לפני 8 שנים. 30 במאי 2015 בשעה 7:25
04:20, מדבר.
השמיים בהירים לגמרי. מולי אור ראשון של יום חדש, כחול-אפור עדין וקטיפתי, מאחוריי עדיין שחור בוהק.
בשני הצדדים הכוכבים עדיין עושים פוזות. אני מכופך את צווארי לאחור, ובחזרה קדימה, ומתפעל מקשת הצבעים בין השחור לכחול ומה שביניהם. חוזר על התנועה עוד פעמיים-שלוש, עד שהעיגוליות של כדור הארץ אוחזת בי.
אין שני לתחושה הזו.
הפעם האחרונה שהיא אחזה בגופי ובראשי התרחשה לפני שלוש שנים, כשישבתי בבוקר שבת על עליית גג בעג'מי, מטר מהים, כשמלפניי ומצדדיי פרוש הים התיכון. אז, צווארי התנועע לו שמאלה וימינה עד לחדירת העיגוליות.
אין שני לתחושה הזו.
הפעם האחרונה שהיא אחזה בגופי ובראשי התרחשה לפני שלוש שנים, כשישבתי בבוקר שבת על עליית גג בעג'מי, מטר מהים, כשמלפניי ומצדדיי פרוש הים התיכון. אז, צווארי התנועע לו שמאלה וימינה עד לחדירת העיגוליות.
תודה לך, מדבר יקר, על התחושה הזו.
אני בבית.
