סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני יומיים. שלישי, 21 בינואר 2020, בשעה 19:42

כנראה שמהגן

לפני שבועיים. שישי, 3 בינואר 2020, בשעה 21:41

כשהוא מספיק חם בשביל לטגן עליו חביתה!

 

לפני חודש. שישי, 20 בדצמבר 2019, בשעה 11:52

טוב, אז החלטתי להיכנס לכושר. מלבד הסיבות השגרתיות של בריאות ושיפור נראות חיצונית, המטרה שלי היא פשוט לזיין טוב יותר, לזמן רב יותר, בתנוחות מאתגרות יותר. אני רוצה לא להיות סתם חודרת אלא להוציא את הגבר שבי ולתת לו לבוא לידי ביטוי במיטה (וקצת מחוצה לה).
ואני בדרך לשם! אני לא מהנשים האלו שבאו לשם בשביל להתביית על ההליכון, ללכת לחוג פילאטיס ובמקסימום להרים איזו משוקלית של שני קילו. אני נמצאת בעיקר באזור הזה של המשקלים החופשיים והכבלים שסביבו יש בעיקר נוכחות גברית, ואני מתאמנת כמו אחד מהם. ו-ואוו, כמה שהם מופתעים ממני ומהכוח שאני מפגינה, זה לא משהו שהם רגילים לראות בנשים בכלל.
אני עושה כל מיני תרגילים שמפתחים שרירים שנשים בדר"כ לא רוצות לפתח, שעבור רובן הם קשים מדי והן מתייאשות מאוד מהר, במיוחד כשמולם עומדים ענקים חסונים שהמחזה הזה משעשע אותם. אבל אני בהדרגה מרימה משקלים כבדים יותר ויותר ועומדת בזה בהצלחה (ככה זה כשהמטרה שלי היא להצליח להרים משקל ממוצע של גבר), לומדת לעשות מתח בכוחות עצמי ובאופן כללי להוציא מהגוף שלי את המקסימום.
הם לא יודעים שמה שגורם לי להתמיד הוא שלכל רגע של מאמץ מתווספת המחשבה איך זה יבוא לידי ביטוי במיטה, כשאני כולי נוטפת מזיעה אני מדמיינת איך מישהו ילקק השרירים האלו שאני עומלת עליהם וזה מכניס לי אש כזו לגוף שמתעלה על כל תחושת חוסר נוחות. כל מה שהם יכולים לדעת זה שמהאוזניות שלי בוקעים צלילים של שירי פולק  על גיבורים מיתולגיים שגורמים לי להרגיש הירואית כמו הרקולס בכבודו ובעצמו.

וכך חלף חודש ואני רואה התחלה של תוצאות: יש לי יותר סיבולת-לב ריאה, הרזתי קצת, השרירים בידיים וברגליים תפחו להם מעט, יש ניצנים של קוביות בבטן העליונה.
אבל הבונוס שפחות חשבתי עליו הוא מה שקורה כבר בזמן השהות שלי בחדר כושר עצמו- אני אשכרה מוקפת בגברים מזיעים וגונחים, שמתכופפים ושוכבים, בלבוש צמוד או חלקי, וכל זה קורה לנגד עיניי מבלי שהייתי צריכה לחזר אחריהם! 
בעוד נשים אחרות מהופנטות מהשרירנים הצעירים והחתיכים של המקום, עיניי נודדות אל אלו שיופתעו שבכלל התעניינתי בהם. כל מיני חננות ממושקפים ורזים, או מבוגרים (50+ החביבים עלי לאחרונה) שהחליטו שמהיום הם פוצחים באורח חיים בריא. בקיצור, כאלו שהם בשיט לא בכושר, ואפילו לי שנרשמה לפני חודש יש היתרון פיזי ברור עליהם. אני מסתכלת עליהם כמו שהגברים השרירנים שאני עכשיו חלק מהם מסתכלים על נשים במכון, והם מביטים בי בסוג של שילוב בין מבוכה והערכה. יש שם בחור אחד שהוא שילוב בין שתי הקטגוריות, אני לא יודעת מה יותר מאפיין אותו, הרזון שלו או השיער שכמעט והאפיר אצלו לחלוטין. מה שבטוח, הוא תפס לי את העין. ואלוהים, כמה שאני אוהבת לראות אותו משתדל! אני אוהבת לראות אותו מתאמץ, מזיע, יורד על הברכיים, מתכופף... וכשהוא גונח ממאמץ זה ממיס אותי, זה גורם לי לפנטז עליו מתאמץ וגונח ככה בשבילי, זה גורם לי לרצות להפוך אותו לבובת האימונים שלי לזיונים מתמשכים, להתמקם בתנוחות אתלטיות שבהן ארים אותו ואזיין אותו אל נגד הקיר. אני מפנטזת על עצמי מאמנת אותו, וכשהוא יבצע תרגיל לא לרוחי, אמקם אותו מעל ברכי ואחנך אותו באופן שיביא לידיי ביטוי את שרירי הזרועות שפיתחתי. השמאלית תוודא שלא יזוז מילימטר בלי אישור והימנית הדומיננטית תוודא שישארו על ישבנו סימנים שיזכירו לו בכל צעד לשמור על תנוחה יציבה, וכל זה בזמן שרגליי בין רגליו, נועלות אותן בתנוחה שמותירה אותו חסר אונים לנוכח כוחי, מפושק בעל כורחו עם חור שנפער על אף מבוכתו ויסגר רק כשאחליט לחדור לתוכו. 

כשרטובים בחדר הכושר ולא רק מזיעה, זה בהחלט נותן מוטיבציה להמשיך להגיע. 

לפני חודשיים. שבת, 23 בנובמבר 2019, בשעה 18:25

כשחושבים על תלות מוחלטת בשולט/ת, בדרך כלל מתארים מצב שבו האדם שמחזיק בעמדה הזו שבה תלוים בו ינצל אותה לרעה. וזה אכן מה שקורה ברוב המקרים. יש יותר מדי אנשים שבוחרים להציג את עצמם כשולטים בשביל להחזיק בעמדה הנצלנית הזו, במיוחד אם הם מהסוג שמתעקש לחפש רק נשלטים חסרי ניסיון מפת גיל או היעדר פז"ם בעולם הבדס"מי.
אבל ניצול לרעה זו רק סיבה אחת למה קשרים שמבוססים על תלות מוחלטת נגמרים מכוער. יש עוד סיבה שפחות מדברים עליה והיא שהתלות המוחלטת יכולה מאוד להעיק על הצד שתלוים בו, לשאוב ממנו אנרגיה מרובה עד כדי שיעדיף לשים לכך סוף. ואז, כשזה קורה, הנשלט שהיה תלוי בו מרגיש שנותר בלי כלום, מלבד עם תחושות נטישה וחוסר אונים.

אז למה שמישהו בכלל ירצה שיהיו תלויים בו אם זה כל כך מעיק? הכל מתחיל מפנטזיה, מתסריט דמיוני שנעשת בו אידיאליזציה לתלות הזו.
כששולט לא מתוחכם או מנוסה במיוחד חושב על נשלט שיהיה תלוי בו באופן מוחלט, הוא מפנטז על איזה מישהו שפשוט יעריץ אותו ללא עוררין, שיעשה את כל מה שיצווה עליו מבלי לחשוב פעמיים והפנטזיה הזו עושה לו נעים באגו. היא עונה לו על כל צרכיו הנרקסיסטיים הגרנדיוזיים, היא ממלאת אותו באשליה של גדלות וחשיבות, וזה פשוט מחמם את הלב וגורם למוח להפריש לזרם הדם את כל הכימיה הזו שכיף להרגיש בכל תא בגוף.
ואכן, בתחילת הקשר, בשלב "הפרפרים", כשיש התרגשות ונוח להיות עיוורים למציאות, אז מתקבלת אשליה שקיימת תלות מוחלטת שמבטאת באדם שתלותי רק בדברים שנוחים וכיפיים לשולט, שיודע להפוך לפתע לאדם שונה ועצמאי לחלוטין כשהשולט מתחיל להרגיש שזה מעיק עליו שתלויים בו גם כשזה פחות מתאים לו.
זאת בעוד המציאות שונה לחלוטין, ותלות מוחלטת זאת תלות מוחלטת כולל בצדדים הפחות מרגשים שלה.

מה ששולט כזה לא לוקח בחשבון בפנטזיה הזו, וחווה על בשרו בצורה כואבת ככל שמתקדם קשר מהסוג הזה, זה שמישהו שתלוי בו באופן מוחלט ידרוש את נוכחתו לעיתים קרובות יותר, ובצורה אינטנסיבית יותר. והתלות הזו לא ממש תדע שובע. זה לא שדי בלתדרך את הנשלט פעם או פעמיים מה לעשות ומכאן הוא ילמד להסתדר לבד. האישיוז שאיתם השולט מתמודד מול הנשלט התלוי יחזרו על עצמם באופן בלתי פוסק, במחזוריות שוחקת כמו בסיפור המיתולוגי על סיזיפוס, וזאת גם תהיה הנקודה שבה הפנטזיה תתבדה בצורה המאכזבת ביותר.
נאיבי לחשוב שקשר עם נשלט שנמשך מעבר לשני מפגשים יהיה לעד חד-צדדי, של הענקה טוטאלית מצידו, של התאמה מוחלטת שלו לכל גחמותיך ללא שמץ של השקעה מצידך. זה נאיבי בדיוק כמו לצפות להחזיק בתפקיד ההורה אך ורק בשביל שהילד שלך יעריץ אותך מבלי שתצטרך לעשות שום דבר בשביל להרוויח את זה.
כולנו נסכים שלהיות אבא לילדים קטנים זה לא רק להיות זה שמקבל אהבה והערצה מילדיו מתוקף התלות שלהם בו אלא גם להימרח בחרא כשאתה מחליף להם חיתול, לקרוע את התחת בלפרנס אותם, ללמד אותם דברים בסיסיים שהם לא קולטים בקלות ועושים לך את המוות עד שמיישמים, להתמודד עם מלא קשיים רגשיים ועם עוד מלא דברים מעיקים בדיוק בגלל שהם תלויים בך באופן מוחלט ולא יכולים להתמודד בלעדיך כשזה פחות נוח לך.

אולי התלות המוחלטת מספקת אשליה של תחושת הערצה אינסטנט, אבל היא גם הופכת לחרב פיפיות. שום דבר בחיים, ובמיוחד בכל הנוגע ליחסים בין אנשים, לא מגיע בקלות. וכשמשיגים משהו בקלילות יתר שלא אופיינית, מרגישים את הכובד מתבטא באספקטים אחרים. לכל דבר יש מחיר והמחיר של הערצה שבאה בקלות מתוך תלות מחולטת היא להרגיש באופן כבד את הצורך שלך בנוכחות אינטנסיבית בחיים של מישהו שלא יכול להסתדר בלעדיך, שלא יחזיר לך את האנרגיות שהוא לוקח ממך כי הוא פשוט לא יודע איך ולכן בכלל תלוי בך מלכתחילה.
התחושה המעיקה שמתלווה לזה מובילה להרבה מתחים שיובילו לסיום בלתי נמנע של הקשר, פשוט כי אותו נשלט בחיים לא יתן לך את מה שאתה מצפה ממנו. הוא לא יכול להיות אחר. אם הוא היה אחר, הוא לא היה תלוי בך ולא היה מעריץ אותך כל כך מהר, אבל אז גם היה מסוגל באופן עצמאי לדאוג לעצמו, להוריד ממך עול ואפילו לדעת איך לתפוס יוזמה ולדאוג לך במקום שתצטרך לתדרך אותו בכל פעם מחדש אם אתה רוצה שצרכיך ילקחו בחשבון בכלל.

בהנחה והשולט הזה לא חתיכת חרא שמחפש לנצל, הוא באופן בלתי נמנע יהפוך להיות סוג של פסיכולוג במשרה מלאה עבור הנשלט שתלוי בו באופן מוחלט. הנשלט וטיפול בצרכיו שהופכים אותו לכה תלותי יהפכו להיות מרכז הקשר יותר מאשר השולט וצרכיו, ושולטים שפשוט רוצים שמישהו יעריץ וישרת אותם לא בנויים למחוייבות מהסוג הזה והם ינטשו מהר מאוד לאחר שיעבור שלב "הפרפרים" של הקשר והם יבינו שזה גדול עליהם. וכשכל הכלים להתמודדות עם החיים נמצאים בכיס שלהם, הנשלט ירגיש אבוד ופגוע לגמרי (ובמקרה של נשלט שבנוסף להכל גם לא יציב נפשית, וזאת תחלואה נלוות נפוצה בסיטואציות אלו, בכלל תיפתח תיבת פנדורה).

שולט בוגר בנפשו, שהתנסה מספיק, ישאף להכיר נשלט שהוא אדם עצמאי, שיש לו חיים משל עצמו, שיודע להתקיים ולהסתדר גם בלעדיו, שיעניק לו את המושכות לנפשו מתוך מקום של בחירה למרות שיש לו ברירות אחרות, ולא מתוך מקום של תלות.
ההערצה שנוצרת מקשר כזה מגיעה ממקום אותנטי יותר, בריא יותר, שמתיישב ומתחבר עם המציאות ולא מנסה לשווא לחפש לה קיצורי-דרך במקום לקבל בבגרות אותה ואת העובדה שצריך סבלנות והשקעה כי שום דבר בעל ערך משמעותי לא יפול לידייך אינסטנט בלי לשלם על זה מחיר מסוים.