סרטן הגדי

אני לא מאמין בעונשים. ותסלחו לי אבל נח לי להסביר את זה בגוף שני. וכשאני מדבר בגוף שני, אני מדבר אל עצמי.
ועדיין.
אני לא מאמין בעונשים.
לא לשפחות. גם לא לילדים.
גם לא כמנהל לעובדים.
ואני הרי לא מדבר על העונש של 'היית ילדה רעה, בואי תקבלי תריסר הצלפות'. כי זה לא עונש.
אבל אני באמת לא מאמין בעונשים.
אני לא חושב שזה עובד.
אצל בעלי חיים למשל המאלף לא מעניש את האריה אם הוא לא קפץ לתוך כדור האש. הוא פשוט לא נותן לו את הממתק שלו.
הוא לא מסביר לו למה אסור לו להמרות את פיו.
הוא מסביר לו למה כדאי לו לציית.
זאת לא חוכמה להשעות עובד. לקנוס אותו. להטיל עליו עבודה שאינה הולמת את כישוריו.
לפטר אותו. הרי אתה לא תהפוך אותו לעובד טוב יותר. אתה תהפוך אותו רק לממורמר יותר. למרדן יותר. לבעייתי יותר.
אתה ממשיך להדריך אותו וללמד אותו כי אתה מאמין בו. אתה משכנע אותו במשימה הקבוצתית. ואת חלקו הקטן במשימה של כולנו. אתה מלמד אותו שהוא לא בא לעבודה. הוא בא למשהו יותר גדול מזה. אתה לא מוותר לו ולא מוותר עליו.
גם להעניש ילדים זה לא עובד.
זאת לא חוכמה לסלק אותו לחדר. להשעות. להפסיק דמי כיס. למנוע טלוויזיה. לסטור לו.
גם לילד. אתה לא מסביר למה לא כדאי לו לא להקשיב לך.
אתה מסביר לו למה כן כדאי לו.
זאת לא ממש חוכמה לתפוס את השפחה בשיערותיה ולהפליא את הקיין על בשרה עד חרכים דקים של שתי וערב.
לצוות עליה לא לגמור חודש. להתעלם ממנה. לעשות בה משהו שהיא ממש אבל ממש לא אוהבת.
להוריד את הקילור שלה.
אלא כמובן אם העונש פה הוא 'עונש' ולא עונש. וזה כמובן חלק ממשחק התפקידים שלכם.
גם פה אתה לא נותן לה להבין למה לא כדאי לה להמרות את פיך.
אתה מלמד אותה למה כדאי לה לציית.
אז אתה מדבר שוב. ואם צריך שוב . ושוב פעם. יורד לרמת הפיקסלים אם צריך. שיחות של תיאום ציפיות. חוקר. יורד לעומק. צולל לתוכה. נובר ולא מתפשר. נוגע בפרטים הכי קטנים. נותן לה להבין.
שהיא חלק מדבר יותר גדול.
הרי שאם תמשיך להעניש אותה על טעויות ושוב עונשים כעונשים ולא עונשים כמחוות, אתה תקבל שפחה נרצעת וממושמעת אין ספק.
אבל אם תצליח ללמד אותה למה כדאי לה להמשיך לציית לך כך תרויח את השפחה האולטימטיבית.
שותפה לדרך. נאמנה יותר. טוטאלית יותר.
אחרי שתסיים אל תשכח דבר אחד. חשוב מאד.
לתת לה את הממתק.