מחשבות קצרות

הרגע שבו שיחה רגילה הופכת לסשן
הוא רגע מקודש
אבל באותה מידה גם הרגע שבו סשן יכול להפוך לשיחה רגילה

זה אלמנט ההפתעה שמשמעותי כאן
האדון כל הזמן נמצא על המשמר
לא נותן לקשר שלנו לדעוך ולהרקיב, לא מרשה לו למות על מזבח המובן מאליו
הוא עובד בזה
ואני יכולה להתפנק
רגועה מכך שאף פעם לא יהיה לי רגוע
מאמינה שאיתו, אף פעם לא יהיה לי משעמם

למה אתה מכאיב לי
אתה קושר כל כך הרבה נשים
האם אתה רוצה לאסוף את כולנו בשרשרת וללכת איתה סביב הצוואר?

למה אתה מפחיד אותי
אני הולכת לידך על קצות האצבעות
האם אתה שוחר תרבות ונהנה לראות בלרינות ענוגות?

למה אתה מלכלך אותי
איך אתה אוהב שאני מרוחה באיפור וזיעה
האם כשהיית קטן תמיד רצית בובה שמרטיבה?

אתה עושה
ואני ממלמלת

למה אתה עושה את זה
למה אתה עושה את זה
למה אתה עושה את זה

ובבקשה אל תגיד לי: "כי זה מה שאת רוצה"
אולי אתה צודק
אבל זו לא הנקודה

אתה נתת: הקשבה, התייחסות, קבלה טוטאלית שלי, התעמקות, הסתכלות. בחיים גבר לא ראה אותי כמוך, לא גרם לי להרגיש טוב כל כך, רגועה ומוגנת. קבלה מלאה. הכלה.
אני נתתי: שירותים פטישיסטיים
אתה לא רצית יותר. לא ביקשת. לא נפתחת, לא הראית חולשה, לא הפגנת רגע של פגיעות. אולי בלילה כשחיבקת אותי ופתאום ראיתי שם תינוק,עובר, שפשוט צריך שילטפו אותו אבל בבוקר מיד הודעת - התפנקת מספיק זונה, חזרי לשרת! ואני אוהבת לשרת, אבל זה לא מספיק בשביל קשר אמיתי. רציתי לתת לך קצת ממה שאתה נתת לי,אבל בשביל זה הייתי צריכה להבין מי אתה באמת - ולא אפשרת לי. הייתי חפץ וזה היה לי כיף, אבל חפץ לא יכול לטפל, להקשיב, להעניק. הייתי סוג של חפץ מאוהב.חייתי את הקונפליקט הזה, אבל משהו היה לא נכון בזה. ואתה חי קונפליקט לא מסודר, קונפלחיקט שבו אתה מוכן לתת אבל לא לקבל, כדי שחלילה לא תפתח תלות, כדי שלא תיפגע.
אתה נתת: אהבה. אבל לא רצית לקבל כזו בתמורה, לא השארת שום פתח. היה לי נוח עם זה, אבל חסרה לי חתיכה גדולה של אמת.
אולי יום אחד תתן לי לאהוב אותך?

נעדרתי זמן מה
ואולי אעדר שוב
עדיין לא מחפשת להכיר כאן אף אחד חוץ מעצמי
זו תקופה של המון התבוננות פנימית
כאילו משהו בגוף שלי יודע שזה סוף של תקופה והתחלה של תקופה אחרת
ואני מסתכלת לאחור
ולפעמים לא יודעת מי זו
מי זו שחיה כל כך הרבה שנים, בכזה הדוניזם טוטאלי?
התעוררה בצהריים, התמתחה במיטה, הסתובבה בשכונה ההיא -כן ההיא, עם האמנים והבודדים
ישבה בקפה, אכלה בוקר ולפעמים ישר אחרי זה גם צהריים
דיברה, צ'יטטה, סימסה, ישנה, אוננה, הזדיינה
עשתה מסאג' בעזרת הכורסא המשוכללת
ובארבע AM תמיד יצאה להגיד לילה טוב ליום הזה, עם הכלבה, ותמיד עישנה שם סיגריה אחרונה
לא משנה מי היה בא
תמיד נשארה לבד בסוף, שונאת את עצמה אבל גם נורא מרוצה
מפונקת, מפוטמת, מפונדרקת
תאוותנית כזו
קוראת תיגר על השנים, על הגיל
לא לוקחת אחריות
ומשהו השתנה
ועומד להשתנות יותר
אני עומדת להתחיל לחיות לא רק בשביל עצמי
זה לא מפחיד אותי. אני מוכנה לקחת אחריות
אבל רבאק, מתחילה להסתכל אחורה ברומנטיזציה של זמן - למרות שזה היה רק לפני שנה...

אחלו לי בהצלחה

מה יהיה?
החום ממשיך לעלות והזיכרונות צפים איתו
ובמקום למנן את הטקסטים לאחד ביום כמו שרציתי, הם פורצים ממני
טוב נו, זה או זה או ערוץ 20

אני אוהבת מכות ספונטניות
לא הצלפות, לא מלקות
לא עונשים מבוקרים
אלא התפרצויות זעם של גבר אלים, כמו מובטל עצבני שחזר מהמרכז המסחרי עם ריח על עראק ופיוזים קצרים
רק תגידי משהו לא במקום, ותחטפי
(אגב, בסלנג האמריקאי קוראים למה שאנחנו מכנים "גופיות סבא" בשם "wife beater", זה סממן גזעני כלפי הערסים האיטלקים סטייל ג'רזי שור - שלא תגידו שאין לאמריקאים הומור)

אני אוהבת את הזעם, האלימות הטוטאלית, הדרמה שברגע הזה - לא את הכאב, הוא לא חייב להיות גדול
את השואו שנותן לי הגבר האלים, שואו נהדר ואני בשורה הראשונה כסא אמצעי
אני אוהבת את עצמי כשאני מקבלת מכות כאלה
אישה שיכולה לקום מהרצפה אחרי סטירה שהפילה אותה לשם, ובעיטות בצלעותיה, ולהמשיך כאילו לא קרה כלום - זו חתיכת אישה


נו מה יהיה?
חייבת להחלים במהרה ולחזור לחיים שלי
או שאשתגע מרוב מחשבות כאלה וגלישה כאן...

אני נזכרת בו עכשיו, מתוך השפעת המעייפת הזו שכבלה אותי למיטה ולכלוב, וזה גורם לי לחייך משני טעמים:
א. הוא הפך מאז לטיפה מפורסם (בחוגים מסויימים)
ב. לא ידעתי בכלל שהוא אדון שלי

אני מניחה שב' משותפת לרבים מאיתנו, שאת חווית השליטה הראשונה שלהם לא ידעו לשייך לזרם מוגדר. אני פשוט יודעת שבאתי, קיבלתי מכות, מצצתי עמוק, קראו לי זונה, והלכתי הביתה. ככה שנים, בתדירות משתנה. היה כיף. הייתה בו עוצמה.

מאז הפעם הראשונה שבה נפגשנו, שהייתה בנסיבות מאוד ורבליות ושכלתניות - מעולם לא דיברנו. והוא איש חכם מאוד, רבים ממכריי חושבים שהוא גאון (חלקם לא ידעו שאת הסמים שעישנו יחד השגתי ממנו, בעבור מציצה טובה), ואני מניחה שגם הוא מודע למעלותיי - אבל מעולם לא דיברנו מאז הפעם ההיא. הדברים היו ברורים ומוסכמים מאז, בלי צורך בהסברים מפורשים. קשר כזה, כל כך אילם ומובן מאליו, לא מוצאים כל יום.

הסתובבנו באותם מעגלים, עסקנו בתחומים משיקים, הכרנו את אותם האנשים - והייתה תקופה שאפילו גרנו מאוד קרוב. לפעמים היינו רואים אחד את השנייה ברחוב והייתי מרגישה איך כל המרחב עוצר ומתחשמל כי אנחנו עכשיו עומדים האחד מול השנייה. פעם כתבתי סיפור על זה שאנחנו עומדים באמצע הרחוב ומנהלים מלחמת עיניים, כמו שהיינו ילדים ואסור למצמץ. פשוט עומדים ובוהים זה בזו, וככה זה נמשך שעות, ואז ימים ושבועות ושנים. עד שהרחוב כולו משתנה, ורק אנחנו עומדים ונועצים.

המחשב שבו נמצא הסיפור הזה קרס, ואני לא יודעת איפה יש גיבוי.
הוא לא היה גבר אטרקטיבי במיוחד, אבל היו לו עיניים יפות, אני חושבת.

מכובדיי,
דומים אכזריים, שולטים מסוכנים, אדונים קשוחים:

אתם חייבים להבין
זה לא יעזור
לא יעזור כמה תבטיחו אהבה מתוקה בסוף התהליך הזה, כמה ליטופים אתם נשבעים להעניק, כמה הבנה אתם רוצים לתת

אתם חייבים להבין

זונה היא מישהו שלא יכולה שיאהבו אותה!!!
לא מסוגלת להכיל אהבת גבר
ניזונה מהאין
מבקשת להעלם
מתענגת על חוסר הנוכחות

אני מרגישה את האובססיה הזו שלי כאשר חברים/מכרים/עניינים "נעלמים", גם אם לא פיזית - הם אינם לידי באמת, לא נוגעים או מקשיבים לי ואז אני כולי עסוקה בדחייה שספגתי - וברגע שאני מרשה לעצמי להביט עליה מהצד זה נראה לי כל כך מגוכח. כמה זה טפשי לרצות שיחזרו. הרי הם אינם, וזה בגללם, זה לא קשור אלי- אז מה אני נעלבת?

בקשרים רומנטיים קשה לי יותר להרפות מזה. ההרגלים מושרשים בי עמוק, בגלל אבא או אמא או אבאמא, זה לא משנה - אני מפתחת תלות שגורמת להם לעזוב אותי ואז אני יכולה להתחיל את הקשר האמיתי: הקשר עם הדחייה. אותה דחייה שנוכחת כל הזמן, ביחסים ההפוכים האלה שאנחנו קוראים להם יחסיהשליטה. עולם הפרדוקס הנצחי שרוצה להושיע אותי. ואולי יקרב אותי אל האמת. אבל אל תגידו לי שזו באמת אהבה.


למרות שאני אדם חיוני ומבריק ומועיל ומלא הומור - בו בזמן אני גם עצובה על כך שלעולם לא ארשה לעצמי אהבת גבר אמיתי. אולי אהבה לילד
תשחרר אותי. אולי הזמן יעשה את שלו. אולי אני פשוט ונילית ששונאת את עצמה, וכלל לא שייכת לכאן.

מה שבטוח - יהיו לא מעט גברים שיהנו ממני עד שאחזיר ציוד לבורא. רק אל תבטיחו לי אהבה.

היום אני חולה
לא יוצאת מהמיטה
לא רואה טלוויזיה, מסננת שיחות, מנסה לישון, קצת מחשב אבל זהו
היום אני כלום
לא רוצה תשומת לב
לא צריכה להתהדק
נהנית להתפזר
כל כך נוכחת בכל שאר הימים, והיום נהנית להיות כלום

כלום זה טוב, לפעמים
למשל כשהיינו ביחד


נתת לי כלום
נתת לי כלום כל כך יפה שלא הייתי צריכה שום דבר חוץ ממנו
נתת לי אותו בסטייל
באריזה מהודרת, בתנאים נפלאים, בהתכוונות אמיתית וכנה
נתת לי להיות כלום
ואני לא התלוננתי, כי כלום לא מתלונן

נתת לי כל כך הרבה כלום

הסיפור הזה לא יוצא לי מהראש
מרגישה שהוא שווה תסריט

היה לנו כבר הכל:
זונה שרצחה את הסרסור שלה
לקוח שרוצח זונות
זונה ולקוח שהתאהבו

אבל זונות שרוצחות לקוח? מה בדיוק קרה שם? מי הקורבן ומי המקרבן? רצח לא מעניין אותי, אלימות כן. הרגע שבו היא עוברת, כמו תפוח אדמה לוהט, מיד אחת לשנייה. הרי לקוח של זונה הוא לא אדם תמים. יש אפילו מקום בתוכי, בשונאת הגברים הפרובנציאלית שבי, שאומר: מגיע לו! כך יעשה לגבר שמשתמש בזונות.

אבל הוא היה רק הלקוח. הוא לא היה הסרסור. המקום שלו בתוך המשחק הזה היה זמני, נזיל, מעורפל. הוא רצה להשתמש. ובסוף השתמשו בו. התקוממו עליו, לא על הסרסור. דווקא עליו. מסכן. או שלא?

זה מצמרר.
זה מפחיד.
זה מרתק אותי.

הזמן הכי טוב להגיע למסיבת פורים
הוא בסוף שלה
בשלב הזה שבו כולם הכי שיכורים, עגולים, נוגעים
אם הם נשארו עד עכשיו, אז הם הכי בודדים
לא רוצים להגיע הביתה
ובעיקר לא רוצים להוריד את התחפושת
בבתים אחרים, כבר נערכו מקלחות ונזרקו לכביסה כל המיני מאוס והקאובוי
אבל לא כאן
האיפור אמנם מרוח נורא אבל המסירות לתפקיד בשיאה
מי יודע כמה זמן אנחנו כאן ומתי זה התחיל. זה לא משנה. טוב שבאת עכשיו. לפני כן בטח היה עוד מתח של התחלה, עכשיו כולנו חברים ויכולים לנזול עליך.
תראה.
יש כאן מלך ומלכה, הכתר שלה עקום והגלימה שלו מטונפת, אבל הם כל כך רוצים להיות מלך ומלכה.
יש כאן מישהו שמחופש לשטיח, הם עומדים עליו והוא כל כך מאושר.
ויש אותי
בת האיכר האנוסה. השקעתי בתחפושת, ראית את החציר בשיער שלי? מה שיפה בה, זה שככל שעובר הלילה והשמלה שלי יותר מלוכלכת וקרועה, כך אני יותר היא.
אתה יכול להתקרב.
אני רוצה לשחק, למה חשבת שלא?
אני אביא לך בירה. על ארבע. הרצפה של המסיבה דביקה ומחוספסת, אבל זה בסדר - מחר אלטף את הברכיים הפצועות באהבה.

אם אי פעם נצא מכאן, זאת אומרת.

http://www.renaissance-clothes.com/renaissance-tavern-wench