4. ניסיון הבריחה
אחי הגדול, דייויד, יחד עם עוד כמה עשרות גברים בשנות העשרים, התקבצו להם בבית סודי באחד מפינות השכונה. הם ידעו שאסור להם לצאת מהבית, מחשש שייעצרו, וניסו למצוא דרך לברוח, אולי ליער או מקום כזה. הזמן עמד לרעתם, מכיוון שכל כמה שעות אחד מן הגברים קיבל הודעה ממישהי שהכיר, לגבי אפשרות להיות משויך שלהן. הם הבינו שכבר מתחילים לחפש אחריהם, והחליטו לנקוט לברוח ליער הקרוב. הבריחה תוכננה ללילה, והם דאגו לקחת איתם שקי שינה, אוכל ושתייה מספיק ככל שיכלו. באישון לילה הם החלו לצאת סה"כ 40 גברים מהבית בדממה, אחד אחד. כעבור כמה שעות של הליכה הם מצאו את עצמם בלב היער, והיה נראה שהמשימה הראשונית הצליחה. הבעיה הראשונה שהם נתקלו בה זה להביא אספקה שוטפת של מים. הם שלחו את הנרי, בן 25, אצן מרתון, ללכת למכולת השכונתית ולהביא אספקה קבועה של מים. כשהנרי נכנס למכולת, הוא היה ללא קולר עליו, ואחת הנשים בחנות שאלה אותו מי הוא משוייך. הוא גמגם ואמר שם של החברה שלו לשעבר, מקנזי. היא הביטה בו בחשדנות והיה ניכר שהיא לא מאמינה לתשובה שלו. היא מיד הרימה טלפון למשטרה המקומית, ואז הנרי לקח כמה בקבוקי מים והחל לרוץ חזרה ליער. כמה עשרו שוטרים החלו לדלוק אחריו, עד שמצאו אותו ואת שאר הגברים. לאחר ששמו עליהם אזיקים וכיסו להם את העיניים, הם הובאו לאולם בית המשפט. בתוך האולם התקבצו 40 הגברים הבורחים, מלווים ע"י כ-50 שוטרים גברים, כולם לבושים בלבוש המשטרתי המיוחד, שכלל מכנסיים קצרים שחורים וצמודים מאוד, אפוד שחור, מקל ואזיקים. גם בחורף הקר, אסור היה ללבוש משהו מעל למכנסיים הצמודים מאוד, על מנת להזכיר גם לשוטרים את המעמד שלהם. דרך המכנסיים רואים בבירור את הזין שלהם. השוטרים נודעו בסאדיסטיות שלהם, בעיקר מהפחד שלהם מהמפקדות. לתוך החדר נכנסו 3 נשים ראשונות, שנראו כמו השופטות, ולאחריהן נכנסו עוד 10 נשים, ככל הנראה מפקדות של המשטרה. המפקדת הראשית של המשטרה, שמה סטפני, אשה בשנות ה-20 לחייה, גבוהה, רזה, שיער חום ארוך, לבשה חצאית קצרה עם מגפיים מעל לברך, עם עקבים של 12 ס"מ. היא מיד ציוותה על מפקדי המשטרה הגברים לבוא ולהתייצב. בריצה הגיעו 4 גברים בשנות ה-40 לחייהם, והתייצבו מולה. המפקד נעמד לפני כולם וביקש רשות להציג את הבורחים ואת התפיסה שלהם. סטפני הסתכלה לו בעיניים, ואמרה לו לסתום את הפה. היא אמרה ל-4 השוטרים שנעמדו מולה, להתפשט מיד. הם היו קצת המומים, אבל לא העזו לסרב להוראה, ומי כמוהם יודע כמה השוטרות סאדיסטיות וחסרות רחמים. סטפני הרימה שוט מהשולחן שלידה והחלה לצלוף ללא רחמים בשוטרים המבוהלים. ההצלפות היו בכל הכח, והותירו צלקות קשות על הגוף של השוטרים. היא המשיכה להצליף בהם עד שלסטפני נגמרו הכוחות להמשיך להצליף. הגברים היו כאובים כל כך, ושכובים על הרצפה, ופחדו לומר מילה או לזוז. סטפני פתחה ואמרה "מי שחושב שלתת ל-40 גברים לברוח זה מעשה שנעבור עליו לסדר היום, טועה ובגדול. לא יהיה כאן מעשים של בריחה, וכל שוטר שאחראי לזה במשמרת שלו ישלם על כך את הדין". אמילי קראה ל-4 שוטרים אקראיים באולם, ואמרה להם לקחת את המפקדים ולהכניס אותם ישירות לכלא. הגברים צייתו בזריזות וגררו את המפקדים הכאובים מחוץ לאולם בית המשפט. סטפני פנתה לשוטרים ואמרה שהיא צריכה 4 מתנדבים להחליף אותם בתפקיד. מיד כל השוטרים הרימו ידיים, כי היה להם ברור שעדיף להיות מפקד ולא שוטר קטן. היא אמרה להם לעמוד בשורה אחת ארוכה, לעשות תנועה של שרירים בידיים, לפתוח את הפה הכי גדול שיכולים ולהמתין שם. סטפני פנתה לשוחח עם החברות שלה, בזמן שהם נעמדו בשורה כפי שנצטוו. היה דממה באולם, ואז סטפני החלה לעבור על השוטרים. היא הסתכלה להם על השיניים, הפה והשרירים, חיפשה שוטרים גבוהים וחזקים, ולבסוף מצאה 4 מפקדים חדשים. היא אמרה לשוטרים שנבחרו שיגיעו לקדמת האולם. היא אמרה להם שהם מקבלים תפקיד חדש שכולל גם הטבות מרובות, אך גם אחריות כבדה. אם יקרה עוד אירוע כמו היום, זה לא ייגמר רק בהצלפות והדחה, אלא בעונשים קשים יותר.
