אוף.
טוב, אז בשעה טובה ומוצלחת סיימתי עם הפסיכומטרי. איך היה? נו, כיאה לפרפקציוניסטית ואידאליסטית כמוני - הכל אף פעם לא מספיק טוב.
מה שכן, אין ספק שהשקעתי את כל כולי בלימודים ולכן עם יד על הלב - נתתי את כל מה שהיה לי, ואתם יודעים איך זה, במשוואות - כשאתה מחסר מצד אחד אתה מוסיף לצד השני, וכך היה עבור הלימודים והחרמנות.
התנתקתי מהכל. כל טיפת ערות, כל טיפת אנרגייה הייתה מתועלת ללמידה וכשהטיפות אזלו, סחטתי עוד ועוד עד שהייתי נופלת שדודה למיטה וחולמת על גרפים וזוויות.
להגיד שלא הייתי חרמנית? שקר וכזב.
להגיד שלא חשבתי שסקס יוריד לי מהמתח הנפשי והפיזי? כן חשבתי, אבל באיזשהו שלב, ראיתי בזה בזבוז זמן מוחלט ולראשונה מזה המון זמן אני הכתבתי לעצמי את הדרך ולא הכוס שלי.
ניגמרו הלימודים ואיתם חזרה ההנאה משעות שינה אין סופיות, רביצה במיטה, אכילה במיטה, ושאר מיני ירקות המאפיינים התנהגות בהמתית.
איתם גם חזרה החרמנות, זאת אומרת, היא מעולם לא באמת הלכה ממני, פשוט ריסנתי אותה במשך כמה חודשים אכזריים.
מגיע שלב כזה, ברוטינת החיים, בו, אם אנחנו לא נגיע לפורקן מיני - סף העצבנות ימשיך לעלות עוד ועוד.
אני חושבת שאני שם.
אני לא מתלוננת. לא באתי לבכות ולספר כמה אני מסכנה ושאין לי זין בחיים. מישהו אמר לי פעם שזין הוא מצרך נפוץ וקל להשגה והאמת איתו.
אבל, בחלוף השנה האחרונה מיציתי את הסקס חסר המשמעות, הריק, עם הגברים שלפעמים ידעו לספק ולפעמים קנו את זיוף האורגזמות בתמימות.
קצת נמאס לי מהמשחק הזה שהסוף בו ידוע מראש. לא, אני לא פסימית או "ללא תקווה" אני פשוט באמת מיציתי את כל התסריטים.
...
תסריט א'
אתם נפגשים. השקעתם. התרגשתם. הוא הזיז כיסא ואת התיישבת בנימוס ליד השולחן. דיברתם. ברור לשניכם שכרגע שום דבר לא באמת מעניין ואתם רק מתים להתנפל אחד על השני. הוא/אתם משלמים חשבון ופניכם מועדות לכיוון מקום בו אפשר לממש את זממכם.
-עד כאן הפרילוג והעלילה-
קיימים שני סופים אפשריים:
1. הסקס היה מטורף. זיקוקי דינור בשמיים וחדי קרן שהשמש זורחת להם מתחת. אתם ממשיכים להפגש ולהזדיין תקופה ארוכה יותר או פחות ולבסוף נפרדים לשלום.
2. הסקס היה נורא. את לא הרגשת בנוח. הזיקוקים נפלו במקום הלא נכון ושרפו את כל הבית. הוא לא ידע מה עושה. החדי קרן בעצם תקועים עם הקרן בתחת וכו'. אתם מסיימים את מעשי התאווה וניפרדים לשלום בתחושת החמצה וביזבוז זמן.
תסריט ב'
את רואה אותו. הוא רואה אותך. בוא נניח במועדון או בבית קפה על דרך השלום. מחליפים מבטים. חיוכים. נשיכת שפה והנה מגיעה לה החלפת השמות הרישמית והבנאלית שנועדה לשמש כתיזכורת בעוד כשעה לשמו של מי לצעוק כשתגיעו לפסגות האורגזמה. זה קורה מהר. אינסטינקט חייתי ממש. אתם מזדיינים בטירוף, פחות חשוב הלוקיישן, והריחוק ביניכם הוא מה שמקרב. חוסר ההיכרות והיעדר האכפתיות אחד מהשניה מאפשר לכם לדאוג לסיפוק היצרים שלכם כאינדיבדואלים ולדאוג לסיפוק היצר של הפרטנר על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמכם ועם ביצועייכם. כולם מרוויחים ואין יותר מידיי מלל בדרך שמפריע. המפגש נגמר בהצלחה (לרוב) ושניכם ניפרדים לשלום. ספק אם זוכרים אחד את השניה אבל בהחלט מרוצים.
...
בואו נגיד שאלו שני התסריטים העיקריים והמהירים ביותר להשגת פורקן, אלא שאני מרגישה שמאסתי בהם.
האלטרנטיבה החלופית כמובן היא למצוא קשר עמוק ואוהב וכך להפוך את הסקס בחיים למשמעותי יותר אבל, אני גם לא בטוחה שזה מה שאני רוצה כרגע.
מה שבטוח זה שכמה חודשים של איפוק עולים על גדותיהם מה שמביא איתו תיסכול ואומללות יתרה עליי.
מקווה שבקרוב יימצא פתרון. לילה טוב, עד כאן, ניקולט :)
לפני 9 שנים. 6 באפריל 2015 בשעה 23:41