חוזר מהדרום עם מתנה שקניתי לעצמי. ארוזה בתוך תיק. חלום ישן שחשבתי שויתרתי עליו.בפליייליסט שיר שהוא הדבר הכי טוב שיצא מהפח אשפה שנקרא סדרות של מארוול.
אני שונא ימי הולדת. בטח את שלי. אני לא אוהב לקבל מתנות. לא יודע איך לקבל מתנות. לא אוהב הפתעות . ואולי בגלל שטרם הופתעתי. וזה לא אתגר. אני באמת לא אוהב את זה.
אי שם בסביבות 2012 מינוס פלוס בוב דילן פעם עלה לקבל פרס הוקרה על מפעל חיים. באיזשהוא טקס . כבר לא זוכר איפה. עולה לבמה קמוץ וקפוץ. כל שפת הגוף שלו שידרה שהוא לא רוצה להיות שם. לא הישיר מבט .מלמל חצאי מילים. לא היה מובן. היה נבוך מעצם המעמד. רק רצה להסתלק משם. כעבור כמה שנים כשקיבל את פרס הנובל לספרות ב2017 כבר לא טרח להגיע. רק שחרר הודעת התנצלות על התחייבויות קודמות.
וחלילה לי על ההשוואה להוד רוממותו אבל גם אני לא אוהב להיות במקום הזה. של מסמר הערב. של הסיבה. להיות זה שנאלץ להיות במרכז. לא בחתונה שלי. לא בימי ההולדת שכן נכפו עלי. פשוט לא.
אני פשוט עובר על זה הלאה. היה ונגמר. זה רק עוד יום.מחשב את קיצי לאחור עוד מימי קדם. עוד משחר נעוריי. לא מכיר אחרת. ילד מזדקן.
מותו של אבא הדליק לי סוויצ' שהיה כבוי. ניתב אותי לעובדת החיים הפשוטה. אני רוצה למות צעיר ואם אי אפשר לחיות לנצח..תן לי למות צעיר . לחיות על מסך 75 אינצ' ולבדוק מה עוד נטפליקס יכולה לחדש לי. אני רוצה למות מאקסטרים. את זה שאני עושה היום. ואת זה שעוד אמשיך לעשות. היו לי אין ספור דיונים ויכוחים עם אבא שלי. אתה אולי לא מבין את זה. אבל זה כבר הקבר שלך. פשוט יש לו ארבעה קירות. 3 כיווני אוויר ו75 אינצ' של טושיבה. אבל זה עדיין הקבר שלך. בוא ניסע לראות אריות באזור המחיה שלהם בקניה. הוא נראה את עונת ההזדווגות של הלוויתנים בנורווגיה בסתיו. הוא נטוס לעיר שורשיך באוקראינה. אבל הוא סירב להכל.
היה לי מכר מפה. מי שמכיר מכיר. כבן חמישים פלוס. איש אשכולות ואיש שיחה מרתק. הוא זיין נשלטת בת 18, קיבל דום לב ומת. וככה אני רוצה למות. פחות או יותר. לא להגיע לגיל 70 80. לחיות על מסך 75 אינצ' ולבדוק מה עוד נטפליקס יכולה לחדש לי. אני רוצה למות מאקסטרים. את זה שאני עושה היום. ואת זה שעוד אמשיך לעשות.
אז מזל טוב ילד מזדקן. לחיי מה שנשאר. לחיי מוות ראוותני ומיותר. לחיי חיי אדרנלין ואנדרופינים. לחיי כל התשוקות והתאווה. שהרי בלי שתי אלה אנחנו במילא שווים כמתים.
דודו טופז זיכרונו לברכה הגדיר פעם את משבר גיל ה40 במשפט הבא. ההבנה שאתה הולך לחיות פחות ממה שחיית עד כה.
אם ככה ילד מזדקן שלי... לחיי העשרים שנה הקרובים. מי יתן ויהיו יותר מוצלחים מהעשרים שלפני. עליך .
