על מה הם מדברים שם?
אני יושב שם על שרפרף גבוה בזמן שכולם זוללים סופגניות אחרי שסיימו ארוחת ערב עשירה. צפופים שם בסלון.
"טעמת את הטירמיסו של רולדין?"
מעולם לא הרגשתי כל כך לא שייך.
המשפחה שלי.
אמא , האחים ונשותיהם.אחותי ובן זוגה.
אולי אני רציני מדי.
זה לא שאני אוהב רק להתפלסף. לא תמיד צריכים לחשוב בקול רם. להרהר על דברים שברומו. לנתח. להיכנס לקישקע.
לרגע נדמה לי שאני באמת לא מבין את השפה.
אולי בגלל זה גם מעולם לא התחברתי לסיינפלד.
לדבר דיבורים שלמים על כלום. על סתם.
אני לא מבין את השפה הזו.
יאפית. יש לה שם אחר?
כשאחי הגדול הזמין אותי לעוד הדלקת נר בחמישי כבר סירבתי.
לא קניתי את תירוץ ה"אורח הראשון והכי חשוב לי מחר".
אין לי מה לעשות שם.
במילא אני לא אבין כלום.
היו זמנים שבהם סבלתי מלהיות הכבשה השחורה במשפחה.
היו שנים שהתרגלתי לזה.
בשנים האחרונות אני גאה בזה.
