הטקס הקבוע של הבוקר בגינה עם הכלבה וקפה ועצי הפרי הוביל אותי לעץ לימון שפעם, כשהגענו לכאן, קשרתי לו את הענפים למעלה למעלה כדי שיפסיקו ליפול. זה עבד יפה והיום, ארבע שנים אח״כ, הוא עומד גבוה לתפארת ומאכיל את כל שכניי ביד אליהו בלימונים לרוב. נעמדתי לידו ובהיתי בחבל… זה חבל שפעם, ב2021, אורן השאיר אצלי אחרי איזה סשן, וזה כמובן הזכיר לי את אתמול. ויש טעם להחליף חבל? הרי תמיד יהיה סימן ממישהו מהעבר, בגילי זה כבר לא באמת משנה. מה שכן, זה הקפיץ לי ספק-זכרונות-ספק-פלאשבקים של ניתוקי קשרים קודמים איתו, איך תמיד הייתי סופגת וסופגת עוד ועוד, מנסה להיות מה ואיך שהוא רוצה תמורת הפירורים שקיבלתי ממנו, עד שלא הצלחתי יותר לעמוד בזה, עד שלא יכולתי יותר.
אבל הפעם? פעם-פעמיים וידעתי שדי.
כשישבנו בקפה איטליה ושוחחנו ארוכות על הנושא מראש, כמו זוג ידידים זהירים לפני שהם קופצים ביחד לתוך חור שחור, הוא דיבר הרבה על לא לפגוע בחברות שלנו, ואני כתגובה דיברתי על תקשורת. תקשורת היא מה שמציל את שרון ואותי כל פעם מחדש, וגם מה שמציל אותי בכללי כל פעם מחדש במערכות יחסים מורכבות כשאני מוצפת וסופגת ולא מבינה בכלל למה. כנראה שלא לקחתי בחשבון שהתקשורת שלנו אחרת. כמו בספר המטומטם הזה שהוא השאיל לי ועדיין לא החזרתי לו (אני באמת צריכה פשוט להקפיץ לו את הספרים לעבודה ב-gett delivery איזה יום ולסגור את זה). התקשורת הייתה שם, אני הייתי שם, המילים יצאו לי מהפה, והתגובה שלו - לא הגיעה. גם לא למחרת. גם לא מחרתיים. ביום השלישי נגמר הזמן. אני לא מבינה באיזה עולם אני אמורה לרצות להיות ידידה של מישהו כזה. אני לא מבינה באיזה עולם הייתי. מעניין כמה עוד ידידים יש לי שהם גברים דושים בדייטינג או במיטה ובשאר הזמן הם חברים על מלא. אולי עדיף שלא אגלה, בתכלס, אם אני רוצה שיישארו לי חברים על מלא.
אתמול בערב לפני שאשתי יצאה לדייט היא הייתה די מבואסת מהקונספט של לצאת לקור, אמרה שאפילו לא בא לה על הבחור, סתם בא לה שיהיה לה ״מישהו בשלוף״ לפעם הבאה. ידעתי בתוכי שהיא מדברת על הפעם הבאה עם אורן, ולא ידעתי אם או מה לומר, כי היא לא מסכימה לשמוע כלום. זה מצחיק שהיא לא מסכימה לשמוע, אבל כשאני באמת מנסה לדבר היא מבינה, והוא מוכן לשמוע הכל ולא משנה מה אני אומרת זה או עובר לו מעל הראש או שפשוט לא אכפת לו. שאלתי אותה, אם זה בגללו או אם בכללי. ״נניח ביום ראשון אני הולכת לאיזה זוג סימפטי חדש, זו גם תהיה סיטואציה שתקשה עלייך? שתרגישי צורך לשלוף מישהו?״ היא אמרה שהזוג לא מפריע לה. היא אפילו הסכימה לשמוע עליהם, וזה הדליק אותי, היכולת לספר לה סיפורים מלוכלכים שוב. זה אם בכלל יווצרו סיפורים מלוכלכים מהמפגש, אבל נו, אני בחורה די מלוכלכת, אני סומכת על עצמי.
״אולי את לא צריכה כזה להשקיע בזה אם זה רק מישהו לשלוף….״ החלטתי לנסות לרמוז. היא אמרה שבשישי בלילה היה לה ממש נורא, ורציתי לומר לה שגם לי, אבל אני לא אמורה, אז לא אמרתי. נמאס לי כבר משטויות שאני אמורה או לא אמורה לומר, באמת. ״אני פשוט לא חושבת שזו סיטואציה שתחזור על עצמה…״ אני ממשיכה ברמיזות.
״אמרת את זה גם אחרי הפעם הקודמת,״ היא מפטירה. היא צודקת, אחרי הפעם הראשונה שיצאתי עם אורן וסמי-הזדיינו אמרתי לה שאני לא יודעת אם תהיה עוד פעם. שהיו הרבה עניינים לא במקום ולא היה לי נוח, ושצריך לדבר על זה וכו׳. ואז כשאשכרה יזמתי תקשורת ורציתי לדבר על זה הכל היה שוב בסדר כשאנחנו באחד-על-אחד ואמרתי למה לא, בואו ניתן הזדמנות ביום שישי.
ואז הבנתי למה לא.
ואז הרגשתי הקלה.
כי אני חושבת שזה מה שרציתי לברר, אולי… שלא טעיתי גם בפעמים הקודמות, כשקמתי והלכתי. שלא דמיינתי שהוא בלתי-נסבל בקשר… כזה. הרי גם משרון קמתי והלכתי כמה פעמים, אני ידועה בכישוריי הלקום וללכת פעם אחר פעם שלי, ובכל זאת איכשהו תמיד אני מתמגנטת חזרה, בהדדיות מוחלטת. בסוף וויתרתי ואמרתי לה ״הוא לא התייחס אליי יפה ביום שישי, סיימתי את זה״. היא הסתכלה עליי בחשש ואמרה ״טוב, בואי נראה מה יהיה״. אמרתי לה שלא, שאני לא רוצה לראות מה יהיה, שהאמון שלי מולו נשבר כנראה בפעם המאה גם אם אני זוכרת רק פעמים בודדות, ושזה לא גבר להכניס לחיים שלי או לכוס שלי. בנקודה הזו היא התחילה להתעניין קצת וסיפרתי לה רק שהתכתבנו, היא לא באמת רצתה לשמוע על הלילה הנורא שהיה לי. רק אמרה שחבל שלא חזרתי הביתה, ושאולי הייתי צריכה להפגש איתו כדי לסיים את זה, במקום ככה בהודעות. כאילו הודעות זה דבר מזלזל, אבל היי יחס גורר יחס.
אני שונאת שהיא צודקת כי ברור שיכולתי לעשות את זה מסודר יותר, יכולתי לקבוע איתו לשבת לקפה כמו בני אדם נורמלים ולומר לו את כל הדברים. אבל ברגע שכתבתי לו שאני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק והוא היתמם בכזה טמטום, כאילו הוא לא קורא ומגיב פה, כאילו לא דיברתי איתו ישירות ואמרתי לו מה היה לא במקום - פשוט חשבתי לעצמי שילך לעזאזל עם המשחקי שליטה המטומטמים שלו וסגרתי את זה שם. הוא יודע מה אני מרגישה, ואם הוא יודע את זה ועדיין חושב שהכל בסדר ונוח, או מה שלא תהיה המילה המטומטמת שהוא השתמש בה, אז וואלה… לי פחות נוח.
או לפחות, היה לי פחות נוח.
עכשיו נראה לי שנוח לי יותר.
