סרטן הגדי

ולרגע אחד נעלמנו.

על הספה ההיא הנמוכה.

אולי לא מספיק. אולי לא הרבה. אולי היה צריך יותר.

רגע אחרי שהוכאבת והושפלת ונדפקת.

עם עיניים שקועות, מבט חולמני ומח מרחף.

מופתעת מאכזריות שבן רגע הפכה לרוך.

אולי לא מספיק. אולי לא הרבה. אולי היה צריך יותר.

האחרים מסביב מזדיינים. מסתשנים. נהנים.

אני מנשק אותך בצוואר. על המצח. על הפנים. על השפתיים.

מעדכנים ומרעננים לשונות. 

אנחנו לא צריכים להביט אחד בשני. זה ניכר.

אולי לא מספיק. אולי לא הרבה. אולי היה צריך יותר. 

ותכף נקום לנשום אוויר. לעשן ירוק. לשתות קצת.

בעיקר לראות אנשים יפים מסביבנו.

אולי הייתי צריך להפריד בין הסשנים שלנו בין ארבעת קירותייך לבין אלה הפומביים.

לצורך שלך בזה. לרגע אחד יותר. אולי אפילו הרבה הרבה יותר. 

ואולי לא מספיק. אולי לא הרבה. אולי היה צריך יותר.