הכל נגמר בסוף, גם ההמתנה הארוכה לפגוש אותה, והנה אני שוב לרגליה.
היא מרשה לי לגעת בו עד שאגיע לקצה, ואומרת שתיכף זה יהיה יותר מסובך בשבילי.
בדרך כלל אני נמנע מלהתחכם, כבר למדתי בדרך הקשה שזה לא שווה את זה. אבל אתמול בכל זאת לא התאפקתי ושיתפתי אותה שיש בי חלק ששמח שמשלוח כפפות הפרה שביקשה שאזמין מתעכב. זה היה נראה לי מצחיק, כן ולא מזיק. טוב, אולי גם על הדרך איזה ניצחון קטנטן ונדיר, גם אם הוא תוצאה של נסיבות שהן מחוץ לשליטתנו, שהביאו לכך שממני נחסכה לעת עתה התעללות משפילה בעוד שהיא לא קיבלה את מה שרצתה בזמן שרצתה אותו.
אז עכשיו היא מכינה לי כאלה בגרסת DIY. "הדרך היחידה שבה אולי ארשה לך לגמור היום, היא עם הכפפות. אתה יכול לנשק לי את הרגליים בזמן שאני מכינה אותן."
אסור לי לדבר אם לא פנו אליי בשאלה וגם אם היה מותר, אני כבר במצב שבו המילים ממילא לא ירכיבו משפטים ברורים. אז אני מנסה בכוונה שלמה, אני חושב שככה מרגישים כשמתפללים, להעביר את המסר בנשיקות מתרפסות לכפות רגליה: "אני כל כך רוצה לגמור היום, ואת בעצמך אמרת שהייתי 'משרת נהדר בזמן האחרון' (אני מצטט), ושאת מאד מרוצה. אני לא מתכוון שמגיע לי, אבל אני כל כך רוצה."
לנסות לנהל את המונולוג הזה בטלפתיה עם כפות רגליה מכניס אותי לטראנס של חרמנות רוחנית. אני יוצא ממנו כשהיא פוקדת עליי להושיט יד. בזמן שהיא עוטפת את אגרוף ימין בשכבות של ניילון נצמד שחור, היא מרשה לי להיפרד יפה גם מהמגע החופשי של יד שמאל עליו. אני נפרד, מגיע שוב לקצה בתוך זמן קצר. כשהיא מסיימת לעטוף אותן, היא מבקשת ממני לנסות לאונן עם הידיים החדשות שלי. אני כורך את שתיהן סביבו ומנסה לשפשף משני הכיוונים, זה מתסכל. אני מרים ראש ופוגש בעיניה, ובחיוך הספק סדיסטי ספק אמפטי שלה. אז אני פולט בפה עקום ובקול הכי מעורר רחמים שלי, "רק ככה?" החיוך שלה מתרחב עוד קצת כשהיא משיבה, "כן חמוד, רק ככה", מה שגורם לי לקצת מחנק בגרון, אבל אני מתעשת מהר ומבטיח לעצמי שלא משנה מה, אני לא אבכה מולה, לא היום. כולה אורגזמה, אני לא כזה אפס.
"בוא", היא מובילה אותי על ארבע ברצועה לסלון, ומורה לי להתיישב על הספה. "אני רוצה להשתמש בך, צעצוע, אבל הבעיה היא שהוא כל כך קטן" (הוא ממוצע, ממה שקראתי). היא מוציאה מהתיק שלה את הפתרון לבעיה, מאריך פין, מלבישה עליי, וצובטת בדיוק בחלל שנוצר בנקודה שבה שלי נגמר כדי להמחיש את ההבדלים בגודל, למקרה שהנקודה לא הייתה מספיק ברורה עד עכשיו. עומד לי כמו שלא עמד לי בחיים.
"זה השיא שלו? תנסה למלא אותו עוד קצת, בשבילי". אני מניח שהיא צוחקת, אבל בכל זאת מנסה בכל כוחי לכווץ את האגן, להתרכז בזרימת הדם, כדי שמשהו אולי יקרה, בשבילה. אני מסתכל עליה קצת אבוד, בדרך כלל אני מצליח לשדר לה בעיני הכלבלב שלי כשההשפלה אינטנסיבית מידי, וכנראה שגם עכשיו.
"נו, בסדר", היא מתיישבת מעליי, ומתחילה לנוע בריכוז, מזיינת בתשוקה איבר זר שמחובר אליי, לפחות זה לא גבר.
היא רוכנת לעברי ולוחשת, "אתה מרגיש משהו?"
"כלום". אני מריח את קרם הגוף שלה, רואה מקרוב כל כך את השיער הגולש על הכתף לבנה, את החזה שעולה ויורד, אבל לא מרגיש כלום.
"יופי, אני כל כך רטובה." היא מכניסה שתי אצבעות ואז מקרבת אותן אליי, "רוצה לטעום אפס?", אני מהנהן, מתנשף. אולי הזין לא, אבל חוש הטעם שלי יחסית מפותח, אז אני מצליח להפריד את הטעם שלה מטעם הלייטקס. "אל תזוז", היא מגבירה את התנועות, עוצמת עיניים, מתמסרת לעונג שאין לי שום יכולת לגרום. "אתה מרגיש משהו?", היא מתפקחת לרגע ושוב מוודאת.
"לא". אני מתאמץ לסלק את המחשבה הכואבת הזו, על איך זה מרגיש, ועל אפסיות הסיכוי שאדע, אבל היא עקשנית וחודרת בקלות את החומות. אני מנסה לשמוח בחלקי, מזכיר לעצמי שהאינטימיות הזו היא פרבילגיה חריגה, שתפקיד הניצב בסצינה הזו הוא חלום שמתגשם. הרי המקום הטבעי שלי הוא של השליח, המנקה, הסאנז'ר שמקל על חייה בטיפול בטרדות היומיומיות. אבל המחשבה המזוינת הזו לא עוזבת אותי, איך זה מרגיש.
כשהיא ממצה, היא קמה, מפשיטה ממני את המאריך ומשתרעת על הספה. "אז מה, אתה חושב שתוכל לגמור ככה? אני מרשה לך לנסות". היא מניחה עליי את כפות רגליה.
אני מהסס, מאד רוצה אבל גם מאד חושש מהתרחיש שהעניין יסתיים בגירוי מתסכל ובהערות החדות והמשפילות שלה על כל האירוע.
"אני חושבת שאתה יכול, אימנתי אותך די הרבה בשביל זה."
אם מתוך חרמנות יתר ואם מתוך תקווה שאני מפרש במבט ובקול שלה שהיא בעד הרעיון, כלומר שהיא לא מתכוונת להשתעשע ולהערים קשיים מעבר לאלה הכרוכים במצבי הנוכחי, אני נענה לאתגר. הניסיונות הראשונים כוללים שיטות קונבציונאליות, שפשוף עם ימין, שפשוף עם שמאל, שפשוף משותף, אבל הכפפות גדות מידי ובסוף אני מבין שככה זה לא יעבוד, אז אני עובר לטכניקה של הצמדת הידיים משני הכיוונים באופן שמעלה ומוריד את העור. פריצת דרך, זה נעים, זה אפשרי. היא מניחה רגל אחת על האשכים ודוחפת את השנייה לתוך הפה שלי, "בבקשה חמוד, נראה לי שאתה צריך עזרה."
אני משחזר את מה שקרה עכשיו, מבין שנידונתי לתקווה ולציפייה מתמשכת שהיא שוב תהיה במצב רוח להשתמש בי ככה, אם בכלל, ועל כמה מטלות אצטרך לבצע עד אז וכמה גמירות בריחוק והתעלמות לעבור, וזה קורה. היא מוחאת כפיים ומריעה, ואני מרגיש, איך נטווה אצלי עוד קשר, כאילו זה לא היה מספיק סבוך עד עכשיו, בין השעבוד אליה ובין העונג המטמטם.