ראש השבט מספר...

היא הגיעה אל ביתי, כמו נמשכה בכוח מסתורי,אשה דקה, אפופת ערפל בעיניים.
בעבודתה פגשה את האישה שאיתי,את זו שבלילה שפחתי היא.
ראתה את סימני אהבתי בצבעיה הנפלאים ,בתחילה הביטה,לקח לה זמן לשאול, התענינה בעדינות, ולפי התיאור שקיבלתי התנשמה בכבדות והתרגשה מאד עם חשיפת הסימנים וההסברים על כל סימן, וכיצד נוצר.
ישבו בשרותי המשרד ושוחחו,בערב התקשרה בקול קצת לוחש ושקט שאלה אם יכולה להיפגש איתנו.קבענו ליום המחר בערב,והיא הגיעה .
.עמדה נבוכה,מחזיקה את תיקה לפניה,משחקת עם ידית העור השחורה,לא משירה מבט,מחייכת בחטף אל שפחתי זוגתי,ושוב משפילה עיניים.
ענת שפחתי שונה ממנה בתכלית, שחרחורת,נמוכה. עם נתוני חזה מרשימים, וסמדר האורחת, גבוהה רזה, שיער בהיר קצר,וחזה קטן ממדים שמוסתר בצניעות על ידי בגד רחב.
ישבנו סביב לשולחן ואני מחייך אליה בחום,והיא מביטה אלי, קצה חיוך בקצוות פיה,עיניה אינם מחייכות,
רק לחות ,נבוכות,ואינם משירות מבט,אלא בחטף בלבד.
שפחתי נצמדת ,יושבת על הרצפה לרגליי ומלטפת את ברכי בעודה מחייכת לסמדר שמחייכת אליה .
"היא הייתה מעוניינת" פותחת ענת "להכיר טוב יותר את סוג האהבה שבינינו,רוצה לשאול,שנסביר"  מחייכת אליה,וסמדר מהנהנת..
הניחה את התיק לצידה, ידיה מונחות על ברכיה,לבושה בחצאית שחורה וחולצה לבנה מזדקפת בכיסא,
מחייכת מעט " מה שהיתי רוצה לדעת" אמרה בשקט ממוללת החצאית בידה "האם יש אהבה ביחסים אשר יש בהם כאב?"
ענת השיבה מיד "מעולם לא הייתי מאושרת יותר בחיי, יש בינינו אהבה, את סוג האהבה ששנינו שותפים לה" הביטה אלי מחייכת ונשקה בברכי..
"מאז שפגשתי בך ,איני מפסיקה לחשוב על כך" אומרת סמדר " תמונות של מה שסיפרת לי חולפות בראשי,גורמות לי לריגוש,לא מתאים לי,אבל אני לא יכולה לעצור,אני פוחדת,אני לא רוצה לקבל זאת,אבל זה מושך אותי,זה מגרה אותי,ואני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה בושה שאני כזאת "
"האם את יכולה לשנות?"אני שואל "האם את יכולה לשכוח ? מאוחר מידי ,לדעתי,התחושות ירדפו אותך תמיד,הגעת כנראה לאותם הדברים האמתיים שבך,שהתעלמת מהם, עד שהם הגיעו אליך" 
אני אומר ומוזג לה שתייה בכוס,שהיא לוקחת וידה רועדת מעט.
היא מהנהנת,ושותה.
שפחתי ניגשת אליה ,מחבקת אותה,וסמדר נצמדת אליה,דמעות בעיניה,ענת מלטפת שערה בעדינות.
"בזמנו הייתי כמוך,פחדתי מעצמי כל כך,ניסיתי להתעלם,חשבתי כמה אני רעה עם מחשבות של זונה,רגשי אשם רדפו אותי,ותמיד ניסיתי להיות כמו שצריך,עד שפגשתי את אהובי ליד הקופה בסופר" אומרת אושר בקולה, מביטה ומחייכת אלי, וכאן סיפרה לה ענת את סיפור היכרותנו.
סמדר משיבה חיוך וליטוף על כתף לענת.
"קשה לי עם המחשבה על מה שאני" אומרת בשקט מביטה בי מחייכת נבוכה ומחזיקה את ידה של ענת בשני ידיה המונחות על ברכה "אני צריכה ללמוד יותר מעולם לא פחדתי כל כך,אני כל כך רגישה לכאב,פוחדת ונמשכת לכך בטרוף ללא שום מושג,אני כל כך פוחדת".
גחנה לפתע ונשקה בעדינות לענת על כתף אדמומית,ששיניי היו שם אתמול.
ענת חייכה, כולה אהבה וחיבקה אותה,ונשקה לתנוך אוזנה בחיבה.
וישבנו יחדיו,ושוחחנו ,צחקנו ואכלנו את ארוחת הערב וסמדר פרחה לפתע,,צחקה וחיבקה, ונגמר היין,ונגמר הזמן,וסמדר נפרדה מאתנו בחיבוקים ונשיקות והמון חיוכי אושר.
"אני צריכה לחשוב" אמרה בעיניים נוצצות "נתתם לי את התשובה,שיש אהבה גם בכאב,יש אהבה חזקה ואמיתית,אני עוד אבוא לשאול,אני עוד אבוא ללמוד מכם" ושוב חיבוקים ונשיקות מצלצלות,והלכה סמדר לחפש את האמת שבה.