סרטן הגדי

את יכולה יותר. הרבה הרבה יותר.
שניה אחת.
אולי אני צריך לשים שמיכה. מה זה משנה.
2 שניות.
מעניין אבל כמה זמן היא תוכל להחזיק הפעם. האם היא תוכל לשבור את השיא.
3 שניות.
אני לא מצליח להתאפק.
4 שניות.
אני יושב שם מתחתיה על כורסא נוחה, מוציא את הזין ומתחיל לאונן.
5 שניות.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה אוננתי.
6 שניות.
והנה היא.
7 שניות.
כל צעירותה ופעירותה תלויה שם על החבל.
8 שניות.
רגליה מרקדות שם באוויר.
9 שניות.
ידיה אזוקות מאחורי גבה כדי שלא תנסה להיחלץ לבדה המסכנה.
10 שניות.
וצווארה קבור תחת מעטה של חבל פשתה בלולאת חנק.
12 שניות.
כמובן גאג טמון בפיה.
13 שניות.
הקצה השני של החבל מחובר לקרסול בתקרה.
14 שניות.
אין שכנים למעלה.
15 שניות.
זה מחרמן אותי ברמות שאין לתאר.
16 שניות.
חוסר האונים שלה.
17 שניות.
התלות שלה.
24 שניות.
זוהר הקטנה.
25 שניות.
אני במיט בחמוקיה העגולים.
26 שניות.
בחיוך הביישני והבוסרי אבל מה שעשה לי את זה , זה בעיקר העיניים הבוערות שלה.
27 שניות.
המבט הזה.
28 שניות.
בהתחלה היא היתה למעלה רק כעשר שניות.
29 שניות.
ומשם עליתי.
30 שניות.
הרגליים שלה היו קשורות אז הפסקתי.
31 שניות.
זה היה מרתק יותר לראות אותה רוקדת עם הרגליים.
33 שניות.
כמו תלויה אמיתית.
34 שניות.
כשהרגלים היו קשורות בקושי היתה תנועה.
35 שניות.
זה לא היה מחרמן בעליל.
36 שניות.
עכשיו כשהיא רוקדת זה מחרמן יותר.
37 שניות.
גם משעשע.
38 שניות.
את הידיים אזקתי כבר בניסיון הראשון.
39 שניות.
היא לא הצליחה להתאפק הכלבה הקטנה וניסתה מחמת הפחד להיחלץ בעצמה.
40 שניות.
בשלב מסויים דחפתי לה פלג מרקד בתחת אבל זה היה יותר מידי.
41 שניות.
היא לא הצליחה להתרכז.
44 שניות.
רציתי שהיא תתרכז בלהיות תלויה.
45 שניות.
תרתי משמע.
46 שניות.
פאק.
47 שניות.
אני משעשע את עצמי שבא לי להקיא.
48 שניות.
היתה עוד בעיה קטנה.
49 שניות.
היא לא הפסיקה לרקוד ולהסתובב.
57 שניות.
המבט היה חסר לי.
58 שניות.
העיניים החלולות שלה נעלמו לי עם כל סיבוב.
59 שניות.
זה עצבן אותי.
60 שניות.
לרגע רציתי להדליק מדורה מתחתיה.
61 שניות.
אולי באחד הניסיונות הבאים.
62 שניות.
נתייעץ עם חזי דין מה שמו.
63 שניות.
אז מה שעשיתי זה לרתום מן רצועה מסביב למותניה ולרצועה חיברתי עוד שרשרת שתוודא שהיא תשאר עם הפנים למזרח.
64 שניות.
ראבאק.
66 שניות.
כאילו שהיא באמת מתפללת.
67 שניות.
אני באמת חייב להפסיק עם החרא הזה. ז
68 שניות.
ה לא מצחיק.
69 שניות.
תעשה משהו.
72 שניות.
זה עדיין לא היה מעניין.
73 שניות.
בהתחלה זה היה מרתק לראות את ההתרגשות מגיעה ונעלמת כשהפחד מחליף אותה.
74 שניות.
ואז זה עוד יותר ריתק כשהאימה תפסה את מקומו של הפחד.
75 שניות.
וזה עדיין לא היה מספיק.
76 שניות.
היה משהו חסר.
77 שניות.
הבעיה היתה שהייתי פחדן.
78 שניות.
הייתי צריך להעיז יותר.
79 שניות.
זה היה פשוט....קצר מידי.
80 שניות.
אז התייעצתי עם סטודנטית לרפואה.
84 שניות.
תגידי, כמה זמן לוקח עד שדרכי הנשימה והמעבר של כלי הדם נחסמים?
85 שניות.
וכל ניסיון רק הארכתי את זמן השהייה על החבל.
86 שניות.
את יכולה יותר זוהר קטנה.
87 שניות.
וזה עדיין לא היה מספיק.
88 שניות.
הבאתי את המסרטה של אחי ותעדתי.
89 שניות.
מיקמתי את המצלמה על חצובה גבוהה על שולחן וצילמתי את פניה של הקטנה והתלויה.
90 שניות.
זה לוקח לה בערך 15 שניות עד שמנסים להיחלץ.
91 שניות.
זה כבר לא נוח.
92 שניות.
החבל מתחיל ללחוץ על הצוואר.
96 שניות.
היא מתחילה לבעוט עם הרגליים וכמעט בועטת בי.
97 שניות.
אולי מקמתי אותה גבוה מידי.
98 שניות.
היא מביטה בי בחימה ובאימה.
99 שניות.
ובכל ניסיון שלה היא אומרת לי שזה הניסיון האחרון אבל אני מתמיד לשכנע אותה שאני יודע מה שאני עושה.
100 שניות.
את מסוגלת להרבה יותר קטנה.
101 שניות.
הרבה הרבה יותר.
113 שניות.
אי אפשר באמת לדעת.
114 שניות.
באמת שאי אפשר.
115 שניות.
אני מפסיק ניסיון בכל כמה שניות שעוברות ומסמן ביומן.
116 שניות.
וזה עכשיו היעד הבא.
117 שניות.
שולחן העץ מוכן בהיכון.
119 שניות.
אפילו ערכת עזרה ראשונה.
121 שניות.
טלפון זמין.
122 שניות.
סכמנו שברגע שהיא מיישרת את הרגליים זה סימן מוסכם שהיא בצרה ואני מפסיק במהירות.
123 שניות.
הנה היא שוב רוקדת רק יותר זמן.
124 שניות.
מנסה לבעוט ברצפת האוויר כאילו עולה מצלילה אל מעל לפני הים.
125 שניות.
את יכולה יותר.
126 שניות.
את יכולה הרבה הרבה יותר.
132 שניות.
שוב פעם.
133 שניות.
היה שלב שעשיתי שינוי קטן.
134 שניות.
במקום החבל שתלוי דרך קרסול לתקרה חברתי אותו דרך הקרסול לתקרה לקרסול נוסף בקיר שמאחוריי.
135 שניות.
כך ששיחרור זריז של הקשר יפיל אותה בשניה.
136 שניות.
אני לא אצטרך לקום ולהזיז את השולחן לעברה.
137 שניות.
אולי היא תצליח ליפול ועדיין לעמוד כמו איזו מתעמלת בסוף תרגיל קורות.
138 שניות.
בטח לא היא.
139 שניות.
אבל זה ישעשע נורא.
140 שניות.
איבוד הכרה בתלייה נובע מחסימת זרימה בעורק הראשי שמוביל למוח.
141 שניות.
קשה לי לומר כמה זמן זה ייקח כי זה תלוי בגורמים כמו כמה חזק הקשר, משקל האדם שנתלה וכמות השומן בצוואר.
142 שניות.
באופן עקרוני המוח יחייה בלי חמצן בערך 6 דקות, הלב משהו כמו 20 דקות.
143 שניות.
בכל מקרה, מדובר על חסימת זרימה מוחלטת ולוקח זמן להגיע לזה.
144 שניות.
באחד הניסיונות המאוחרים אני עוד הולך להשתין בידיעה ברורה שהיא כבר עברה את רף הדקה ולא תהיה בעיה.
145 שניות.
היא נבעתת כשהיא רואה אותי יוצא מהחדר.
148 שניות.
אבל הכלבה הקטנה ממשיכה לנסות לרצות אותי. ו
149 שניות.
ממשיכה להיתלות.
150 שניות.
את יכולה יותר כלבה קטנה.
151 שניות.
את מסוגלת להרבה הרבה יותר.
152 שניות.
ואז זה הגיע.
153 שניות.
אולי משכתי יותר מידי.
154 שניות.
זה באמת כבר ארוך מידי בשבילה.
158 שניות.
פעם הבאה אקח יותר רזונת.
159 שניות.
שתחזיק יותר זמן על החבל.
160 שניות.
האימה. האימה.
161 שניות.
ההתרגשות הופכת לפחד והפחד הופך לאימה.
162 שניות.
אוחחח האימה האימה.
163 שניות.
כמה שהאימה שלה מחרמנת אותי ומעמידה לי.
164 שניות.
זקפה כזאת לא היתה לי מזמן.
165 שניות.
היא בועטת עוד יותר חזק ממקודם.
171 שניות.
אני לא יודע מתי להיות דרוך ומוכן.
172 שניות.
אני ממשיך לאונן ודי קרוב לגמירה.
173 שניות.
היה משהו אחר בעיניים שלה.
174 שניות.
די. אני מבקשת להפסיק.
175 שניות.
עוד קצת. את יכולה עוד קצת.
176 שניות.
את מסוגלת להרבה הרבה יותר.
177 שניות.
היא נוהמת וגונחת מתוך הגאג.
178 שניות.
וזה מדליק אותי אף יותר.
179 שניות.
היא מתחילה להשתולל שם.
180 שניות.
אני לא יודע איך אבל אני נשבע ששמעתי את החבל.
184 שניות.
היא מנסה לנעור או משהו כזה אבל הרגליים שלה עוד לא ישרות.
185 שניות.
אני תכף גומררררר.
186 שניות.
אבל הרגליים שלך לא ישרות אז עוד קצת טוב?
187 שניות.
את יכולה.
188 שניות.
וגם הראש שלה התחיל להתפתל אבל עם כל ניסיון אתה לא יודע מתי זה באמת מספיק.
189 שניות.
מתי זה מספיק.
190 שניות.
אתה לא באמת יכול לדעת.
191 שניות.
עוד כמה שניות אני גומרררר.
192 שניות.
עוד קצת.
193 שניות.
היא נראית כאילו היא מנסה לעוף כמו אוגי של נילס וזה עוד מצליח להגניב לי חצי חיוך.
194 שניות.
הפנים שלה אדומות.
195 שניות.
העיניים מתחילות להיעצם.
196 שניות.
עוד קצת.
197 שניות.
היא מפנה את הראש למעלה.
198 שניות.
למה היא עשתה את זה?
199 שניות.
היא שולח את היד לקשר מאחורי שעל הקיר.
200 שניות.
אבל ראבאק הרגליים שלך עוד לא ישרות?
201 שניות.
עוד קצת.
202 שניות.
פאקקקק עוד קצת אני גומררררר.
203 שניות.
אתה הופך להיות מכור לניסיונות הנוספים.
204 שניות.
כל ניסיון כבר הופך לארוך.
205 שניות.
והיא צריכה יותר זמן הפסקה בין אחד לאחד.
206 שניות.
זה כבר לא סשן של שעה שעתיים.
207 שניות.
אנחנו פה כבר כמה ימים.
208 שניות.
היא משתולתת עכשיו.
209 שניות.
העיניים שלה ריקות.
210 שניות.
עוד קצת.
211 שניות.
בועטת לכל עבר.
212 שניות.
נוהמת ונוערת ופועה וגועה ומיבבת ומיללת ומה לא.
213 שניות.
בבבבבבקקקקקששששהההההה.......
214 שניות.
עוד קצת.
215 שניות.
פלייייייזזזזזזזזזזזז
216 שניות.
עוד קצת.
217 שניות.
הצייייילללוווווווווו
218 שניות.
עוד קצת.
219 שניות.
ואז הרגליים מתיישרות.
220 שניות.
אני שולח יד כמו בעשרות הפעמים בקודמות.
221 שניות.
מתיר את החבל.
222 שניות.
הרגליים ישרות.
223 שניות.
הרגליים ישרות.
224 שניות.
הרגליים ישרות.
225 שניות.
הרגליים ישרות.
226 שניות.
הקשר לא נפרם.
227 שניות.
פאקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק.
228 שניות.
הרגליים ישרות.
229 שניות.
עוד קצת.
230 שניות.
ואז אני מצליח.
231 שניות.
היא נופלת כמו גופה לעבר הרצפה הקשה.
מתרסקת.
אני מביט בה שניה לפני שאני מוודא שהיא בסדר.
אולי הייתי צריך באמת לשים מזרון.











ותודה קטנה ל-מ'