הסתקרנתי להציץ לאחור, בדקתי מה היה הפוסט הראשון שלי כאן בכלוב. וואוו, כמעט 8 שנים חלפו מאז.
קראתי לבלוג "יוצא לאור" כי ההצטרפות לכלוב וההכרה העצמית שלי בזה שלמרות שהרגשתי שונה באופן כללי מהשולטים שיצא לי לקרוא את מעלליהם ותפיסת עולמם באתר, הרגישו ממש כמו יציאה לאור. לדרך חדשה.
ליטל דיד איי נו (Little did I know) לאן תיקח אותי הדרך ומה אלמד ואחווה בה.
למדתי המון, גם על עצמי וגם על אחרים. חוויתי לא מעט ריגושים והכרתי כמה וכמה נשלטות מקסימות.
צחקתי לא מעט מקריאת פוסטים של "שולטים מומחים" שפרסמו ציטוטים, ביטויים שגורים ועוד תובנות כאילו הם המציאו את הבדס"מ עצמו וכתבו את כל החוקים והכללים.
זה גם קצת העציב (והוביל לכתיבת הפוסט הזה ועוד כמה באותו עניין), אבל זה העולם שלנו וקצרה ידי מלתקן ולחנך, כל אחד ומסלול חייו.
הבחירה הזו, לתת לשולט הטבעי שבי לנבוע החוצה ולבוא לידי ביטוי. ללכת בדרך שהרגישה לי הכי אמיתית ונכונה עבורי, אני חושב (בעצם, אני בטוח) שזו אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי בחיי. אם יש משהו שאני אולי קצת מצטער עליו, זה שהתמהמהתי עם ההבנה וההחלטה הזו ולא קיבלתי אותה מוקדם יותר בחיי.
הפעמים הראשונות היו מרגשות בטירוף. היה לי נסיון קודם בשליטה, אבל היא היתה קלילה יחסית. קצת מבאס שעם הזמן, הריגוש לא מתקרב לזה שהיה בפעמים הראשונות, אבל ככה זה בחיים. - Never as good as the first time
עכשיו הזמן לריגושים שעוד יבואו.
כשחושבים על זה, אין יותר מתאים מהשיר הזה לפוסט 😄 כל כך נכון ומדוייק