אזהרה:התוכן עלול להכיל לקוראים מסויימים חומרים קשים.
09/11/10 יום שלישי
18:45
חזרה הביתה מהעבודה.
"ילדים.תפסיקו לשחק עם הדבר הזה. גילי.תארגן בבקשה ארוחת ערב."
גילי בן ה-14 יורד מהאוכף המאולתר של פוני. חיית המחמד החדשה. מוודא שהכל במקומו. הקולר.השלשלת.הזנב. הולך למטבח להכין ארוחת ערב. זורק את השאריות מלפני יומיים לקערת הנירוסטה של פוני בפינת המטבח. מתחיל להכין ארוחת ערב.
רות בת ה-16 מוציאה את פוני כמו כל ערב ובוקר להטיל את מימיה בגינה הציבורית ממול.
19:30
יושבים לאכול ארוחת ערב.אמא כבר בבית. עוד לא החליטה אם משאירים את פוני או לא. תקופת הניסיון שהתיר המוכר עומדת לפוג. צריכים להחליט בקרוב. כולם יושבים ואוכלים לשולחן. פוני אוכלת מהקערה. עם הפה.
"רות מאמי, הזנב קצת יצא לה. יכולה לסדר?"
רות קמה מהשולחן ותוקעת את הזנב עמוק יותר כדי שלא יצא. לא נשמעה אפילו אנקה.
בסיום הארוחה אבא קם והולך לכיוון השירותים. פוני מחכה כבר בפנים עם פה פעור. אבא פותח חנות, מוציא את הזין ומכניס לאסלה הניידת. מוודא שפוני מסתכלת עליו מלמטה."מקשקשת בזנב" מתחיל להשתין לזה בגרון. אממ..לא שתיתי מספיק היום, חושב לעצמו.הוא מנער לזה על השיער.
"אבא סיימת? אני נכנס."
"אבל בלי משחקים גילי. אתמול זה היה צריך לנקות הכל מהרצפה".
20:22
הילדים מתקפלים כל אחד לחדר המאובזר שלו. פוני מביאה את נעלי הבית מהסלון עם הפה.
אמא מרוקנת את השאריות של האוכל לקערה של פוני.היא משפשפת את רגליה על הגב של פוני ומורידה את החול שהביאו הילדים מבית הספר.
"יקירי, יש המון חול בפינה ליד ארון הנעליים. הילדים מביאים איתם המון חול בנעליים. זרקת את המטאטא??"
"לא צריך מטאטא."
פוני ניגשת לפינה של ארון הנעליים.מתכופפת ומנקה.
"מותק, אני יוצא להליכה." רותם את שלשלת הברזל לקולר של פוני.
"תקנה בדרך יין אדום בסדר? מחר מגיעים האורחים מקריית אונו ושכחתי לקנות אתמול יין".
פוני מתכווצת.
"אין בעיה מותק.יבוצע". הוא יוצא עם פוני מהבית להליכה.
20:51
אבא במקלחת לא לפני ששוב התרוקן באסלה הניידת. הוא ליטף את פוני על הראש. הפעם שום טיפה לא מצאה את מקומה על הרצפה. הוא התפעל. זה הצליח לגמוע את הכל תוך כדי השתנה.
21:14
הוא מתלבש בחדר השינה בבגדי בית. פוני בפינה.
הוא מקבל זקפה. מסובב את פוני עם השיער עם התחת אליו. מתחיל לזיין את זה בתחת ללא חומר סיכה.דוהר.דורס.מבקע.מרחיב.מתפרע.
"התחלת בלעדיי?" הוא שומע קול מהמטבח.
"לא מאמי. רק מצבע בדיקה קטנה על חומרי הגלם." הוא מחייך.
הוא שם לב שגם פוני מחייכת.
21:42
יושב על הספה מול המסך ורואה עוד פרק במרתון של סדרת קאלט משנות ה-90 שפספסתי ורכשתי בזמנו באמזון.
פוני חדשה נמצאת מתחתיי למרגלות הספה.באופקי. קערת הפופקורן על גבה השטוח והזין שלי קבור בתוך הפה שלה. פלג שחור קבור לה בחור בתחת ורעמת שיער כשל זנב פוני משתלתל מאחור. שני ענבלים קטנים מעוטרים תלויים על פטמותיה. כמו על בהמות.
הגברת מגיחה מן המטבח מאחוריה.
"תגיד, לא חסרות לך כמה עונות?" יושבת לידי על הספה ומניחה את רגליה על ההדום החדש. "חברה שלי נוסעת חודש הבא לארה"ב ויכולה להביא לך"
"נהדר" ולוקח עוד מנת פופקורן שעל השולחן החדש.
"נו איך המוצר החדש"?
"בינתיים בתקופת האחריות כך שאני עדיין בודק".
מוציא את הזין כדי לוודא ששומרים עליו זקוף ומכניס חזרה לחור.
"שילמת כבר?"
"ממש לא. חינם. את התשלום אני מבצע כל כמה זמן. זה בשיטת המדחנים. מידי פעם אני צריך..."
מוציא את הראש מהזין, יורק לזה בפרצוף ומחזיר את הזין לביתו החדש."...וזהו, זה מספיק לכמה זמן".
22:16
קם והולך לכיוון המטבח כדי להרתיח מים לקפה.
"רגע, קפה הדבר הזה לא מכין לך?"
"לא מאמי. זה חפץ. חפצים כמה שיהיו משוכללים אינם יכולים להכין קפה"
הגברת מכניסה את אצבעות רגליה לפה של הדבר. הדבר יודע את ייעודו ומנקה.
מגיח מהמטבח עם הקפה. שם על השולחן החדש את הקפה לגברת. את שלי משאיר ביד ולוגם.
מגיע מאחורי הדבר ומכניס את הזין לחור הפנוי. חור התחת תפוס.
"אין צורך בחומר סיכה?"
"לא מאמי. זה תמיד מגיע רטוב ומוכן. רק להכניס. "
הגברת מושכת את הראש אליה, יורקת שוב לפנים ומחזירה את אצבעות רגליה לתוך פיה.
הולם בקצב מונוטוני בחור של הדבר " תגידי מה אמרת לי שצריכים לעשות מחר?"
הגברת עוברת לאצבעות הרגל השניה. אני ממשיך להלום ולפמפם.
"צריך לקחת את האוטו למוסך שוב. יש נזילת מים מהרדיאטור. האוטו לא בסדר".
"טוב אקח את האוטו למוסך אחרי העבודה" . מוציא את הזין וגומר על הגב של הדבר הזה.
"מתי אתה צריך להחזיר את זה"?
"מתי שמתחשק. מתי שסיימתי להשתמש. אם בכלל. תלוי כמה המוצר יחזיק מעמד. לכל דבר יש בלאי."
23:45
"איפה אתה שם את זה בלילה"?
"פה על הרצפה בצד שלי של המיטה. אוהב שהרגליים שלי קמות על הדבר הזה בבוקר. רוצה לנסות מאמי"?
"אולי ביום אחר. יש לזה שם בכלל?"
"בוודאי. כמו לכל מוצר. השם של זה הוא פוני".
לפני 14 שנים. 2 בדצמבר 2010 בשעה 5:05