התוכן הפנימי העדין שיש בי ובה...ובזה אני לא מוכן...או הכל מהלב או כלום...ובנתיים אף אחת כאן באמת לא הצליחה להכיל ולהתמודד איתי אפילו בשלבים המקדימים שלי...או שלא התעניינתי בה מספיק..אהה כן ושאני יכול לצאת רק עם בחורות מעט נמוכות ממני אבל העדיפות היא בגובה שלי או יותר כי רבאק גם ככה אני נמוך(172) אז מישהי מתחתיי?אוהב אמזונות..

ועכשיו אחרי שנה המעגל נסגר ואני שוב קצת בסטרס אבל סטרס טוב ומתרגש...שנה לקח לי לגדול ולהתחזק אולי כדאי באמת שאהיה מוכן לפגוש אותה..וכנראה שזה היה גורל שאפגוש אותה דווקא עכשיו..המבחנים ההתחלתיים והקשיחות והפוזה והחיוכים והפאסון ירדו ממנה וממני...ועכשיו מתחיל השלב המלחיץ של הורדת החומות...אמרתי לה שאני לא מושלם ושאני עושה הרבה פדיחות מידיי פעם לא בכוונה...אלא בגלל הלב החם והמתמסר והקנאי שלי...והיא אמרה לי שכמו שאני לא מוותר עליה ותומך אז היא שם גם בשבילי...ואני חייב להודות היא מגלה הבנה וחום ברמות שאני בחיים לא חשבתי שכבר אגלה במישהי...היא מדהימה....ולא רק ביופייה אלא במבוכתה ובנפשה ובהשראתה..מה שהיא כתבה והיא אמרה היא מקיימת...ואני מקווה שכך גם אני..רק אם תקראי ותגיעי לשורות האילו את תגלי כמה שכבר מאז בערך שנה לא חשתי כך....וכמה שאני לחוץ ועושה לעצמי ולנו פדיחות והורס קצת שזה לא בכוונה..זה כי זה זר לי וחדש לי ונפלא לי ואני לחוץ כמו סיר..אבל שום דבר לא בכוונה אלא זה כי אני רוצה אותך באמת ואת כל כולך כולל הדברים הרעים והטובים...ואני לא מוותר עלייך ושלא תחשבי לשנייה שאני לא אהיה שם חזק ותומך שתצטרכי אותי...כי אם אני חזק מספיק לחשוף את ספקותיי וליבי בפנייך...אז אני חזק פי אלף מונים שתצטרכי אותי...אבל אני מודה...אני גם צריך אותך....את מטריפה ומעוררת וממלאת השראה בליבי בייב...ודיי עם הסורי....משני הצדדים.

אז....זה הכל להפעם...ואם הגעתם עד לכאן אז קודם כל תודה רבה על ההקשבה והקריאה של דבריו של זקן רומנטיקן חסר תקנה....ומה נסיים בלי איזה שיר מסכם שמסכם את המוזה הכללית?המממ איזה מסר נשאיר?אני יודע!אמנם אביתר אמר לי שהוא כתב אותו במשמעות שונה אבל הוא אכן מתאים גם לפוסט הזה
[url]http://www.youtube.com/watch?v=JkwpDugUWOc

לפני 12 שנים. 9 ביולי 2011 בשעה 19:37

מהלך ראשון:
רואה את הכינוי המאתגר והמתנצח של מישהי חדשה בכלוב....תרה אחרי אתגר ואיכות ועם דרישות כלפי הפרטנרים...אבל גם ציפור אקזוטית משהו כאן בשיממון הרקוב של הכלוב....שולח הודעה שפוגעת בכל המקומות הנכונים כדי ליצור עניין וגירוי מוחי וגם במקומות אחרים.
מהלך שני:
עוברים ומדברים במסג'ר ומפעילים מצלמה..היא שומרת בנתיים על דיסקרטיות ואיך שהיא רואה אותי...אני לא הטיפוס שלה...יפה ומקסים ומתוק מידיי...שיער ארוך ומראה שהיא לא רגילה אליו...אני צוחק...היא לא יודעת מה מסתתר מאחורי הכל אבל נו טוב...היא בעצמה מודה שהיא שיטחית...ומסתירה את עצמה בגלל דיסקרטיות מסוימת אך מעידה על עצמה קשוחה וזיון טוב...שמעתי הכל בעבר אבל מסתקרן דווקא בגלל הלא..
מהלך שלישי:
מתגרה בה למרות הכל ומשגע אותה...מבהיר לה וגם לה מתחיל לחלחל בראש שכל הטיפוסים שלה אימפוטנטים ברמות..וגם את אילו שבכלוב היא מסרסת ומעצבנת...רק אני נשאר מתעקש ולא מתייחס לעקיצות שלה...ולא חוסך לה משלי...עד שהיא כבר לא יכולה יותר ונעלמת לה וחוסמת אותי במסנג'ר...כי אני צודק יותר מידיי ומשגע אותה יותר מידיי
מהלך רביעי:
נותן לה להתבשל...שבוע שבועיים...היא תבין כמה שהרוב כאן לא יכולים להתמודד איתה וקוקסינלים...נו מילא..בנתיים מזיין וטוחן ומסשן לי...היי צריך לשמור על כושר.
מהלך חמישי:
שולח לה הודעה ושואל אם התגעגעה...היא אומרת שאחלה לה איתי והכל ואני מקסים אבל רק כידיד...כי אני לא הטיפוס שלה...שואל אותה מה לגבי הטיפוסים שלה?מסתבר שכולם משתפנים ממנה...שוב מתעקש...ידידות כאן לא תהיה...או משהו מעבר או כלום...היא מתפתה לחסום שוב...אומר לה שאם הייתי חושב שאין סיכוי לכלום אלא רק לידידות וגם היא הייתה חושבת ככה אז הייתי בעצמי חוסם אותה...אני מאתגר אותה כי אני לא משתפן...היא מתחילה כבר לתהות ולהתפתות...למרות שלא מודה בזה
מהלך שישי:
מציעה אתגר....אם יהיה רק ידידות או שאם אתאהב בה אבל היא לא תירצה אותי...היא מרוויחה וויברטור...אם יהיה ביננו משהו מעבר לידידות...אז...היא קונה לי את שולה....חברה קטנה ויפה לשאלתיאל עם 25 זנבות מעור(מה לעשות הבחור בודד).המממ מה שהיא לא מבינה שבחיים לא אוכל לתת את ליבי המצולק ולמוד הקרבות למישהי שלא אהיה בטוח שלא תהיה שלי.
מהלך שביעי:
יורדות החומות משיחה לשיחה...אני בכוונה מקניט ומעצבן אותה ובו זמנית מגרה ונחמד...היא מנסה לשבור ולסרס...אני לא כל כך שם על זה....אני יודע מה אני שווה...היא עדיין לא.
היא מתחילה להתפתות וגם אני
מהלך שמיני:
מתכננים כבר להיפגש ככה בשביל סקירה ובנתיים גם קיבלתי תמונות שלה...כמה אירוני...שיער קצוץ סטייל לסבו שיק...ולי שיער ארוך....כמה סצינה הומו לסבית מחרתית אפשר להיות?יודע שהיא מיוחמת ונשכנית רצח...כולם מבריזים לה מזיונים כי לא מסוגלים להתמודד איתה..ואני?אחח כמה שזה מגרה אותי להגיע ללוע הארי ולשים ראשי בו.
מהלך תשיעי:
אחרי ריצה טובה ואימון קורע נתפס בגלל פציעה צבאית ישנה...והיא גם לא מרגישה טוב..ולבד....ושנינו לא במוזה ללכת או להיפגש במסיבה...מזמינה אותי אם אבקש יפה....כבר ברור לי שאני הולך לזיין...מתלבש ומתקלח יפה יפה ומבקש יפה יפה..למה לא?אני לא ג'נטלמן?
מהלך עשירי:
נפגשים....סוקרים....שותים.....נהנים....שווה זיון בהחלט ומסקרנת....מכאיב...סוטר....חונק....חמוד כמה שהיא מנסה להיאבק...נהנה מזה....עוד יותר נהנה מהעובדה שהיא לא נשברת ובוכה...אלא רק מתגרה בי....מה זה השלב שאני אמורה לבכות?ממש לא אני אומר לה...להפך אל תיבכי...אני נהנה מזה יותר....קורע ומזיין אותה בכל החורים....עד שמגלה את הקו האדום שלה...אין מצב לשים לה גרב שלבשתי בפה כדי לסתום אותה...מבחינתה קו אדום....חחח...צוחק נורא....צוחק עוד יותר שמילת הביטחון שנקבעת היא מילת ביטחון...ממשיך לזיין מהפה לתחת לכוס לפה ומרביץ בנדיבות....לא הכי חזק אבל טעים ככה....מסיים כולי מותש ומרוצה והיא קרועה יפה יפה אחרי כמה שעות טובות של סקס מסושן בכל החורים...היא עדיין מאמינה באסטטיקה אז קשה לה ככה שאני גומר לה על הפנים אז כדי לעזור לה להתרגל אני מורח ככה עם היד ומסביר לה שזה בריא....

שח מט:סקס....סשן...שוט חדש שבדרך...הוכחה של עיקרון וניצחון....כן כן....בתחבולות תשיג לך שליטה...כי הרי זה משחק כוחות ומוחות...כמו במלחמה....

מי אמר שהגברים לא מורכבים ומתוחכמים?

vinni viddi vicci