בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

לֵךְ-לְךָ אֶל עַצְמְךָ, אֶל כָּל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

וְהִתְפַּשֵּׁט מֵאֲנָשִׁים וּמְקוֹמוֹת. וְהִתְקַלֵּף

מֵעוֹר יָשָׁן שֶׁהִתְקַשָּׁה וּשְׂרֹף בִּמְדוּרָה

לְהִפָּרַע מִזַּעֲמֵי רָעָב וּפַחַד

לֵךְ-לְךָ אֶל עַצְמְךָ, אֶל כָּל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

וּרְחַץ אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁאָחֲזָה בָּעֲצָמוֹת. הָסֵר

וּקְלֹף כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱסַף בְּךָ — וְלֹא מִמְּךָ

לֵךְ-לְךָ אֶל עַצְמְךָ, אֶל כָּל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

קַבֵּץ כְּפִיסִים וּרְסִיסִים מִבֵּין תִּלֵּי הַהֲרִיסוֹת.

וְטַפֵּס עַל צֶלַע הַר, בְּכָל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

וְהִתְכַּנֵּס בַּשֶּׁקֶט הַסָּמִיךְ כְּמוֹ מוּמְיָה חַיָּה

יוֹם אֶחָד תִּשְׁמַע בְּעִיטוֹת רָפוֹת מִתּוֹכְךָ.

פְּסִיגֵי-חַיִּים עוֹד יִתְעַקְּשׁוּ לִנְבֹּט מִזֶּרַע

שֶׁקָּפָא בְּךָ מִתַּחַת לַקְּלִפּוֹת.

יחזקאל רחמים

הָיִיתִי מְשַׂחֶקֶת בַּפַּחַד
כְּמוֹ עִם יֶלֶד
מְנִיפָה אוֹתוֹ מוּלִי
מִסְתַּכֶּלֶת בְּפָנָיו
וְקוֹרֵאת לוֹ
פַּחַד פַּחַד בּוֹא,
הָיִיתִי קוֹרֵאת
אֶת הַדְּבָרִים
הֲכִי מַפְחִידִים,
הָיִיתִי מִתְמַכֶּרֶת לַתְּחוּשׁוֹת
כְּאִלּוּ זֶה הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד
וְעוֹדִי
הַפַּחַד,
פְּחָדִים קְטַנִּים לֹא עִנְיַנּוּ אוֹתִי
רַק הַפַּחַד הַגָּדוֹל
סוֹחֵף הַכֹּל
כְּעֵת שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד כָּל כָּך
מָצָאתִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת
וְקוֹרֵאת לוֹ שׁוּב בְּלַּחַשׁ
כְּמֵאָז בַּיָּמִים הָהֵם
פַּחַד פַּחַד בּוֹא
בּוֹא לְשַׂחֵק אִתִּי בְּפַּחַד
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מָה
שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת
אָז בַּיָּמִים הָהֵם
לְפַחֵד,
הָיִיתִי קוֹפֵאת מִפַּחַד
רוֹאָה דְּבָרִים אֲיֻמִּים
גַּם שׁוֹמַעַת
יוֹם אֶחָד זֶה הִתְחִיל
גִּלִּיתִי אֶת הַפַּחַד
גִּלִּיתִי עוֹד דְּבָרִים
שִׁגָּעוֹן לְמָשָׁל
אֲבָל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּצוּרָה דּוֹמָה,
גִּלִּיתִי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת
מָצָאתִי הֶלֶם פֵּרוּשׁ אַחֲרֵי כֵן
דְּבָרִים שׁוֹנִים הֵבַנְתִּי
וּדְבָרִים אֲחֵרִים נִמְאֲסוּ עָלַי
אֲבָל הַפַּחַד הָיָה אַחֲרוֹן
הָלַכְתִּי בְּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
תָּמִיד מִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
שֶׁל מִנְזָרִים בָּתֵּי חוֹלִים
מִבְנֵי צִבּוּר
וְאָמַרְתִּי לִי
שֶׁמֵּרֹאשׁ הַפַּחַד וְהַשִּׁגָּעוֹן
אֲנִי יוֹצֵאת נִמְאַס לִי
שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת כָּל כָּך לְפַחֵד,
כָּעֵת הוּא זְמַן הָאָסִיף
אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת פֵּרוֹת הַפַּחַד
הַבְּאוּשִׁים בְּדֶרֶך כְּלָל
מַבִּיטָה בָּהֶם בְּחִיּוּך
לֹא בִּזְּוָעָה
וְדוֹחָה אוֹתָם מִלְּפָנַי
שׁוּב אֵינִי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד.

(יונה וולך)

הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻמְנֶמֶת

יְשֵׁנָה בַּיָּמִים, מְהַלֶּכֶת בֵּין הַחֲדָרִים בַּלֵּילוֹת

לְחַפֵּשׂ אֶת שֶׁנֶּעֱלַם מֵהַבַּיִת בִּשְׁנָתִי:

טֵלֵוִיזְיָה סוֹנִי 22 אִינְץ' שֶׁרָאִיתִי בָּהּ נִילְס אוֹלְגֶרְסוֹן

מַחְשֵׁב קוֹמוֹדוֹר

אַבָּא

הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻמְנֶמֶת, הִשְׁקוּ אוֹתִי חָלָב

לִקַּקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם, הֵם הָיוּ מְרֻצִּים מִמֶּנִּי

נָתְנוּ לִי לִטְעֹם דְּבַשׁ, לִקַּקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם

נָתְנוּ לִי שׁוֹקוֹלָד, לִקַּקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם

עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ נָתַן לִי לְלַקֵּק לוֹ אֶת הַשְּׂפָתַיִם

הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻמְנֶמֶת, לִקַּקְתִּי לוֹ אֶת הַשְּׂפָתַיִם

מֻתָּר לִי לִישֹׁן

מֻתָּר לִי לִישֹׁן

אפרת ניסימוב

“I only feel close to people who arouse my energy, who make enormous demands of me, who are capable of enriching me with experience, pain, people who do not doubt my courage, or my toughness.

People who do not believe me naive or innocent, but who challenge my keenest wisdom, who have the courage to treat me like a woman in spite of the fact that they are aware of my vulnerability.”

― Anaïs Nin, The Diary of Anaïs Nin, Vol. 1: 1931-1934

דְּעִי מִי לְמַעְלָה מִמֵּךְ 

עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת

וְלֹא מָצָאת לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה 

דְּעִי מֵאַיִן בַּאת וּלְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת

וְלִפְנֵי מִי עֲתִידָה אַתְּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן 

זֶה הָאָדוֹן

שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ 

אין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.

היא: אני מפנימה בימים האחרונים שבקרוב אפרד משנות העשרים שלי, ואני לא יכולה לומר שהן היו משולחות במיוחד.

אבל זה בסדר - הבנתי מזמן שכנראה לעולם כבר לא אהיה אישה של מועדונים, מסיבות וסקס על הניאגרה. 

הוא: אז את אומרת שבילוי מבחינתך זה בית נעים, תם חם ועיתון?

היא: כן, זה נשמע לי די אידיאלי.

בעיקר הרגע שאזחל לרגליו, אניח ראשי על ברכיו, עד שיבצבץ תחת ׳המוסף לשבת׳ שנקרא כה בעיון.

וכשיוריד את מבטו אל עיני העגל המתחננות שלי, אף מילה לא תצטרך להיאמר -

החדר כולו יעמוד דום, למשמע צליל כף היד שלו במפגש מהיר עם הפרצוף שלי. 

*

הֶרְצֶל אָמַר

לְהָרִים יָדַיִם

הֶרְצֶל אָמַר

יָדַיִם עַל הָרֹאשׁ

הֶרְצֶל אָמַר לִי תִסְפּרִי

עַד שַׁלֹשׁ

הֶרְצֶל אָמַר לַקְקִי

שׂפָתַיִם

הֶרְצֶל אָמַר לִי רְדִי

עַל הַבִּרְכִַיִם

הֶרְצֶל אָמַר תָרִיחִי

רֵיחַ שֶל גֶבֶר טוֹב

לַבְּרִיאוּת

הֶרְצֶל אָמַר לִי בּוֹאִי

עַכְשָׁו נִתְקַלֵף

הֶרְצֶל אָמַר אֲנִי חוֹזֶה מִבְּשׂרִי

תְפַשְׂקִי רַגְלַיִם

תִתְהַפְכִי.

הֶרְצֶל אָמַרְתִי,

אֲנִי מְפַשֶׂקֶת אֲנִי מַרְחִיבָה

אֲנִי מִסְתַכֶלֶת עַל גַן הָעֵדֶן

שֶלִי וְאָבוּד לְךָ

כִי הָאֱמֶת בַּאָה אֵלַי

רַק כְשֶאֲנִי לְבַד

מַחְזִיקָה תַפוּח בַּפֶה. 

(ענת זכריה)

וְאָז אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ בַּמִּטָּה,
לְשׁוֹנְךָ חֶצְיָהּ שׁוֹקוֹלָד חֶצְיָהּ אוֹקְיָנוֹס,
עַל הַבָּתִּים שֶׁאַתָּה נִכְנָס לְתוֹכָם בִּתְנוּפָה,
עַל צֶמֶר-הַפְּלָדָה שֶׁעַל רֹאשְׁךָ,
עַל יָדֶיךָ הָעִקְּשׁוּת וְאָז עַל
אֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ מְכַרְסְמִים קְצָת בַּמְּחִצָּה מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ שְׁנַיִם.

אֵיךְ אַתָּה בָּא וְנוֹטֵל אֶת גָּבִיעַ דָּמִי
וּמְחַבֵּר אוֹתִי וְלוֹקֵחַ אֵת מִשְּׁרַת מֵי הַמֶּלַח שֶׁלִּי.
אֲנַחְנוּ עֵירֻמִּים. אֲנַחְנוּ חֲשׂוּפִים עַד לָעֶצֶם
וַאֲנַחְנוּ שׂוֹחִים בְּתֹאַם וְשָׁטִים שָׁטִים
בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר, הַנָּהָר הַתְּאוֹם שֶׁנִּקְרָא שֶׁלִּי
וְנִכְנָסִים אֵלָיו יַחַד. אַף אֶחָד לֹא לְבַד.

אן סקסטון
תרגום: יעל גלוברמן

הירך התחילה בעבירה תחילה

ואחר כך הבטן

לפיכך תלקה הירך תחילה

ואחר כך הבטן

עד שתאמר:

אמן שלא נטמאתי אמן 

שלא נטמאתי

ואם נטמאתי יבואו בי

אמן אם איש

זה

אמן אם איש

אחר

(לְךָ)

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

וְשָׁכָבְתְּ מַרְגְּלֹתָיו 

וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי

וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב 

נֶפֶשׁ

וַתֹּאמֶר 

אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ 

אֲדֹנִי

כִּי נִחַמְתָּנִי

וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב

שִׁפְחָתֶךָ

כִּי אֵין זוּלָתְךָ 

לִגְאוֹל וְאָנֹכִי 

אַחֲרֶיךָ