ראש השבט מספר...

יום שקט, ואני יושב עם הסלט שלי ועם השניצלים לארוחת צהריים מאוחרת, נפתחת הדלת, מי לעזאזל הרשה... וואלה, איזה יפיפיה נכנסת. גבוהה בלונדינית,לבושה בשימלה שחורה קצרה וצמודה "היי." אומרת בקול עדין ושקט , "אפשר להכנס ולדבר?

"את כבר בפנים, לא? מי פתח לך את הדלת?" אני שואל.דבר כזה לא זורקים סתם כך.
" לא צריכה שיפתחו לי, אני פותחת לבד, "
"מי את?"
" אה.. אני אלוהים,"
ברור.... ישר ידעתי.."
ומה אלוהים עושה כאן? ועוד בהופעה כזו מהממת?"
"טוב, אתה מעדיף לראות אותי כך?" מיד עומד ליד הדלת זקן גבוה עם זקן לבן וארוך עיניים שחורות יוקדות, בשימלה לבנה"ואולי כך? " ועומד באותו המקום בחור עם שיער אדמדם ארוך וחלק עם זקנקן פרוע ופצעים בראשו ובצידו. הכי גרוע היו החורים אדומים ונוראיים בכפות ידיו ורגליו..
" בסדר. אני מאבד את התאבון בגללך ,הבנתי הכי טוב כמו קודם"
" ידעתי "היא אומרת בחיוך. ומתיישבת מולי. מביטה באוכל
"רוצה לאכול?"אני אומר ונוגס
"זהו אחד הדברים שמצערים אותי, אני לא צריכה לאכול ולא יכולה לדעת מה טעמו של אוכל, אלא דרך החוויה שלך, שזה לא משהו בכל מקרה,"
"טוב אז אני רעב", נוגס כמה נגיסות, מנסה לעכל את האוכל עם ההפתעה.
"ומה אלוהים עושה כאן אצלי דווקא היום בשעת הצהריים?"
"לדבר, משעמם לי, כולם כל הזמן מבקשים משהו בעיקר לעצמם,מזמן ניתקתי את ערוץ הבקשות והתפילות, כל הזמן שומעת תביא לי, תעשה לי ,תדאג לי, מגיע לי.
"למה אני. מה עשיתי? למה זה מגיע לי?"
לפחות אתה בין הבודדים עשית מה שרצית בלי לבקש מאף אחד. התאים לי לבוא לדבר, אחרת אני סתם מביטה על מה שנעשה בעולם, והרבה אין לי מה לעשות יותר, "
"מה הכוונה?"אני שואל ומפסיק לבלוס
" בתחילה בשביל העניין ארגנתי את העולם, נתתי לו כיוון, לא הכוונה. רק כללי. זה היה כעין משחק, לראות לאן ואיך הדברים יהיו"
" ואז?" מסתקרן לי
" היה מעניין ומשעשע לעקוב מבלי להתערב"
"ולא התערבת בכלל?"
" לעיתים, אבל השתדלתי שלא."
" למשל מתי?
חייכה "לא כעת.אספר לך בפעם אחרת"
והחליקה יצאה מבעד לדלת.