שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 3 שנים. 9 בפברואר 2021 בשעה 11:00

כבר כארבעה שבועות שאני מרגישה למטה.
יש תקופות שקשה לי להרפות ממי שאני וממה שעובר עלי.
לשכוח את כל מה שאני יודעת וכל מה שהיה ולתת לזמן לגלות לי עוד דרכים
בימים האלה אני הכי זקוקה ל-למטה האחר שלי.
לא לזה שפל הרוח הפנימי, אלא לזה המתמסר.
זה שרוצה בכל מאודי לרדת על ארבע ולהסיר כל אחריות שהיא מעצמי.
להיות במקום שנותן את כולי, בלי טיפת מחשבה.

אולי זו הסיבה שיש בי צורך להרגיש את זה אחרת❓

הלמטה הזה הוא פיזי מאד, מעשי מאד ובדרך הזו הוא גורם לי להרגיש למעלה.
מרגישה גאה, טובה, אהובה, נחשקת מבלי שאהיה מישהי,
אלא רק כי אני מסוגלת ורוצה להיות כלום באותו מעמד מול אותו אדם.

לפעמים, בזמני הביניים, כשאנחנו לא נפגשים, פחות מדברים\מתכתבים, מזדנבות כל מיני מחשבות לראש שלי.
האגו מתרומם ושואל אותי שאלות.
מידי פעם אני מעבירה אותם אליו, בזמן האחרון יותר מפעם, כי אני מבינה שלהתמסר זה ענין אינסופי ולא רק מולו, אלא גם מולי.
ההתמסרות בקשר הזה, מלמדת אותי המון המקום הנזקק שלי, זה שבהזדקקות שלו נותן הרבה וגם מקבל.

 

לא פעם אני מחפשת את הלמטה שאני צריכה ורוצה 🙃 בשיחות, מילים, משימות, סיטואציות שיאפשרו לי את המקום הזה.

מה שמעניין הוא כשאני רחוקה פיזית ההתמסרות שלי שונה, לא תמיד מלאה.

אני עובדת על זה ממש, אבל הצורך לדעת, הצורך להבין, לעיתים, חזק ממני.

ישנן סיטואציות שהצורך כה גדול עד שהוא מעורר בי התנגדות.

וישנן פעמים שאני פשוט חושבת שאיכשהו עלי להיות קרובה יותר למקור שלי, לזה שכבר מכיר אותי היטב

לזה שיודע בהינף יד או מילה להניח אותי במקומי הנמוך והזקוף, הנכון לי, זה שעושה אותי כלי קיבול קודם כל לעצמי.


אני לא אוהבת לעבוד קשה

התמסרות היא עבודה קשה.

לרדת זה יותר קשה מלעלות❓

להישאר למעלה מאתגר יותר מלהישאר למטה❓

מה שבטוח הוא שהנוף מלמטה שונה מאד מהנוף מלמעלה.

מעלה מעלה \ ליאורה יצחק עם סטטיק ובן אל - המילים כאן חשובות אבל גם המבצעת הנהדרת והשניים המיוחדים האלו :) 



אני שוחחתי עם עצמי הבוקר, לא ממש עזר אבל...

ואתם? 😎

לפני 3 שנים. 31 בינואר 2021 בשעה 11:17

לקשור אותי
ככה פתאום כשממש עוד רגע נגמר לנו הזמן

קשרת ואפילו הסכמת לו לצלם
"כדי שתראי כמה יפה וסקסית את ככה" {האמת צילום מאד סקסי ולא בגלל הישבן שלי 😋}

אני חושבת שמתוך כל התקופה הלא קצרה שאנחנו ביחד
ומכל הפעמים הרבות שקשרת אותי
שליפפת סביבי חבל בכל מיני מקומות
בכל מיני תנוחות
במגוון סיטואציות 
כאלה שהציפו אותי מבפנים ובחוץ
כאלה שקצת הבהילו אותי ואז הכי הרגיעו
מתוך כל הפעמים הללו
זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי איך הגירוי מטפס בתוכי
מפלס דרך לכל הגוף שלי

קשרת והנחת אותי ככה כמו המפטי דמטי
הלכת, חזרת
הסכלת
כמעט ולא נגעת
ניסיתי להפעיל מחשבות ולתהות למה מגע החבל עושה לי רצון
להרגיש אותך עמוק בתוכי שוב...
הייתי מופתעת, מהכל. התחושות המחשבות
ואז הנחתי לי להרגיש מה שאני מרגישה
ליהנות מזה
מהביטחון שיש לי בך
מכך שאני סומכת עלייך כל כך
"אל תפחדי כי את סומכת ובוטחת, תהני מזה" לחשה לי החרמנות שעלתה וגאתה.
ואז הרגשתי איך אתה מתיר אסורות :)
ומשחרר את כל הגאות הזו שעלתה בי למרות שהחוף לא היה קרוב.
ובלי שום שהייה, שאלה או תהיה
היית בי 
כורך, קושר, מלפף אותי סביב הזין שלך
מאפשר לי להיזכר שהחבל שלך
כבר מזמן לא פיזי


ויש לי רק שאלה אחת

כמה זמן אני יכולה בלי החבל הזה? 🤔


זהו שיר השנה מבחינתי, מאד מתחברת למילים וכמובן גם ללחן
אז יש קשר, אין קשר בשבילי הכל קשור
בחבל המסויים הזה - 



מילים ולחן: קרן פלס
הפקה מוסיקלית: גלעד שמואלי

אני הולכת ברגליים יחפות
על השבילים שלפני
האבנים שורפות
סימן שיש עוד שמש מעליי

מתחלפות עונות
אני צריכה להתקלף מכעסים וכישלונות
קשה לבנות כבר משהו על הלב

מה אתה חושב...
תמיד חושב יותר מדי
איפה תסתובב
הרי תאהב גם אחריי

וכאן אולי זה המקום
כשאנשים מחכים ליום
אין סוף ללילה
הלילה אין לו סוף
עוד לא ויתרנו מה פתאום
כשאנשים מפסיקים לחלום
אין סוף ללילה
אין סוף

אני אוספת בידיים חשופות
שברי תמונות שהתחברו אליי
לא מנצחים במלחמות
ומי שמוותר מראש לא חי

טוב לנו עכשיו
בלי לחפש רחוק מדי
והזמן יזרום
איתך או בלעדיי

וכאן אולי זה המקום
כשאנשים מחכים ליום
אין סוף ללילה
הלילה אין לו סוף
עוד לא ויתרנו, מה פתאום
כשאנשים מפסיקים לחלום
אין סוף ללילה
אין סוף

כשאנשים מחכים לחוף
אין סוף למים
הלב עושה אגרוף
עוד לא ויתרנו מה פתאום
כשאנשים מפסיקים לחלום
אין סוף ללילה
אין סוף



לפני 3 שנים. 6 בינואר 2021 בשעה 10:16

לנשק אותי?
הוא שואל

אני עליו הוא עמוק בתוכי
המרחק בין השפתיים שלנו, מילימטרים ספורים
הוא אוחז בי כך שאני לא באמת יכולה לזוז או להזיז כלום
בטח לא את הראש.
אז רק תעופה של מחשבות עוברת לי בראש ברסיסי השניות הללו
ואז
המילים שיצאו לי מהפה הפתיעו אותי

לא באמירה שלהם
אלא בכך שיצאו מבלי לשאול אותי.
"זו סיבה טובה מאד לתת לך לנשק אותי"
אני רואה את החיוך בעיניים שלו גדל לשמע המילים שלי
ואת השפתיים שלו מתנועעות ומגיבות

גם לדרך המאד שקטה בה הן נאמרו.
הוא מושך את השפתיים שלי אליו

ובשניה בה שפתי נגעו בשפתיו
הרגשתי איך אני נטרפת על ידי כולו


מי אמר שנשיקה לא יכולה להיות סשן בפני עצמו?



כשההגה נמצא בידיים שלך אתה חייב להפתיע 😄 - סיוון שביט

לפני 3 שנים. 30 בדצמבר 2020 בשעה 14:02

תפירת הוט קוטור
של עור בעור

גימורי אוברלוק
של שפתיים בעור.

קשירת קצוות
של רוקמי חלומות

 

זו גמילה ממכרת
מהתמסרות מחופשת
לעצמנו

זו התמכרות מחודשת
לרגשות.

לפני 3 שנים. 27 בדצמבר 2020 בשעה 9:17

שָׁאַלְתָּ אֵם לִטַּפְתָּ מַסְפִּיק
חִיַּכְתִּי
כִּי מַסְפִּיק זוֹ מִילָה
שֶׁאַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיקָה


גלי רביץ כותבת 
בדיוק מה שאני מרגישה



שבוע טוב יהיה למרות הכל
אנשימים


ואז את תראי
ואז את תראי לא סוף העולם
אפשר לחייך בחוץ יום יפה
ואז תגלי בסוף כמו כולם
אסור לתקן לב שבוכה


לפני 3 שנים. 23 בדצמבר 2020 בשעה 8:16

והיד אוחזת בי ככה
שאין מצב שאוכל לגעת עם השפתיים שלי
בשפתיים שלו שמסתובבות עלי בכל מיני עוצמות ומקומות.

כמעט בכל סיטואציה, בה לרצון שלי יש מה להגיד
לוקח לי זמן להתמסר לגמרי לרצון שלו

גם אני רוצה להרגיש אותו עם הידיים
הרבה ימים העור שלי לא נגע בעור שלי
ואת הגעגוע הוא מרגיש, לא שומע.

הפעם - האצבעות שלו מרחיקות את השפתיים שלי מהגוף שלו
וכל מגע שפתיים שלו בי מפורר וממוסס כל ניסיון שלי לגעת בו
זו התמסרות?
לא!
זו הפקרת עצמי לעונג עילאי :)
זו למידה של הנאה שונה מהדרך בה אני מכירה אותה
ואם אודה על האמת
אין דבר יותר מענג כשמישהו עושה בי כרצונו
ועמוק בתוכי אני יודעת שזהו סוג של dream come true

וזה עבורי מהותו של סשן טוב שנשאר בי ואיתי לעוד כמה ימים.
כזה שחודר ונבנה, חושק ועוטף.
מתחיל בראש, טורף את הלב
ומבריק את הגוף
הגוף הוא חלק מהכלים שלי להביע
שלו הוא חלק מהכלים להניע
ואם לרגע יש חוסר אונים הוא במהירות הופך להקשבה והרגשה
ואז
רק אז מגיע הביטחון
וההתמסרות

לפעמים אני מבקשת
ורק יום אחרי מבינה שקיבלתי
ממש לא בדרך שחשבתי
כי שליטה לא באמת צריכה אביזרים😎😊


בוקר אור חברימוס

לפני 3 שנים. 16 בדצמבר 2020 בשעה 8:46

משוועת אני
לידך החורטת
בעורי
את חום גופך
במשיכת
חוטי שעווה חמים
וצבעוניים.

 

בטיפות צורבות
מפסל עלי
את דרכך
כי אני היא
הכָּן שלך
והנני כאן
לא להראות בלבד 




חג אורים שמח
:)

לפני 3 שנים. 11 בדצמבר 2020 בשעה 11:36

אני איתךָ

מותרת

מאפשרת

לומדת

משחררת

אותי מוסרת

 

אני אליך

נצמדת

לא מפחדת

מגישה

לב ללא עור

מרשה לי

להישבר


סביבון סוב סוב סוב 
:)
חג אורים שמח

לפני 3 שנים. 9 בדצמבר 2020 בשעה 9:53

כמה רקדנו...

לפעמים לא מגיעות לי מילים לכתוב אותן
אלא רק תחושות שאי אפשר לתאר
וגם שיר לא תמיד מצליח להיות מדוייק
אבל היד פשוט נכנסת לבלוג וכותבת

יש חוויות שהן אישיות ברמות שאפילו המילים לא מצליחות לפקוח את העיניים ולהסתכל באישון
של זה שממול.
ויש קולות שחודרים לגוף והם מרגישים כמו זיון
וכשזה בא ביחד
ההתפוצצות היא ריקוד של זיקוקי דינור

מה הפלא שאני לא יכולה להישאר עם עינים פקוחות?

ובלילה אני נזכרת בריקוד הזה
ריקוד משולש שכזה
ואיך לא כולנו מעזים לחיות בתוך החלומות שלנו
ואיך יש כאלה שחיים את החלום שלהם רק מאחורי מסך

ואיזה מזל יש לי שיש איתי איששלא מפחד להגשים
לא רק את החלומות שלו
איזה מזל שהוא בכלל איש שחולם גם בשביל אחרים :)

והשיר הזה לא קשור - הוא פשוט קול שחודר לעומק הגוף



לפני 3 שנים. 25 בנובמבר 2020 בשעה 6:20

 

על הספסל
בחסות החושך של שעות ערבי החורף
אני הופכת להיות בת 17 אם לא פחות.

שם ההתמסרות שלי, צריכה להיות כזו שלא אראה ואשמע אף אחד, טואטלית עד מאד.

והו, כמה זה לא קל.
הפרעת הקשב והריכוז שלי מריצה במוחי מחשבות במהירות של 140 קמ"ש.

הוא מפנה את ההפרעה הזו אליו.

את המנעד הזה שבין הרצון להיות כולי שלו ובשבילו לבין כל מה שקורה מסביב.
את המבוכה המטורפת שאני הודפת ממני, הוא מטשטש וגורם לה לצחוק איתי בעזרת מילים.

הידיים שלו עלי, הראש שלי בשקע ששומר עלי, והקול שלו לא מרפה.

שם אותי במקומי, שלו לכל רצונותיו

גם אם זה רק קפה על הספסל

כשהשמש כבר מזמן איננה.

 

"תרגישי מה את עושה לי, כמה אני רוצה..."

הוא מצמיד אותי אל המקום שלו בגוף שנמתח לדום ולא כי הוא במסדר המפקד 😋.

אח"כ כשהוא מושיב אותי עליו והנעליים שלי

מתרוממות גם הן על הספסל עם המילים שלי "אני שלך",

אני מבינה כמה האימונים שאני עושה

גורמים לי להיות אישה שחושבת שהיא בת 16 או

26 לכל היותר.

ואחרי הכל והתמונה שבדמיון ובמציאות 

אני חושבת על כמה לפעמים הנפש מושפעת מהגוף

ואיך הגוף שלנו נענה לנפש.

רק להקשיב ובעיקר

לה ת מ ס ר. 

 

על מה רצינו לדבר? 🤔