מילים מלוכלכות

"מה מניע את הבריאה? לא פיזיקה, אלא אקסטזה מניעה את הבריאה.

פעימה. משיכה. דפיקה. שפיכה. התקשות. התרחבות. התנפחות. זרימה.

היקום מלא בזרע מקודש. השמיים מזמרים עם המלאכים בהתעלסות לוהבת, אינסופית, בלתי-פוסקת.

משאבת הדם של הבריאה!

יחום קדוש!

נקב קדוש!

אקסטזה עילאית!

א-מן."

- מלאכים באמריקה, טוני קושנר. תרגום שלי.

פתאום שמתי לב למשהו משותף לשלושת התמונות בדף הפרופיל שלי. בואו נביט בתמונה הראשונה לצורך הדיון. הדבר הכי סקסי בתמונה הוא כמובן המבט של הייזל. הכאב, ההתמסרות לכאב, המחוייבות לתפקיד באקט המשפיל, קשר העין למצלמה. ניקוד מלא.

אני מעוניין להתמקד בדבר השני הכי סקסי: הידיים של הבועל חסר הפנים. יד אחת מהצד, יד שניה מלמעלה. זווית של תשעים מעלות בין הידיים מייצרת מנח אופטימלי לשליטה עדינה במיקום ובתנועה, כמו שיודע כל מי שהחזיק בידיו כלי רב עוצמה כמו מברגה או גוף רוטט. יש משהו מרסן ומנחם בלפיתה הזו, שלא באמת מגבילה גופנית (בוודאי לא כמו משיכת שיער או חבלים), ועדיין איכשהו משקיטה ומבססת את המיקום הסביל.

זה מזכיר את הטיפולים האלטרנטיביים האלה בהם לוחצים על מרידיאן בבהן השמאלית כדי לרפא מיגרנה. מעולם לא האמנתי באמיתותם; תמיד האמנתי במה שהם באמת – דרך לבני אדם לתקשר בצורה מרומזת, נפש לנפש. לנתק את הראש לכמה רגעים ולתת למישהו להפר את האוטונומיה הגופנית שלנו ולשהות בנו לזמן מה.

זה סוג השליטה שאני מחבב יותר מכל: מציאת הנקודות שאפשר ללחוץ עליהן במינימום מאמץ, שיאפשרו לי לעשות ככל העולה על רוחי בלי למהר, ולה להישאר בעולם משלה, חסר דאגות ואחריות ויכולת החלטה.

זה לא מקרה ששלושת התמונות הן זיון בדוגי. האישה מונחת כחומר גלם על שולחן עבודה, מרותקת למקומה על ידי פין קשיח ולפיתת מצבטים, ורב האמן דופק עליה בסבלנות עד שתהפוך ליצירת אמנות. בתנוחות אחרות ניתן להשיג את האחיזה הזו במבט, בהוראה, בחיוך, אפילו בשכיבה על הגב והמתנה. בדוגי, מתבקש להניח את קצות האצבעות על הגב התחתון, יד שניה על השכם, לשלב אגן באגן בדיוק מולקולרי, לנשוך את העורף ולנהום את הנהמה שאתה מת כבר להוציא מאז הגשם הראשון. אל תעשי כלום, חמודה. אני מטפל בהכל.

(ההבדלים בין שלושת התמונות מעניינים גם הם ופורשים מנעד כלשהו: הפרקטי, הרוחני והאגרסיבי. אולי אתעמק בשלושת אלה מתישהו בעתיד.)

צפוי לי סוף שבוע לבד בבית, וזה תמיד מזכיר לי את סופי השבוע שלנו יחד. היא היתה נוסעת כל הדרך אלי, או אני צפונה אליה. ראשית, היינו מתפרקים בכוח. הייתי מרכיב את צורת שעון החול המושלמת שלה עלי והיא היתה מטיחה את האגן שלה על שלי והיינו צועקים גסויות בוטות וגומרים תסכול של חודש בתוך דקה וחצי. כשהיא קמה הכוס בן ה-19 שלה היה נסגר ולא נותן לאף טיפה לברוח.

היומיים שאחרי היו ערפול מתמשך בלי התחלה או סוף. לא היתה לנו חובה או אחריות מלבד לא לגווע ברעב. מלבד זאת היינו אחד בתוך השניה כמה שיכולנו. היא יצאה מהמקלחת ומצצה לי במשך חצי שעה בזמן שקראתי ספר. ירדתי לה בזמן שבישלה את הפסטה. שתינו יין אחרי ארוחת הערב, וזיינתי אותה על השטיח מתחת לשולחן האוכל. התעוררתי באמצע הלילה וחדרתי אליה מאחור. היא היתה גומרת מאוד בקלות, ואני יכולתי לגמור פעם או פעמיים ולאחר מכן להמשיך שעות, בשכיבה, עמידה, ישיבה או כריעה. לשנינו היה ברור בשביל מה נפגשים.

הפרידה היתה קשה בכל פעם. ידענו שיעבור הרבה זמן עד לפעם הבאה - המון זמן, בשביל שני ילדים כמונו - וידענו שהחרמנות תחזור הרבה יותר מהר. הזיון האחרון קיבל גוון נואש, כאוב, כאילו רציתי לגמור את עצמי לתוכה ולהישאר שם. היא היתה משפדת את עצמה עלי עד שהתייפחה. התייחסנו לסקס כאל סקס בלבד. הבטחנו שלא נהיה "ביחד". רק הגופים שלנו ידעו את האמת, והתפוצצו יחד באקט של אינטימיות שהמשכתי לחפש שנים לאחר מכן.

המשכנו ככה לא מעט זמן; מדי פעם הרגשנו שנפשותינו לא יכולות לשאת את זה והחלטנו להפסיק ולהיפגש במקומות נייטרליים. יצאנו לסרט, והיא גנחה שאדפוק אותה חזק יותר במושב האחורי של הרכב של הורי בחניה של הסינמה סיטי. נפגשנו על הטיילת, והחזקתי אותה בזמן שהתכווצה על בסיס הזין שלי על הסלעים מתחת למעקה. טיילנו בפארק הירקון, והיא רכבה עלי כמו חית פרא. לא היה מקום נייטרלי בעולם בשבילנו.

הסוף הגיע רק כשחתכנו לחלוטין. הכרחנו את איברינו הקפריזיים להסתדר אחד בלי השניה, במיטותיהם של אחרים. שנים לאחר מכן הודתה בפני שלא חוותה אורגזמות כאלה מאז. ליטפתי את שיערה ואמרתי לה שגם אני. היא חיבקה אותי, והרטיבות בין ירכיה נמרחה עלי מעט.

אפשר להתחיל בפרויקט משותף: ריקליימינג של גופך. את כבר ויתרת עליו. המשתמשים הקודמים לא קראו את מדריך השימוש והשאירו אותו שבור ומוכתם, וכעת נפשך דואבת נחבטת ונחבלת בתוכו. האחריות נגמרה כבר מזמן. ובכן, אני למדתי מנסיוני שתמיד אפשר להשמיש מחדש. אני זורק בקלות אוכל מהמקרר ורהיטים שבורים. גוף נקבי, לא כל כך מהר.

יש לבחון את האיברים מקרוב ולמצוא את הנזק. לקפל את הצירים בכוח עד שנשמעת חריקה. לשפשף את החלקים החלודים. לפתוח את כל הפתחים. להחדיר כלי קשיח, לחורר סתימות של לכלוך ולפורר את ציפוי האבנית הקשיחה. לחטט בפינות המטונפות ביותר בתנועה אגרסיבית והחלטית שתפרוץ פנימה עד שארגיש את דפנות החללים הפנימיים.

יש לפתוח הכל בכל זווית אפשרית ולבדוק בקפדנות כל פתח ופתח לעומקו. יש להביט פנימה, להאיר לתוכך בפנס ולבחון את טביעות האצבעות השמנוניות, את הדפיקות הגסות והשריטות ולצקצק בלשוני בסבר פנים חמור לגבי המצב בו השאירו אותך. יש להציב אותך בזווית הנכונה, ללפות אותך בכוח ולדפוק את צורתך עד שתתיישרי בחזרה.

יש ללחוץ על הכפתורים, בכוח אם צריך, עד שתידלקי. להדגים את השימוש בך. להציב אותך על משטח גבוה ולהאיר את כולך באור בהיר. להתפעל מהיופי של חלקייך. לעטות אותך בשכבה חדשה ומבריקה. לכסות אותך בתכשיר שיקווה בסדקים ובשריטות עד שיחליק את הצלקות ויהפוך להיות חלק ממך. יש למשש את גופך באצבעותי המיומנות, לבחון את התוצר הסופי של מאמצי, ולבסוף לחייך בסיפוק למראה התוצאה של עבודתי הקשה.

שוב קיבלתי מבט עקום בחזרה מההפסקה. עשיתי פרצוף מתנצל וחזרתי לעמדה שלי. יכולתי לחזור טיפה מוקדם יותר, אבל חיכיתי לה שתתלבש במשרד הנטוש, ואחרי זה היה צריך לצאת בנפרד. הפעם כמעט כל הבגדים שלה היו על הרצפה. עם כל זיון, הרשיתי לעצמי יותר ויותר איתה.

היא בוודאי התיישבה כבר בעמדה שלה בקומה 3. היא אמרה לי פעם שלוקח לה חצי שעה להירגע אחרי כל פגישה כזו. רציתי לדעת איך זה נראה. איך היא נראית, רטובה ומזויינת, לבושה בקפידה ובצניעות, יושבת ליד השולחן שלה ועונה לטלפונים עם רעד קל בקולה. פנטזנו הרבה על התגנבות לקומה שלה או שלי מחוץ לשעות העבודה, אבל לא היינו בטוחים שנוכל למצוא זמן בו באמת אף אחד לא היה עובר. בקומה בה נפגשנו - אני חושב שזו היתה קומת הקרקע? - הכל היה ריק וחשוך. כשהבנתי שהיא מתביישת, התחלתי להדליק את האור ולהפשיט אותה לחלוטין, גם באוויר הקר, ולהרכיב אותה כמו קישוט על שולחן העבודה הריק.

זו היתה הפעם הראשונה שהיה לה זין בפה, הפעם הראשונה שרכבה על זין, הפעם הראשונה שקראו לה slut. איכשהו, בראש האמריקאי הדתי שלה, כינוי הגנאי היה הרבה יותר משמעותי מהאחרים. הבטתי עליה כעל ילדה לא מנוסה, אבל מה הייתי אז בעצמי? ילד שמתלהב מצעצוע חדש שבקושי יצא מהעטיפה. כשהייתי גומר לה בפה הייתה יורקת את הכל לאותו הפח לתוכו היינו זורקים את הקונדומים. באחת הפעמים הסבתי את תשומת לבה לכך שהפח התרוקן משאריות המפגשים הקודמים. זה הבהיל אותה. היא הציעה שנסתלק, וניפגש אצלה אחרי המשמרת. התיישבתי על כיסא משרדי ואמרתי לה לרדת על הברכיים לפני.

זה התחיל בפורים הקר של אותה שנה, במקום הכי סליזי בירושלים - כיכר החתולות. כולם קבעו להיפגש שם אחרי העבודה. קפצנו בין ברים, ובכל אחד שתינו דרינק אחד לפחות. לאורך הערב הערפד, הקאוגרל, פנטום האופרה, זה ששם על עצמו חולצת סופרמן וזאת שלא טרחה להתחפש נשרו, ולהפתעתי נשארנו שנינו: פיראט ותלמידת בי"ס בבגדי פסטל שבכלל לא הכרתי עד אותו הרגע. שאלתי אותה אם היא רוצה עוד קוקטייל. בכיכר החתולות של שנת 2007 זו היתה הצעה הרת-גורל: הזמנתי את עצמי להפוך לזיכרון של נעוריה הפרועים. היא שאלה אותי אם אני רוצה מקום להתרסק בו, ועניתי שכן, בלי לפרט שהמקום הזה הוא הפס הצר של הירכיים החשופות בין החצאית הקצרה לגרביים הארוכות שהציץ בכל פעם שהתיישבה. היא לא הורידה את החצאית באותו הלילה, ואני לא הורדתי את חולצת הפיראט; עטינו לטקס וזהויות אלטרנטיביות ונותרנו מוגנים מכל השלכה שלילית.

ליל הביזוי ההדדי הזה לא הספיק לה, כנראה. ההודעה ממנה במייל הפנימי היתה מאוד מנומסת. השיחה אחרי זה, בצ'אט של גוגל, היתה טיפה יותר בוטה. היא הציעה שאבוא אליה אחרי העבודה. הצעתי הצעה נגדית. כרבע שעה אחרי זה עשינו את דרכנו מטה במעלית. במקום לפנות ליציאה, פנינו למסדרון החשוך, כמו שני סטודנטים בתחילתו של סרט אימה. הפחד הטעין אותנו אפילו יותר. היא הרימה את החצאית. פתחתי ריצ'רץ'. לא היה צריך יותר מזה.

ערב אחד אמרתי לה שאני בדרך לעבודה אחרת. התפקיד שלי לא דרש הודעה זמן רב מראש, ובתוך שבוע לא הייתי שם יותר. ניצלנו את הזמן עד אז כראוי.

כחודש לאחר מכן שלחתי לה הודעה והגעתי אליה בשנית. שתינו כוס יין, ואז היא הורידה את כל הבגדים והזמינה אותי להיכנס איתה למיטה. פתאום היינו רק אני והיא. גופה הארוך, התחת השמנמן, השיער החלק, השדיים הזקופים, הפנים היפות היו כולה שלה ושלה בלבד. חדרה היה אך ורק חדר שינה. ולפתע, לזיין אותה משמעו היה לזיין אותה.

התענגתי עליה שעות. הגמרתי אותה. גמרתי ממנה. חזק. יותר מפעם אחת. יצאתי מביתה בשלוש לפנות בוקר. לא התראינו שוב מאז.

מעניין אותי לדעת איך אני נתפס מהכתיבה פה. אופי הכתיבה הזה של הכלוב - ההסתרה של פרטים מזהים יחד עם החשיפה העמוקה - יוצר דמות אצל כולנו. כאיש שחי חלק כלשהו מחייו על הבמה, אני תוהה מהן התכונות שלה. יש גם תמיד את התהיה הזו האם אני נשמע כמו שולט? כמו player? כמו דוש? אופציה כלשהי שבכלל לא חשבתי עליה?

אשמח לשמוע בתגובות ממי שקורא/ת אותי זמן מה ולא פגשה אותי עדיין. ספרו לי עלי.

(מבטיח לאשר או להכחיש כמה שאוכל בתגובות.)

פתאום הבנתי שכאן אני יכול לשתף את המוזיקה של A Charlie Brown Christmas בהקשרה הראוי: מוזיקת הרקע של גופך. תמיד האמנתי שגוף יפה צריך מוזיקת רקע, והפסקול התנגן אצלי באוטו באותה השנה די הרבה. הראיתי לך את הקלאסיקה עצמה. אחרי זה, היה רק טבעי שצלילי הפסנתר הרך יתווספו לצלילים המתנגנים בחדרך על רקע הסערה שבחוץ. בשלב מסוים התבדחת שאני מנסה לתכנת אותך בעזרת המוזיקה. אמרתי לך שזה נכון לחלוטין, ושהצלחתי. הרי דבר לא גרם לך להיפתח כמו המחשבה שמישהו רוצה לחדור לתוכך, ותחילת המנגינה מהרמקול המחובר למערכת שלך היתה הדרך שלי לומר מה מחכה לך כשתחזרי מהמקלחת. כנגד החורף היה ראוי לחמם את האווירה בכל דרך אפשרית: תנור הסלילים, שמיכת הפוך, הסדין החשמלי, המוזיקה המלטפת, גופך הלחוץ כנגדי, תלתלייך פזורים מסביב לראשי, ושפתייך מחליקות מטה ומעלה על האיבר הקשיח, עד שהפשיר והגיר נוזל רותח עמוק לתוכך.

במבחן ה-BDSM הגדול התוצאה הראשונה שלי היא voyeurist והשלישית exhinitionist. זו כנראה הסיבה שאני אוהב פורנו תוצרת בית ולא אוהב פוריטניות (אלא אם כן היא מסכה דקה המבקשת להיסדק).

קהל זה טוב; הקהל הכי טוב הם את ואני. במהלך הזיון התפיסה העצמית שלך כאישה אסופה, אינטליגנטית, מוכשרת, בעלת עצמאות וסוכנות בעולם – כל מה שמחזיק אותך – תמות, ותישארי רק את, ילדה בודדה, מפורקת מנשק ומגן. תוכלי להביט בעצמך מבחוץ כבמעין חוויה חוץ-גופית, ואני אראה לך אותך, ואותי מביט בך יחד איתך, ואוהב בעוצמה ובכוח את מה שאני רואה. ולך לא תהיה ברירה אלא לאהוב גם.

המשכתי לזיין אותה, כן. מצאתי את עצמי מתחרמן עוד יותר מהאפשרות שהוא יודע שהגבר שאירח בביתו לוקח את מה שאף פעם לא היה באמת שלו. המשכנו למתוח את הגבולות - היא כי זלזלה בו, רצתה להשפיל אותו, ורצתה שזה יגמר. אני כי רציתי להיראות בתור מה שאני. הזדיינו בשעות מאוחרות יותר. הוא לא הקדים לחזור שוב.

חוץ מזה, היה ברור לי שיש להמשיך כל עוד לא הספקתי לספר לך עליה. כמה שבועות לאחר מכן, במפגש חברתי כלשהו, הזכרתי את הטיול שחזרתי ממנו. השאלה הבאה - "לבד?" - היתה צפויה באופן פתטי ממש. מאוחר יותר הודית באוזני ששמה האקזוטי היה מה שגרם לך להרגיש את העקצוץ הבלתי נסבל, זה שתיארת לי פעם, הגירוד שרק גבר יכול לגרד.

חקרתי חזרה כמובן; חוקי הפורמט דרשו שאתן לך לדגדג גם אותי. מסתבר שטרמפ שתפסת עם מישהו בדרך לארוחה משפחתית הפך ליציאה חפוזה מבית הורייך מאוחר יותר באותו הלילה, מפגש בבר וזיון במכונית בשעות הקטנות של הלילה, כאילו חזרת לגיל 19. בשלב זה, כחודש לאחר מכן, הייתם בעיצומו של ניסיון כלשהו למערכת יחסים. הרגשתי דקירה קלה של רכושנות וחרטה מענגות לשמע ההרפתקאות הליליות במקומות לא נוחים. זה הרי תמיד היה הדלק שלנו. לשנינו היה ברור שיש עם מה לעבוד.

מתישהו בסביבות 11 מזגת לעצמך כוסית נוספת ושאלת אותי איך היא היתה. היינו מיומנים מאוד בלבקש ולתת כאב: ידעת שלא ימצא חן בעינייך לשמוע שאני עושה איתה דברים שאנחנו לא עשינו. אז תיארתי את המראה שלה, בגוונים של ורוד וזהב, מהלכת עירומה למטבח להכין תה בקנקן החרס עם הזרע שלי על שדיה. העיניים שלנו נפרדו לרגע ונפגשו במחשוף הנדיב שהכנת לכבוד המסיבה. חייכת אלי חיוך נבוך כשהבחנת בכך שראיתי. חייכתי אלייך בחזרה בלי לומר את מה שעיני שידרו במפורש: את היית לובשת את זה טוב יותר.

באחת עשרה וחצי בערך נכנסנו אלייך. הובלת אותי למטבח. מזל שהשותפים נסעו לסוף השבוע; רצית להראות לי משהו חדש, וריהוט חדר השינה שלך כבר סבל אותנו בכל זווית אפשרית.

אחד הדברים שאהבתי בנו היה ההתאמה המושלמת בינינו. בזמן שדפקתי אותך כמו שהוא לא זכה (כמו שהיא לא קיבלה (כמו שלא היה לנו כשהיינו יחד)) מדדתי את תוכך כמו ברומטר מדויק, ושאלתי אותך מתי היה בתוכך לאחרונה ואיך. מסתבר שלא טעיתי: היית במיטתו בליל אתמול (רכבת עליו) ופעם נוספת בבוקר (דוגי). הידיעה שאני מרגיש אותך רחבה מזין אחר הספיקה לדחוף אותי מעבר לגבול. רצית לקבל אותי כמו חיה - לא, בעצם, כמו גבר שאף פעם לא אהב אותך - והצלחת. היטלטלת כנגדי באופן שהדגיש היטב את הסיבות הבולטות בגללן גברים יוצאים לאסוף אותך לדרינק בחצות, חשקת שיניים, גנחת בקול רם והתכווצת בכוח על מוט הזין שלי. כשצנחת על הברכיים וינקת אותי ברעב עינייך לא עזבו את שלי לרגע, כשואלות האם היא מכירה את הנקודה הזו מאחורי הביצים (לא) או יודעת איך לתת לרוק להצטבר ולהימרח לאורך כל האיבר (לא) או יודעת איך להתפשט בבת אחת מכבודה העצמי ומבגדי החורף העבים (לא). זרע מילא את פיך, התערבב עם הריר הסמיך וזרם בשצף בעמק בין שדייך. קצות אצבעותייך מצאו את החוטים החמים ושיחקו בהם. חייכת אלי וקמת להכין תה.

היינו רגועים ומחוייכים לאחר מכן. השיחה העמיקה כמו תמיד אחרי שראיתי אותך במיטבך: שרלילה עם משהו להוכיח. דיברנו על החיים, על מערכות יחסים, על תקוות לעתיד, על כעסים מהעבר, על סקס טוב. שום דבר לא היה יכול לגעת במרחב שנפרש בין גופינו העירומים. השיחה המשיכה במיטה; זרמנו לרכיבה איטית, מחובקת, כמו שני אוהבים שאין להם עולם מחר בבוקר, ועוד התכרבלויות והתלחששויות לאחר מכן. אהבתי אותך שוב באותו הלילה.

יצאתי ממך בזהירות, עטוף ומוגן. כל מה שמתחת לחגורה הרגיש רדום וחמים, כמו עקצוץ נעים אחרי אימון אינטנסיבי. האוויר הקר ליטף אותי. אחרי משהו כמו חצי שעה הייתי בבית, אחרי מקלחת של בוקר, שותה כוס תה במיטה. גשם אפרפר ליטף את החלון. הטלפון שלי זמזם עם הודעה ממנה: הוא יצא לעבודה. הנחתי את המכשיר בצד והלכתי לישון.

אם אתם נתקלים בפרופיל של מישהי המעוניינת בגבר שחיפש את התרגום של ויזלטיר לריצ'רד השלישי בשביל פוסט בכלוב, שלחו אותה אלי בבקשה, כי אני חייב שיצא לי מזה משהו.