סה"כ צעצוע.

לילוש נכנסה לחדר, בבטחון ברור שכמו שהחדר שייך לה כך גם כל השאר. היא התיישבה על הספה הנוחה ושקעה אל תוך עצמה.

מפינה אפלה בבית הגיח הקטן הזה. כפוף. על שש. הוא רץ לכיוון המקרר. הוא מזג כוס יין מתקתק והגיש עבורה.

היא טפחה על ראשו קלות, לקחה מידו את כוס בשלווה האצילית שלה וסימנה באצבעה מטה.

הקטן הזה הצמיד את פרצופו לרצפה וחייך. לילוש הבחינה. 

הוא רצה לבקש להתקרב עם שפתיו לכף הרגל. הוא רצה להציע לעסות את רגליה. הוא שקל לאפשר לקולות התחנון לבקוע מגרונו. הוא רצה. ושתק.

'היה יום ארוך', חשבה לעצמה, מניחה כף רגל אחת על פרצופו והשניה על גבו. 'היה יום ארוך' הוא חשב ונשם.

לא תמיד חייבים לעשות. לפעמים רצוי רק לנשום.

נשימה.