מי שמכיר אותי יודע שזה ככה שנים.
זה התחיל מזה שאימי הייתה חולה
היה לה קשה ללכת, היה לה קשה עם הרעש וההמולה והעדיפה להישאר בבית
ולא רציתי להשאירה לבד,
הייתי שולחת את הילדים עם הגרוש (לא היה גרוש אז) לחמותי.
ואנו היינו יושבות, אוכלות מתקשקשות ונהנות לנו יחד.
לפני 4 שנים אחרי שאימי נפטרה החלטתי להמשיך את המסורת.
ערבי חג לבד!
כן זו החלטה לא ברורה לרוב האנשים.
כל מי ששומע נחרד
"את לא יכולה להיות לבד בחג"
ואני מיד עונה "למה"?
האם זה שאני לבד בחג אומר עלי משהו ?
האם זה שאני לבד בחג הופך אותי למסכנה? חלשה? עצובה?
האם זה שאני לבד בחג מגדיר אותי בכלל?
ההחלטה מגיעה ממקום של כח.
ממקום שאני אוהבת את הלבד שלי
ממקום שאני אוהבת את השקט שלי
את ערבי החג אני מבלה בשקט שלי,
במחשבות
בזמן לעצמי.
לבד!
ממקום של הבנה שזמן לבד - זה זמן מתנה, זמן צמיחה.
אני משערת שהכל עניין של זווית
איך אנו רואים את הדברים
איך אנו מגדירים את הדברים
ואם במוח שלנו לבד בחג = מסכנה
אז אני ארגיש כמו מסכנה
ואם במוח שלי לבד בחג = זמן צמיחה ושקט
אז ארגיש חזקה ובצמיחה
יש אנשים שבאופן כללי לא יודעים ליהנות מהלבד שלהם...
כשהם לבד המחשבות מתחילות לכרסם...
אני לבד
אני מסכנה
אני חלשה
אני כישלון
ובכלל - אני כזו מרדנית - עושה ההפך מכולם
תבניות לא עובדות עלי ולא מגדירות אותי בשום צורה
אני אשאר אני בכל מצב !
חזקה, חכמה, מוצלחת, מדהימה אלוהית.
אז חג שמח גם לכל אלה שלבד,
מקווה שנתתי לכם זוית אחרת להסתכל על זה:)
שלכם באהבה
המלכה X
לפני שנתיים. 6 בספטמבר 2021 בשעה 17:12
