צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 14 שנים. 2 בדצמבר 2010 בשעה 5:05

אזהרה:התוכן עלול להכיל לקוראים מסויימים חומרים קשים.

09/11/10 יום שלישי

18:45
חזרה הביתה מהעבודה.
"ילדים.תפסיקו לשחק עם הדבר הזה. גילי.תארגן בבקשה ארוחת ערב."
גילי בן ה-14 יורד מהאוכף המאולתר של פוני. חיית המחמד החדשה. מוודא שהכל במקומו. הקולר.השלשלת.הזנב. הולך למטבח להכין ארוחת ערב. זורק את השאריות מלפני יומיים לקערת הנירוסטה של פוני בפינת המטבח. מתחיל להכין ארוחת ערב.
רות בת ה-16 מוציאה את פוני כמו כל ערב ובוקר להטיל את מימיה בגינה הציבורית ממול.

19:30
יושבים לאכול ארוחת ערב.אמא כבר בבית. עוד לא החליטה אם משאירים את פוני או לא. תקופת הניסיון שהתיר המוכר עומדת לפוג. צריכים להחליט בקרוב. כולם יושבים ואוכלים לשולחן. פוני אוכלת מהקערה. עם הפה.
"רות מאמי, הזנב קצת יצא לה. יכולה לסדר?"
רות קמה מהשולחן ותוקעת את הזנב עמוק יותר כדי שלא יצא. לא נשמעה אפילו אנקה.
בסיום הארוחה אבא קם והולך לכיוון השירותים. פוני מחכה כבר בפנים עם פה פעור. אבא פותח חנות, מוציא את הזין ומכניס לאסלה הניידת. מוודא שפוני מסתכלת עליו מלמטה."מקשקשת בזנב" מתחיל להשתין לזה בגרון. אממ..לא שתיתי מספיק היום, חושב לעצמו.הוא מנער לזה על השיער.
"אבא סיימת? אני נכנס."
"אבל בלי משחקים גילי. אתמול זה היה צריך לנקות הכל מהרצפה".

20:22
הילדים מתקפלים כל אחד לחדר המאובזר שלו. פוני מביאה את נעלי הבית מהסלון עם הפה.
אמא מרוקנת את השאריות של האוכל לקערה של פוני.היא משפשפת את רגליה על הגב של פוני ומורידה את החול שהביאו הילדים מבית הספר.
"יקירי, יש המון חול בפינה ליד ארון הנעליים. הילדים מביאים איתם המון חול בנעליים. זרקת את המטאטא??"
"לא צריך מטאטא."
פוני ניגשת לפינה של ארון הנעליים.מתכופפת ומנקה.
"מותק, אני יוצא להליכה." רותם את שלשלת הברזל לקולר של פוני.
"תקנה בדרך יין אדום בסדר? מחר מגיעים האורחים מקריית אונו ושכחתי לקנות אתמול יין".
פוני מתכווצת.
"אין בעיה מותק.יבוצע". הוא יוצא עם פוני מהבית להליכה.

20:51
אבא במקלחת לא לפני ששוב התרוקן באסלה הניידת. הוא ליטף את פוני על הראש. הפעם שום טיפה לא מצאה את מקומה על הרצפה. הוא התפעל. זה הצליח לגמוע את הכל תוך כדי השתנה.

21:14
הוא מתלבש בחדר השינה בבגדי בית. פוני בפינה.
הוא מקבל זקפה. מסובב את פוני עם השיער עם התחת אליו. מתחיל לזיין את זה בתחת ללא חומר סיכה.דוהר.דורס.מבקע.מרחיב.מתפרע.
"התחלת בלעדיי?" הוא שומע קול מהמטבח.
"לא מאמי. רק מצבע בדיקה קטנה על חומרי הגלם." הוא מחייך.
הוא שם לב שגם פוני מחייכת.

21:42
יושב על הספה מול המסך ורואה עוד פרק במרתון של סדרת קאלט משנות ה-90 שפספסתי ורכשתי בזמנו באמזון.
פוני חדשה נמצאת מתחתיי למרגלות הספה.באופקי. קערת הפופקורן על גבה השטוח והזין שלי קבור בתוך הפה שלה. פלג שחור קבור לה בחור בתחת ורעמת שיער כשל זנב פוני משתלתל מאחור. שני ענבלים קטנים מעוטרים תלויים על פטמותיה. כמו על בהמות.
הגברת מגיחה מן המטבח מאחוריה.
"תגיד, לא חסרות לך כמה עונות?" יושבת לידי על הספה ומניחה את רגליה על ההדום החדש. "חברה שלי נוסעת חודש הבא לארה"ב ויכולה להביא לך"
"נהדר" ולוקח עוד מנת פופקורן שעל השולחן החדש.
"נו איך המוצר החדש"?
"בינתיים בתקופת האחריות כך שאני עדיין בודק".
מוציא את הזין כדי לוודא ששומרים עליו זקוף ומכניס חזרה לחור.
"שילמת כבר?"
"ממש לא. חינם. את התשלום אני מבצע כל כמה זמן. זה בשיטת המדחנים. מידי פעם אני צריך..."
מוציא את הראש מהזין, יורק לזה בפרצוף ומחזיר את הזין לביתו החדש."...וזהו, זה מספיק לכמה זמן".

22:16
קם והולך לכיוון המטבח כדי להרתיח מים לקפה.
"רגע, קפה הדבר הזה לא מכין לך?"
"לא מאמי. זה חפץ. חפצים כמה שיהיו משוכללים אינם יכולים להכין קפה"
הגברת מכניסה את אצבעות רגליה לפה של הדבר. הדבר יודע את ייעודו ומנקה.
מגיח מהמטבח עם הקפה. שם על השולחן החדש את הקפה לגברת. את שלי משאיר ביד ולוגם.
מגיע מאחורי הדבר ומכניס את הזין לחור הפנוי. חור התחת תפוס.
"אין צורך בחומר סיכה?"
"לא מאמי. זה תמיד מגיע רטוב ומוכן. רק להכניס. "
הגברת מושכת את הראש אליה, יורקת שוב לפנים ומחזירה את אצבעות רגליה לתוך פיה.
הולם בקצב מונוטוני בחור של הדבר " תגידי מה אמרת לי שצריכים לעשות מחר?"
הגברת עוברת לאצבעות הרגל השניה. אני ממשיך להלום ולפמפם.
"צריך לקחת את האוטו למוסך שוב. יש נזילת מים מהרדיאטור. האוטו לא בסדר".
"טוב אקח את האוטו למוסך אחרי העבודה" . מוציא את הזין וגומר על הגב של הדבר הזה.
"מתי אתה צריך להחזיר את זה"?
"מתי שמתחשק. מתי שסיימתי להשתמש. אם בכלל. תלוי כמה המוצר יחזיק מעמד. לכל דבר יש בלאי."

23:45
"איפה אתה שם את זה בלילה"?
"פה על הרצפה בצד שלי של המיטה. אוהב שהרגליים שלי קמות על הדבר הזה בבוקר. רוצה לנסות מאמי"?
"אולי ביום אחר. יש לזה שם בכלל?"
"בוודאי. כמו לכל מוצר. השם של זה הוא פוני".



שולה פנינים - שרדונה.
לפני 14 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - גאה לומר שקראתי ה-כ-ל... ובחלקים זה אפילו ממש חירמן אותי.. ;) (21:14 למשל..).
לפני 14 שנים
פאני היל​(לא בעסק) - סיפור חזק, אהבתי, מעדיפה לקרוא בלי צנזורה, את הסיפור כמו שהוא.

פאני
לפני 14 שנים
פועה​(נשלטת) - אני עם חתולה פושטקית
לפני 14 שנים
יהלום נא - ככה. בדיוק.

קשה, אכזרי, מחרמן בטירוף...

(אז לא הכי שפוי, SO?)
לפני 14 שנים
חניבעל - מעניין.
אז זה לא הזמן להגיד שיש עוד גרסה שהיא ממש אבל ממש %$#$@)*&.
לפני 14 שנים
יהלום נא - לא זה לא הזמן להגיד את זה.
זה הזמן לפרסם!!!

(%$#$@)*& - ??? אתה בטוח? כי אני חשבתי שעדיך גרסה יותר @*^&#%*)$%, - אתה לא חושב?)
לפני 14 שנים
חניבעל - אני מריח פה הזמנה לכתיבה של משהו משותף??
לפני 14 שנים
יהלום נא - אני מוכנה להרים את הכפפה :)

(אוי, זה יכול להיות כזה %#$#@!#$^ , נכון?)
לפני 14 שנים
חניבעל - בהחלט. יהיה מעניין אולי לכתוב מהזווית של הפוני :)
לפני 14 שנים
יהלום נא - לא ידעתי שלחפצים יש זוית :)))
לפני 14 שנים
פרלין​(נשלטת){ש} - דווקא יותר אהבתי את הגירסה המצונזרת. החלק עם הילדים הרגיש לי קצת מאולץ.
לפני 14 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - עכשיו נשאר רק להפיק פסטיגל פוני בדסמי להנאת כל המחורמנות ואני בראשן.
:)
אכן
חג חם לנו
לפני 14 שנים
חניבעל - חח רעיון לעוד סיפור.
לפני 14 שנים
חניבעל - יש הסבר למה הוספתי אותם אבל זה במהדורה לאספנים תחת "תוספות מיוחדות".
לפני 14 שנים
חניבעל - יושבים מול המסך,
הכלבה ואני...
הגענו למסקנה,
אתן כולכן שרוטות.אבל זו כנראה הסיבה שאנחנו אוהבים את רובכן (קורצים)
לפני 14 שנים
nerissa​(אחרת) - מעדיפה את הגירסה המצונזרת, איש יקר.

הגירסה הזו מצמררת ומכבה בשבילי.
לא אהבתי. מצטערת.
הילדים המעורבים שם - זה עושה לי רע.
לפני 14 שנים
חניבעל - אוווווו נהדר. צדיק אחד בסדום.
כבר חיפשתי בנרות את התגובה המבקרת והלא אוהדת.
מצטער להודיע לך נריסה באמת...אבל את שפויה :)
תודה על התגובה נריסה.
לפני 14 שנים
nerissa​(אחרת) -
אז לא נפגעת ממני, מה?

מרשים לפרסם כאלה דברים באתר? אפילו בבלוגים?
לפני 14 שנים
gala - עצם השימוש במונח "זה" בקטעי מסויימים..מנוכר כל כך. חזק.
לפני 14 שנים
השולט אור​(שולט) - קורע מצחוק :)
נהנתי מאוד.
לפני 14 שנים
nerissa​(אחרת) - לא יודעת. אני חייבת לציין שאני קצת מזועזעת מהתגובות כאן.

זה לא משעשע, זה לא מחרמן. לפחות לא אותי.
זה נוראי בעיני (ויסלח לי החניבעל שאני אוהבת..)
לפני 14 שנים
יהלום נא - זה קיצוני. זה בלתי אפשרי (אני מקווה, כן).
זה זורק למקומות אחרים, של פנטזיה, של דרך חיים אחרת (לא מאוד רחוקה ממציאות שהיתה קיימת כמה שנים אחורה, את יודעת, עבדות וכאלה).

וזה סובייקטיבי לחלוטין (יש אנשים שהזעזוע מחרמן אותם)
לפני 14 שנים
nerissa​(אחרת) - אני לא מדברת על ה-זה.

אני מדברת על הילדים ושילובם בסיפור. הרס אותו לגמרי.
לפני 14 שנים
יהלום נא - כשכתבתי "זה" התכוונתי לסיפור כולו. לא ל"זה" מהסיפור.

שילוב הילדים הוא שעושה את זה קיצוני. הוא מה שמאפשר את התחושה שמדובר בסיפור בדיוני ולא בתעוד ערב משפחתי בפועל.
לפני 14 שנים
חניבעל - לא מתנצל ולא מתחרט. שילוב הילדים כמובן נעשה במודע. . הם לא היו פעילים באקטים מיניים. רק באקטים של ההשפלה.
הרעיון העיקרי ששירת אותי כשכתבתי את החרא הנהדר הזה הוא להראות תרחיש בו שגרה של משפחה רגילה לגמרי למעט כמובן "הדבר הזה".
לפני 14 שנים
מישלי - ח ז ק
לפני 14 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אהבתי יותר את המצונזר, לא בגלל עצם התוכן אלא בגלל הביצוע. משהו לא יושב בול. כאילו כתבת את זה מהר מידי, כאילו היה לך רעיון טוב ואצת להוציא אותו.

ראשית, השימוש במילה "זה" מסורבל. זה היה עובד מושלם באנגלית, אבל בעברית הרי לא מדברים ככה. זה נשמע מאולץ.

הקטע עם הילדים אכן מחזק את התחושה שזה בדיוני, שזה מה שמוריד לי. החלק הקצר שפרסמת קודם הרגיש חי. עכשיו זה מרגיש מומצא ולא סביר.
ואני לא חושבת שכל קטע שהיית כותב שמתייחס למשפחה היה חייב להרגיש ככה.

אחרון: השימוש בפוני לא ממש ברור. מצד אחד היא חפץ, מצד שני היא מחייכת כשמזיינים אותה. זה מאד משנה אם היא מגיבה או לא, אם יש אינטרקציה או שכל המחשבות שלה היא שומרת לעצמה: זה זה רלוונטי לדינמיקה המשפחתית.

קיצר, דורש שיוף.

סורי על החפירה.

אה ועוד משהו: בד"כ לא הייתי מרגישה נוח עם הילדים, אבל זה הרגיש כל כך לא אמיתי שזה לא הפריע לי אפילו קצת. הייתכן שאתה עצמך לא הרגשת עם זה הכי נוח ולכן זה יצא לך ככה?
לפני 14 שנים
חניבעל - תגובה חשובה.לא חפירה בכלל.
יש כאן דברים בהחלט שאקח לתשומת ליבי ואנסה לשדרג להבא.
צודקת לגבי ה"שגר ושכח". שלחתי ישר את הטיוטא. ללא עריכה.
ברגע והחלטתי! לשים את הילדים ידעתי שחרמנות לא תצא מזה. בדומה לכל סיפור שלי-זו החלטה מודעת וסוג של הקרבה.
הייתי חייב כמו בכל סיפור שלי לאתגר את עצמי ככותב.
חכו לפרסומים הבאים. זה עוד כלום.
לפני 14 שנים
Mary Jane - זו אולי מתובלת בנוכחות ילדים, הפרשות ושאר חברים, אבל הגרסא הקודמת כתובה טוב יותר, הרמונית ונחמדת, פלח מחיי זוג.
לפני 14 שנים
הולמס​(שולט) - מרתק,
קצת כמו בדס"מ שפוגש מדע בדיוני.

לפני 14 שנים
לילימיי​(שולטת) -
אהבתי את שתי הגירסאות.
(מחכה בקוצר רוח לשלישית והרביעית).
ואני סקרנית,
מדוע פוני התכווצה
כששמעה על החברים מקריית אונו, שעתידים להגיע...?
לפני 14 שנים
חניבעל - מפלס החרמנות בכל מה שקשור לסיפור הזה קבע: את ההמשכים אם וכאשר יהיו לדבר הזה אכתוב במיוחד לך. ישירות למייל. אפשר להתפרע?? :)
לגבי קריית אונו, רציתי להשאיר אפשרות להתפתח עם הסיפור. בקטנה.
לפני 14 שנים
לילימיי​(שולטת) -
לכבוד הוא לי, חניבעל.
אני אשמח (:
ואם אפשר להתפרע? בוודאי...ואפילו רצוי.
הרי בראש אפשר להתפרע, עד האינסוף ומעבר לו, לא?

לפני 14 שנים
Needles And Pins​(לא בעסק) - שלא תצנזר יותר אף פעם.

הלא מצונזר תמיד עדיף :)
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י