סרטן הגדי

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מסכימה איתך.

אולם, בהמשך ל"על הכתיבה" הקודם שלך, אני חושבת שזה גם רלוונטי למה שאתה רוצה לעשות.
תסלח לי אם אוותר על ההשוואה לרם אורן, הוא לא רלוונטי מבחינתי.

אבל ניקח את הכלליות של התיאורים שלך: כתבת פנטזיה. בשביל שאני אוכל להנות מהקריאה ולהתחרמן ממנה, אני צריכה לעשות לה איזו התאמה לצרכים שלי. איכשהו להכניס את הדמיון שלי ולנכס אותה לעצמי כך שהיא תרגש אותי. השאלת לי את מרחב התמרון הזה ואפשרת לי הרבה מקום לעצב את זה ככה שזה יתאים לי.

לפעמים אני מתארת פרטים קטנים כי אני רוצה שהקורא "יבוא איתי". שייכנס איתי למקום. חשבתי שצריך את זה. שבשביל שאדע לקחת איתי קוראים, אני צריכה לדעת בדיוק מה יש שם. נתת לי נקודה חשובה למחשבה. תודה על זה.

ניקח את בולגקוב: הוא אוהב לתאר פרטים קטנים ולכאורה מיותרים. כשתיאר את מרגריטה בנשף אצל השטן, הוא פירט עד רמת הציורים על הקירות. בתור קוראת זה היה מעצבן משהו. אבל זה היה לו חשוב לא להשאיר דבר לדמיון: חשוב לו להבהיר שהתיאור הוא של עד. הוא לא רוצה שנכיר את המקום. להפך - הוא רוצה שנרגיש שהוא היה שם, ואנחנו לא. שהוא יודע יותר מאיתנו על המקום הזה. הוא יכול לתאר במדוייק את הדוגמאות על השטיחים. ואתה?
(נראה לי. יסלח לי בולגקוב על הפרשנות, אבל הוא עושה את התרגיל הזה בכמה מקומות וביותר מספר אחד).

ניקח את האמצע: יש כותבי פנטזיה שמהסיבה שציינת לא נכנסים לפרטים. הם מדלגים על כל מה שלא הכרחי. לפעמים זה גורם לסיפור להיות כל כך מהיר שהוא כבר לא מעניין, וכל כך "תכלס" שהוא מרגיש "סיפור צעצוע", משהו פלסטיקי וכל כך פורנוגרפי שהוא כבר נהיה מטופש. לא לשם אתה הרי מכוון.
אני תמיד מתעסקת עם זה כשאני כותבת - כמה זה מעט מידי, כמה זה מהר מידי. בדיוק לפני שבוע הייתי בשיעור על המת של בורחס, על שינויי הקצב שהוא עושה, לפעמים עמוד שלם לדקה, לפעמים חמש שנים בפסקה אחת. על מה זה עושה, הוספת הפרטים או היעדרם.

וואו נהיית לי כבר תשובה ממש ארוכה.
שורה תחתונה: מאד אהבתי את "בעבור חופן".
תודה על הסדנה :)

nerissa​(אחרת) -
.. ועכשיו אתה זה שהאכלת אותנו בכפית בפוסט הזה :)))

ובהמשך לשני הפוסטים הקודמים, לי הפריע שם השורות החוזרות ונשנות של "פאק..", "מה אני עושה כאן.."

יותר מידי. גם לצמצם את התסכול שלה לשורה אחת לדעתי היה משדר את הכל.
העמסת יותר מידי הבעות תסכול שלה בין שורות האקשן שזה הפך קצת יותר מידי בשבילי אישית.

אולי תוספת של התחושות שלה מלבד הרטיבות ששוב ושוב הזכרת היו מעמיקות את הקטע. אפילו קטע קצר המתאר איך התגלגלה לשם ולמה הגיע ההוראה הזו של שי - גם זה היה מכניס צבע.

לא מתכוונת למה שכתבת כאן למעלה, לפרט עד כדי בחילה, אלא להרחיב מעט את העלילה.

אם תקרא שוב את החלק הראשון, רוב מה שנשאר לי ממנו זה בערך "פאק", "מה אני עושה כאן" ושהיא רטובה..

עכשיו אתה יכול להרביץ לי על המילים האלה :)

}{

מה שבטוח - אם תעשה לי מקבץ מצונזר של הכתבים שלך, אני אסתובב כמו חילזון כל היום, משאירה מאחורי נתיבים..

חניבעל - נו...מכל מלמדיי השכלתי.

מתוקף אישיותה - לא מסכימה עם המינגווי.
לא מעט מיצירות הפאר שנכתבו , התבשלו במוחם ובדמיונם של כותביהם שלא יצאו מחוץ לכתלי החדר..:)

אוהבת את התיאו רמצומצם.
הסגפני.
דורש ממני הקוראת להתאמץ, לבנות תפאורה צליל וריח..להיות המפיקה על פי ההוראות שהבמאי (הסופר) כתב...אין רגע מנוחה...נפלא.
ואם הוא קרח אני בכלל בעדו...
בעיה...
:)))