ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני שנתיים. יום שישי, 4 באוקטובר 2024 בשעה 10:05

פרידה היא דבר כואב

מה אני מספרת לכם? המקום הזה נועד בין השאר כמזור לנשמות מדממות 

9 חודשים עברו

כמו 9 ירחי לידה

והנה אני עומדת

כאילו נולדתי מחדש

נפרדת באמת לאט לאט ובכאב עצום מכל מה שלא נכון או מדויק לי

מבינה שהזמן עובר והחוכמה גדלה והכוח אוזל

כמה נפלא היה לפני עשור

כשהכל היה כל כך מהיר, ייצרי, חסר השלכות, כשמשמעות החיים הייתה להתחבט בין תואר ראשון להרפתקאות בחו"ל וההבנה שיש עוד זמן, אי שם באופק, יש המון זמן

אבל תואר ראשון, עשיתי

והרפתקאות בחו"ל, צברתי 

ועבודה של גדולים באמת, יש לי

ודירה יפה, מצאתי

וכלב מהמם, גידלתי

וזוגיות אמיתית ועמוקה, טיפחתי

וכאב של פרידה, חוויתי

ועבר כבר עשור, אז מה עכשיו? 

לאן הולכים? מה עושים? הכל כתוב והרשות נתונה, הפעם באמת

רק הכאב מפרידות 

אובדן אמיתי 

ניתוק הלב שנקשר מאדם אחר

רק הוא, חוזר על עצמו ללא קשר לזמן

פעם כשהשמיים מגיעים לאסוף אליהם 

פעם כשהלב מבקש חופש 

פעם כשזה אפילו לא רצונך

ולכל המציאו תרופה היום

לכל כאב יש כדור 

או סם

לכל אתגר של הנפש יש הקלה

והזמן עבר והכוח אזל

ואני מייחלת להקלות 

אבל סולדת 

סולדת כי החינוך הסובייטי מהדהד באוזניי

ולא מאפשר

אבל העייפות היא גדולה מנשוא 

רק רוצה להניח את הראש על קרקע יציבה

ויודעת שיציבות גדולה מידיי תשעמם

אז באות הפרידות 

ועומר אדם אומר לקחת כדור כדי להירגע

ואני... מה אני? 

רק אישה

אבל אוהו איזו אישה

אחת שמייחלת להיות קצת פחות 

בעצמה

לפני שנתיים. יום שבת, 21 בספטמבר 2024 בשעה 18:14

"מה זה???" אני שומעת אותו פוער את העיניים בחושך 

"את כמו לונה פארק" הוא ממלמל אחרי שהרטבתי את כל המיטה בעונג מזוקק

כן כן, אני חושבת לעצמי 

לונה פארק

ערפדית נשמות

פיה

שועלה

זונה

ילדה של

תינוקת

שרמוטה

נסיכה

שפחה

משתנה

מלכה

 

כולן.

כולן בתוך אחת.

...

אני מתעוררת אחרי לילה שהרגיש כמו נצח

כל מקום שאליו הלכתי בחלומות, כל דלת, כל מימד, היה קשור אלייך. 

חיפשתי ובעיקר התגעגעתי

התעוררתי כל פעם ונזכרתי שוב שכאן במציאות אין לי אותך. זה נגמר.  

קיבלתי את הגזרה כל פעם מחדש וחזרתי לישון.

חוזרת למחוזות של חלומות, איפה שהכל אפשרי, גם להיות איתך. 

...

שיחקתי יותר מדי חזק באש, יותר מדי

ועכשיו אני נשרפת

כמו הפניקס אני עולה בלהבות עד שאשרף כולי ואוכל לקום ולנער מעצמי את שאריות השרפה

המוח שלי שיבץ אותך בכל כך הרבה מקומות מסתבר ועכשיו אני צריכה לחלץ אותך כירורגית משם 

כל פעם עוד חלק

כל פעם בעוד חלום

הלב שלי בחר להתמסר כמו ילדה בת 13 שלא חוותה שיברון לב מעולם

ועכשיו הוא פצוע ומדמם וצריך לתפור את החורים

לא ידעתי

חשבתי שהגנתי על עצמי טוב יותר

אבל על מי אני מנסה לעבוד בפעם המיליון 

כל פעם משחקת עם הגורל ובטוחה שיכולה להנדס ולהערים

...

את מאוהבת בו לגמריי ילדה

בעיניים שלו

בקול שלו

בידיים שלו

במילים שלו

בנפש שלו

את מאוהבת אבל את לא יכולה לאכול את הארוחה לבד

את מורעבת ומחכה לזלול איתו את כל התחושות, להתענג, לטעום, למתוח, לחוות 

איתו

אבל הוא לא מגיע

הוא עוזב

כי הוא לא מטורף מספיק לארוחות כאלו

כי הוא לא חזק מספיק

כי הוא כל מה שאת אוהבת בו 

אז הוא משאיר אותך לבד

לאכול לבד את עצמך

ואת תלמדי להבא טוב יותר

לא להתאהב ככה

לא ככה

חכי

הישמרי 

תאהבי מסודר

איזה שטויות 

לא רוצה יותר מסודר

את בעלי אהבתי מסודר וזה לא הלך

רוצה ארוחות וסעודות של תחושות ורגשות ואושר וכאב וביטחון 

רוצה 

ביטחון

להיות אני

חזקה

שובבה

מטורפת 

יפה

חכמה 

צריכה 

מוכשרת

יצירתית

ילדותית

רוצה לדעת שגם את כל אלו 

במלואם

יאהב יום אחד איש.

...

הוא עזב

לרגע או שניים

לשבוע או שנתיים

אבל הוא עזב

הלך רחוק 

הכי רחוק שיכול 

כי הוא התחיל להעלות באש הלהבות שלי

זה היה לו קשה מידיי

ואני קיוויתי שייתמסר

שייכנע

שיפול

קיוויתי או שיותר נכון לומר המגלומניה שלי קיוותה

שגם כאן אוכל להיות המזור לכאב

הישועה

הגאולה

אבל הוא חכם 

"אני רוצה לדעת שאני כאן מבחירה ולא כי אני נשאב"

הוא מעז להשמיע באוזניי 

מעז לנהל את הקסם שלי

הוא לא יצליח

הוא לא מצליח 

אז הוא בוחר לעזוב

הרי בסוף ההודעה הזאת תגיעה

הודעת פרידה סופית

הודעה שתגיע מהראש 

שתסביר לי ובעיקר לו למה אני לא בשבילו

אבל הרי איתי הוא הכי מאושר שאפשר

כי אני מטביעה אותו ברגשות

ומושיטה יד בדיוק שנייה לפני הנשימה האחרונה שלו

אבל הוא בוחר ללכת 

רחוק

הכי רחוק שהוא רק יכול

כי הוא מזהה את האש בשדה הקוצים

והיא יוקדת

אני יוקדת.

...

קיוויתי שסוף סוף מצאתי לי אחד

אחד שלא ייכנע 

שלא ישבר

חזק

אוהב את עצמו יותר מאותי

אחד שיודע לרקוד על הגבול הדק שבין רגישות אין סופית אליי לבין לא לוותר על עצמו

ואוליי ככה זה בדיוק נראה? 

הנה הוא

רוקד על הגבול 

ובוחר - בעצמו

מה אני מבלבלת את המוח 

סתם יותר מדי זמן פנוי והלב שזועק לתשוקה

אפילו לא זכיתי להבין אם אני יכולה לכופף אותו

להמיס 

כי הוא חכם מספיק לדעת שאם יתן לי 

לא תהיה לו דרך חזרה

הצבעים בעולם שלו ישתנו לעד

היה לי פעם אחד כזה כאן

אוליי אתה עוד קורא אותי מדי פעם

"אני כנראה הדבר הכי מרגש שיקרה לך בחיים" השמעתי אז בהתרסה

אבל אתה לא נכנעת 

כי פחדת 

כי הרבה היה מונח על הכף

ונכון עשית אז

כי איתי היית נשרף ומאבד את עצמך לדעת

אבל איך רציתי עכשיו, שהוא, דווקא הוא, יאבד את עצמו בתוכי

עכשיו כשכבר גדולים ובוגרים 

והטירוף לא מנהל אותנו

אלא אנחנו אותו

או מתיימרים

עכשיו

כשכבר אין מה להפסיד

כשהמלחמה מהדהדת באוזניים כל יום

כששנינו ידענו שברון מה הוא

רציתי שיעז

יעז להכנס לשדה ולתת ללהבות שלי לרקוד סביבו

ילך לאיבוד איתי ונישאר שם ביחד או שימצא את דרכו החוצה

אבל שירקוד איתי

בתוך הטירוף 

חשבתי ואוליי.. המצאתי לעצמי 

שהוא חזק מספיק

אבל הוא עוזב 

ובורח כל עוד נפשו בו

כי הוא שונה מאחרים

ויודע שממני 

הוא לא יוכל לחזור

...

על החתום -

מגלומניה בהפרעה

 

שבוע טוב שלולית נפלאה

לפני שנתיים. יום שבת, 14 בספטמבר 2024 בשעה 11:26

"נו, גמרת?" אני שואלת

שלחתי אותו לשחרר את עצמו בתוך מישהי אחרת

אני תמיד עושה את זה

כדי להזכיר להם שיש עולם בחוץ

כדי לגרום לעצמי להרגיש פחות חשובה

כדי לוודא שיהיה להם למה להשוות 

כדי שאוכל לקנא

כדי שאוכל לכעוס 

"אני לא רבה" פסקתי אז לפני המון שנים

אבל לאחרונה אני נהנת

לומדת את אומנות הריב

לכעוס את עצמי החוצה

הכעס שלי, העלבון, הכאב, יש לו מקום

אני לא צריכה לנהל אותו בשקט ובאצילות יתרה

הוא רוצה במה

אז אני שולחת אותו, או כל אחד אחר לפרוק אצל אחרות

מייצרת לי בערה ופיעפוע ובודקת

"לא גמרתי" הוא עונה

ואני מחייכת לעצמי 

שוב ניצחתי

"את יודעת איך זה אצלי, ריגשי" הוא אומר

ככה הוא מספר לי שרק אצלי הוא יכול לפרוק

ככה אני יודעת שאני ההצגה הכי חמה בעיר

זה ריגשי אצלו

הוא מאוהב ועוד לא יודע

מפחד

"אני מאוד נזהר איתך" הוא אומר לי מתוך הנשמה 

ואני כמו מפלצת רעבה מתחילה לרייר

נשמה בתולית שטרם נשבתה בקסמיי

אין משהו טעים יותר מזה 

נשמה מהססת, חוששת, מחפשת, נשמה שצריכה

צריכה אותי 

כי אני המקום שלה למרגוע

אני המפלט

החשק שלי להגמיר אותו מתעלה על כל רצון כרגע

הטירוף שלי משתלט על ההיגיון

הכעס החרמנות הצורך מתערבבים ולא ברור מי מלבה את מה

"הכל בסדר, זה יצרים, זה חשקים" אני עונה בקול מרגיע ומתוק כמו צמר גפן "גם אני פורקת אצל אחרים, חבל לי שלא הגעת לשיא איתה" אני משגרת ויודעת שמהמשפט הזה אין חזרה

נשמה עדינה.

שלו. הוא כל כך רוצה שאהיה רק שלו. 

שכל החורים יהיו שלו ויחכו לו. 

הנשמה שלו צריכה את זה. 

צריכה אותי.

כמו אצל כל האחרים. 

אבל הוא מעט חכם יותר, ערמומי, יודע איזו ערפדית יש מולו.

"באת לריב היום" הוא אומר.

אני יכולה לשמוע את הפה שלו מתהדק ואת השפתיים נמחצות כלפי פנימה.

הוא נושך את השפה התחתונה.

אני שלו.

במוח שלו - אני שלו. 

בלב שלו - אני שלו. 

אבל אני עוד נהנת מהמשחק ואני לא מתקפלת. 

הרי זה עניין של זמן. 

ילדות כמוני משתעממות מהר, צריכות גירויים, מחפשות לקלף, מחפשות אמת, מחפשות כאב גולמי

כל פעם שהוא מספר לי על המקומות החבויים שלו אני מתחילה לנזול 

מפסיקה להקשיב

מתחילה לדמיין איך אני מרגיע אותו בתוך הרחם שלי 

והרחם הזה שאיבד ממש לא מזמן משהו שכל כך חיכה לו... 

ילדה קטנה

ומעט אבודה 

שמספרת לעצמה סיפורים

שמרגיעה את עצמה בשעשועים

ילדה קטנה שגדלה וצריכה להפסיק לאכול נשמות 

כי לא משנה כמה כאלו אבלע 

כמה יגישו לי לסעודה מפוארת

את הנשמה שלי זה לא ירפא או ישחרר

מצחיק, 

שזה ריגשי,

אצלו.

לפני שנתיים. יום שני, 9 בספטמבר 2024 בשעה 21:27

"תסביר לי" אני מפצירה בו

מעולם לא הצהירו בפניי דבר כזה

"אם היינו יחד על אמת" הוא אומר "אז היו מגיעים ילדים והיינו מידרדרים לפיצוצים לא טובים" 

אני משתהה לרגע

מה זה אומר? 

מעולם לא אמרו לי שכשיהיו לי ילדים אני עלולה לפוצץ דברים

תמיד ידעתי את זה שאם לילדים יהיה לא טוב אני לא נשארת

טובת הילדים קודמת להכל, גם לטובתי שלי אבל גם לזה יש גבול

אמא מאושרת = ילד מאושר

משוואה פשוטה כל כך וכל כך מורכבת

...

אני מסתובבת כבר יומיים עם כאבים איומים ברחם

איומים 

מרגישה את הכל נקרע מבפנים 

הגב התחתון שלי תפוס ואני לא מצליחה לחשוב מרוב כאב

אני בולעת כדור ועוד אחד וזה עוזר לי לצלוח את יום העבודה 

"זה עונש על כל הסקס שעשית טיפשה שכמוך" אני מסבירה לעצמי בצורה לוגית לחלוטין את הכאבים הפיזיים שמפלחים אותי

אני לא נרדמת כבר יומיים והכל כואב

מרגישה את הירכיים שלי מתמלאות נוזל חם בבת אחת ומרימה את השמיכה

דם

המון דם

כהה

סמיך

משהו נורא קרה

אני ישר יודעת

אני מרגישה

בשבריר שנייה אני טסה למקלחת ושוטפת את עצמי 

חוטפת בחילה וסחרחורת ומתיישבת

"אין לך את הפריבילגיה להתעלף" אני משננת בראש

"תתאפסי מיד!" 

אני מבינה שמשהו לא טוב קרה

אבל הבחילה משתקת אותי 

אני אתמודד עם זה מחר אני אומרת לעצמי

...

טובת הילדים שעוד לא נולדו לי 

עומדת לנגד עייני כל הזמן 

מאז שאני זוכרת את עצמי 

לתת, לעטוף, לחבק, להרגיע, לחנך, להשקיע, לפתח, להתאכזב, לכאוב, לגדל

לגדל

אנשים טובים 

שיגדלו להיות בריאים, שמחים, תבוניים, שיפיצו אור בתוך הכדור שלנו

כי יש כל כך מעט ממנו

הם יהיו כל עולמי 

גם כשיבכו,  כשיצעקו, כשיטרקו דלתות, כשיצמיחו שיניים, כשיריבו איתי, כשיעשו מה שהם רוצים כי הם כבר גדולים ואני אשאר מאחור כי זה טבע העולם

גם אז

הם יהיו כל עולמי

...

"אני מנחש שמדובר היה בשבוע חמישי או שישי" הוא פוסק

להצהרה הזאת לא ציפיתי

מה פתאום שבוע כל כך מתקדם 

הרי כבר נפרדתי מההוא וזה ממש לא הזמן להתחיל להתאבל על מה שהיה ולא יהיה 

"אבל היה לי מחזור" אני אומרת כאילו שולחת פנייה למעריב לנוער שלום

"לפעמים יש מחזור ראשון בהריון" הוא עונה

לא ידעתי

מסתבר...

אני זוכרת שהמחזור ההוא היה מוזר מאוד

הוא היה סגול

אני לא צוחקת 

סגול 

צחקנו על זה עם חברות שאני בעצם דיונון 

מה הייתי עושה עכשיו כדי להיות דיונון 

ולא לאבד את האפונון שלי 

...

מעליב

לא יודעת בדיוק למה אבל מעליב 

מי יכול לחשוב על פיצוצים כשמדובר על ילדים

שום דבר לא חשוב יותר 

לפחות לא בהתחלה

ואם יש בעיות 

מוצאים יחד פיתרונית

ומה אני? אחת שלא יודעת למצוא פתרונות?

אני האמא של הפיתרונות

כי שום דבר הוא לא שחור לבן

לדעת לגשר זאת אומנות 

זאת בחירה 

הוא חושב שהוא לא יצליח לגדל ילדים איתי?! 

אני חושבת שזאת הקללה הכי נוראית שיכלתי לקבל 

...

"הריון שנפל"

איך הריון יכול ליפול בכלל? 

למה זה קורה? 

איך האפון הקטן שגדל בתוכי לא הרגיש עטוף ומוגן ואהוב והחליט ליפול? 

זאת אשמתי

אני לא שמרתי עליו

על עצמי

אלוהים שלח לי שיעור בצורה הכי כואבת שיש

ואני לא מסוגלת לחשוב על סקס מאז

לא רוצה מגע

לא רוצה גירויים

רק רוצה שמישהו יעטוף אותי ואת האפון שלי ויחבר אותנו בחזרה

"הריון שנפל" 

איך משהו כזה יכול "ליפול"?

איך אפשר להגיד על הריון שהוא נופל? 

אבל אני החזקתי! אני נשבעת שהחזקתי! 

אז איך נפל? איך???

...

יש לי חור בלב כבר שבועיים 

חור קטן

של אפון

קטנטן ועגול ולא סימטרי

שמישהו יגיד לנשמה הקטנטנה שלו 

שאמא אהבה ואוהבת אותו 

כל כך

אפילו שהיא לא ידעה

היא כבר אהבה

ושהוא יקר לי כל כך 

ושלנצח לאמא יהיה חור קטנטן בלב

בצורת

אפון

.

לפני שנתיים. יום שבת, 31 באוגוסט 2024 בשעה 21:20

"למה את לא נותנת לנו פשוט להינות מזה? זה כל כך טוב" הוא אומר סוף סוף אחרי שהתחבט שעות איך להוציא את זה 

נו לכי תסבירי לו

הלב הזה שלי

רגיש כל כך

פגיע כל כך

והמוח, אוך המוח העובד הזה שלא נרגע לעולם

שילוב קטלני לילדה קטנה

...

הוא מגיע ואני יכולה להריח את הטסטוסטרון שלו מהכניסה לבניין 

הוא הגיע לטרוף

לקחת

לבתק

לבעול

הוא לא מגיע לשמוע

הוא לא מגיע לאהוב

הוא לא מגיע לעטוף

הוא לא יכול

הוא רוצה רק לקחת 

חזק

כואב 

פוצע

הוא חייב לחוות את עצמו דרך החורים שלך 

רק ככה הוא מרגיש 

ספק את עצמו ספק את העולם 

משהו קרה לו בדרך

משהו נורא צילק את הנפש הזאת 

והיא לא הצליחה להשתקם מאז

וככה הוא עובר

ממיטה למיטה

מחור לחור

מחפש

מחפש איפה יוכל להניח את הראש

...

אמא תמיד אמרה שאני אוהבת בחורים עם עייני כלבלב 

פעם נעלבתי

היום אני מסכימה

כל הגוף שלי נמתח ונדרך כשהם זקוקים לי

אני מכורה לתחושה הזו ושונאת אותה ביחד

אנשים בלי נפש שעברה אין להם תאוות

אנשים שלא ברחו לדמיון לא יידעו למתוח גבולות

אנשים שלא חזרו מהדמיון נשארים אבודים ומתגלגלים ממיטה למיטה

...

"אני כל כך רוצה לגמור בתוכך" הוא אומר "שתראי אותי במצב הכי פגיע שלי" הוא ממלמל

ואני נוטפת בתגובה 

מפלצת של נשמות אבודות

ערפדית אנרגייה הוא קורא לי 

הוא חזק כל כך 

אני יכולה להילחם עד מחר אם כי הכי טוב  שאשחרר ואציית

אבל איך אפשר לציית לחיה פצועה?

תמיד תצטרכי להישאר ערנית ועל המשמר

...

"למה את עושה את זה?" אבא שואל אותי 

הוא תמיד דואג לי, מוודא שאני במקום טוב בשבילי 

"אני חייבת לשבור אותו" 

התחרות ההישגיות המגלומניה

הכל דוהר לי בדם וכמו סוס אחוז טירוף אני רוצה לבעוט כל מחסום 

"עכשיו הכל מובן" אבא אומר ומחייך 

הוא מכיר ויודע

הוא באמת שלי

...

"את רוצה זוגיות" הוא אומר מאוכזב 

"כן" אני עונה ומבינה שהנפש החלימה

שחזרתי לעצמי 

אני כבר לא קורבן של ארועי העבר

אני עכשיו יודעת לנוע קדימה בקצב שלי 

"אני רוצה זוגיות" אני אומרת כקביעה 

והוא שותק

לא נשבר

הפציעה עמוקה מידיי

הטירוף אוחז בו

"אז מה אני עושה כאן?" הוא ממלמל

ואני עונה

"עוד לא החלטתי,

עכשיו - לילה טוב"

לפני שנתיים. יום רביעי, 28 באוגוסט 2024 בשעה 21:19

יש לי שניים

שניים שהם אחד

האחד מכור

מכר את נשמתו לאלה שבי

הולך כעיוור אחריי ומוקיר כל יום

אין לו מה להציע לי מלבד אהבתו

והיא יקרה לי מפז

אני מקדשת אותה והוא אותי

זה האחד

 

השני

רעב

רעב אליי כמו אריה במדבר

כמו ערפד לעורק ראשי

כמו לב שבור שרוצה להתאחות

בוגר יותר

אסוף יותר

מסובך יותר

מתגונן

חכם יותר ויודע שיותר טוב לו לשמור על עצמו מהטפרים שלי 

זה השני

 

דומים שניהם כל כך

חיצונית

ורבאלית

זיונית

טיפשוטית

דומים

 

האחד יודע לאהוב כמו אבא 

ואני מתפוררת לו בתוך כף היד שוב ושוב כמו ילדה

מבקשת מוצץ ואהבה שאין לה תנאי

 

השני עוקד ביד קשוחה ולא מרפה

מזכיר לי שאין מקום לשום דבר אחר עכשיו

מלבד לשחרר את עצמי לו

מלבד החורים והעונג שלי

 

שניים יש לי

 

מתחרים מי יבעל את התחת שלי

כמו אבירים בתוך הארנה 

מלאים באגו גברי מפעפע 

ברצון לשייך

לסמן

להרשים

 

ואני יושבת על כס המלכות מלמעלה

זכיכה

ומתענגת כל כך עליהם

ונוטפת

וחושבת על שניהם יחד 

בכל חור

משתמשים

מעניקים ולוקחים

 

נו... מה רע באבא בועל ואריה מרייר שטורף?

נשמע כמו התחלה של רב מכר...

 

*ידעתי שלא כדאי לאכול מהסושי הזה 

לפני שנתיים. יום שלישי, 20 באוגוסט 2024 בשעה 12:25

סתם.

סתם הזדיינת עם מישהו בלי לחשוב.

סתם.

רצית שהוא כבר יהיה בשקט ויפסיק לדבר.

זה לא קשה לגרום לך לגמור.

עושים עלייך פו ואת מתפוררת לאלפי רסיסים.

כי הפרטנר אף פעם לא מעניין.

המלכה שבך מעניינת.

והיא מתעוררת לחיים כשהיא נחדרת.

 

סתם שכבת איתו.

קצת לא מאופסת 

קצת שבורה מהפרידה

אפילו יחס לא חיפשת אצלו

כי ידעת שלא יגיע.

איך מישהו כמוהו יכול להכיל אחת כמוך

הוא לא.

אף אחד מהם לא.

אז סתם הזדיינת איתו.

 

אל תטעו.

העבודה בוצעה בצורה פנומנלית.

הבחור נתן עבודה שלא תבייש ילד בן 20.

אוך כמה שאני אוהבת רעב ותאווה של גיל 20.

בימים בהם 8 שעות ללא הפסקה בין הסדינים נראו כמו יום שטרם מיצה את עצמו.

סתם שכבת איתו.

לא רצית אותו אפילו.

הוא סתם היה שם והזין שלו היה מרשים במיוחד.

אז החלקת עליו.

סתם עוד זין.

 

הוא רוצה להיות קרוב אלייך.

רוצה לגעת.

רוצה לשחרר לתוכך את השדים והתאוות שלו.

ואת הרי הכי חזקה בעולם.

את השדים שלך אי אפשר לנצח.

כל מילה שיצאה לו מהפה הכעיסה אותך כל כך.

לא האמנת לשום דבר.

הרי כבר מכירים כל כך הרבה שנים.

מה הוא חושב שאת, אחת המתוקות שתסתכל עליו כעל אליל יווני?

גברים כמוהו את אפילו לא אוכלת לארוחת בוקר.

הם רק הכוס מים הראשונה לפני הסיגרייה.

 

אז שכבת איתו. סתם.

"אני מרגישה שעברתי טיהור" את ממלמלת לעצמך לחלל החדר

הגמירות הפעם היו שונות

רצית להרשים

רצית לגרום לו להרגיש ש10 שנות המתנה הישתלמו

איזו הצגה נתת

היה אפשר לחשוב שיש רעידת אדמה

אז רעדת, שוב ושוב ושוב ושוב והתפוצצת כל פעם ושיחררת

כי לא היה לך אכפת

כי המוח הלב והגוף התמזגו לחור הקטן שלך וכל החושים זעקו בזמן שנחדרת

לא נשאר דבר בראש בגוף ובנפש

 

"אני מרגישה שעברתי טיהור" את ממלמלת לעצמך

כל נקבובית בגוף שלך מפורקת ופתוחה בדיוק כמו החורים שלך

כל תא שמרכיב אותך עבר חימצון מחדש

ועכשיו הוא מפריע לך

כמה חבל זה שאי אפשר להזדיין ואז להגיד שילכו

בלי שתעליבי

כאלה רגישים כולם ניהיו היום

 

אז שכבת איתו

סתם

וגמרת

"ספרתי לך 2 גמירות" הוא אומר ומכניס עשן לריאות, מרוצה מעצמו

את צוחקת ומגלגלת עיניים

איזה טיפש

את כבר ממזמן עברת ה10

כמה רצית לגלות שהוא יהיה אחר מכולם

לא ברור אפילו למה

פשוט רצית שהוא לא יהיה עוד זין ורצף גמירות

 

עייפה מלילה לבן ומזויין

את חייבת לישון ילדה

חייבת

לפני שנתיים. יום חמישי, 1 באוגוסט 2024 בשעה 22:33

הבטחתי שלא אכתוב לו 

מספיק עם המשחקים האלה 

שנה של טנגו ופירואטים מתישים

אהבות, אבות, מלחמות, אבדות, דם, כאב...

כל כך הרבה כאב שכבר אין מקום לשום דבר אחר

אז אני מנהלת חיים נורמליים

אסופים

מנסה בעמל ויזע רב לאחות ולתפור חלק לעוד חלק ועוד אחד

יש לי... חבר? כן? ככה קוראים לזה? 

חשבתי שסיימתי עם זה כבר

היה לי

חבר, אהוב, אחד ויחיד, בעל...

כל השאר נראה מיותר או מזויף

מן... הגדרה מתוך הכרח

והוא איש טוב החבר שלי

או לפחות ככה נדמה לי

הוא אכפתי ורגיש ואוהב ודעתן ועקשן ומאהב נפלא... נשמע שיש בו הכל

אז למה אני עדיין לא בטוחה?

באיש שהיה שלי לקח לי כמה שנים להחליט שאותו אני לוקחת לעצמי. 

ומה עכשיו? פסיעה מגיל 31, למי יש פריבילגיה של כמה שנים

אני רוצה ילד. שלי. קטן. לאהוב, לתת, לגדל

אני מאבדת את עצמי בתוך חלומות של אמהות טהורה ומתעוררת לעוד יום ללא 

ואני נוזלת שוב הנה אחרי שבכיתי את עצמי למוות מרוב אורגזמות מושקעות

ואני צוחקת על עצמי תוך כדי כתיבה

תראי על מה את מתלוננת 

אבל כבר 7 חודשים מאז שאיבדתי את האחד שלי ביוזמתי וזה כבר פשוט מייגע

הוא בדם שלי

בורידים

במוח ובגוף

ושום דבר לא מוציא אותו החוצה 

והרי צריך להתקדם כי השחלות מחצררות 

אבל לא רק בגללן 

אני גם אוהבת, יותר נכון מכורה לזה שאוהבים אותי ומכורים אליי 

לא יודעת שובע

בקיצור  מה אני מברברת? 

2 וחצי ובלילה ואני בכלל בחרדה קיומית על כל השיט האיראני

אין לי כוח פשוט

אין

עד לפני כמה חודשים כיכבתי בסרט של חיי 

טרנטינו בא לחפש אותי ולא היה גבול לתקציבים שמימנו את הטירוף שלי 

אבל הסרט נגמר

המציאות חוזרת 

והמלחמות האלה שדופקות לי את הראש ומקצינות עוד יותר את תחושת האין מחר

הרסני למנהלת כמוני

יאללה שיהיה לנו סוף שבוע נעים ושקט

וכמה שפחות אבדות

ותקנו משהו טעים לאכול 

פשוט תאכלו כל הסופש 

בלי הפסקה

כל דבר שטעים ובא לכם

כי אוליי זה הסוף 

אז לפחות שיהיה ממש טעים ונעים בלב האפלולי שלכם

אני בדיוק סיימתי פיתה קבב מפחידה

לילה טוב❤️

לפני שנתיים. יום שבת, 25 במאי 2024 בשעה 14:42

האהוב שלי ישן

כשהוא מוצף הוא נרדם

כשהוא עצוב הוא נרדם

כשהוא בעומס הוא נרדם

העולם הזה מורכב לו לפעמים 

אבל גם לי

ואני הבטחתי לעצמי למצוא את השני (כי האחד כבר היה) שידאג גם לי

לא במילים

לא בדיבורים

במעשים ידאג

יוודא לחבר את כל החלקים הקטנים שנשברים בנפש שלי אחת לכמה זמן

שיהיה רק לו את המסלול הישיר ללב שלי

והוא ידע לצעוד שם באצילות וזהירות

כשאני אתפורר 

הוא יאסוף אליו

ויחבק

ויעטוף

כמו שאבא היה עושה אם היה בחיים

(דיסקליימר קל - בתכלס אף אחד לא יודע איך אבא היה נוהג אבל למה לי לייצר דדי אישיוז שלילי כשאפשר לפנטז על שמיים ורודים)

אז אני קוראת לו אבא

ככה סתם

כל היום

לפעמים לא בכלל

לפעמים רק כשהוא הולם בתוכי

אבל אבא קיים והנה הוא

אוהב אותי סוף סוף

אני לא ילדה קטנה וטיפשה , אני נשבעת

פשוט התעייפתי להחזיק את עצמי כל הזמן

התעייפתי לתת ולתת ולתת 

מבלי לקבל 

אני לא מתפשרת יותר

אני מקשיבה לכל תא שזורם ואטום שמרכיב לי את הגוף 

מתנדנדת על הגבול הדק בין עילוי למחלת נפש

האהוב שלי נירדם שוב

אני זוכרת באחת הפעמים הראשונות שנפגשנו 

לפתע התחלתי לבכות

לא מחזה יוצא דופן

אני יודעת לפתוח ממטרות כמעט מכל דבר

ולפתע התחלתי לספר

על ההוא שהיה

שאהבתי 

שנתן הכל ואני לו

ואיך הכל קרס ואני לא הצלחתי להציל וכמה אני מבינה שזה לא היה על הכתפיים שלי בלבד להציל אבל זה לא משנה

הנשמה זועמת וזועקת 

כי הכל התפורר

"סוף סוף" הוא אמר

ואני עיגלתי עיניים כמו שאני יודעת כל כך יפה וחייכתי חיוך מבוייש ותמים שכמעט הקאתי מעצמי מהמניירות שלי

"מה קרה?" שאלתי בקול מתוק יותר מצמר גפן והקיא נדחף עוד קצת למעלה

"חיכיתי כל כך שתיפתחי, שתרשי לעצמך להיות פגיעה איתי,  זה לא היה נראה לי הגיוני כמה שאת אסופה כל הזמן..."

השתהתי לרגע

למה שמישהו ירצה לראות את הכאב שלי? 

למה למישהו בעולם הזה מגיע לראות את מה ששלי? 

אבל הוא באמת פרח כששיתפתי וניפתחתי.

מעניין, אוליי הוא כמוני? ניזון מכאבם של אחרים?

בפעם הראשונה ששכבנו טפחתי לו על החזה וכהרגלי אמרתי - "רק תיזהר לא להתאהב" והוא ציקצק בספקנות

"גדולים וטובים ממך נפלו" אמרתי כאילו מנסה להסביר את המשפט הראשון

אמרתי ובו זמנית חיכיתי כבר שמישהו יצא מבין הסדינים ויצעק "קאט" על הסרט שאני חיה בו

קאט. 

ככה זה הרגיש. 

6 שנים את חיה עם מישהו. בונה לכם עתיד, בית, משפחה, חלומות, שמחות, כאבים, כל רגע ביום הופך אט אט לנחלתם של השניים הוא אינו הרגע שלך יותר

אתם שניים.

ואז הוא בחר להמר עליי. והאגו שלי לא הצליח לסלוח לו. 

יש לי מיליון ואחד סעיפים מאוד הגיוניים על למה זה לא עבד והתפרק אבל בתכלס - האגו הוא המניאק הראשי בסיפור. 

האיש שלי הפסיק להיות ראוי לי כי בסרט שלי הדם שלי כחול כל כך שזה נראה כמו מחלה אוטואמיונית. 

אז יש לי אהוב חדש, משהו כמו חודש וחצי. 

שונה מכל מי שהכרתי עד היום. 

לא יודעת אם זה טוב או רע. 

אבל זה שונה.

ואני ילדה סקרנית. 

אני אוהבת שונה. 

לא רוצה ללכת עוד במסלולים שכבר הלכתי. לא רוצה לקרוא את אותו הספר או לראות את אותו הסרט. 

רוצה הפתעות. רוצה ריגושים. רוצה שונה. 

הנה קיבלתי.  

שונה. 

ונרדם. 

כי אצלו זה ככה

ואני? 

עוד לא בטוחה מה אני חושבת על זה

אבל אוליי עוד 3 ימים אקבל מחזור ולכן זאת לא התקופה הכי נכונה בחודש להסיק מסקנות גורליות 

...

עד כאן מהממלכה המבייצת

לפני שנתיים. יום שני, 13 במאי 2024 בשעה 22:59

כשאני רוכנת על הברכיים מולו 

מתחת לגודל הגוף שלו

אני שוכחת את עצמי

אני הופכת את האיש הזה לאלוהים

לגדול מכולם

לישועה הבלתי מושגת

שום דבר לא חשוב יותר 

מהעונג שלו

אני שם לשרת

אני שם לשימוש

אני שם בשבילו

אני שם שלו

"ילדה טובה" הוא אומר לי ואני שומעת שהוא מרוצה

ואני נרטבת כל כך 

משחררת את הכל

"איזו ילדה טובה יש לי, ילדה מדהימה של אבא"

כן... אני ילדה של אבא... והאבא הזה אוהב אותי ובחר בי

והוא לא יעזוב

מצחיק או ביזארי או פשוט סוטה או אוליי בכלל נטול הגדרות 

עד כמה המילים שלו ממריצות אותי 

ואני נדחפת עמוק יותר עם הגרון על הזין שלו ושומעת אותו מתפלל לאלוהים דרך הריר והנזלת שלי 

ככה אני אוהבת

שמתפללים ממני

הוא ממלא את הגרון שלי בזרע האלוהי שלו ואני ממשיכה לחכך את הפנים שלי בביצים הענקיות שלו 

בזין האדיר שלו שממשיך לעמוד לכבודי 

אני מחבקת חזק את הרגליים שלו

ונותנת ללב ולמוח את מה שהם כל כך צריכים

חופש סוף סוף

נחת

מנוחה

אני משוחררת מעצמי

אני ילדה של אבא

"צריך לצלם ולמסגר את זה" הוא נוהם בזמן שאני מלקקת אותו מהביצים ועד לכיפה ומיישרת אליו מבט 

זה נכון. צריך. על התמונה יהיה כתוב - אהבת אב ובת. 

מוקדם יותר הערב ישבנו עם חברים ושיחקנו איזה משחק דבילי של קלפים. נתבקשתי לספר איזה שם אני נותנת לו תוך כדי סקס.

חייכתי, לקחתי שאכטה מהסיגרייה הארוכה שלי ועניתי בחיוך מבוייש ושובב "אבא"

כולם צחקו והתחילו להישמע שילובי מילים עם המילה "דדי" 

"לא לא" תיקנתי

"לא דדי. אבא." אמרתי בקביעה שלא השאירה מקום לספק

...

אבא שלי הלך 

ממזמן 

לפני 30 שנה 

הוא הכניס אותי לבטן של אמא

ואז רצה הגורל לקחת אותו ממני וממנה 

נשמתו עלתה למעלה חזרה לבורא

אבא שלי היה איש מרשים

יפה תואר

חכם, מצחיק, אוהב, מיוחד

כזה שכולם יודעים מתי הוא מגיע 

כזה שכולם יודעים שאצלו ימצאו אמת ונחמה

אבא שלי היה איש שאין רבים כמוהו 

רק לי הוא לא היה 

אפילו אמא זכתה בו 

אבל אותי הוא השאיר כאן לבד 

כי ככה היה כתוב לנו, אני יודעת 

אבל מי אמר שהמכתוב לא מלא בעקבות דם ודמעות?

...
"אני יכולה להשאר פה עוד קצת?" אני שואלת ומסתכלת למעלה בתחינה
"בואי שבי לידי" הוא אומר
"לא, כאן למטה אני רוצה" אני מבקשת
"בטח ילדה שלי, תנוחי"
ואני מערסלת את הפרצוף שלי צמוד לזין שלו ועל הירך העצומה שלו, עוצמת עיניים
הוא מלטף לי את השיער ומחבק חזק מלמעלה
"את כל מה שהייתי צריך" הוא אומר
"את השקט והנחת שלי, את מרגיעה אותי"
המגלומניה שלי חוזרת לפעום
איך אני אוהבת שמאכילים לי אותה
אבא אוהב אותי כל כך
אני כל מה שהוא היה צריך
אני יודעת להרגיע ולהרפות אותו כמו שאף אחת אחרת לא תוכל
אני הילדה שלו
שלומדת אותו, שנועדה לשרת אותו
וככה זה פשוט וברור ואלו הם סידרי עולם
...
מעניין אם אבא שלי אהב אותי
הרי אף אחד לא ידע להגיד לי
אמא אומרת שהוא ממש חיכה לי
והתרגש
הספיק לדעת שיש לו בת בדרך
אבל אוליי זה לא נכון
בכל אופן אני בטוחה שהוא התבגר כבר ושהוא היום מאוד אוהב אותי שם מלמעלה
בכל זאת הוא כבר בן 50+ ואני גם לא פרגית כל כך צעירה
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל השנה היה בלתי אפשרי
לא ראיתי דבר מלבד המוות של אבא ושל כל מי שמת במדינה שלנו אי פעם
בכיתי. חיפשתי את אבא בתוך עצמי. לא היה.
התגעגעתי אליו כל כך.

וזה עד כדי כך פשוט, בלי סופרלטיבים, כינורות, טקסים, צפירות ושאר המחוות.

אני מתגעגעת לאבא. 

כל יום. כל היום וכנראה - עד סוף החיים. 

ת.נ.צ.ב.ה