לפני 11 שנים. 10 במאי 2012 בשעה 8:03
אני מודה לך על כל נשימה ראשונה שלי בבוקר
ועל כל הסנפה של הכרית בלילה.
אתה מלמד אותי יותר ממה שלימדו אותי הוריי ומחנכיי.
על שאיפותיי בחיים.
על איזה אדם אני רוצה להיות.
מה ללמוד מעברי
מה לקחת איתי הלאה
ומה להשאיר שם.
מה לשנות בדפוסי החינוך של אבא שלי.
ומה להעצים.
במה להתמקד.
ומה שווה להזניח.
אתה מלמד אותי על בחירות בחיים.
על סדרי עדיפויות.
אתה מלמד אותי על דוגמא טובה.
ומעניש אותי על דוגמא רעה.
אתה המראה מאסטר שלי.
של מה שהייתי,
ומה שאוכל להיות אי פעם להיות.
אני לא מקווה.
אני יודע.
אני בטוח.
שתוכל להתגאות בי.
כשם שאני מתגאה בך.
ואתה בקושי בן 6.
