לא הכל הולך תמיד כמתוכנן, זה אחד השיעורים הראשונים שלמדתי בקשר הזה. האדון אוהב לתכנן תוכניות לקראת הסשנים שלנו, ואני אוהבת לשמוע אותו משקיע בי את המחשבה. הפעם, האדון תכנן לענות לי את השדיים ואת החור של התחת, שני דברים שחסרו לי במפגשים האחרונים ומאוד חיכיתי להם. אבל הפעם לא הצלחתי לשחרר.
הפעם, כל תנועה לא צפויה שלו הקפיצה אותי, כשהחבל ליטף את הצוואר שלי הייתי בטוחה שאני נחנקת ופעם אחת ניסיתי לסמן לו את מילת הביטחון והיה לי בלק אאוט. לא שמתי לב שהפה שלי חופשי ואני יכולה לומר אותה, אז ניסיתי לסמן לו עם האצבעות, ולא הבנתי למה הוא לא מפסיק. איך הוא לא שם לב.
אחרי הפסקת הסיגריה, האדון מתכונן לענות לי את השדיים (הוא נתן לי את אפשרות הבחירה מה נעשה קודם). הוא קושר אותי אל מתקן האיקס, וכמו בפעם שעברה הוא מצווה עלי לא להפיל את הפלאג שבתוכי. הוא אומר שהפעם זה פלאג מעט גדול יותר, אז לא יהיה לי קשה להחזיק אותו בתוכי, אבל אני חושבת על העונש של פעם שעברה ורק פוחדת לאכזב אותו שוב. אני לא יכולה לחשוב על שום דבר חוץ מהפלאג, וכשהוא שואל למה אני מתנשמת בפחד אני אומרת לו את זה.
הוא מרוצה מהתשובה שלי, אבל הפחד משתלט עלי. אני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהעונש שבטח מתקרב. אני בטוחה שבשלב מסוים אני אפיל אותו. הפחד מתחלף בחרדה, אני לא מצליחה לנשום והוא משחרר אותי מהמתקן. אני מבקשת לשבת על השמיכה לרגליו, ומניחה עליו את הראש. אני לא מצליחה להפסיק לבכות, והוא שואל אם אני בכלל מסוגלת להמשיך. באותם רגעים אני ממש לא בטוחה שאני מסוגלת, אבל אני גם לא רוצה להפסיק. להפתעתי אני אומרת שאני רוצה לענג אותו. אני יודעת שזה ירגיע אותי. הוא מתרווח על המיטה ואומר שבזמן שאני אמצוץ לו הוא יחשוב מה לעשות איתי.
האדון מבקש שאוסיף הפעם את הידיים שלי, ואני מבקשת שינחה אותי בדיוק איך הוא אוהב. הזין שלו בפה שלי, ואני מרגישה אותו כל כך חזק. האדון שואל אם אני מסוגלת לרגע אחד, ממש לעשר שניות להגיד לו לשתוק. לשלוט עליו לרגע אחד, אבל אני לא מסוגלת להוציא את המשפט הזה מהפה שלי. אני מבינה שהוא רוצה בעצמו לקצת לאבד שליטה ולהתמסר למה שאני עושה לו. האמת, שכשהזין שלו בפה שלי וזה טוב לו, אני מרגישה אותו הכי פגיע. הקול המצווה שלו מתחלף בנימה רכה הרבה יותר, כמעט מתחנן שאני לא אפסיק – לכמה רגעים, הכל תלוי בי.
כשהוא מוריד לי את הכיסוי מהעיניים אני לא מורידה ממנו את המבט. אני חוקקת בזיכרון את העיניים שלו שמתגלגלות מעונג, את האצבעות שלו שנפרשות באוויר ונמתחות, והקולות שבוקעים ממנו. הוא מנחה אותי "תכניסי ותוציאי את הזין מהר, בבת אחת, כמו כשאני עושה לך עם הדילדו". אחר כך אני מספרת שזה עזר לי מאוד להתחבר לעונג שלו, זה פתח לי חלון אל העולם של העונג שלו. זה קשה למצוץ זין, בלי לדעת איך זה מרגיש כשהזין שלך נמצץ, אבל ברגעים האלו אני מבינה. כשאני מורידה את הפה שלי על הזין שלו בבת אחת, אני מרגישה את הוורידים שלו מתנפחים. זה הסימן שלי שאני עושה את זה טוב. הוא ממלמל "זה אף פעם לא היה ככה טוב" ומבקש שאמשיך. לפני שהתחלתי למצוץ לו הוא אומר לי שהוא מאוכזב שהתוכניות שלו לא ייצאו לפועל, ושוקל אם להעניש אותי – אבל רק במפגש הבא, היום הוא יודע שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד בעונש. ואני כל כך אסירת תודה, אבל המציצה שלי ממיסה אותו. האמת, היא ממיסה גם אותי. לפני רגע הרגשתי כמו נשלטת גרועה, ועכשיו כשהזין שלו בפה שלי ואני מענגת אותו אני בעננים.
האדון מחבר לי רצועה לקולר, ובכל פעם שהוא מושך אותה, אני מכניסה את הזין עמוק ומשחררת. הוא רועד מהעונג. כשאנחנו עוצרים לרגע הוא אומר שהוא צריך עכשיו להירגע ממני, ואני כל כך מרוצה. האדון שלי, שכל כך צריך להרגיש בשליטה בכל רגע נתון, מצליח להשתחרר – וגם אני משתחררת איתו. הוא מרפה מהרצועה, אומר לי שאני תלמידה מצטיינת שלומדת כל כך מהר, והוא נותן לי יד חופשית להמשיך. גאווה ממלאת אותי, ואני מוצצת עד שהוא גומר לי בפה. אני בולעת את הזרע החם, ואז מלקקת את הזין שעדיין עומד, ונותנת לו נשיקות קטנות.
(מוקדם יותר השבוע, אחרי שהוא גורם לי לגמור מרחוק, אני אומרת לו "זה היה כל כך טוב", והוא אומר שזה בדיוק מה שהוא רוצה להגיד לי בסשן שלנו. זה לא מה שהוא אומר אחרי שהוא גומר, אלא "אלוהי".)
אחרי שהוא נרגע, אנחנו מודדים את חגורת הצניעות שהוא הביא לי. בפעם הראשונה שהוא הראה לי אותה, עם הדילדואים השחורים, נבהלתי נורא ודחינו את זה לפעם אחרת. אבל הפעם אני כבר מוכנה. כשהחורים שלי מלאים הוא קושר אותי ברגליים צמודות. הידיים שלי נקשרות מאחוריי, והברכיים מקופלות ונקשרות אליהן. אחריו מגיע הגאג שלי ואני לא זוכרת אם הוא מכסה לי את העיניים הפעם. גם אם לא, אני לא רואה כלום. העיניים שלי מזוגגות וזורחות והכל מטושטש.
הטלפון של האדון מצלצל והוא אומר לי שהוא יוצא לרגע החוצה. אני שוקעת במחשבות שלי. אני מאוכזבת על מה שלא הצלחנו הפעם, אבל אני גם כל כך מרוצה מהשאר. אט אט הידיים שלי מאבדות תחושה, ואני חושבת איך שארית השליטה שלי בעצמי נעלמת. חוסר אונים מוחלט עוטף אותי, וזה מרגיע אותי. אני מגרגרת ומהמהמת לעצמי דרך הגאג, ומרחוק שומעת את האדון מסיים את השיחה. הוא חוזר לחדר ואומר "הנה הכלבה שלי" ונשכב לידי.
אני מספרת לו על המחשבות שהתרוצצו לי בראש כמו רכבות ברציף, והוא אומר "הלוואי שהייתי יכול להיות בתוך הראש שלך". אני צוחקת ואומרת שלא כדאי לו, הוא יילך לאיבוד. אני מספרת לו שלרגע אחד כששכבתי שם עם עצמי, פחדתי שכל כך אכזבתי אותו שהוא יתייאש ויוותר עלי. הוא עונה "עכשיו אני באמת שוקל להעניש אותך", ואני מספרת לו איך הרגעתי את עצמי. אני מבינה, שלא כל מפגש שלנו הוא אודישן שבסופו יחרץ גורלי, ומשהו בי נרגע כשהוא אומר כמה שהוא נהנה. אין בי אפילו שמץ של ספק שהוא אומר את האמת.
דברים לא תמיד הולכים כמתוכנן (את זה אמר כבר ג'ון לנון, ותראו מה קרה לו, אז אני מניחה שמצבי טוב בהרבה), אבל בסוף המפגש אני מרוצה ומסופקת. אפילו האכזבה מכך שלא עינה אותי כמו שתכנן מתמוססת אל מול האושר הטמון בהיותי הכלבה שלו. בדרך הביתה אני מציינת לעצמי שהפעם לא גמרתי, ומשהו בזה מרגיש לי הולם. לא כעונש, פשוט כעובדה. אני לא מרגישה מתוסכלת מזה בכלל, להפך, אני מסופקת מאוד. השבוע, אחרי אחד הפוסטים שכתבתי, האדון אמר לי "אט אט את נהיית שלי", וברגע הזה אין דבר נכון יותר. אני מסופקת כי האדון שלי מסופק, וכי למרות כל הפעמים שלא שחררתי את השליטה בעצמי, מעולם לא הרגשתי יותר שלו. אני מחייכת לעצמי וחושבת על מה שהוא אמר "הנה היא, הנה הכלבה שלו".