סרטן הגדי

"לשבת במקומותיכם".
אמרה גלית לתלמידים .בזמן שהיא החזיקה בחבילת המבחנים שבתוך המעטפה היא עברה בין השולחנות ווידאה שלא יושבים צמוד מידי. שאין סליקים. אין פתקים שהוכנו מראש או רשימות על השולחן עצמו. היא הרחיקה תיקים מהשולחנות והעיפה מבט על השובבים הקבועים של הכיתה. מה יעוללו הפעם.
" שלושה חלקים למבחן. יש לכם שעה וחצי ."
היא שברה איתם את הקרח לפני שנה בטיול בר מצווה המסורתי למצדה. מאז הם היו חולים עליה. גם המופרעים שבהם. היא התחילה לחלק את המבחנים מהסוף.
"יש להניח את המבחנים הפוכים על השולחן" היא אומרת ומתיישבת על הכסא שמאחורי שולחנה.מפה כחולה היתה עליה. גלית דאגה לזה בעצמה. היא אהבה לבוא עם חצאיות שחורות קצרות ובשבועות הראשונים הבינה שאלה בשורה הראשונה אוהבים להציץ לה.
לעיתים היא אהבה את התחושה שזה מעביר בהם. היא אהבה את השליטה בכח הזה.
גלית כוונה את שעונה.
"אתם רשאים להתחיל".
היא לחצה על הסטופר שלה ובו בעת קבלה מסרון בפלאפון מהאדון שלה. רעד קטן עבר בה. היא לקחה את הפלאפון ביד מתרגשת. מה הפעם הוא מתכוון לעשות. היא הציצה לעבר התלמידים הנבחנים לראות שאף אחד אינו שם לב להתרגשותה.
היא קראה את ההודעה.
"צהריים טובים שפחה. על כל הוראה שתקבלי תשלחי בוצע ."
היא קראה את ההודעה שוב. היא חפשה את האדון שלה בכיתה. כמה בנאלי שזה נשמע אי היה אפשר לדעת למה הוא באמת מסוגל.
עוד הודעה.
"תוציאי את הפלג הקטן מהתיק שלך והניחי על השולחן".
היא קראה את ההודעה שוב ושוב. מביטה שוב בתלמידים העסוקים.
פלג בתיק??? היא חפשה בנונשלנטיות בתיק שלה ופאק- היא מצאה את הפלג. היא כבר לא יכלה לשלב את רגליה. היא הצמידה אותן זו לזו בהדיקות. היא הניחה את הפלג מאחורי התיק שלה כך שהתלמידים לא יוכלו לראות. רגע, ומה אם אחד מהם יבוא לפה?!
"אם למישהו מכם יש שאלה נא להרים את היד ואני אבוא אליו. בהצלחה".
זהו. פתרנו את הסוגיה הזו. היא מסרנה לאדונה.
"בוצע אדוני".
היא ניסתה להשאר אדישה. הביטה בתלמידים השקועים מבלי לשים לב לסערה המתממשת ובאה בתוכה.
עוד הודעה. עוד צפצוף קטן. גדי מהשורה השניה הרים את ראשו לעברה.
גלית השתיקה את הפלאפון. גדי חזר למבחן.
"תוציאי את ה-KY מהתיק."
קשה לה לבלוע את הרוק. היא שלחה יד ארוכה ועיוורת לתוך התיק עד שמצאה את השפורפרת הקטנה. היא הניחה אותה על מסעד הכסא הפנוי בין רגליה המכווצות.
היא ניסתה להשאר אדישה אך גל של חום אדיר שטף אותה. אני מזיעה??? היא הסתכלה בשעון. רק 7 דקות עברו???????? אני אמות פה. אני בוודאות אמות פה. אם לא מההתרגשות אז מהבושה.היא שלחה הודעה.
"בוצע אדוני".
היא ידעה הרי מה לעשות. היא כבר ידעה מה יהיו ההוראות הבאות שלו. האם באמת??
לאיזה חור היא לא ידעה. אולי לתחת??? אולי לכוס הרטוב שלה שעד לרגע זה ניסתה להתעלם ממנו אבל עכשיו כבר לא יכולה.
"תמרחי על הפלג הזה את ה-KY."
גלית מתחילה להתנשף בשקט כמו בצירי לידה. שאף אחד לא ישים לב. היא קולטת את נועה מהשורה הראשונה מחייכת אליה. היא חושבת שהדם יורד לה מהפנים. לענות לה או לא לענות לה? מה היא ראתה כבר?? שייגמר המבחן הזה כבררררררר. אני לא יכולה.
נועה חזרה למבחן וגלית התחילה למרוח את ה-KY בנדיבות אך בזהירות על הפלג שמוסתר בין רגליה מאחורי המפה. היא לא רצתה שהשפורפרת תשמיע את הקול של שאיבת האוויר ולכן עשתה זאת לאט. היא מרחה את כל הנוזל על הפלג. מקפידה להשאר עם יד שמאלית רטובה ויד ימנית יבשה.
הכוס שלה נטף. העור שלה בער. העיניים נצצו מהתרגשות. הלב דפק עד כדי כך שהיא חושבת שהיא אוטוטו מתעלפת.
"בוצע אדוני".
היא ידעה כבר מה תהיה ההודעה הבאה. האדון שלה אהב במיוחד את חור התחת הצר שלה.
"תכניסי לאט לאט את הפלג לכוס שלך. תמתיני להוראות נוספות".
ידעתי. פאק. אלוהים. איך אני אמורה לעשות את זה פה?! איך אני אמורה באמת לעשות את זה??? אני אמות. אני אמות. אני מתההההה. כמה זמן עבר?? 13 דקות. הזמן לא זז אלוהים.בא לה לצרוח. לקלל. לשאוג. להתפרץ.
היא פשקה את רגליה מתחת לשולחן ולמפה. הקפידה להסתכל על כל התלמידים הלחוצים.
שורה שורה. כסא כסא. שולחן שולחן. פנים פנים.ביד השמאלית הרטובה היא קפלה בזהירות את החצאית הקצרה שלה. היא הזיזה הצידה את התחתון הצידה והקפידה להמשיך לשים לב לתלמידים השקועים. היא לקחה את הפלג בידה השמאלית. היא קצת הורידה את הטוסיק שלה כדי שיהיה יותר מקום. לא ישבה כבר זקוף.היא כוונה את הפלג לתוך הכוס שלה שכמו מגנט משך בכוחות על טבעיים את הפלג אליה. בשקט בשקט היא הצליחה להכניס את הפלג עמוק לתוך הכוס הבוער שלה. היא מתה לגנוח כמו בהמה. לצרוח. להשתולל. לדהור על הכסא.
יעקב הרים את היד.
אגלי זיעה קטנים התבצרו על המצח שלה. היד השמאלית שלה עדיין קבורה לה בפנים והיד הימנית מעל לשולחן.
"ככככןןןן יעקב?"
רק שלא יבקש ממני לגשת. פליייזזזזזזזזזזזזזז אלוהים רק שלא יבקש ממני לגשת. בבקשה. אני מתחננת. תתחשב בי. אני מסכנה. בבקשה. בבבקשה בבקשה.
"כמה עוד זמן?"
"אממממ". היא השתעלה קלות מנסה להסתיר חיוך."יש לכם עוד כשעה".
יעקב חזר למבחן.
תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה.תודה תודה תודה תודה.
היד הימנית אחזה בפלאפון. עוד מבט אחד לעבר התלמידים. מבט לעבר הדלת הסגורה ומבט לעבר נועה המחייכת. היא מסרנה לאדונה.
"בוצע אדוני".